החלקים 3 - חלק מאיתנו

“אני יודע מה הבעיה. את צריכה עזרה בלהחליף את השמלה. חבל שלא ביקשת קודם.”

הוא נועץ בי מבט מפתה ומתקרב אליי, גורם לרגליי לרעוד. אני יודעת שהוא רק משחק איתי ולכן עונה בגועל מדומה, “היית מת, סוטה אחד.” אני סוטרת לחזה שלו, נכנסת לחדרי ונועלת אחריי את הדלת במתכוון, שומעת אותו צוחק מאחוריה.

זואי וודס

לאחר שקיימתי את הבטחתי לאחי החלטתי שהגיע הזמן לפרוש כנפיים. למודת כאבי לב ואכזבות, אני יוצאת לדרך חדשה ומקווה למצוא את האחד שאיתו אחיה כמו באגדות. תוכניותיי נהרסות כשאני מגלה שהשכן שלי הוא הגבר האחרון בעולם שאותו רציתי לראות.

לוקאס הוא רודף נשים בלתי נלאה ועדיין לא שכחתי את מה שעשה.

לוקאס ווקר

מכל הבחורות בעולם, דווקא היא הייתה צריכה להסתנן לחיים שלי. האחת שבה אסור לי לגעת, שאליה אסור לי להתקרב. לא אם אני לא רוצה לפתוח חשבון עם אחותי ובעלה. הרי אין לי שום כוונה להשתנות, גם לא למען מלאכית תכולת עיניים שיכולה להחזיר בתשובה גם את החוטאים הגדולים מכולם.

עשיתי את הכול כדי להרחיק אותה ממני גם כשידעתי שהיא עלולה לשנוא אותי. אבל מי יצליח להרחיק אותי ממנה עכשיו?

 1

לוקאס

אני מביט במסכי האבטחה שעל שולחני, בוחן את הקוביות הקטנות שמרצדות מולי.

כמדי ערב, גם הערב המועדון דחוס ומלא עד אפס מקום. אני שולח לזאק הודעה שיפסיק להכניס אנשים, נשען לאחור לרגע ועוצם את עיניי, מנסה לאסוף כוחות ללילה נוסף עמוס בהתרחשויות שבו שוב אצטרך לעמוד על המשמר ולוודא שהכול מתנהל כשורה ושחווית ההנאה של הבליינים הקבועים והמזדמנים תהיה לא פחות ממושלמת. מבחינתי, אין דרך אחרת. המועדונים שבבעלותי בניו יורק ובלוס אנג'לס מנוהלים בסטנדרטים גבוהים ובלתי מתפשרים עד הפרט הקטן ביותר. זאק מנהל את המועדון בניו יורק ותומס מנהל את המועדון בלוס אנג'לס. על שניהם אני סומך בלב שלם, אבל תמיד משאיר עין אחת פקוחה.

בדרך כלל אינני סומך על אנשים, והיחידים שאני כן בוטח בהם הם בני משפחתי ושני חבריי הטובים, דילן ומייק.

בניהול המועדונים, אני לא נוהג להשאיר דבר ליד המקרה ומקפיד להכשיר את מנהלי המועדונים בעצמי. רק לאחר שאני מוודא שהם מוכנים לתפקיד אני נותן להם מעט חופש פעולה.

״פאק, כמה יפהפיות יש למטה,״ דילן מכריז בחיוך ענקי כשהוא מתפרץ למשרד שלי. רק לפני כמה שעות הצלחתי לשכנע אותו להגיע לכאן. אני שונא את העובדה שמאז גירושיו הוא נמנע מיציאות לבילויים ומסתגר במשרדו או בביתו. כדי לגרום לו לצאת קצת מהבית, שיקרתי ואמרתי לו שאני צריך את עזרתו הערב במועדון, בזמן שאני עסוק בעבודה במשרד. הוא נענה לבקשתי ובשעה האחרונה מפטרל במועדון אף על פי שאין לו שמץ של מושג בניהול מועדונים.

אני נוהם בחוסר שביעות רצון ומעיף מבט נוסף במסכים, אך מתרצה כשאני רואה שהכול תקין.

״לוק, שמעת אותי?"

״שמעתי אותך. אמרתי לך עשרות פעמים שבכל לילה יש כאן יפהפיות. אתה נראה די בסדר, אני בטוח שמישהי תסכים לזרום איתך לכמה שעות,״ אני אומר, חוזר להתעסק בערמת הדפים שלפניי. לא משנה כמה שעות אני עובד לאחרונה, העומס רק גדל. מי שנכנס לניהול מועדונים בשביל הכיף עומד להתאכזב. תשעים וחמישה אחוזים מהזמן העבודה היא פאקינג כאב ראש אחד גדול ובחמישה האחוזים הנותרים היא רק כאב ראש.

״אני לא מחפש מישהי שתזרום איתי לכמה שעות. את הזיונים חסרי הרגשות אני משאיר לך."

זה חסר היגיון בעיניי שאחרי נישואיו הארוכים למישל והגירושים הנוראיים, הוא עדיין יהיה טיפש מספיק כדי לרצות להיכנס שוב לגוב האריות. ״אל תפתח ציפיות למצוא במועדון שלי מישהי שמחפשת זוגיות. הן לא מגיעות לכאן בשביל זה.״ כל הבחורות שבהן נתקלתי במהלך השנים מפקידות את הערכים ואת המצפון שלהן בדלפק שמירת החפצים כשהן נכנסות, לאחר שעטו על עצמן לבוש מינימלי שלא היו מעזות ללבוש באור יום וצבעו את פניהן באיפור כבד, וזאת לטובת שתי מטרות עיקריות. המטרה הראשונה: לגרום לגברים לרייר עליהן. הן יכולות להיות רווקות, נשואות או אלמנות – זה לא באמת משנה. ברגע שמתחילים איתן תחושת העליונות תופסת את מקומה וחיוכים ענקיים מתפרשים על שפתיהן. המטרה השנייה: למצוא זין מזדמן שיחמם אותן למשך הלילה.

"בוא נרד למטה, אראה לך איך עושים את זה." אני טופח על כתפו של דילן ופותח את הדלת.

״תראה את הבחורה עם השמלה השחורה שעומדת שם.״ דילן מחווה בראשו לעבר הבר העמוס. אני מתכוון לשאול למי הוא מתכוון, אבל נעצר כשמבחין בבחורה העומדת בגבה אלינו. שערה השחור והחלק זז ברכות בכל פעם שהיא מניעה את אגנה ואת ירכיה בתיאום מושלם עם המוזיקה שמתנגנת ברקע. רגליה הארוכות כמעט בלתי נגמרות, וכשהיא רוכנת לעבר הברמן היא מבליטה את ישבנה ואת קימוריה המושלמים. אני מוכן להתערב שהיא מבלה שעות בחדר הכושר ומקפידה לאכול חסה במקום אוכל אמיתי כדי להיראות כך.   

אני לוטש בה מבט ארוך ומסוקרן ולוגם מכוס הוויסקי שבידי, בלי להסיר ממנה את עיניי, מדמיין לשבריר שנייה איך היא תיראה ללא השמלה הסקסית שלגופה הלוהט בזמן שאזיין אותה מאחור.

״ראית?״ דילן תוקע את מרפקו בצלעותיי כאילו זאת הפעם הראשונה שאישה סקסית נגלית לנגד עיניו. אני מחליט לא לרדת עליו, העובדה שהוא כל־כך מתלהב ממישהי משמחת אותי.

״היא נראית לא רע,״ אני אומר ביובש, אבל לא מסיר את מבטי מהבחורה שבה אני מביט, ממתין בסבלנות לרגע שתסתובב לעברנו והקסם יפוג, כפי שהוא פג בכל ערב מחדש.

״רק לא רע? היא ממש יפה ובעלת גוף מושלם," הוא קובע, "ראיתי אותה כבר קודם, יש לה פני בובה ועיניים כחולות ענקיות בצבע השמיים."

"אולי תיגש אליה ותפתח איתה שיחה? אולי אפילו תזמין אותה למשקה?"

 הוא מניד בראשו ולוגם מבקבוק הבירה. ״שמעתי קודם שהיא אמרה למישהו שהתחיל איתה שהיא לסבית.״ אני מטיל את ראשי לאחור וצוחק. "מה מצחיק אותך?" הוא מזעיף אליי את פניו.

״זאת רק דרך אלגנטית להיפטר מבחור. אולי הוא לא מצא חן בעיניה או שאולי היא כאן עם מישהו.״

הוא מקמט את מצחו ומעביר את אצבעותיו בשערו. מאז הגירושים הוא לא ממש הצליח למצוא את עצמו בעולם הדייטים האכזרי והמנוכר והתנהג כמו דג מחוץ למים, ולכן כמעט ולא יצא. יש בו מין תמימות בכל הנוגע לנשים. אני שונא לפוצץ לו את הבועה, עליי לדאוג שהוא לא ייפול שוב לידיה של נצלנית. ״אתה רציני?״

אני מהנהן ולוגם לגימה נוספת מהוויסקי.

״אתה סתם מדבר שטויות," הוא אומר בחוסר אמון, חושב שאני צוחק על חשבונו כפי שאני נוהג לעשות מדי פעם.

״רוצה שאוכיח לך?״

הוא מאשר בהנהון. אני מניח את הכוס על השולחן וניגש לעבר היפהפייה המסתורית. האור המעומעם במועדון והאלכוהול שפועם בדמי גורמים לה להיראות כמו נימפה מפתה שעלתה מהים במיוחד כדי שאזיין אותה. גופה מתנועע לפי הקצב וישבנה מעכס בפתיינות ושוב מחשבות מטונפות עליה ועליי ללא בגדים עולות לנגד עיניי. כשאני נשען על הבר ולוחש באוזנה בקול מפתה: ״שלום לך, יפהפייה.״ שערה הארוך מסתיר את פניה ואני ממתין לרגע שבו תסיט את שערה ואזכה לראות את פני הבובה שעליהן דילן דיבר.

״מצטערת, אבל אני לסבית.״ היא מסתובבת לעברי ואני זוכה לראות את פניה.

״זואי?!״

"לוקאס?"

אנחנו מדברים כמעט בו זמנית, אבל רק אחד מאיתנו כמעט צועק את זה. סומק קל עולה על לחייה כפי שקורה בכל פעם שאנחנו נפגשים וריסיה הארוכים מרפרפים במהירות.

״מה את עושה פה?״ אני נובח עליה, מתאמץ להיראות מזועזע פחות. היא הבחורה האחרונה שציפיתי לפגוש כאן. זואי היא אחותם הקטנה של דני וטיילור. דני היה בן זוגה המנוח של ג׳סיקה, אחותי. לצערי, דילן צדק, היא רחוקה שנות אור מלהיות מכוערת. למעשה, היא יפהפייה טבעית שלא זקוקה לאיפור או לבגדים יקרים כדי לגרום ליתר הנשים בסביבתה להיראות פשוטות. הערב היא נראית שונה מכל הפעמים שבהן ראיתי אותה. הערב היא לא לובשת מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו אלא שמלה שחורה בעלת מחשוף מפתה אך לא מוגזם שעוטפת את גופה בצורה מושלמת. היא מדהימה ביופייה. הערב, היא לא נראית כמו אחותם היפה והקטנה של דני ושל טיילור, היא אישה לוהטת שאין דבר שלא הייתי רוצה יותר מאשר להכניס אותה למיטה.

״מה אני עושה פה? מה שכולם עושים במועדון,״ היא עונה בטון עוקצני, כפי שהיא תמיד נוהגת לעשות כשהיא מרגישה לא בנוח. למדתי להכיר את הניואנסים הקטנים שלה. היא תמיד מתאמצת להסתיר את מה שעובר לה בראש, אבל היא לא מצליחה לעבוד עליי. אני מאגרף את אצבעותיי מעצם המחשבה שהיא הגיעה לכאן הערב כדי שיתחילו איתה, או גרוע מכך – כדי למצוא סטוץ. אני יודע שזה לא ענייני, אבל עדיין מתחשק לי לתקוע למישהו אגרוף.

"ומה כולם עושים במועדון?" אני שואל בנוקשות.

"שומעים מוזיקה טובה, רוקדים ושותים קוקטיילים טעימים," היא עונה מייד. אני מרים את גבותיי ותוהה אם היא מבינה עד כמה התשובה שלה מעצבנת אותי.

״טיילור יודע שאת כאן?״ אני מנסה לחשוב על הדרך המהירה ביותר לגרום לה ללכת ולהיפטר ממנה ומהזקפה שלי, שמשום מה לא מקשיבה לקול ההיגיון שמזכיר לי פעם אחר פעם שג'סיקה הזהירה אותי להתרחק ממנה.

״אני כבר לא בת שש עשרה, אתה יודע. אין שום סיבה שאדווח לאחי הגדול היכן אני.״ היא משלבת את זרועותיה ובלי להתכוון נותנת לי הצצה ברורה יותר למחשוף שלה. אני בולע את הרוק במאמץ ושואל את עצמי אם השטן עומד באיזו פינה חשוכה ואומר 'מגיע לך'. ״את כאן לבד?" אני סורק את האזור ומצמצם את עיניי בזעף כשאני מבחין בשני גברים הבוהים בה, מפשיטים אותה בעיניהם המזוינות. אני יודע שזה צבוע מצידי, כי דילן ואני עשינו אותו הדבר. אבל זה היה לפני שידעתי שזאת היא. תחושת קנאה לא מוכרת חולפת בתוכי וגורמת לי להזדקף ולנעוץ בהם מבט. הם מבינים את הרמז ומחפשים יעד אחר לבהות בו.

״אני כאן עם חברה. היא הלכה לדבר עם ידיד שלה ותחזור בעוד כמה דקות. לא ראיתי אותך בזמן האחרון, הכול בסדר?״ היא שואלת בדאגה, מפשקת את שפתיה הבשרניות ומוצצת את הקשית הוורודה ששוחה בקוקטייל שבידה, בלי להתכוון נראית כמו נערת פוסטר שנערים חרמנים תולים בחדרי השינה שלהם כדי לאונן מולה בכל לילה. הזין שלי זועק שאגע בה, אנשק אותה או אגרור אותה לפינה חשוכה, אבל אני מתעלם ממנו.  

״הייתי עסוק,״ אני עונה. והבטחתי לג'סיקה שאתרחק ממך ביום שבו מצאה אותנו מחובקים אצלה בסלון. ניסיתי להסביר לג'סיקה שרק ניחמתי את זואי, אבל היא לא קנתה את זה ודרשה שאתרחק ממנה. לא התווכחתי. הדבר האחרון שרציתי לעשות היה לגרום לג'סיקה דאגה נוספת. היא עברה מספיק לחיים שלמים ועד לא מזמן מצבה הנפשי היה מעורער לחלוטין בשל אובדנו של דני.

 הייתי בטוח שאם אתרחק פתיתי הקסם הזעירים שפיזרה סביבי בכל פעם שנפגשנו יתפוגגו וזה באמת עבד עד כה, אבל עכשיו, כשהיא כאן, בשמלה צמודה שעוטפת כל אחד ואחד מקימוריה המפתים, עם כל רגע שחולף אני מתקשה יותר ויותר לשמור ממנה על מרחק. "למה לא התקשרת אליי כשהגעתן?"

היא מלטפת באצבעותיה הקטנות את הצמיד העדין שעל מפרק ידה, המשובץ ביהלומים היוצרים צורה של נרקיס, ושולחת לעברי חיוך מבויש. "את האמת?" אני מהנהן. "כי אני לא מעוניינת בשמרטף."

אני לא מצליח לשלוט בעצמי ומעביר את אחת מאצבעותיי על מפרק ידה העדין. "זה חדש?"

היא מנידה את ראשה ומטה אותו לעברי. "זה היה של אימא שלי."

גם באור המועדון העמום אני מבחין בכאב שחולף בתוכה ומתחשק לי לבעוט בעצמי שהעליתי את הנושא ושהרשיתי לעצמי לגעת בה. העור שלה רך מדי, נעים מדי. "הוא יפה."

היא נושכת את שפתה ולוחשת, "תודה."

האייפון שבכיסי רוטט ואני נאלץ להסב את מבטי מעיניה התכולות שהופכות לפתע לסגלגלות. אני מסתכל במסך המואר ומנסה לארגן את מחשבותיי.

דילן: חבל שלא הקשבתי לך. היא פאקינג מהממת. בן מזל מזויין שכמותך.

אני נושף בתסכול ומקליד תשובה.

אני: היא אחותו של דני.

דילן: בן הזוג המנוח של ג'סיקה?

אני: בדיוק.

דילן: זה אומר שהיא גם אחותו של טיילור וודס.

אני: כן.  

דילן: שמעתי שיש לו פתיל קצר.

אני: בדיוק כמו שהפתיל שלי היה קצר כשמישהו ניסה להתעסק עם אחותי הקטנה.

דילן: אני די בטוח שיש לי עדיין סימן שיוכיח את זה.

כשהיינו בתיכון, דילן היה דלוק על ג'סיקה. הוא היה אחד מחבריי הטובים וזה לא מנע ממני לפוצץ אותו במכות והוא תפס ממנה מרחק. ג'סיקה דרשה ממני אין־ספור פעמים להתרחק מזואי ותמיד הסברתי לה שאני לא בעניין של ילדות קטנות, לא משנה כמה הן יפות, אבל האישה המהממת שמולי היא בהחלט לא ילדה קטנה ואני בהחלט בעניין שלה. פאק! הייתי צריך להישאר במשרד ולעבוד וכך לא הייתי נקלע למצב המזוין הזה מלכתחילה.    

זואי

"עמוס כאן מאוד." אני סוקרת אותו בעיניי, מתקשה להטמיע שלוקאס, שתמיד מקפיד לשמור ממני על מרחק כשאנחנו נפגשים, מביט בי במבטים שגורמים לגוף שלי לרטוט מרוב צורך.  

"תמיד עמוס כאן," הוא אומר בטון חלקלק. אני מגייסת את כל כוחותיי כדי לא לקפוץ עליו ולנשק אותו בפראות כשמרחק כה קטן מפריד בינינו. אנחנו מביטים זה בעיני זה ופניי בוערות.

"זו הפעם הראשונה שאני כאן," אני אומרת בעצבנות, מנסה להפסיק לבהות בשפתיו שנצמדות לכוס הוויסקי שהוא אוחז בידו המקועקעת בקעקועים שבטיים, מרגישה שהדם שלי גועש. האפשרות שניפגש כאן חלפה במוחי, הרי הוא הבעלים של המועדון, אבל לא העליתי בדעתי שכל המערכות בגופי ישתוללו ברגע שאראה אותו. הוא מסיים ללגום את המשקה הענברי ומניח את כוסו על הבר העשוי עץ מהגוני כהה. אני ממתינה בשתיקה למהלך הבא שלו ומבחינה שהוא בוחן לרגע קצר את המחשוף שלי. אני לא מפספסת את ההערכה המרצדת בעיניו החומות.

"אני אמור להיעלב מכך שאת בוחרת לצאת למועדונים אחרים?" ללא כל הכנה מוקדמת הוא מחליק את כף ידו על מותניי ומניח אותה על גבי החשוף. לרגע אני תוהה אם מוחי מתעתע בי או שלוקאס לגמרי מפלרטט איתי.

"אין סיבה שתיעלב. רק לאחרונה חזרתי לצאת למועדונים."

"למה רק לאחרונה?" הוא שואל בסקרנות.

אני מושכת בכתפיי. "סתם כי לא התחשק לי." המתח באוויר מתחזק כשאחת מאצבעותיו מטיילת על גבי בנינוחות כאילו זה מקומה הטבעי והוא רוכן קרוב יותר אליי.

"אל תשקרי לי, זואי," הוא לוחש באוזני. בהלה אוחזת בקרבי. על מה הוא מדבר? "מצבה של ג'סיקה השתפר כבר מזמן."

עיניי מתרחבות ואני נושמת נשימה עמוקה בניסיון להירגע. הידיעה שהוא קורא אותי בקלות מלחיצה אותי. מה היה קורה אם הוא היה יודע שאני דלוקה עליו מהרגע שראיתי אותו בביתו של דני? אני נזכרת בפגישתנו הראשונה, לפני שלוש שנים.

כשנפתחה הדלת, מטר ותשעים סנטימטרים של שרירים מסותתים וקעקועים צפופים שכיסו כמעט את כל עורו השזוף, ניצבו מולי במלוא הדרם בעת שהוא שלח את כף ידו לעברי וחיוך עקום וערמומי עיטר את פניו היפות. הייתי מוכנה להתערב על כל דולר שהיה לי בחשבון הבנק שהחיוך המסויג שלו גרם לכל אישה שדרכה הצטלבה בדרכו להפוך לשלולית נוטפת הורמונים. השיחה הכבדה שג'סיקה ואני ניהלנו כמה רגעים לפני שהוא נכנס בנוגע לטייסון פרחה לגמרי מזיכרוני כשהוא נעמד מולי, חמוש בכריזמה ובסקס אפיל שיכלו בקלות לגרום לרעידת אדמה בעוצמה הגבוהה ביותר בסולם ריכטר.

"זואי, אחותו המהממת של דני, תכירי את אחי חסר הנימוס, לוקאס." אחיה אולי היה חסר נימוס, אבל גם חתיך הורס ועוצר נשימה.

 "נעים מאוד להכיר אותך, זואי."

הכרחתי את עצמי לנשום והושטתי לו את כף ידי הרועדת וברגע שקצות אצבעותיו נגעו בכף ידי, זרם חשמלי עבר בתוכי וזעזע אותי. "נעים להכיר גם אותך, לוקאס," צייצתי, בוהה בו כאחוזת דיבוק, מסרבת למצמץ מחשש שייעלם כמו הודיני אם אעצום לרגע את עיניי. ג'סיקה שאלה אותי משהו, אבל לא שמעתי מילה מדבריה כי פשוט לא הצלחתי להתיק את מבטי מעיניו המכשפות שבחנו אותי בעניין.

"זואי?" היא הרימה את קולה והכריחה אותי לעצור את הפנטזיה המלוכלכת שהקרנתי לעצמי בראש וכללה את אחיה החתיך ואותי עירומים כביום היוולדנו. הסטתי את מבטי לעברה וניתקתי את כף ידי מידו בחוסר ברירה. "את אוהבת אוכל איטלקי?"

"כן, אני אוהבת מאוד אוכל איטלקי." בקושי נשמתי כשהרגשתי את עיניו מטיילות על גופי. נעשה לי חם כל־כך שאצבעותיי החלו להזיע.

 "לוקאס, בוא ושב איתנו. רוצה שמפניה?" ג'סיקה הציעה. הוא התיישב לידי. ריחו הרענן חדר לנחירי והכפיל את המשיכה החזקה והלא צפויה שגעשה בתוכי.

 "שמפניה? מה אנחנו חוגגים?" הוא הרים את גבותיו, נראה כל־כך סקסי שכאב לי בחזה.

"אנחנו חוגגות את ההתחלה החדשה של זואי: חיים נטולי גברים בעייתיים, מגיע לה הטוב ביותר!" ג'סיקה הכריזה בגאווה. חייכתי והחלטתי מייד שהיא ואני נהיה חברות טובות. היא ממש מצאה חן בעיניי, בשונה מהנשים הקודמות שאיתן דני יצא. התחלתי לחשוד שלמשפחת ווקר יש השפעה קוסמית עליי.

כשלוקאס הגביה את כוסו, שרירי זרועותיו העצומים מתחו את בד חולצתו עד שהוא כמעט התפקע. באותו הרגע הייתי מוכנה להישבע שהחמצן בסלון נעלם כי הנשימה שלי נעצרה. "לחייך, זואי," הוא איחל לי בטון מפתה וצמרמורת עברה במעלה גופי. חייכתי לעברו את החיוך הכי מוצלח שלי והוא השיב לי חיוך, אבל אז פניו השתנו והוא התקשח כשקול צעדיו של דני נשמע מאחורינו. הם לחצו ידיים בנימוס והתאמצתי שלא לנעוץ בו מבטים עד שג'סיקה ביקשה שיעזור לה לערוך את השולחן.

"הכול בסדר איתך, מופרעת?" דני התיישב לידי ופרע את שערי בחיבה כפי שהוא וטיילור נהגו לעשות מאז ומעולם.

"כן, למה?"

"לא הוצאת מילה מהרגע שירדתי מהחדר. זה די חריג.״ הוא הקניט אותי.

"ג'סיקה ממש מוצאת חן בעיניי," מיהרתי לשנות נושא. עיניו הכחולות בהקו וחיוך ענקי עלה בשפתיו. שנים רבות מדי חלפו מאז ראיתי אותו מאושר כך. עכשיו רק נותר שטיילור ימצא את האישה שלו וחיי יהפכו לפשוטים יותר, חשבתי לעצמי וחייכתי. 

"היא מוצאת חן גם בעיניי." הוא שילב את אצבעותיו באצבעותיי והוסיף, "את יודעת שאת יכולה לספר לי הכול, נכון?"

הנהנתי. "אני יודעת. תודה." הנחתי את ראשי על כתפו ועצמתי את עיניי, מרגישה כמו תמיד בטוחה בקרבתו של אחי הגדול ששימש לי כאב וכאם מאז הוריי נהרגו ותמיד היה שם כדי לגונן עליי.

אני מרימה את ראשי אל לוקאס, שעדיין עומד מולי, מעבירה את עיניי על אותם מטר ותשעים של שרירים מסותתים שגם עכשיו, כמו לפני שלוש שנים, מרטיטים לי את הבטן, ונושכת את השפה.