בחלק השלישי והאחרון בסדרה – "האודיסיאה של דניאל" ההרפתקאות לא מאחרות לבוא, בני משפחת נשיא יוצרים קשר עם ידידתו של גברי, ארכיאולוגית ממוזיאון בייג'ין, סקרנים לגלות את מקור שברי החרס שמצאו בקרבת אי השדים - האם זהו ממצא ארכיאולוגי אמיתי או שמא חיקוי זול? בעיצומה של סערה, בדרכם מניו-זילנד לאוסטרליה, גברי נפצע ברגלו ודניאל מגלה את הסוד הגדול שדודו שמר מפניהם… גברי נותר מאחור בבית החולים באוסטרליה יחד עם רפאל. שרון ודניאל ממשיכים יחד עם חבר נוסף, לכיוון קבוצת איי ונואטו, דניאל מגלה אחריות ומשיט את 'הלנה' בעוז. בחיפוש בארגז הצדפים מתגלה במקרה ממצא נוסף ששופך אור על מקורם של שברי החרס ועל גודלה של התגלית שלהם.
מה הוא הממצא הנוסף? האם הם עומדים לגלות ספינת אוצרות עתיקה? האם יצליחו להשלים את מסע הקפת העולם כמתוכנן?
קישוט
דגים את ארוחת הבוקר
קישוט
"ואילו אני, אמר בלבו, מדקדק בהן מאד. אלא שאין לי מזל עוד. אך מי יודע? אפשר היום. כל יום הוא יום חדש. טוב להיות בר-מזל. אך מוטב לי שאהיה מדקדק. שאז בבא המזל הרי אתה מוכן ומזומן לו".
ארנסט המינגוויי, הזקן והים
מרימים עוגן, מעלים מפרש, מפליגים לגלפאגוס. הרוח טובה, הים שטוף שמש, וברקע נשמעים שירי להקת חיל הים, מזכרת מהארץ. לאט-לאט, ככל שמתרחקים מקו החוף, כך גם נעלמת היבשה, וכך גם הציפורים והחרקים המעופפים באוויר, אבקת הפרחים, האצות ובולי העץ הנסחפים להם על פני המים. בלב-ים הם, ללא סימן לחיים חוץ מאשר שלהם עצמם. בעת יושבו בירכתיים עם חכה בידו, טרדה את דניאל המחשבה, "מה יקרה אם יום אחד לא נמצא עוד יבשות לעגון בהן ונגלה כי אנחנו בעצם אחרוני הנציגים של המין האנושי? שהרי בקצב הזה שבו מתרחשים שינויים בימי חיינו, פני היבשות ישתנו ואיים רבים וערי חוף שלמות יעלמו במחי יד כמו ולא היו...".
"דניאל!", קראה שרון והפסיקה את רצף מחשבותיו של אחיה, "מה אתה מתכוון לדוג לנו לארוחת הבוקר?".
"בטח רק דג קטן, לא גדול במיוחד. פשוט לא שמתי קרס גדול והחוט לא מספיק חזק גם כן. את זוכרת כמה פעמים החוט נקרע לי כי דגתי דג גדול מדי... זוכרת את הדג הראשון שדגתי?".
"בטח שאני זוכרת", ענתה שרון, וציחקקה, "דוד גברי קרא לו דג מתאבד".
"כן, נכון. גברי קרא לו דג מתאבד, הוא לא האמין שאני אצליח לדוג ככה, עם קרס קטן כל כך וחוט דייג קצר כל כך... והכי מצחיק שזה היה בלי פתיון על הקרס בכלל. אבל באמת תפסתי דג, איך הייתי מרוצה, עד שמרוב התרגשות הדג החליק לי על הסיפון! מזל שדון בא ותפס אותו...".
"תראה, דניאל, לוויתני סְפֶּרְם!", צעקה שרון, והצביעה בידה לכיוון הים. דניאל רץ לעברה בכדי להספיק לראותם. לוויתני הספרם הגדולים הזדקפו במאונך מן הים ורק סנפירי זנבם נשארו במים. בנפלם על צידם ניתזו מים בגובה רב, וקול הנפילה היה כקול יריה חזקה שנשמעה מרחוק... כשנרגע מעט מהתלהבותו, ירד דניאל לבדוק במפה כיצד נראים האיים אליהם מפליגים. הרוח הרעננה וכל נקודה על פני הים, שנראתה ביום כקצף, זהרה עתה באור חיוור. לפני חרטום 'הלנה' ובירכתיים נמשכו זנבות לבנים כחלב. דניאל בדק את חוט הדיג ומשראה כי לא העלה עדיין דבר בחכתו, לקח אליו את רשת הפלנקטון והוציא איתה סרטנים וחסרי-חוליות שונים שמילאו את המים. הוא קרא לשרון ויחד הם שפכו אותם לכוס בעוד הוא בוחש המים עם כפית, מהם ניתזו ניצוצות, שהתסיסו את השניים. גברי החליט כי אין לילה מתאים מזה כדי להפרד מן היבשת הנפלאה הזו בסיפור על איי גלפאגוס.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
