פרק ראשון
קייט
תשע וחצי בבוקר, ונראה ששוב אני מאחרת לעבודה. אני חוטפת את כוס הקפה התרמית מהשיש ועושה דרכי לגולף האדומה שלי כשאני עטופה בשכבות, אולי היום אצליח להגיע בזמן. השלג מכסה כמעט את כל העצים, השבילים בפארקים והמדשאות. הפקקים של ניו־יורק מתישים אותי בכל יום מחדש, אין לי ברירה אלא להתמודד איתם. אחד התנאים של אבי למעבר מלוס־אנג'לס לניו־יורק היה שלא אסע בתחבורה ציבורית, נתתי לו את המילה שלי ועד כמה שזה קשה, לא אפר אותה.
קולה של ביונסה בוקע ממערכת השמע באוטו עם השיר Running, בזמן שאני מזדחלת אחרי מונית בפקק אין־סופי, וזה מצחיק אותי.
המרחק בין הדירה השכורה שלי באפר־איסט סייד ובין המשרד שנמצא בכיכר טיימס הוא כעשר דקות נסיעה, לולא הפקקים שהופכים אותה לבלתי נסבלת ומורטת עצבים. אני מאלצת את עצמי להתעלם לשווא מהשעון בלוח המחוונים שמזכיר לי בעקביות מרגיזה שגם הפעם לא אגיע בזמן.
אני טורקת את דלת הרכב, כשתיק המחשב בידי האחת וכוס הקפה בידי השנייה. צועדת בהליכה מהירה לעבר לובי בניין המשרדים של חברת 'אנדרסון', שם אני עובדת כעורכת דין מזה ארבע שנים.
"בוקר טוב, לילי," אני מברכת את המזכירה כשחולפת על פניה ומקווה שאף אחד לא ישים לב לאיחור שלי.
"רוני מבקש שתיכנסי אליו," היא קוראת לעברי ועונה לשיחה נכנסת.
אבוד לי. אני מסירה את כובע הצמר מרעמת השיער הבלונדיני שלי, ובצעדים כבדים עושה דרכי עם תיק המחשב בידי למשרדו של רוני אנדרסון, שאיכשהו לא מתייאש ממני.
"בוקר טוב, חיפשת אותי?" אני מציצה לתוך משרדו בתקווה שיאמר שהסתדר ויחסוך ממני הסבר שאין לי, לאיחור גם הבוקר.
"תיכנסי ותסגרי את הדלת, בבקשה," הוא עונה, מבטו מופנה למסך המחשב. אני מתיישבת מולו ומחכה לגזר דיני. "אני מקשיב." הוא מרים את עיניו מהמסך ומביט בי, נשען לאחור בכיסאו ומשלב את אצבעותיו.
"אני מתנצלת," אני משפילה את מבטי, "בטח לא תאמין, אבל הקפה נשפך לי על הבגדים לפני שיצאתי מהבית ונאלצתי להחליף אותם."
אפילו אני לא מאמינה לתירוצים שלי.
"מדהים, תמיד יש לך סיבה טובה." הוא נאנח ומניד בראשו. "לא ברור לי למה אני לא מפטר אותך." הבעת פניו מתרככת והוא פורץ בצחוק אבהי, שכל כך אופייני לו.
"אתה לא מפטר אותי, כי אתה אוהב אותי." אני מרימה את ראשי ועוטה על פניי הבעה חמודה, מקווה שעיני התכלת שלי יעשו את העבודה כמו תמיד. "חוץ מזה, אני אחת העובדות הטובות ביותר שלך." אני מחמיאה לעצמי בלי בושה.
"את צודקת." אני פוערת את עיניי בהפתעה, כשהוא מסכים איתי.
"מה אני יכולה לעשות בשבילך?" אני מנצלת את מצב רוחו הסלחני.
"אני צריך שתעברי על זה," הוא מושיט אליי מעטפה חומה, "קיבלנו לקוח חדש, לכן צריך להכין הסכם סודיות והסכם שכר טרחה בהתאם לפרטים שנמצאים במעטפה. הוא מתכוון לרכוש נכס וזקוק לעורך דין שילווה את העסקה. בעוד שלושה ימים הוא יגיע למשרד לחתום על ההסכמים הללו." אני מציצה לתוך המעטפה ומבטי ננעל על הלוגו בראש העמוד.
'סטון החזקות'.
העיניים שלי מקפצות חזרה לרוני. "'סטון החזקות'?"
"אמרתי לך. לקוח חדש." הוא מחייך חיוך מדושן עונג.
"אתה מתכוון למרטין סטון?" אני פוערת את עיניי. אני מכירה רק מרטין סטון אחד, הוא מולטי מיליונר והבעלים של חצי עולם בערך.
"בדיוק. לפני כשבועיים רואיינתי אצלו במשרד, והבוקר הודיע שבחר בי לעבוד איתו," רוני מדבר במהירות. "החל מרגע זה את עוזבת כל דבר שאת עובדת עליו ומתחילה להכין את ההסכמים." עכשיו אני מבינה את מצב הרוח הסלחני שלו. אומנם שמו של רוני אנדרסון הולך לפניו, אבל כשלקוח כמו מרטין סטון מצטרף לרשימת הלקוחות המרשימה שלך, זה בהחלט שדרוג רציני.
"אתה בטוח רוצה שאני זו שתכין את ההסכמים?" ליבי מחסיר פעימה, כשאני חושבת על כובד המשקל שהונח על כתפיי ברגע זה.
"בהחלט. אם לא הייתי סומך עלייך, לא הייתי מבקש ממך לעשות זאת," הוא עונה בפנים שלוות. "כפי שציינת, את אחת העובדות הטובות ביותר במשרד ואני מציע שלא תבזבזי זמן יקר ותיגשי לעבודה, לקוח כזה אסור לנו לפספס."
"כן, ברור." אני בולעת את הרוק ומסכימה עם רוני. בידיים רועדות אני אוחזת במעטפה החומה ויוצאת ממשרדו לעבר משרדי. מניחה את תיק המחשב על השולחן ומנסה לעכל את מה שהונחת עליי ברגע זה.
"את עדיין חיה?" ראשה של לילי מציץ מפתח דלת משרדי.
"לצערי, כן," אני עונה בחצי גיחוך.
"נראה שאת זקוקה לקפה נוסף." היא מחייכת. "להכין לך?"
"כן. תודה, לילי," אני עונה ומדליקה את המחשב, מחכה שתיבת המיילים שלי תיפתח.
תשע שעות אחר כך אני מוצאת חניה בקצה הרחוב וצועדת לעבר בניין הדירות שבו אני גרה. הדירה שאני שוכרת בקומה השנייה אומנם קטנה, אבל מתנחמת בעובדה שאני לא צריכה לחלוק אותה עם שותפים. מבט חטוף בשעון מבהיר לי שבעוד רבע שעה בדיוק ג'סיקה תגיע, וזה לא משאיר לי הרבה זמן להתארגן.
"תוציאי את היין הלבן מהמקרר ותמזגי לנו," אני מורה לג'סיקה, חברתי הטובה ביותר, שבאה למפגש השבועי שלנו, שבו אנחנו מקפידות לאכול ארוחת ערב יחד. זה נוהל קבוע בשנתיים האחרונות, מאז שגם היא עברה לניו־יורק.
"את נראית מוטרדת, הכול בסדר?" ג'ס תמיד קוראת אותי כמו ספר פתוח.
"כן, הכול טוב. רוני הפיל עליי תיק גדול לעבוד עליו," אני עונה ושופכת את הפסטה למסננת, "אבל עזבי את זה עכשיו. מה עם טום, דיברת איתו לאחרונה?"
"פגשתי אותו אתמול לקפה קצר בצוהריים. הוא סיפר לי שהציעו לו קידום בחברת ההשקעות שבה הוא עובד. הוא שוקל זאת בחיוב," היא מעדכנת אותי ועורכת את השולחן. "מדהים איך כולנו עברנו לניו־יורק בעקבותיו, ואף אחד מאיתנו לא המשיך בקריירת המשחק." גיחוך נפלט מפיה.
טום היה החלוץ הראשון שעבר לניו־יורק לפני קצת יותר מארבע שנים, ואנחנו מייד אחריו. אפילו מישל הפחדנית הגדולה העזה לעבור איתנו. "היינו ילדים, כשנרשמנו למגמת התיאטרון בתיכון. אף אחד מאיתנו לא ידע מה הוא רוצה לעשות בחיים." אני מגישה את הפסטה ברוטב העגבניות שהכנתי לצלחות ומתיישבת מול ג'סיקה. "מי היה מאמין שמישל תהפוך למורה."
"לי זה דווקא היה ברור," ג'סיקה עונה בין ביס לביס, "מה ציפית שיצא מהחנונית הזו?" היא מגלגלת עיניים ולוגמת לגימה ארוכה מהיין.
"היי, את זוכרת את סאם הקופירייטר שעובד איתי בצוות? הוא לא מפסיק לשאול עלייך. אולי תצאי איתו ותגאלי אותו מייסוריו?" היא מפסיקה לאכול ומתבוננת בי, בוחנת את תגובתי.
"ג'ס, את יודעת שאני עוד לא מוכנה לזה." אני נושמת עמוק. "עדיין לא התאוששתי לגמרי מהפרידה מג'ימי." היא לא מפסיקה לנסות לשדך לי בחורים, קשה לה להבין שאני שונה ממנה. עיניי מתמלאות דמעות, כשאני נזכרת בו. הפרידה ממנו ריסקה אותי.
"ג'ימי היה חלאה, זה לא אומר שכל הגברים הם כאלה," היא נועצת בי מבט בעיניה הירוקות, "את חייבת להמשיך הלאה." ייאמר לזכותה שהיא עקבית ולא מרימה ידיים. היא צודקת, אך אני עדיין לא מסוגלת לתת אמון בגברים. במיוחד כשנזכרת עד כמה נפגעתי כשמצאתי אותו במיטה עם השכנה שלנו. גם לאחר שנפרדתי ממנו, גיליתי שבגד בי ללא הפסקה וזה חיסל את מעט הביטחון העצמי שעוד היה לי. "אני מניחה שבשלב מסוים אמשיך הלאה, אבל לא עכשיו." קולי נחרץ.
"כמה זמן עוד תמשיכי לקבור את עצמך בעבודה מהפחד להיפגע?" ג'סיקה לא מוותרת, "חלפה כמעט שנה."
"כמה זמן שיידרש. אני לא מתכוונת לנחם את עצמי בסטוצים, לא בנויה לזה," אני עונה בלי להביט בה, יודעת שעיניה בוחנות אותי.
"לא התכוונתי שתזרקי את עצמך על כל גבר שיקרה בדרכך," היא ממשיכה, ואילו אני מנסה להתעלם, "אבל את צריכה להבין שהזוגיות עם ג'ימי הייתה הזוגיות היחידה שחווית והיא הייתה מזעזעת לכל הדעות. מגיע לך לאהוב וליהנות מסקס טוב. לא כל הגברים כמוהו."
"בגלל זה את מחליפה אותם כמו גרביים?" אני מחליטה להקניט אותה ולהפנות את האש חזרה אליה. אולי כך היא תרד ממני.
"אני לא מחפשת זוגיות, טוב לי במקום שבו אני נמצאת." נראה שהיא לא מתרגשת ממני.
"סאם לא הטעם שלי. אני מבטיחה לנסות ברגע שאפגוש מישהו ששווה את זה. אפשר, בבקשה, להחליף נושא?"
"בסדר הבנתי. לא אלחץ עלייך." היא מרימה את כוס היין ולוגמת. "שמעת על התוכניות ליום ההולדת של טום? ההורים שלו מתכננים מסיבה גדולה אצלם בבית, מה שאומר שתהיה לנו סיבה טובה לטוס לאל־איי ונוכל לבקר את ההורים על הדרך."
אני מזהה זיק של געגוע בקולה, ולמען האמת גם אני מאוד מתגעגעת להוריי. מאז שעברתי לניו־יורק אני מקפידה לדבר איתם בטלפון אחת לכמה ימים, אבל נפגשת איתם רק פעם או פעמיים בשנה. עם מלני אחותי הגדולה אני מצליחה להיפגש לעיתים קרובות יותר מאז שעברה לגור בג'רזי.
"את קולטת שבקרוב גם אנחנו נחגוג עשרים ושש שנות קיום?" אני מפנה את הצלחות לכיור ושוטפת אותן.
"אין מה לעשות, מותק, אנחנו מזדקנות ואין לנו שום שליטה על זה," היא נאנחת ומייד פורצת בצחוק מתגלגל, "לכן אני בדעה שצריך לנצל כל יום כאילו זה יומנו האחרון," היא ממשיכה בדרמטיות ומוזגת עוד יין לכוסות שלנו.
"את לא חושבת שאת קצת דרמטית?" אני צוחקת ולוגמת מהיין. ג'סיקה חוגגת כל יום כאילו זה יומה האחרון מאז שאני מכירה אותה.
"דרמה זה השם השני שלי," היא מודה בחיוך לא מתנצל ואוספת את רעמת תלתליה השחורים לקוקו גבוה, כשאנחנו עוברות לסלון ומתיישבות על הספה זו מול זו.
"מה שלום האחיינית שלך?" ג'סיקה מתמקמת בנוחות ומקרבת את ברכיה לחזה.
"היא בסדר גמור, תודה לאל. מסתבר שהייתה לה דלקת בשריר ולא גידול סרטני. היא קיבלה טיפול, ומאז הכאבים לא חזרו." אני נזכרת בתקופה הזו, וליבי מתכווץ. מלני הייתה מרוסקת מהמחשבה שיש סיכוי שהולי חולה בסרטן. פיטר בעלה בחר להדחיק ולקבור את עצמו בעבודה, לכן הייתי צמודה אליה כל הזמן. הצטרפתי לכל הבדיקות ועודדתי ככל שיכולתי, אף על פי שבעצמי הייתי שבורה מהמחשבה שהאחיינית הקטנה שלי, בת השבע, תיאלץ להתמודד עם המחלה האיומה.
"שמחה לשמוע. היא מתוקה אמיתית, הקטנה הזו. את רואה, זה שוב מוכיח שצריך לנצל כל יום בחיים." היא קמה למלא את כוס היין שלה. "מה דעתך לארגן יציאה בסוף השבוע?"
"רעיון מעולה, הרבה זמן לא נפגשתי עם טום ומישל." בהחלט לא יזיק לי לפרוק קצת מתחים, הפגישה עם מרטין סטון מלחיצה אותי. זו פעם ראשונה שאני נפגשת עם איש עסקים בסדר גודל כזה.
"נהדר, מחר אשאל אותם אם הם פנויים בסוף השבוע." היא מוציאה מתיקה את הסרט שהביאה איתה – 'נוטינג היל'.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
