היווניה התמימה

1
לונדון – מקץ שמונה שנים

הצלחה! ססקיה פרנטיס שאפה את הריח המתוק בזמן שהתקרבה אל דלתות חדר הישיבות, ההישג הכביר משתולל בעורקיה.

בתוך מחמש דקות הכל יהיה רשמי – היא תהיה העורכת הראשית של ירחון העסקים אלפאביז.

והיא עבדה קשה כל-כך לקראת זה!

שנים-עשר חודשים של עבודה אינטנסיבית ותחרות מרה לפעמים עם העיתונאית העמיתה כרמן ריברס היו הוכחה לכך. כרמן לא הסתירה את העובדה שהיתה מוכנה לעשות הכל כדי לזכות במשרה – ובהתחשב במוניטין שלה, ודאי עשתה הכל. ובכל זאת, ססקיה היתה זו שהצליחה לזכות בכתבות הטובות ביותר ברחבי תבל, שהפיקה את הפרופילים העסקיים הקשים ביותר להשגה. רק לפני יומיים רמז יושב-הראש שניצחה, שהמשרה תהיה שלה בישיבת מועצת המנהלים היום.

היא חיכתה כל היום על סיכות, עד שהגיע הזימון. המשרה תהיה שלה סוף-סוף. וסוף-סוף יהיו לה האמצעים לחלץ את אביה מדירת החדר העלובה שלו ולהשיג לו מתקן טיפול הולם בכפר. הכל היה מתוכנן כבר – קוטג' קטן לעצמה בקרבת מקום, עם גינה אחורית כדי שיוכל לעבוד בה בסופי-שבוע. בונוס החתימה הנדיב, יחד עם חבילת השכר הגדולה בהרבה שהתלוותה למשרה, תאפשר את כל זאת והרבה יותר.

כשידה על הידית, האחרת בודקת את התלתלים הפרועים שהוחלקו ונסגרו בפקעת על עורפה, היא התנשמה פעם אחרונה, השתלטה על פרץ האדרנלין האחרון שלה נוכח התגשמות החלומות שלה. זו היתה ההזדמנות הגדולה שלה להפוך את השם פרנטיס למשהו בחוגי העסקים. וזו היתה ההזדמנות שלה להחזיר לאביה משהו מהגאווה שנגזלה ממנו בצורה אכזרית כל-כך.

היא פלטה את נשימתה, הקישה קלות על דלתות העץ ונכנסה פנימה.

קרני שמש רכות חדרו פנימה דרך החלון הגדול וסנוורו אותה לרגע. היא מצמצה, מופתעת, כאשר עיניה הסתגלו, כאשר ראתה לא רק כל מועצת המנהלים, כפי שציפתה לראות שם, אלא רק את יושב-הראש, יושב קרוב לראש השולחן, אור השמש ממסגר את הצללית שלו, הופך אותו לכתם כהה אל מול האור הבהיר, הבעתו בלתי ניתנת לפענוח. למרות הטמפרטורה הנעימה בחדר, היא נרעדה.

"אה, מיס פרנטיס... ססקיה," נהם קולו כאשר החווה לה לעבר הכסא מולו. "תודה שבאת."

היא הגיבה בצורה אוטומטית ומצמצה אל תוך האור בתחושה של אי-נוחות לאורך עמוד שדרתה.

משהו אינו כשורה.

סר רודני קרייג היה גבר דובי, עם קול רועם, אבל היום הוא נשמע כמעט עדין. סר רודני אף-פעם לא נשמע עדין. ואיפה שאר חברי מועצת המנהלים? למה הם לא נוכחים כאן לקראת ההכרזה?

יושב-הראש פלט אנחה ארוכה שכמעט נשמעה מובסת. "את יודעת שכאשר קבענו את הישיבה הזו צפינו אפשרות למנות אותך לעורכת הראשית החדשה?"

היא הנהנה וההתכווצות הפתאומית בגרונה השתיקה אותה, שכן המילים שלו מחצו את גלי האופוריה המוקדמת שלה.

"טוב, חוששני שחל שינוי קל בתוכניות."

"אני לא מבינה." היא פלטה את המילים במאמץ, נלחמת בצינה המוחצת שצבטה לפתע את לבה, אבל סירבה עדיין לוותר על החלומות שלה. אולי מדובר בעיכוב בלבד?

אלא אם מסרו את המשרה לכרמן, אחרי-ככלות-הכל...

"האם מועצת-המנהלים החליטה על כרמן במקומי?"

הוא נענע בראשו ולשניה זעירה אחת היא חשה הקלה.

"כלומר," המשיך סר רודני, "עדיין לא."

ותקוותיה גוועו מחדש.

אבל היא לא התכוונה לוותר ללא מאבק. היא לא תוותר על כל מה שעבדה לקראתו בקלות כזו. היא אילצה את עצמה להגיב בפה חרב, זעמה נבנה בתוכה. "מה זאת אומרת, 'עדיין לא'? מה קרה? רק לפני יומיים אמרת – "

הוא הרים את ידו כדי להשתיק אותה. "אני מודה שזה מאוד לא מקובל, אבל כרמן זכתה להקשבתם של כמה מחברי מועצת המנהלים, שהשתדלו למענה..."

ססקיה קפאה. אז כרמן שמעה על החלטת מועצת המנהלים והחליטה להילחם בדרכיה הלא כשרות. זו היתה מחשבה לא נאותה, אבל אם כרמן היתה נואשת דיה, היא היתה מסוגלת לכל.

"... ואם לקצר," המשיך סר רודני, "מועצת המנהלים החליטה שאסור להיחפז בקבלת ההחלטה לגבי קביעת מי יהיה העורך הראשי."

"ההחלטה לא היתה חפוזה," מחתה. "מועצת המנהלים עסקה בקבלתה במשך שנים-עשר החודשים האחרונים."

"עם זאת, מועצת המנהלים חשה שאולי כרמן צודקת. את עסקת בפרוייקטים שונים במהלך אותו זמן. אולי היא לא זכתה לאפשרות להציג את כל מגוון היכולות שלה."

ססקיה היתה נוחרת בבוז אלמלא הרגישה כיצד חלומותיה הולכים וגוועים לנגד עיניה. מה תגיד לאביה? כשרק שנה, או שנתיים לכל היותר נותרו לו עד שיהיה מרותק למיטתו כליל, הוא ציפה בכיליון עיניים למעבר מהעיר. היא לא יכלה להרשות לעצמה עיכובים בתוכניות שלה, קל וחומר להסתכן באובדן ההזדמנות הזו לגמרי.

"אז מה יקרה עכשיו?" שאלה, מצב רוחה בשפל המדרגה. היא עבדה קשה כל-כך למען ההזדמנות הזו והיא החליקה עתה מהישג ידה. זה היה כל-כך לא הוגן. "כמה זמן ייקח למועצת המנהלים להגיע לכלל החלטה?"

"אה. זה תלוי בך – ובכרמן, כמובן."

היא הרימה גבה. "למה אתה מתכוון?"

סר רודני הצליח להיראות נלהב. "תביני, מועצת המנהלים החליטה שהדרך הטובה ביותר להשוות את הכישורים שלכן היא באמצעות תחרות ראש-בראש. כל אחת מכן תקבל נושא לבחירה – במקרה זה, אנשי עסקים מצליחים להפליא שבחרו לחיות בשל סיבות שלהם מחוץ לעין הציבור. ההופעות הציבוריות שלהם כה נדירות עד שאנחנו כמעט לא יודעים עליהם דבר, בעוד שאנחנו רואים כיצד העסקים שלהם הולכים וגדלים מיום ליום. אז אנחנו רוצים שאת וכרמן תספקו את הסחורה – מה מניע את האנשים האלה? מה מעניין אותם? זו שתביא את הפרופיל הטוב ביותר תוך חודש תפרסם אותו על שער המהדורה השנתית המיוחדת שלנו ותזכה בקידום."

"אבל סר רודני, אני סיפקתי פרופילים מצוינים כל השנה – "

"אז לא תהיה לך בעיה עם המשימה הזו! אני מצטער, ססקיה, אבל ההוראה הזו יצאה ממועצת המנהלים. הם רוצים ששתיכן תתחרו על המשרה וזה מה שתצטרכי לעשות כדי לזכות בה."

"אני מבינה," התיזה, מקווה שהנושא לא יהיה מסובך מדי. עם הקידום הזה היא לא תצטרך להיות כל השנה בדרכים, כך שתוכל לפקוח עין על מצבו של אביה. אבל היא שיערה שהמשימה הזו לא תארך יותר מחדש. היא תדאג לכך שאפילו תימשך פחות. ואז הקידום יהיה שלה. מפני שהיא תספק את הפרופיל הטוב ביותר. לא היה לה ספק בכך! מדובר כאן רק בעיכוב קצר.

"אז את מי הקציתם לי?"

סר רודני הרים את משקפיו מעט בזמן שהרים מעטפה חתומה שנחה על השולחן ופתח אותה, סורק את החומר שהיה בתוכה.

"נראה שמדובר בטיפוס מעניין מאוד. קיבלת איש עסקים מסידני שעסקיו חובקים עולם. עוד אחד מסיפורי ההצלחה היווניים באוסטרליה, כך נראה."

מחטים קרות של פחד זחלו במעלה עמוד השדרה שלה. אוסטרלי ממוצא יווני מסידני?

לא יכול להיות. זה לא...

יש ודאי עשרות שמתאימים לתיאור הזה...

אין סיכוי...

"גבר בשם אלכסנדר קוטופידס. שמעת עליו?"

כל איבר ושריר בגופה של ססקיה כמו קרס וריאותיה התרוקנו מאוויר ועורקיה מדם. האם שמעה אותו? חלק ממנה רצה לצחוק בהיסטריה בזמן שהחלל בבטנה החל להתמלא במיצי קיבה עכורים מן העבר.

הוא היה הגבר ששיערה בטפשותה שהיא מאוהבת בו, אותו גבר שסילק אותה בפראות מהמיטה שלו – רגע לפני שהסתובב ובלי לחשוב פעמיים הרס את העסק של אביה!

כן – היא שמעה על אלכסנדר קוטופידס!

והיא לא תכתוב עליו. לעזאזל, היא לא תיפגש אתו שוב, קל וחומר תהיה בחברתו מספיק זמן כדי לשאול אותו כמה שאלות.

סר רודני לא ציפה לתגובה, הוא פשוט ציפה למענה חיובי. היא אילצה את עצמה לבלוע את ההלם שלה ולהתרכז במילים שלו.

"... נראה שהוא עשה רעש גדול בחוגים העסקיים עד לפני שמונה שנים, ואז נעלם מאותם חוגים עסקיים והפך כמעט למתבודד בעודו מרחיב בשקט את עסקיו אל חצי הכדור הצפוני בעודו מסרב לכל דרישה להתראיין..."

היא הרימה יד אחת, מתוך בקשה שיעצור. היא לא רצתה לשמוע יותר. "סר רודני, אני מצטערת. אני באמת חושבת שזה לא יהיה רעיון טוב לשלוח אותי לכתוב פרופיל על אלכסנדר קוטופידס."

הוא עשה אתנח, גחן לפנים באיטיות כה רבה עד שהכסא חרק. "אני לא מבקש ממך לבחון אם מדובר ברעיון טוב. אני מטיל עלייך משימה."

"לא," אמרה. "לא אלכסנדר קוטופידס. זה לא יקרה."

הוא בחן אותה, חוסר אמון בלתי מרוסן בעיניו, לפני שהטיח את התיק על השולחן. "אבל, ססקיה, למה שתוותרי על הזדמנות כזו כאשר הקידום שלך על כפות המאזניים?"

"מפני שפגשתי את אלכסנדר קוטופידס. אנחנו..." היא ליקקה את שפתיה בחיפוש אחר המילים הנכונות. "אפשר להגיד שיש לנו היסטוריה משותפת."

עיניו התרחבו ונצצו בעונג כאשר הזדקף בכסאו. "נפלא!" הכריז וקולו שב לממדיו הרועמים הרגילים. "למה לא סיפרת לי על כך? זה ייתן לך יתרון. שמעתי שמר קוטופידס מאוד חושש מהתקשורת – למרות שבהתחשב באחותו הסלבריטאית ומעלליה האחרונים עם נהג מרוצים בן עשרים-ומשהו, זה לא מפתיע."

ססקיה מצמצה כאשר עיכלה את דבריו. "מרלה קוורטרמיין היא אחותו של אלכס קוטופידס?" היא ראתה את המאמרים – אי-אפשר היה להחמיץ אותם אחרי שירחון האחות של אלפאביז, סנאפ! קיבל כיסוי רחב בעקבות השערוריה שהתפוצצה. היא זכרה במעורפל שהיתה לו אחות מבוגרת ממנו, אבל הן מעולם לא נפגשו, והיא לא קישרה אפילו פעם אחת את אשת חוג-הסילון הזוהרת עם אלכס. "הוא הסתיר את העובדה הזו."

"אין ספק שזה מה שהוא רצה. עוזרת העובדה שהיא אימצה לעצמה את שם המשפחה של בעלה הראשון – איזה ליצן שאתו התחתנה בגיל שש-עשרה, והתגרשה ממנו אחרי שנה בלבד. הראשון בסדרה כושלת של נישואים ורומנים." הוא נאנח בזמן שגלגל בין אצבעותיו את העט הנובע שלו. "אבל הפעם נראה שהיא הרחיקה לכת – נראה שאלכס החליט שהגיע הזמן לקחת את העניינים לידיים. הוא נתפס על ידי אחד הצלמים כשהוא מוציא אותה מהיציאה האחורית של אחד המלונות בסידני. בתחילה הוא הניח שמדובר במאהב חדש, אבל נבירה קלה העלתה את הקשר המשפחתי – שהיה מעניין בהרבה לכל הנוגעים בדבר."

מוחה של ססקיה עיכל את המידע החדש. הירחון האחות של אלפאביז לא נהג בכפפות משי בבליינית המזדקנת, והאשים אותה בפשעי סלבריטאות שונים ומשונים. כל אח ירצה לגונן על אחותו מפני חשיפה מעין זו.

"בהתחשב במה שסנאפ! פרסם על מרלה," אמרה, מביעה את דאגותיה, "ספק אם אלכס ישמח להתראיין על ידי הארגון הזה – גם אם שני הירחונים שונים זה מזה."

סר רודני הרים ידיים ומשך בכתפיו. "וכאן מערכת היחסים המוקדמת ביניכם עשויה לתת לנו יתרון קל, אינך מסכימה?"

"אין סיכוי," הכריזה ונענעה בראשה בהתרסה. "אלכס קוטופידס..." היא עשתה אתנח ובררה את מילותיה בהקפדה – סר רודני לא צריך לדעת את כל המעשה המתועב. "לפני יותר מעשרים שנה האבות שלנו היו שותפים לעסק בסידני, אבל אבא שלי עשה עסקה שהביאה לקריסת העסק של אבא של אלכס. אלכס מעולם לא סלח לו. לפני שמונה שנים, הרס אלכס את העסק של אבי כנקמה. הוא אכזרי ויסודי ואין לו עקרונות ואני חייבת להגיד שהוא לא השתפר עם הגיל. אני שונאת אותו בלהט. ואני לא מוכנה לכתוב עליו."

"אני בטוח שאת מתלוצצת. יש לך כאן זרעים לסיפור מבריק!" יושב-הראש הביט בה כאילו אינו מאמין למשמע אוזניו. "מעולם לא ראיתי אותך נסוגה משום-דבר בעבר. ממה את פוחדת כל-כך?"

"אני לא פוחדת! אני פשוט לא רוצה לראות אותו שוב."

"אז תראי בזה את ההזדמנות שלך לנקום בו על מה שהוא עשה!" הוא הטיח את אגרופו בשולחן. "תמצאי עליו לכלוך. אני בטוח שהוא מסתיר משהו מלבד פרטים על אחותו. תמצאי מה."

היא הסתובבה אליו. "אלפאביז לא עוסק בלכלוך – לא בפרופילים שלי! לא שזה משנה, מפני שאני לא אכתוב את זה בכל מקרה."

"את תוותרי על הקידום הזה?"

"למה זה חייב להיות הוא? אני בטוחה שתוכל למצוא מישהו אחר."

סר רודני המהם והתרווח בכסאו. "אני חייב לומר שמועצת המנהלים לא תתרשם מכך, אבל אני מניח שאם את מרגישה כך, אז ודאי נמצא מישהו אחר. אולי נוכל להחליף בין המשימות שלך ושל כרמן?"

אז היא תקבל את המשימה של כרמן וכרמן את הפרופיל על אלכס? ססקיה השתנקה כאשר חשה התנגדות חסרת הגיון. אולי יושב-הראש צודק. למה לא לשסות את כרמן באלכס? הם ודאי ראויים זה לזה. כרמן תהיה להוטה לעשות את הפרופיל עליו ברגע שתגלה עד כמה הוא יפה-תואר – היצור המושלם שעליו תוכל להפעיל את טכניקות הראיון המאוזנות שלה. וברגע שתגיע לשם, לא תהיה לאלכס שום סיבה לזרוק את כרמן מהמיטה שלו – ודאי לא בגלל הסיבה בשלה היא הושלכה מתוכה ברשעות כזו לפני כל אותן שנים!

כן, אולי הם ראויים זה לזה. היא יכלה לראותם עכשיו... תמונות נמרחו מתחת לעפעפיה, חיוניות עד אימה, תמונות של תאוות בשרים, נעות בהילוך איטי...

כרמן עם אלכס. כרמן על אלכס, זוחלת עליו, על חזהו, פיה על פטמותיו, שערה מדגדג את בשר חזהו. ואלכס, הופך אותה, מוצא את המקום הרגיש בין ירכיה...

קבס עלה בגרונה.

כרמן לא ידעה שום-דבר על אלכס! בעוד שלה היה יתרון. היא ידעה מה הוא אוהב, והיתה לה סיבה כובשת לעשות את זה, אז ייתכן שהוא יסכים להתראיין אצלה.

אולי סר רודני צודק – אולי מדובר בהזדמנות שלה להתנקם באיש שהרס את חייו של אביה והשפיל אותה? ואולי זו ההזדמנות שלה להוריד קצת את אלכס קוטופידס בסולם ההצלחה שלו, בעודה עושה זאת.

"סר רודני," אמרה בקול שקט, שנשמע מעט מרוחק באוזניה, כאילו היה מופרד מההגיון, "אולי הייתי נמהרת קצת..."

הוא נשען על השולחן, פניו מביעים ציפיה. "אז תעשי את זה? תראייני את אלכס קוטופידס?"

היא הרימה את עיניה אליו ובלעה את הרוק, עדיין תוהה למחצה למה היא מכניסה את עצמה ולמה.

למען אביה, ענתה לעצמה לקול הלמות לבה.

כדי לנקום...

"אני אעשה את זה," אמרה בטרם תספיק לשנות את דעתה שוב. "מתי אתה רוצה שאתחיל?"