כאשר רובי קלמנג'ר מגלה שירשה כמעט חצי מתאגיד בסיאני-פרל, היא יודעת שחייה עומדים להשתנות. בעיקר עם הופעתו של דיין בסטיאני, בנו של אמן הפנינים.
דיין רוצה להיפטר מרובי כמה שיותר מהר – הוא חושב שהיא לא יותר מאשר פילגשו של אביו והוא בטוח שניתן יהיה לקנותה בקלות.
אבל מחירה של רובי גבוה... אפילו כשמדובר במיליארדר כדיין. מאחר שאינו יכול לקנותה בכסף, דיין מחליט לפתות את רובי. נראה שהיא אישה בשלה לכיבוש ודיין מניח שאין לו מה להפסיד – עד שהוא מגלה שרובי תמימה... בכל המובנים...
1
דיין בסטיאני ירד אל המסלול בנמל-התעופה הבינלאומי של ברום וחש כיצד הלחות של העונה הגשומה נסגרת סביבו כמו צבת. הוא הרים את עיניו השמימה בכעס, אל מקור החום השוחק הקופח בלא רחמים.
הוא שכח מהחום. גם דברים אחרים פרחו לו מהראש – כמו הכחול העז של השמים, האוויר המלוח והאיכות השקופה של האור. תשע שנים של מזג האוויר האפור של לונדון והארכיטקטורה של הבטון השכיחו ממנו הכל. הוא הרגיש כמו זר בעיר הולדתו.
תשע שנים.
קשה להאמין שחלף זמן כה רב מאז עזב כשרק שמו לגופו וביטחון שיצליח בגדול בכוחות עצמו. לא שבזבז דקה אחת. עתה, עם בית בצ'לסי, בית קיט בקלוסטרס ומעמד של יושב-ראש של בנק המסחר התוקפני ביותר בלונדון, הוא היה בדרכו להשיג זאת.
ובכל אחת מתשע השנים הללו הוא חיכה שאביו יתקשר אליו כדי להודות שטעה, אבל כאשר השיחה הגיעה לבסוף, היא לא הגיעה מאביו.
"לא קריטי," אמר לו הרופא בקול מרגיע, "אבל לורנס ביקש לראות אותך."
הוא ביקש לראות את דיין.
נדרש לשם כך התקף לב, אבל אחרי כל המרירות ביניהם, כל בקשה שווה משהו.
אז דיין עלה על הטיסה הראשונה שיצאה מלונדון לכל כיוון שיציע טיסת המשך מהירה יותר לאתר אוסטרלי מרוחק זה בצפון-מערב המדינה. כרטיס האשראי מצופה הפלטינה שלו דאג לכל הפרטים.
הוא משך בכתפיו בדרכו אל המסוף, מקשיח את עצמו לקראת הפגישה המחודשת עם אביו. כאשר דיין היה ילד, לורנס בסטיאני היה תמיד גדול מהחיים, תמיד גבר גדול עם קול גדול ורעיונות גדולים שאף-פעם לא נכנע אפילו להצטננות פשוטה. הגיוני שרק התקף לב יכריע אותו. גם כך, בלתי אפשרי היה לדמיין אותו שוכב חולה בבית-חולים. אביו בטח שונא כל רגע. הוא ודאי הספיק להשתחרר על דעת עצמו.
במסוף הנכנסים הסתובבו מאווררי תקרה בעצלתיים, מקררים את הנוסעים שהחלו להתכנס סביב המסועים.
מזוודת העור היחידה שארז בחופזה, עם תג העדיפות העליונה שלו, הגיעה ראשונה. הוא הושיט את ידו אליה, משך אותה מהמסוע ופנה אל היציאה, פונה אל שורת המוניות הממתינות, מודע לכך שחולצת הכותנה הדקה שלו רטובה מזעה.
כמה זמן ייקח לו להסתגל מחדש לטמפרטורות הטרופיות של ברום, בהתחשב בכך שנעדר מהעיר במשך שנים כה רבות? לא שזה חשוב באמת, חשב בביטול בזמן שנכנס למונית ומסר לנהג את הכתובת. הוא יחזור ללונדון זמן רב לפני שיספיק להתרגל לשינוי.