הלילה של איווי

היא בחרה בו... להיות זה שיעורר אותה!

החלטתה של איווי קנדי הביישנית לאבד את בתוליה עד ליום הולדתה השלושים הייתה נחושה. והיה רק גבר אחד שבו היא בטחה מספיק כדי להטיל עליו את התפקיד ‒ לואי שארפנטייה, מלך הבורחים מכל מחויבות.

לואי התכחש כבר מזמן למשיכה שהייתה לו אל היפהפייה האדמונית. בעיניו הייתה איווי ראויה ללא פחות מאושר ועושר לעולם ועד, כמו שהיא חלמה תמיד ‒ למצוא מערכת יחסים ארוכת טווח.

לואי נמנע ממערכות יחסים הודות לנישואי הבלהות שהיו להוריו. אבל בקשתה של איווי הציתה בו להבה יוקדת. איך לילה אחד של תשוקה משולחת רסן בכלל יכול להיות מספק?

1
איווי קנדי ישבה במספרה, כשעלה בדעתה הפתרון לבעיית הבתולים שלה. התשובה ניבטה אליה מירחון הרכילות הראשון שבו דפדפה. למען האמת, התשובה הזאת ניצבה מתחת לאפה לאורך שנים רבות, אך רק עכשיו היא חוותה את ההארה הרגעית הזאת.

לואי שארפנטייה – מלך הסטוצים החד-פעמיים וחברו הטוב ביותר של אחיה הגדול. הבעיה פתורה. מי היה מעלה בדעתו, שעשיית גוונים יכולה להיות הדרך להעלים את האפרוריות של כל השבוע שלך? של כל החודש שלך? של השנה שלך?

סארינה, הספרית, הציצה בכתבה מעבר לכתפה של איווי ושרקה חרש בין שיניה. "אלוהים, נכון שלואי שארפנטייה הזה עוצר נשימה ממש? אני נשבעת לך, האיש הזה צריך להגיע עם אזהרה של משרד הבריאות. הוא כזה חתיך, שכל הגוף שלי בוער רק מלהסתכל על התמונה שלו. שמעתי ששוב הוא נבחר לרווק הלוהט של השנה. כמה פעמים זה כבר? שלוש ברציפות?"

"ארבע."

איווי הפכה את הדף, אבל בהחבא, היא השתמשה באגודלה כמו בסימניה. היא רצתה לתת מבט נוסף בלואי, בלי שהספרית תגיר לה ריר על הכתף.

היא משכה כתף, במה שנראה לתקוותה כמחווה אדישה, והוסיפה, "הוא לא רע, אני מניחה."

במשך שנים, לואי היה לה ממש כמו אח, יותר מאשר רק החבר של רונאן. יפה-תואר למדי, אך לא מספיק כדי "לפתות אותה", אם לשאול ביטוי מתוך הספרים של ג'יין אוסטין. אבל, כשיום הולדתה השלושים הולך וקרב במהירות, והסטטוס שלה כבתולה נותר ללא שינוי, היא הייתה חייבת לעשות כבר משהו – ובקרוב.

איך היא תוכל למצוא שותף לחיים אי-פעם, אם לא תעשה קודם משהו בנוגע לבעיה שיש לה עם אינטימיות? במשך רוב חייה הבוגרים, היא הצליחה למצוא כל תירוץ שהוא כדי להימנע מלצאת עם גברים, רק מפחד. הפחד להיות עירומה עם גבר, ושהוא לא ימצא אותה מספיק מושכת. הפחד להיפגע. הפחד להתאהב במישהו, רק כדי להיזרק על ידו.

אבל היא עמדה להגיע לגיל שלושים, והייתה פשוט חייבת להתגבר על מחסום הדרכים הזה בחייה. שלושים. אימא'לה! מי בכלל שמע, בימינו, על בתולה בת שלושים?

ומי יכול להתאים לפתרון הבעיה שלה יותר מלואי, הסופר-מנוסה באמנות הפיתוי. איזה פתרון אחר יכול להיות, לכל המעצורים שלה בנוגע לסקס? זה יהיה מביך ולא נעים, לבקש ממנו, אבל היא לא חשבה שתהיה מסוגלת לבקש ממישהו אחר.

היא רצתה מישהו שהיא מכירה, ובוטחת בו שיסייע לה, לא איזה בן-זוג מזדמן, שבוודאי יצחק עליה וילעג לה על היותה עדיין בתולה בגיל כזה. או ישמיע כל מיני הערות גסות בקשר לגוף שלה, כמו שעשה אחד הבחורים הבודדים שאיתם יצאה לדייט. לואי אינו זר, הוא חבר... טוב, אולי "חבר" במרכאות בלבד, יהיה יותר מדויק.

עכשיו, אחרי שאחיה היגר לאוסטרליה כדי להיות קרוב לריקי, בן הזוג שלו, איווי פגשה את לואי רק לקפה או ארוחת צוהריים, מדי פעם בפעם. והיא נאלצה לבטל את הפגישה האחרונה בגלל משלוח גדול של עתיקות, שהגיע מצרפת אל החנות בה עבדה כאוצרת.

היה ברור לאיווי שאם לא תפעל על פי החלטתה, עוד היום אחרי הצוהריים, היא תאבד לגמרי את האומץ ולא תעשה את זה בכלל. רק חודש אחד נותר לה עד לשינוי הקידומת, אבל היא רצתה לבצע את השינוי המשמעותי הזה בסטטוס שלה, כמה שיותר מוקדם. שעון יום ההולדת תקתק בתוכה כמו פצצה.

היא לקחה נשימה עמוקה, שבה ופתחה את המגזין ובחנה הופעתו המרשימה של לואי. כהה וגבה-קומה, עם עיניים אפורות תכולות, מעושנות ומהורהרות, בסגנון אני-לא-ממש-יודעת-מה-הוא-חושב, לואי היה התגלמות היופי הגברי עוצר הנשימה. היא שרטטה באצבעה את הקן המוצק של פיו, וכבר החלה לדמיין איך תרגיש, לחוש אותו צמוד אל פיה. עיניה המשיכו מטה, במורד התמונה, אל ירכיו השריריות, והעצבים בבטנה החלו לפרפר במתח.

היא סגרה את הירחון, בתנועה חדה והחלטית. כן. הוא היה האחד. לא האחד במובן של באושר-ועושר-לעולם-ועד, אלא הפתרון המושלם לבעיה המבישה שיש לה.

כל שנותר לה לעשות היה רק לשכנע אותו.

לואי שארפנטייה עבד על התיקונים האחרונים בתוכנית של פרויקט אדריכלי גדול, במשרדו בלונדון, כשמזכירתו זמזמה לו באינטרקום.

"לואי? יש פה – "

"אמרתי לא להפריע לי עד סוף היום, מורין," הוא אמר, בנימה של סמכותיות נוקשה. למה מזכירתו הזמנית לא הייתה מסוגלת לציית להוראות הכי פשוטות, בשם אלוהים? הוא עמד בפני לוח זמנים צפוף מאוד, והלקוח היה קשה ותובעני. סיפור חייו, ממש. מה בדיוק היה בו, שמושך את כל הלקוחות הכי תובעניים? כפי הנראה אותה פיית מזל רע, שהעניקה לו גם זוג הורים קשים ותובעניים.

"אני מצטערת, אבל נמצאת פה מיס איווי קנדי אחת, שבאה לראות אותך. היא לא קבעה פגישה, אך היא עומדת על כך שחשוב שהיא תראה אותך, מוקדם ככל האפשר. לדבריה, היא אחות של חבר טוב שלך. לגרש אותה לכל הרוחות, או לבקש ממנה לחזור בהזדמנות אחרת?"

לואי הדף הצידה את עכבר המחשב שלו והעביר יד בשיערו. מה יכול להיות לא בסדר? איווי ביטלה את הפגישה האחרונה לארוחת הצוהריים, שאליה הוא הזמין אותה. אחיה רונאן ביקש ממנו להשגיח עליה, לפני שהיגר לאוסטרליה, ולואי נהנה מהפגישות המזדמנות עם איווי, אך השתדל תמיד לא להסתכל עליה בשום צורה שעשויה להתפרש כמינית. לא קל בכלל, לעזאזל, כשהיא נראית כה סקסית, מבלי שתנסה בכלל. אבל להתעסק עם האחות הקטנה של חברו הטוב ביותר, פשוט לא בא כלל בחשבון. איווי הייתה בחורה שמחכה לסיפור מהאגדות, לאהבת הנצח שלה. היא הייתה מאלו שמעוניינות בילדים ומשפחה. הוא היה מהסוג של לשכב איתן פעם אחת ולהמשיך ללכת הלאה, בלי להביט אחורה. לא היה להם שום דבר במשותף, פרט לרונאן אחיה. חוץ מזה, לחברו היו מספיק צרות עם היציאה שלו מהארון, גם בלי שלואי יוסיף לו עוד.

לואי לחץ על פעמון האינטרקום. "שלחי אותה פנימה ואל תעבירי לי שיחות, עד שהיא תעזוב. מובן?"

"מובן."

הדלת נפתחה ולואי קם מאחורי מכתבתו, עיניו סרקו את פצצת האנרגיה הפצפונת שנכנסה למשרדו. עם שיערה הגלי, האדמוני הזהוב, שהגיע כמעט עד למותניה, ועיניה הכחולות, עור האלבסטר הצחור שלה ושפתיה המלאות, איווי קנדי נראתה כאילו שיצאה ישר מתוך תקופה אחרת – מלבד בגדיה, כמובן. הוא ניסה שלא לבהות יותר מדי בזוג רגליה הדקיקות, שהיו עטופות במכנסי ג'ינס לבנים בוהקים, ובאופן בו אפודת הקשמיר השחורה שלה, עם צווארון הוי, הציגה לראווה את ההזדקרות המוצקה של זוג שדיה הקטנים אך מושלמים בצורתם. היא נעלה מגפונים גבוהי עקב ומחודדים, בצבע בורגונדי, שהדגישו את העדינות של קרסוליה. אבל אפילו עם העקבים של מגפיה, היא לא הגיעה עד כתפיו.

"הי, איווי." קולו בקע טיפה עבה יותר מכפי שהוא התכוון שישמע, והוא היה מודע למאמץ שנדרש ממנו כדי להרחיק את מבטו מהעיקול התפוח והרך של שפתיה. "מה אני יכול לעשות למענך?"

"לואי, אני מקווה שלא מפריע לך שקפצתי ככה לבקר אותך, אבל יש לי בעיה ואני חושבת שאתה האדם היחיד שיוכל לעזור לי." קולה היה חסר אוויר וסומק הופיע על לחייה.

לואי אף פעם לא היה בטוח אם עליו לקבל את פניה בנשיקה על הלחי או בחיבוק, אבל בהתחשב באופן שבו חלציו החלו להתעורר ממש כעת, חיבוק לא בא כלל בחשבון.

יכול להיות, שההתנזרות שהוא כפה על עצמו הייתה טעות. מר לילה חד-פעמי מדהים החליט לקחת לעצמו חופשה נחוצה בהחלט. כמה זמן עבר כבר? שלושה, או אולי אפילו ארבעה חודשים? הוא נשאר מאחורי השולחן שלו ונופף בידו לעבר הכיסא שניצב מולו והיה מיועד ללקוחותיו. "שבי בבקשה."

"תודה. אני לא אגזול מזמנך יותר מדי." איווי שמטה את עצמה על הכיסא, ועגילי הכסף המעוצבים שלה התנדנדו מול פניה העגולים. הוא הבחין בריח הבושם שלה – פרחי לילך צחורים וחבצלת העמקים – שליטף את נחיריו בניחוחו המשכר. ידיה הקטנות והיפות היו מהודקות אל תיק יד מלבני, שהיה גדול מספיק כדי להכיל רק טלפון סלולרי ומספר פריטים הכרחיים. היא העבירה את קצה לשונה לרוחב שפתיה האדומות והעניקה לו חיוך עם שתי גומות חן, שכמעט הפיל אותו אל הרצפה. שיניים לבנות קטנות, והשפתיים העסיסיות הללו, היו שילוב רב עוצמה שהגביר את הדופק שלו בכמה דרגות נוספות. "טוב לראות אותך, לואי. אני מצטערת שנאלצתי להבריז לך, בפעם האחרונה."

די כבר להסתכל על הפה שלה. ואל תחשוב בכלל להסתכל על השדיים שלה.

"זה בסדר. ממילא היה לי אז שבוע עמוס מאוד." הוא כחכח בגרונו והתיישב, הניח את אמות ידיו על השולחן. "טוב, אז במה אני יכול לעזור לך?" הוא השתמש בטון המקצועי של בואו ניגש לעצם העניין, אבל היה מודע למין אנרגיה משונה שהייתה באוויר – הידחסות של האטמוספירה, שגרמה לשערות השחורות על זרועותיו לדגדג עד לשורשיהן.

היא הצמידה את שפתיה יחד, מבטה הושפל אל קשר הוינדזור של עניבתו, כאילו היה זה הדבר המעניין ביותר בעולם מבחינתה. "אהמם... טוב, קצת קשה להסביר..." הסומק בלחייה נעשה כהה בשתי דרגות בערך, ואצבעותיה משכו את התפרים של תיק היד שלה, כאילו ניסתה לפרק אותו כאן ועכשיו. אוטומטית, הוא בדק את ידה השמאלית, לראות אם יש עליה טבעות. כלום.

הוא שחרר נשימה שלא הרגיש כלל שעצר. תמיד היה לו חשש נורא, שיום אחד היא תסתבך עם גבר מהסוג הלא נכון. זה יהיה ממש המזל הרגיל שלו, אם היא תתאהב באיזה גבר לגמרי לא ראוי, כשהיא אמורה להיות באחריותו. אחיה סיפר לו שהיא חולמת להתחתן, עוד מאז שקיבלה את הבובה הראשונה שלה, כשהייתה ילדה. הוא גם סיפר לו כמה חוסר מזל היה לה בתחום הדייטים, בלי ספק בגלל שהיא נדיבה ובוטחת מדי, בלי ניסיון חיים מספיק.

לואי נשען אחורה בכיסאו והרים יד לשחרר קצת את קשר העניבה שלו. "רוצה משהו לשתות? קפה? תה? משהו יותר חזק?"

איווי הציצה לעברו, שיניה הלבנות והקטנות נגסו בבשר שפתה התחתונה. "יש לך פה ברנדי, אולי?"

הוא הזעיף פנים. "ממתי את שותה ברנדי? חשבתי שאת שותה רק יין לבן או שמפניה."

שפתיה התעוותו בחיוך של לעג עצמי, וגומותיה החמודות הופיעו שוב. "זה די מצב של ברנדי."

"עכשיו סקרנת אותי." לואי קם ממקומו, ניגש אל ארון המשקאות שלו ומזג מנה קטנה של ברנדי לתוך כוס, שב אל המקום בו היא ישבה והושיט לה את המשקה. אצבעותיה התחככו באצבעותיו כשהכוס עברה מיד ליד, וזרם חשמלי נורה מקצות אצבעותיה ישר אל חלציו, בעוצמה ומהירות של מכת ברק. מה בדיוק עבר עליו היום? הוא התנהג כמו תלמיד תיכון שטוף הורמונים. יכול להיות שפסק הזמן שהוא לקח מסקס לא היה רעיון מוצלח במיוחד. זה סובב לו את הראש, שיבש לו את המצפן המוסרי, טשטש לו גבולות שהיו אמורים להיות ברורים.

לואי השעין את גופו על קצה השולחן, לפני כיסאה, במקום לשוב ולהתיישב מצידו השני. הוא אמר לעצמו שזה יעזור לה להרגיש נינוחה יותר, מאויימת פחות, בלי המחסום של שולחן העץ הענק שיחצוץ ביניהם, אבל עמוק בפנים היה ברור לו שזה קשור יותר לרצונו להיות מספיק קרוב, כדי לקרוא כל ניואנס בהבעת פניה. הוא התבונן בשפתיה שנעו מול שפת כוס הקריסטל, דמיין אותן סוגרות סביבו, וגל של חום חלף בתוך גופו.

כן, הוא בהחלט היה חייב לקטוע את בצורת הסקס שלו. להימשך כך אל האחות של חברו הטוב ביותר, הייתה חצייה של קו אדום שהוא נשבע שלא יחצה אף פעם. רונאן הטיל עליו את משימת ההשגחה על איווי. לא יותר מזה. עיניים עליה. ידיים לא. מה עוד יכול להיות ביניהם? הוא לא הטיפוס שלה, בכל מקרה. איווי היא הבחורה המתוקה, הביתית שלא מסוגלת לעבור ליד חלון ראווה של חנות תכשיטים, בלי לעצור להסתכל על טבעות אירוסים וטבעות נישואים. מסוג הנשים שמודדות שמלות כלה בהפסקת הצוהריים שלהן. מסוג הנשים שמגירות ריר למראה עגלות ילדים וגורי כלבים, וחולמת על הבטחות של אהבת נצח. איך הוא יכול לחלום כמוה, אחרי שראה את אהבת הנצח של הוריו הופכת למלחמת נצח לאורך השנים?

איווי לקחה שלוש לגימות שהעלו דמעות בעיניה, השתעלה פעמיים ואז רכנה קדימה והניחה את הכוס על מכתבתו של לואי, בהעוויית פנים. "אלוהים, איך אנשים שותים את הדבר הזה? אני לא בטוחה שאצליח לסיים את זה."

"מוטב כך, כנראה."

היא חיפשה ממחטת נייר בשרוולה, וכשמצאה אותה, ניגבה בה את עיניה, תוך שהיא שולחת לעברו מבט מבויש מתחת לריסים ארוכים כמו רגלי עכבישים. "סליחה על כך שאני מפריעה לך, כשאתה כל כך עסוק. זאת מזכירה חדשה? היא נראית ממש נחמדה."

אופייני היה לאיווי, לראות את הטוב ביותר בכל אחד. זאת הייתה תכונה מעוררת חיבה, אך לא כזאת שהייתה משותפת גם לו. יכול להיות שהוא דומה לאביו יותר מכפי שהיה נדמה לו. תהרגו אותי עכשיו. "כן. היא נמצאת פה רק חודשיים בערך. נטלי, המזכירה הקבועה שלי, יצאה לחופשת לידה."

איווי נשענה קדימה כרוקמת מזימה והמשיכה בלחישה, "נראה לי שהיא קצת מאוהבת בך."

לואי ספק השתעל ספק צחק, בעת שהדף את עצמו מהשולחן. אולי זה לא היה רעיון טוב במיוחד, לשבת כה קרוב לאיווי. ניחוח הבושם שלה עשה לחושיו כל מיני דברים משונים – שלא לדבר על ההצצה שהוא קיבל במורד הרווח החמוד שבין שדיה, כשהיא התכופפה קדימה. הוא שב אל מאחורי מכתבתו, התיישב על הכיסא שלו ושילב רגל על רגל, בפוזה שלווה שהייתה רחוקה מאוד ממה שהוא הרגיש באמת.

"לעולם איני מערב בין עבודה והנאה, ולצאת עם אחת העובדות שלי זה מתכון בדוק לאסון." לצאת עם כל אחת, למשך יותר מעשרים וארבע שעות, יהיה בגדר אסון. בעבר הוא היה מסכים לקשר של שבוע או שבועיים עם מישהי, אפילו חודש, אבל זה היה לפני המאהבת האחרונה שלו, שהתקשתה להשלים עם תום הרומן שלהם, אחרי שלושה שבועות. בכלל לא היה מהנה, להיות נתון למעקב בלתי פוסק של מי שחושבת את עצמה למאוהבת בו מעל לראש. הכלל החדש שלו היה רק לילה אחד ולא יותר. זה לא נותן די זמן להתפתחות של רגשות, בקרב אף אחד מהצדדים.

איווי הצמידה שפתיים, עיניה צנחו לרגע לכיוון של פיו. "אתה... יוצא עם מישהי כרגע?" קולה היה מהוסס, נשמע מתנשם, והאדמומיות של לחייה העמיקה.

לואי הסתובב עם כיסאו בתנועה איטית, כשמבטו לא מרפה ממבטה. "לא כרגע. למה?"

היא משכה כתף אחת, עיניה חמקו בעצבנות מעיניו. "אני רק שואלת..."

הוא הוריד את רגלו המוצלבת אל הרצפה ושב להשעין את אמותיו על השולחן. "איווי." הוא השתמש בנימת הקול שבה הורים פונים אל ילדיהם, בדיוק משום שברגע זה בדיוק, הוא התקשה הרבה יותר מדי לראות אותה רק כאחות של חברו הטוב ביותר. בעיני רוחו, הוא ראה אותה עירומה במיטתו, כשהשדיים הנהדרים הללו בידיו, פיו על פיה, והוא...

עצור. אל תמשיך עם זה. פשוט עצור.

איווי מצמצה באיטיות, כמו ינשוף קטן. "אני יכולה לשאול אותך משהו?"

לואי נשען שוב לאחור ושפשף בידו את צל הזיפים של סוף היום. "כן, בטח. לכי על זה."

היא בלעה בקול, קצה לשונה חמק החוצה כדי ללחלח את שפתיה. שפתיים שהוא לא היה מסוגל לחדול מלחשוב כיצד הוא מנשק אותן, בודק אם הן אכן רכות ומתמסרות כמו שהן נראות. טועם את טעמן, האם הן מלוחות או מתוקות, או השילוב הסקסי של שני הטעמים גם יחד? "לואי, רציתי לשאול... מה אתה מוצא הכי מושך באישה? זאת אומרת, אתה יוצא עם הרבה נשים, כך שאני מנחשת שאתה בטח יודע מה מדליק ומה לא, נכון?"

מה שהכי מדליק ישב ממש מולו, עם השיניים הלבנות והקטנות שננעצו בשפתה התחתונה. מה שהכי מדליק היה לחשוב כיצד הוא מקלף את מכנסי הג'ינס ההדוקים הללו ואת האפודה, ואיך הוא מנשק כל סנטימטר של גופה. מה שהכי מדליק היה לחשוב על הרגליים שלה כרוכות סביב מותניו, בעת שהוא דוחק את שניהם בהתמדה לעבר שיכחה מוחלטת.

לואי כבש רעד והעניק לעצמו טלטול מנטלי נמרץ ביותר. אפשר היה לחשוב שזה היה הוא שלגם את הברנדי. "ביטחון עצמי, זאת תכונה מאוד מושכת אצל אישה."

איווי טפחה על אחת מירכיה, וקמה ונעמדה במהירות. התיק שלה צנח בחבטה על הרצפה, אך לא נראה היה שהיא קלטה את זה בכלל. "ידעתי. זה בדיוק מה שאני חשבתי, ובגלל זה באתי הנה, כדי לבקש ממך לעזור לי למצוא קצת ביטחון עצמי."

לואי הרים את גבותיו קמעה. "ממני?"

היא באה אל הצד השני של השולחן ונעמדה קרוב מספיק כדי שהוא יוכל לגעת בה. אל תיגע בה. הפיתוי היה גדול כל כך, שהמאמץ להתנגד לו היה ממש מכאיב. שיערה היה עננה אדמונית זהובה סביב צווארה וכתפיה, וכל פעם שהיא הניעה את ראשה הוא הריח את ניחוח הפירות של השמפו שלה. עיניה היו כה מאירות שהיא יכלה לנסות לקבל מעמד של כוכב בשביל החלב. ושפתיה... אלוהים שבשמיים, שפתיה היו רכות ובוהקות מהשפתון שהיא מרחה, ובקושי רב עלה בידו להימנע מלרכון קדימה ולנשק אותה.

"כן, אתה," אמרה איווי וחיוכה העלה שוב את גומות החן החמודות הללו. "אני לא ארגיש בנוח, עם אף אחד אחר. אני צריכה מישהו שאני מכירה ובוטחת בו. יהיה לי קשה מדי לעשות את זה עם איזה זר גמור."

לעשות מה עם זר גמור? ולמה היא בוטחת בו? לואי לא היה בטוח שהוא ראוי לאמון שלה, בהתחשב במחוזות שאליהם מחשבותיו לקחו אותו – ישר אל הביבים. הוא הדף אחורה את כיסאו ונעמד, קצת הגדיל את המרחק שהפריד ביניהם. הוא ניגש אל ארון המשקאות שלו ומזג לעצמו מנה של וויסקי נקי. הוא לא היה שתיין כבד – תודה לאל, זה היה אחד הדברים שבהם היה שונה מאביו – אבל ברגע זה, הוא היה מסוגל לרוקן את הבקבוק כולו, וללוות אותו בעוד מנה של ברנדי.

הוא לקח לגימה מדודה והסתובב בחזרה אליה. "אני לא בטוח שאני מבין על מה את מדברת. מה, בדיוק, את רוצה שאעשה?"

איווי העבירה את משקלה מרגל אל רגל, ידיה היו שלובות לפני גופה, לחייה התלהטו שוב מרוב סומק. "יש לי בעיה... עם סקס."

לואי פלט את רוב לגימת הוויסקי השנייה שלו בהתזה נחנקת. הוא מחה את פיו בגב ידו. "את בטוחה שאני הוא האדם שאיתו את צריכה לדבר על זה?"

זוויות שפתיה נשמטו וכתפיה השתוחחו. "אני עדיין בתולה, ואני כמעט בת שלושים. אני חייבת לעשות משהו בנדון, כי אחרת לעולם לא אצליח למצוא לי שותף לחיים – בעיקר בימינו, כשכולם כל כך פתוחים והרפתקניים בקשר למין. אני כמו מצורעת. אני חסודה לחוצה, שלא מסוגלת אפילו להתפשט, אלא אם כן זה בחשיכה מוחלטת."

זאת תהיה לשון המעטה, לומר שהוא היה המום לחלוטין. כמעט בת שלושים ועדיין בתולה? הוא איבד את בתוליו כשהיה עוד נער. כמו רוב האנשים, נכון? היא לא אישה דתיה במיוחד, כך שהתנזרות מכוונת לא יכולה להיות ההסבר. האם קרה לה משהו, שמנע אותה מלעשות את המעשה? צמרמורת זחלה בעורו, מעצם המחשבה על איזה בחור שלחץ עליה וניצל אותה בגסות. כעס עלה בתוך קרביו וטיפס עד לגרונו. לואי הניח את כוס הוויסקי שלו ולקח נשימה עמוקה כדי להירגע.

"ראשית, איווי, את לא חייבת לתקן שום דבר בעצמך. את צריכה לעשות רק מה שתרגישי נוח לעשות אם, ורק אם, תרגישי נוח לעשות את זה."

"אבל יכול להיות שלעולם לא ארגיש בנוח, אם לא אעשה משהו, ועדיף שזה יהיה במוקדם ולא במאוחר. אני לא יכולה להמשיך ככה. זה נורא מביש, לצאת לדייט עם איזה בחור חדש ואז לברוח כמו מלוע של תותח, ברגע שהוא רק נוגע בי."

לואי מצמץ במהירות. ניסה להתעלם מהדקירה המציקה שחש בבטנו, מעצם המחשבה עליה עם איזה בחור אחר שהיא בקושי מכירה. "תני לי לראות אם אני מבין אותך נכון... את רוצה שאני אשכב איתך?"

הסומק בלחייה נעשה כהה יותר, אך בעיניה עמד ברק נחוש שדי הטריד את מנוחתו. "אף אחד לא יהיה מעוניין בי לעולם, אם לא אצליח להתגבר על המעצורים שלי. אין שום טעם שאנסה לצאת עם מישהו, אלא אם כן אהיה בטוחה יותר. ואני לא חושבת שארגיש מספיק בנוח עם מישהו, מלבדך. אותך אני מכירה. אני מכירה אותך שנים. וחוץ מזה, אתה יודע מה אתה עושה, כשמדובר בסקס, ואני חושבת שאתה תהיה הכי מתאים, כדי ללמד אותי."

דלת סתרים נפתחה בחריקת צירים בתוך מוחו, פתח צר שחשף שפע של אפשרויות ארוטיות שהוא החזיק נעולות למטה במרתף, מחוץ לטווח הראיה ולהישג היד. להתפשט איתה, לעשות את כל הדברים שעליהם הוא השתדל שלא לחשוב, במשך השנים האחרונות. להחליק את ידיו במורד גופה היפהפה, למשש את השדיים הללו, לגלות את כל הקימורים המתוקים של גזרתה הנשית. לנשק אותה, לגעת בה, גפיהם שלובים יחדיו...

לואי הרים את ידו כמו תמרור עצור. "לאט-לאט לך, איווי. את מדברת כמו בן-אדם מטורף. אני אדריכל, לא מטפל במין. וחוץ מזה, אנחנו חברים. המעבר הזה, מחברים למאהבים, אף פעם לא מצליח."

"אבל במקרה הזה זה כן יצליח, בגלל שאני לא מעוניינת בשום דבר, מלבד מפגש של לילה אחד. ככה כולם קוראים לך, נכון? מר לילה חד-פעמי מדהים. אני לא מבקשת ממך לשאת אותי לאישה. אני רוצה רק שתשכב איתי פעם אחת, כדי שלא אהיה יותר בתולה ו – "

"שמעתי אותך בפעם הראשונה." לואי מיהר לקטוע אותה. "אני לא מעוניין." אם הוא היה שומע אותה מבקשת ממנו לעשות איתה סקס פעם אחת נוספת, הוא כבר היה אבוד. יש גבול לשליטה העצמית שיכולה להיות לבן-אדם בזמן נתון.

היא נראתה כמו גור כלבים שמישהו סירב ללטף. שיניה ננעצו שוב בשפתה התחתונה, והיא התכופפה כדי להרים את תיק היד שלה מהרצפה, מהמקום אליו נפל לפני כן, ואז היא הזדקפה והעניקה לו מבט פגוע. "זה בגלל שאני לא מספיק מושכת? אני נראית לך דוחה?"

לואי השתדל להרחיק את מבטו מהמחשוף שלה. ניסה אך לא הצליח. "את אחת הנשים המושכות ביותר שפגשתי אי-פעם, אבל – "

"תוכיח לי את זה." היא הניחה את התיק שלה על השולחן והתקרבה אליו. הוא שכח כמה נמוכה וקטנטנה היא הייתה, עד שהיא נעמדה ממש מולו. היא נאלצה למתוח את צווארה, כדי לקיים איתו קשר עין. עיניה היו בהירות והבעתה נחושה, ושליטתו העצמית חוותה התקף חרדה קטן.

לואי כחכח בגרונו שהשתנק פתאום. היא הייתה כל כך קרובה, אם הוא היה עושה רק חצי צעד לפנים, שדיה היו מתחככים כבר בחזהו. הוא היה מסוגל לראות כל נקבובית בשלמות עורה הצחור, שהפגם היחיד בו היה צלקת זעירה של שני סנטימטר, מעל לגבתה השמאלית. עיניה הכחולות היו כמו מוזאיקה מורכבת של כחול כהה, סגול ואינדיגו, עם אישונים שחורים כמו מעמקי החלל האינסופי. שפתה התחתונה היה כפולה בגודלה מזאת העליונה, והצורה של פיה הייתה כמו קשת קופידון מושלמת. שלא לדבר בכלל על גומות החן החמודות האלה.

"אל תהיי מגוחכת. אני לא צריך להוכיח שום דבר." נימת קולו הייתה קרה ונחרצת, אך דמו היה לוהט. ממש יוקד. הוא הניח את ידיו על מעלה זרועותיה, להרחיקה מעליו, לכאורה, אך איכשהו אצבעותיו שקעו לתוך הרוך של סוודר הקשמיר שלה והמרחק בין שניהם הלך והצטמצם. האם היה זה הוא שנע, או שמא היא? ירכיה התחככו בירכיו, שדיה נלחצו אל החזה שלו, וגל של תשוקה עזה ולוהטת הסתחרר בתוכו כמו סופת טורנדו.

"נשק אותי, לואי." קולה היה כמעט לחישה, ניחוח הווניל של הבל פיה ליטף את שפתיו. "תוכיח לי שאתה לא מוצא אותי דוחה לחלוטין."

הוא כבר נישק המון נשים, ותמיד הצליח להותיר אותן מאחוריו. תמיד. זאת הייתה שיטת הפעולה שלו. בלי שום התחייבויות. בלי דייט שני. רק סקס חד-פעמי, פשוט וישיר. אבל אם הוא היה מנשק את איווי, הוא היה חוצה פה קו שנשבע לא לחצות. הוא דאג שהקשרים שלו יהיו קצרי טווח – אם בכלל ניתן לקרוא כך למה שהיה לו. מהקשרים הללו, קל היה להסתלק ללא שום חרטות. אבל עם איווי, היה לו כבר קשר רב שנים. לא קשר מיני, אלא חברות, שתשתנה מהיסוד אם הוא יעתר למשאלותיה. הדבר האחרון שהוא רצה היה להיחפז ולנהל סטוץ חד-פעמי עם איווי, לפני שברור לו מה בדיוק היא רוצה ממנו.

מצפונו נשען בעצלתיים על הקיר האחורי של מוחו וגיחך אליו. הו, אתה באמת מתכוון לשקול את האפשרות לשכב איתה?

לואי גייס כל טיפת ריסון עצמי שעוד נותרה לו כדי להתרחק ממנה, תוך שהוא שומט את ידיו מזרועותיה. הוא העלה על פניו הבעה של פלייבוי מתוחכם. "אם אני אנשק אותך, המצב עלול להתלהט מעבר למה שאת יכולה לצפות. נראה לך שאת מוכנה לזה, קטנטונת?" את כינוי החיבה הוא אמר בצרפתית.

הבעת חוסר ודאות הבזיקה להרף עין על פניה. "לא לגמרי, אבל אם אתה לא תעשה את זה, אאלץ לעבור לתוכנית החליפית שלי."

"והיא?"

סנטרה הקטן התרומם לגובה מתריס. "אני אצטרך לבקש ממישהו שאני לא מכירה, שיעשה את זה."

הוא נאחז במבטה למשך רגע רוטט אחד, ובמוחו הסתחררו מראות של כל מיני מנוולים חלקלקים, שמנצלים את תמימותה. מעיו התהפכו בקרבו וטעם מר עלה בגרונו. בשום פנים, הוא לא עמד להרשות לאיזה אפס מטונף לגעת בה. יש טיפוסים ממש מפוקפקים שם בחוץ בימינו, גברים שרוצים לממש את הפנטזיות הפורנוגרפיות הכי מתועבות שיש להם, ללא שום התחשבות ברצונות של בנות הזוג שלהם. לאיווי לא היה די ניסיון, כדי להתמודד עם משהו כזה. זה יהרוס אותה כליל.

"לא. את לא תעשי את זה." הוא השתמש בנימת הקול של מנהל בית הספר, כפי שהייתה זכורה לו מילדותו, בתוספת הבעה של זעף על פניו, ליתר ביטחון.

הבעת פניה הפכה למלאת תקווה. "אז אתה מסכים לעזור לי?"

לואי העביר את ידו בשיערו, ואז קם ונעמד בתנוחה יציבה עם הידיים על מותניו. "לזה, נגיע בהמשך. דבר ראשון, אני רוצה לדעת איך זה שהגעת כמעט עד גיל שלושים, כשאת עדיין בתולה."

מבטה חמק ממבטו ולחייה שבו והתלהטו. "תמיד הרגשתי די לא נוח, אפילו רק לדבר על סקס, בעיקר בגלל שאימא שלי תמיד הייתה כל כך פתוחה בקשר לכל העסק – בעיקר, אחרי שהיא ואבא שלי התגרשו." היא נשאה אליו את מבטה. "אתה יודע שהיא לומדת עכשיו, כדי להפוך למטפלת בבעיות מיניות? סקס זה הדבר היחיד שעליו היא מדברת."

"כן, שמעתי על המיזם החדש שלה. אבל למה שלא תדברי איתה על...?"

הבאה נחרדת חלפה על פניה. "בחיים לא! אני רוצה לתקן את זה בכוחות עצמי... טוב, לא לגמרי לבד... בעזרתך."

הוא שב אל מאחורי המכתבה שלו ומשך אחורה את כיסא המנהלים. "תראי, יש לי מועד הגשה לוחץ, אבל אולי נוכל לדבר על הנושא הזה במהלך ארוחת ערב? שאאסוף אותך בשמונה?"

ארוחת ערב? מצפונו שב ולגלג. ארוחת ערב ואחריה, מה? ארוחת ערב ואחר כך שום דבר, זה מה. אין פה מה לראות בכלל, כמו שאומרים.

"את עדיין באותה דירה באיזלינגטון?"

"כן. שתי חברות, מילי וזואי, עברו לגור איתי. שכר הדירה הרג אותי, כשגרתי שם לבד."

"למה לא אמרת לי משהו? יכולתי לעזור לך."

ניצוץ של גאווה הופיע בעיניה. "כבר עשית מספיק בשביל המשפחה שלי – עזרת לאימא שלי עם המשכנתא בשנה שעברה, כשהיא קצת התחילה לפגר בתשלומים. לעולם היא לא תצליח להחזיר לך את הכסף הזה, אתה יודע. תמיד היא הייתה ממש גרועה עם כסף."

הבעת הזעף שבה והופיעה על פניו של לואי. עמוקה וקשה יותר. כנראה שאף אחד כבר לא עומד בהבטחות שלו כיום. הוא עמד על כך שדירדרה קנדי תשמור בסוד את העובדה שהוא הציע לה עזרה, כדי להיחלץ מעוד משבר כספי, בגלל שהוא ממש לא רצה שרונאן או איווי יילחצו יותר מכפי שהם כבר לחוצים, מדאגה לשלומה. בעיקר הוא חשש בנוגע לרונאן. אחרי שהוא יצא מהארון סוף-סוף, לפני הוריו הגרושים, ומיד נדחה על ידי אביו. זה היה מספיק כדי לגרום למשבר קיומי גם אצל האדם הכי יציב. לקח קרוב לשנתיים, עד שהוא הרגיש שרונאן יצא לגמרי מכלל סכנה.

לואי ישב בכיסאו וסידר בהיסח הדעת כמה ניירות על השולחן. "היא סיפרה לך על זה?"

איווי הנהנה, והבעת פניה הייתה קודרת. "הוצאתי את זה ממנה בכוח, אבל רונאן לא יודע שום דבר, נכון?"

הוא נשען אחורה בכיסאו, הרים את העט הנובע שלו וסובב אותו בין אגודל ואצבע. "זה לא היה סיפור גדול, מבחינתי. זה רק כסף, בסך הכול. ולא רציתי להדאיג אותך או את רונאן. היה לכם מספיק על הראש, עם התגובה של אבא שלכם לכל הסיפור של רונאן."

היא העניקה לו חיוך קפוץ שפתיים, שהיה בניגוד גמור לצל הקודר שחלף בעיניה. "בכל מקרה, היה מאוד יפה מצידך, להתערב בצורה כזאת. אימא הייתה מאבדת את הבית שלה אלמלא התערבת."

לואי הניח את העט בחזרה על השולחן בנקישה חרישית. "לרונאן, סיפרת על התוכנית המטורפת הזאת שלך?"

איווי הרימה את מבטה לפגוש את מבטו. "לא. אבל ממילא זה לא עומד להיוודע לו, עכשיו כשהוא עם ריקי באוסטרליה. איך שלא יהיה, הוא היה דואג מדי. שנים, הוא הזהיר אותי שלא לטפח שום רעיונות נשגבים לגביך."

"איזה רעיונות נשגבים?" לואי ידע שמוטב היה לו לא לשאול.

"הוא אמר שאתה לא הטיפוס של נישואים וילדים. אבל אני אמרתי לו שלא ידאג, מפני שלעולם לא יהיה לי שום עניין בגבר שלא רוצה נישואים וילדים."

אם היא תזכיר "נישואים וילדים" פעם אחת נוספת, הוא חשש שיישרף לו פיוז. אלו לא היו שתי המילים החביבות עליו ביותר. נישואי הוריו הולידו ילד אחד בלבד, ותראו מה בדיוק יצא מהם. למעלה משלושים וחמש שנים, של סבל מתמשך לכל הנוגעים בדבר. "אני לא בטוח שככה בדיוק זה עובד, כשמתאהבים במישהו," הזכיר לה לואי. "אנשים מתאהבים כל הזמן, באנשים הלא נכונים." כמו הוריו, למשל. לגמרי לא מתאימים אחד לשני ועדיין, הם מתעקשים להישאר ביחד. "מתעקשים" היא מילת המפתח כאן, מאחר וכל יום הוא שדה קרב מתמשך, עם אגו פגוע, טינה, עלבונות ומרירות.

איווי הטתה את ראשה והביטה בו במשך רגע. "היית מאוהב אי-פעם?"

"לא."

גבותיה התרוממו. "אף פעם לא? אפילו כשהיית בתיכון או...?"

"לא."

"אבל בטח הרגשת שמץ של משהו כלפי מישהי, מתישהו?" היא הביטה בו בתהייה. "היו לך המון מאהבות. השתמשת בהן רק בשביל סקס?"

"אהמם. את זאת שרוצה להשתמש בי רק בשביל סקס, אז אל תמהרי כל כך לשפוט אותי," אמר לה לואי, בהשיבו לה מבט יציב.

היא הניעה את קצה אפה מצד לצד, כמו ארנבון חמוד. "זה בכלל לא אותו הדבר. בינינו, יש מערכת יחסים מבוססת. אתה כמו אח גדול, מבחינתי." מצחה נחרש קמטים בהבעה קלה של זעף, והיא הוסיפה, "טוב, אולי לא אח ממש – כי זה כבר היה עושה את זה די סוטה ומשונה, לשכב איתך – אבל חבר טוב. מישהו שעליו אני יכולה לסמוך."

חבר טוב היה עוצר את השיחה הזאת עוד לפני תחילתה. מותח עליה קו שחור עבה. מגרש את איווי ממשרדו ושולח אותה לקבל הרבה טיפול נפשי. לדבר על התוכנית הזאת שלה היה כמו לאפשר לאדים מסוכנים ומשני תודעה לחדור אל תוך מערכת המיזוג. הם תדלקו את כל הפנטזיות האסורות שלו, הקשו עליו יותר ויותר לעמוד בפרץ ולהגיד לה לא. "סיפרת למישהו על התוכנית הזאת שלך?"

"לא. קודם רציתי לבקש ממך."

לואי נשען קדימה שוב והחליק בידו על כמה ניירות, שנחו ליד המחשב שלו. "אני לא מאמין שאנחנו מנהלים בכלל את השיחה הזאת." הוא שב והציץ לעברה בהבעה של זעף נוקשה. "את בטוחה שאת יודעת מה את עושה?"

איווי הרימה את התיק שלה מהשולחן וחייכה בכזה מאור פנים, שהיה יכול להתאים לפרסומת של משחת שיניים. "הרי זה כל העניין פה – אין לי מושג מה אני עושה, אבל אתה הולך ללמד אותי."

הדבר המפחיד באמת היה ש... לואי ממש התפתה, במידה מסוכנת, לעשות בדיוק את זה.