דף הבית > הלילות 2 - הלילה בוער בך
הלילה בוער בך
הוצאה: הוצאת יהלומים
תאריך הוצאה: 09-2025
קטגוריה: ספרים רומנטיים
תגית: גראמפי & סאנשיין פנטזיה אופל פער גילאים תיגע בה ואתה מת סטוקר
מספר עמודים: 323
ניתן לרכישה גם במארז דואט הלילות דואט הלילות

הלילות 2 - הלילה בוער בך

         
תקציר

סטוקר * רומנטזי אפל * גע בה ותמות * גראמפי-סאנשיין * פער גילים

"אני פאקינג דפוק. אני אובססיבי כלפיה. יש בינינו אוקיינוס, ואני עדיין עוקב אחריה מרחוק. משהו בה שינה לי את הכימיה במוח ההרוס גם ככה שלי."

רויאן
אני מאמין בשליטה, בעובדות ובסטטיסטיקה, לא באהבה, אבל כשהכרתי את האנה הכול השתנה. לא הייתה לי ברירה, ברחתי, ובמה זה עזר לי בדיוק? האנה הפכה להתמכרות, כל רגע ביום שלי היה מלא בה, וכל זה בלי שהיא בכלל תדע.
עכשיו חזרתי ואני נחוש להפוך אותה לשלי, העניין בכלל לא נתון לבחירתה.
הכול הולך לפי התכנון, עד שאני נתקל בבעיה שלא צפיתי, ושאין לי מושג איך לפתור.

האנה

תודה ליקום, שבמקום לשלוח לי בן זוג נורמלי וזוגיות בריאה כמו לכולם סביבי, החליט לשלוח לי פסיכופת גאון ועקשן. כנראה לא הייתי מספיק מדויקת בתפילות שלי.
רויאן נעלם בדיוק כשחשבתי שיכול להיות בינינו משהו אמיתי, וכשהוא חוזר אחרי שנה, במקום להתנצל הוא טוען שאני שלו, ואני לא בטוחה אם אני רוצה לבעוט לו בפנים או ליפול לזרועותיו.

הלילה בוער בך מאת הסופרת אלמוג לבנטר הוא רומן סוער על ערפד סטוקר אובססיבי שמאוהב בבת אנוש שנונה במיוחד.

זה הספר השני בסדרת הלילות. קדם לו הלילה שייך לך. שני הספרים עומדים בפני עצמם ובעלי סוף סגור.

פרק ראשון

רויאן

איש לא מגלה לנו את זה בתחילת הדרך, אבל אלה שאנחנו אוהבים יכולים להפוך לנקודת תורפה. אם חיים מספיק זמן, כמו במקרה שלי, מגלים שכל פגיעות כזאת הופכת בסוף לנשק שמכוון ישירות ללב. עד שהכרתי אותה האמנתי שאצליח להיות חזק, שדבר לא מאיים עליי כי אני חי לנצח. חשבתי שאוכל לעמוד בכל דבר ולהישאר נקי. למדתי איך להדחיק רגשות, איך להעמיד פנים שאני לא מושפע מדבר סביבי. למדתי לא להגיב כשעוזבים אותי, בורחים או בוגדים בי. בחרתי במקצוע הכי קר, מחושב ונטול רגשות שקיים והקפתי את עצמי באותם אנשים במשך שנים ארוכות. כל היתר היו מהסוג הזמני והמתחלף. זה היה נראה הגיוני. פשוט. קל. עד שהיא פרצה את מערכות ההגנה שבניתי במשך שנים ושברה אותי.

זה הקטע עם ערפדים.

תמיד חושבים שאנחנו אלגנטיים, שקטים, שולטים בעצמנו, מסתובבים בעולם כשאנחנו לבושים בחליפות שלושה חלקים ויודעים לנהל בקור רוח כל סיטואציה רגשית ולהפוך אותה לרציונלית.

כן... תודה להוליווד על התדמית השקרית. האמת היא שאנחנו גרועים בהתמודדות עם רגשות. אין אצלנו אמצע, אנחנו חווים כל דבר בקיצוניות, ואם אנחנו מפתחים אובססיה, היא לא עניין זמני או חולף. זאת מערכת הפעלה חדשה לגמרי וכל דבר מלבדה פשוט לא רלוונטי.

אנחנו מאבדים את זה. באמת. זה בדיוק מה שקרה לי.

אני לא מספר את זה לעצמי כדי להצדיק את מעשיי, ובטח לא מתוך חרטה. אומנם אין גאווה גדולה במה שעשיתי, אבל גם אין פה בקשת סליחה כי כשעזבתי אותה התבהר לי משהו חשוב. אין גרוע יותר מערפד שלא מוצא מקום להשתייך אליו, ואין מסוכן יותר מערפד שמבין את זה מאוחר מדי.

הפכתי לדפוק. לפסיכופת.

אולי זאת לא הייתה אשמתה, אבל היא זאת שתישא בתוצאות.

אני לא צריך שיבינו אותי. ממש לא. אני צריך רק דבר אחד עכשיו. אותה.

הפעם לא אכפת לי מי יישרף בדרך.





לפני חצי שנה

מה, לכל הרוחות, ביקשתי? שאנשים יעשו את העבודה שלהם כמו שצריך? זאת באמת בקשה עד כדי כך מוגזמת?

הפעלתי את כל הקשרים שלי בוולארכיה, פניתי אל אנשי המקצוע הטובים ביותר ושילמתי לא מעט כסף, הכול כדי שיתקינו את המצלמות האלה ככה שיתאפשר לי לצפות בהאנה בכל רגע נתון.

במקום לבדוק כל מצלמה שהם התקינו פעמיים ואפילו ארבע פעמים, האידיוטים האלה פשוט הסתלקו משם כי חששו שהיא תגיע ותתפוס אותם. הם מבצעים פשע עבורי, מן הראוי שידעו גם איך לעשות אותו כמו שצריך.

בגלל הבריחה המהירה שלהם זוויות הצילום עקומות לגמרי, אז במקרים רבים אני לא מצליח לראות אותה. המצלמות לא מצלמות כל פינה בדירה, וזה משהו שאני לא מסוגל להתמודד איתו.

אני צריך לראות אותה, וזו לא סתם גחמה קטנה שלי. אם לא אראה אותה אצא מדעתי, ולטובת כולם כדאי שאשאר שפוי.

מזלם של הטיפשים האלה שהאנה טסה לבקר את המשפחה שלה בניו יורק השבוע, ויצא ככה שאני צריך לבוא לפה כדי לבקר את החברים שלי, ועל הדרך, כמובן, אתקן את מיקומי המצלמות בעצמי. אני לא מוכן לסבול עוד יום אחד שבו לא אראה את הילדונת שלי באופן ברור.

עדיין לא ראיתי את התינוקות של איידן ומגי. נמנעתי מלהגיע לפה אחרי הלידה, וגם לא היו לי תוכניות להגיע בהמשך כל עוד האנה פה, לא לפני שאהיה מוכן עבורה.

הכוכבים הסתדרו למעננו, וסוף־סוף אני פה כדי לתקן את זה. אני בוחן את חיבורי המצלמות, עובר בכל החדרים בדירה הזאת, שאותה אני מכיר היטב כי גרתי פה בעבר, ומזיז אותן בדיוק לזוויות שאני יודע שיהיו הכי מדויקות, ככה שאראה את האנה בכל רגע נתון.

אני יורד מהכיסא ומנקה אותו מהאבק שהשאירו עליו סוליות נעליי לפני שאני מתיישב על הספה ומדליק את המחשב הנייד שלי. בניגוד למטומטמים ששכרתי, אני מוודא שעשיתי עבודה יסודית. זה לא עניין שכדאי להקל בו ראש.

או־קיי, המצלמות בחדר השינה בסדר גמור. אחת מכוונת בדיוק למיטה שלה והאחרת מופנית אל שולחן העבודה. אני אוהב לראות אותה יושבת שם ובודקת מבחנים של הסטודנטים שלה. היא תמיד נראית מרוכזת, כמעט כמו שאני מרוכז בה.

אני עובר למטבח, שם מותקנת מצלמה אחת כי המטבח לא גדול מדי. אחת החוויות הכי טובות ביום שלי היא כשאני צופה בהאנה מבשלת תוך כדי שהיא רוקדת לצלילי השירים הלטיניים שהיא אוהבת לשמוע. היא כמעט גורמת לי לרצות לקום ולרקוד בעצמי, אבל אני לא הטיפוס הרקדן.

אני פותח את התיק השחור שהבאתי איתי, זה שנראה כמו תיק עבודה תמים, אבל בתוכו יש את כל מה שאני צריך. כרטיסי זיכרון, מצלמה קטנה במיוחד שאני יכול להסוות בתוך גלאי עשן, מיקרופונים זעירים, חוטים דקים, שלט בקרה ואפילו מיקרופון שאפשר להסוות בשקע חשמל.

אני לא רק רוצה לראות את האנה. אני צריך להבין אותה, לדעת מה היא מרגישה.

האם היא חושבת עליי?

היא עדיין מחכה שאשלח לה הודעה?

האם היא מתלבטת אם לכתוב לי אחרי כל הזמן הזה?

האם היא שכחה מהקיום שלי, או שיש בה משהו שעדיין נאחז בי, כמו שאני לא מצליח לשחרר אותה?

אני ניגש לפינת חדר המגורים ומטפס על כיסא שוב, הפעם כדי להסתיר את המיקרופון בתוך גלאי העשן שבתקרה. ברגע שהוא מחובר, אני לוחץ על כפתור קטן בשלט שמדליק אותו. זהו, עכשיו לא רק אראה אותה, גם אשמע כל מילה בבירור.

אני מעביר את ידי על הקיר. זה הקיר שעליו נשענתי כשהיא צחקה בפעם הראשונה מהבדיחה שלי, כשקראה לי אידיוט ואז חיבקה אותי.

פאק, כמה אני מתגעגע אל הילדונת הזאת.

אבל זה בסדר. זה זמני. עוד קצת, ואני חוזר. הפעם לא אשאיר אותה לבד, הפעם אשאר.

אני לא יודע איך בדיוק, אבל אשכנע אותה. אתקן את כל מה שאולי שברתי אצלה בלב. היא תצטרך לקבל אותי כמו שאני, לא תהיה לה ברירה. רק אשלים את הטיפול שאני עובר בגרמניה ואחזור אליה.

טוב, עכשיו כשאני כבר פה, אין תירוץ. אלך לראות את איידן ומגי. זאת הסיבה שהם חושבים שבגללה הגעתי לכאן. זאת אומרת, אין ספק שאני רוצה לראות את הילדים של איידן, הוא החבר הכי טוב שלי בעולם, ואף שאני לא ממש אוהב תינוקות, עדיין אשתדל לשמוח עבורם.

איידן מצא מנוחה ונחלה, הוא התאהב באישה שטובה לו, נולדו להם ילדים, הם חיים את החיים שלהם בכיף ובאהבה. זה גם מה שאני רוצה, גם אם אני לא יודע איך לקבל את זה.

זה בכלל לא משנה כי אני כן יודע עם מי אני רוצה את זה.

אני רוצה את זה עם האנה.

אני אוהב אותה, ואני לא מוכן להמשיך לחיות בלעדיה, גם אם היא עדיין לא יודעת את זה.

אני נושם עמוק, מכניס לתיק התמים למראה את החפצים שלי, שהם הכול מלבד תמימים, ומעיף מבט כדי לראות שהכול נראה בסדר בדירה אחרי שביליתי פה במשך שבוע כי היא בחופשה.

זה נראה לי סביר, היא יודעת שאני כאן, ואני בטוח שנוח לה מאוד לא לפגוש אותי, אבל אין לילדונת שמץ של מושג, היא בכלל לא מבינה שהיא הולכת לחיות איתי, ורק איתי.

מה חשבו הקוראים? 0 ביקורות
המלצות נוספות עבורך
עוד ספרים של הוצאת יהלומים
דיגיטלי66 ₪ 50 ₪
מודפס196 ₪ 99 ₪
דיגיטלי35 ₪ 29 ₪
מודפס98 ₪ 59 ₪
דיגיטלי165 ₪ 129 ₪
מודפס490 ₪ 249 ₪
דיגיטלי35 ₪ 29 ₪
מודפס98 ₪ 55 ₪
דיגיטלי99 ₪ 69 ₪
מודפס294 ₪ 165 ₪
דיגיטלי35 ₪ 29 ₪
מודפס98 ₪ 55 ₪
עוד ספרים של אלמוג לבנטר
דיגיטלי66 ₪ 50 ₪
מודפס196 ₪ 99 ₪
דיגיטלי35 ₪ 25 ₪
מודפס98 ₪ 45 ₪
הירשמו לרשימת התפוצה של ביבוקס
Powered by blacknet.co.il