אויבים לאוהבים * סוכן מוסד * אישה מורדת * נישואים כפויים
"אני יודע שכל מילה שאגיד עכשיו תהיה גזר דין מוות, לא רק לה, אלא לשנינו, וסכנה למדינה שנשבעתי להגן עליה."
אריהן
אני כאן רק כי נשבעתי להגן על המדינה שלי. טוב, יש עוד סיבה, אבל אותה אשמור לעצמי.
המטרה היא להתקרב לאנשי הממשל והצבא של מדינת האויב כדי להעביר סודות לישראל. האסטרטגיה שלי פשוטה ואכזרית. להתחתן עם אחת מהם. לא סתם אחת, הבת של הבכיר ביותר בצבא הטורקי, איילין.
אני עושה זאת בעזרת כסף. כסף יכול למשוך כל דבר וכל אחד, חוץ מאשר אדם מאוהב.
איילין
הוא כופה עליי להתחתן איתו ואני לא יודעת מה מפחיד אותי יותר, בעל עם עיני קרח או האבא האלים שלי, שמוכר אותי כמו חפץ. אני נלחמת בו, נלחמת על זכותי להיות מישהי שהיא יותר מכלי בידיהם של הגברים שבחיי.
אני יודעת שבעלי מסתיר סודות, ואגלה כל אחד ואחד מהם. אעשה הכול כדי להוציא את האמת לאור. המציאות שלי משתנה בלילה אחד כשמתוך חוסר אונים אני פונה לאדם היחיד שיכול באמת לעזור לי, בעלי, ומקווה שהוא יסכים.
ואריה אם ישאג מאת סופרת רבי המכר דיאן אל הוא רומן ריגול על סוכן מוסד שמתחתן עם בתו של האויב כדי להגן על המדינה שלו, ועל אישה שנלחמת להגן על הלב שלה מפניו.
דיאן אל כתבה יותר מעשרים רבי מכר, כולם יצאו בהוצאת יהלומים.
רק טיפשים יגידו שאהבה איננה קיימת.
רק טיפשים ירשו לעצמם להתאהב.
אפשר לומר עליי הרבה דברים. טיפש הוא לא אחד מהם.
מטרה: לבשר למוסד הישראלי שיש לו סוכן שהצליח לחדור לליבה של מדינה עוינת
אמצעים: טלפון, סיגריה והרבה סבלנות
אני עומד על המרפסת באחוזה של סבא שלי, שבה אני גר כבר יותר משלוש שנים, ומביט במזרקה הגדולה שנמצאת במרכזה של הכיכר, בחזית. אור הירח מרצד על המים הנופלים. הסיגריה שבין אצבעותיי מעלה עשן דק שמתפזר באוויר הערב הקריר כשאני מצמיד את הנייד לאוזני וממתין למענה. "אמיר," אני אומר בשקט כשהקו מתחבר. בלי מילות פתיחה, בלי ברכות. הוא יודע מי אני, והוא יודע להיות קשוב כשאני מתקשר.
"אריהן."
קולו המעוות בצורה מכנית של המפעיל שלי נשמע מעט מתוח מהרגיל. הוא מעולם לא אמר לי מה השם האמיתי שלו, אבל 'אמיר' מתאים לו ואני מתייחס אליו כאל קולגה. אני איש עסקים, העסקים שלי הם כיסוי הפעילות המודיעינית שאני מבצע עבור המוסד, וזה היה ככה מהיום שגויסתי.
"יש לך עדכונים?"
אם אדם זר יקשיב לשיחה, הוא לא ימצא פגם בטורקית שלו. הוא מדבר טורקית כאילו נולד כאן, אבל אני לא יכול לדעת אם זאת האמת. אני שואף מהסיגריה ואומר בנשיפה, "הקדמתי את זה."
"הקדמת? את מה?"
"את התוכנית שלי. אני הולך להתחתן עם איילין אסלן." המילים יוצאות בטבעיות, כאילו אני מדווח על עסקה ככל העסקאות שאני מבצע, ולא כאילו אני מדבר על החתונה שלי. "הבת של ראש המטה הכללי," אני מבהיר.
הוא לא צריך לדבר. השקט ששורר על הקו מספר לי מה הוא חושב, ואם אני מוסיף לזה את קולות הנשימה המהירה שלו, אני בטוח שהוא רוצה להרוג אותי.
"אריהן..." הוא מתחיל לומר, קולו נשמע מודאג יותר ממרוצה. "אתה בטוח במה שאתה מתכנן לעשות?"
"סבא שלי סידר את השידוך," אני ממשיך, "אחרי שאמרתי לו שאני מוכן סוף־סוף להתחתן. בחרתי באיילין כי הצעת לי להתקרב יותר למשפחות בדרג הצבאי העליון, ומה קרוב יותר מבתו של הגורם הבכיר ביותר בצבא הטורקי?"
"אתה... אתה מדבר ברצינות?"
אני צוחק. "מה, אתה חוזר בך מהגיוס שלי עכשיו?" השתיקה שלו מתארכת, ובאופן מעוות זה רק גורם לי להבין שאני בדרך הנכונה. "אמיר, אני לא מתכוון לחזור בי. אתה יודע שזה יכול להביא תועלת עצומה."
"אני יודע," הוא אומר, "זאת הסיבה לכך שאני לא מתכוון להתנגד, אבל הסיכון להתגלות גבוה מאוד, אריהן. זה מסוכן מאוד."
"אני יודע, אבל מאוחר מדי להתחרט," אני אומר בקור.
"למה?"
אני מסתובב ונשען על המעקה, מביט דרך החלונות הגדולים אל הסלון המפואר. בדיוק עכשיו נכנסים אליו אנשים בלבוש חגיגי. אני מדלג במבטי על יוסוף אסלן, על אשתו ועל בתו הקטנה.
מבטי ננעל על איילין כשהיא נכנסת. שערה הארוך מגיע עד אמצע אגנה וצבעו החום זורח תחת האור מנברשת הקריסטל, נראה כאילו פסי זהב נוזלי שזורים בו.
עיניה החומות גדולות ומאורכות, שפתיה העבות טבעיות לחלוטין ומעוקמות בחיוך מנומס, והשמלה העשירה בצבע השמפניה שהיא לובשת חובקת את קימוריה באופן שגורם לי לשכוח לנשום. היא צמודה בחלק העליון ומתרחבת בחלק התחתון. היא יכלה בקלות לזכות בתואר מלכת היופי.
"אריהן!" קולו של אמיר מזכיר לי שהוא עדיין על הקו. "למה מאוחר מדי?"
"מפני שהלילה אני כבר מתארס," אני אומר בשקט.
"אירוסים?" קולו עולה טון ונשמע מבוהל, "כבר הלילה? הרגע רק הודעת לי שבוצע שידוך!"
"האירוסים שלי מתקיימים ממש עכשיו, אמיר. מחר תראה ידיעה על זה בכל מדורי הרכילות של טורקיה." אני יכול כבר לראות את הכותרות. כולם חיכו לחתונה של הנכד למשפחת ילמז, היורש היחיד לאימפריה.
"אריהן! אתה לוקח סיכון גבוה מדי! אפסיק להעסיק אותך!" הוא מתעצבן, קולו נשמע כמעט מאיים.
אני צוחק, צחוק עמוק ובטוח. "אתה לא יכול. אפילו אתה יודע שזה יהיה מטומטם לוותר על החתן של ראש המטה הכללי בתור הסוכן שלך." אני מנתק את השיחה ומכבה את הסיגריה במאפרת השיש הניצבת על השולחן במרפסת.
בדיוק בשנייה הזאת מבטי נפגש במבטה של איילין דרך החלון. היא נראית מפוחדת מעט ואני יכול להבין אותה. השמועות עליי ועל משפחתי לא עושות איתי חסד.
היא נראית כאילו העולם רועד תחת רגליה כשהיא מאגרפת את ידיה לצידי גופה. היופי שלה מסנוור, העולם כולו דועך לעומתו. כל האורות, כל הצבעים, כל הקולות, הכול מחוויר לעומת הנוכחות המושלמת שלה.
אני מודה שאת זה לא ציפיתי. ראיתי תמונות שלה מאירועים שבהם ליוותה את אביה, אבל אף אחת מהן לא מתקרבת למציאות.
היא משפילה את עיניה כשאני צועד קדימה אל הדלת הגדולה ונכנס לסלון בלי להסיר את מבטי ממנה אפילו לרגע.
המטרה הבאה שלי עומדת מולי בשמלה בצבע שמפניה, והמשימה היא לכבוש אותה. שתהיה מסונוורת מאהבה ותבגוד בכל מה שהיא מאמינה בו.