קורה לי לפעמים שלפתע מישהו פונה אלי - ברחוב, בסופר, באוטובוס, או במקום ציבורי אחר. "אתה לימדת אותי פיזיקה ( או מתמטיקה). אתה מורה בלתי נשכח". מפרגנים לי. מיד אנשים שבמקרה נמצאים בסביבה מביטים בי בחביבות.
הרגעים כאלה עושים לי את היום. שנים קשות ומלאות במתחים, במאבקים ובלילות ללא שינה מתוגמלות ברגעים שכאלה.
תלמידיי הרבים, אלה שנשארו בפולין, מזמינים אותי מדי שנה לפגישות של זיכרונות ומתכתבים אתי ב- Facebook. גם הזכירו לי את ההמנון של ביה''ס שכתבתי והלחנתי אז כשהייתי מורה.
היום, כאדם מבוגר, המסתכל בפנורמה של החיים, אומר לעצמי: טוב להיות מורה...
מבוא
כעשרים שנים חלפו מאז שהחלטתי לאסוף את זיכרונותיי ומחשבותיי – כאיש חינוך, מורה תיכון, כאזרח. החומר הצטבר והפך למסמך בעל נפח ומשקל. התחלתי כאן כמורה עולה חדש, מורה ותיק אשר מכיר היטב את תפקידו, אך התנגשות עם המציאות הישראלית לא הייתה קלה עבורי. עברתי לא מעט. זה טבעי.
ללא ספק, השפיע על תוכן וסגנון של העבודה הדידקטית, גם התעניינות עמוקה באסטרונומיה (אסטרופיזיקה וקוסמולוגיה). בעשור אחרון טרם פרישתי (ועד עצם היום) עסקתי גם במחקר המדעי בתחום. הכול מחוץ לאקדמיה. זה השפיע ללא ספק על תוכן הרהוריי, שיקוליי וגם רעיונותיי בתחום החינוך וההשכלה. אוסיף שכבר בשנת 2004, עוד בטרם פרישתי המוקדמת הוצאתי שני ספרים בשפה העברית, אחד בתחום הוראת תורת היחסות בתיכון (ספר מיועד למורים) והשני בתחום אסטרונומיה. עד לשנת 2018 הוצאתי עוד חמישה ספרים, כמובן בתחום אסטרופיזיקה וקוסמולוגיה וגם תורת היחסות – כבר בשפה הפולנית. היום בארץ אין ביקוש לדברים כאלה. ובעיסוקיי הדידקטיים, פרט לעבודה יום-יומית, הייתי מרצה בקורסי השתלמויות מורים.
הספר הזה הוא תוצר עשרים שנים של מחשבותיי וחמישים שנות עבודתי בהוראה. ללא ספק, גם מחקריי המדעיים אשר ערכתי במקביל, בתחום: אסטרופיזיקה וקוסמולוגיה, השפיעו על תוכן הרהוריי, שיקוליי וגם רעיונותיי בתחום החינוך וההשכלה. אוסיף שבתקופה הזו גם הוצאתי לאור שבעה ספרים ופרסמתי מאות מאמרים העוסקים בתחום המדע הנזכר.
בספר הזה מדובר על מגוון רחב של נושאים, בין השאר כאלה שאינם קשורים ישירות עם החינוך, אלא רק בעקיפין. יש לנקוט גם נושאים אלה, מכיוון שאי-אפשר להתעלם מהנושאים הבוערים הרבים האחרים כשמדובר בהתפתחות של הדור הצעיר. אי-אפשר להתעלם מענייני הבריאות הציבורית, מענייני המוסר במובן הרחב ביותר, הביטחון במרחב האזרחי והמדיני, מתפקידה של המדיה, מענייני החוק ואכיפתו, וגם הסדר הציבורי. בדיוננו אי-אפשר להתעלם מענייני הכלכלה, מהסדר החברתי והמדיני הקיים והמקובל, מהמדיניות הפנימית והפוליטיקה (בדרך כלל לא כל כך נקייה). הרבה דברים, לא רק ענייני החינוך, דורשים רגולציה ושינויים אפילו גורפים. הדבר ההכרחי הוא יצירת תשתית לשינויים מרחיקי לכת. אחרת אין על מה לדבר. זה הכרחי במצב של האיום הבלתי פוסק על קיומנו, הן מבחוץ והן, בראש ובראשונה – בפנים.
קיימת משמעות ממש אסטרטגית לארגון נכון ונבון של ענייני החינוך. אנו מדברים על גורלנו כעם ומדינה, ללא הגזמה. לא כולם רואים כך את המציאות, לא כולם מפנימית זאת. דוגמאות? כאן זה מיותר. יהיו בטקסט עצמו.
לא כל אחד מתלהב משינויים גם אם הם הכרחיים וחיוניים לטובת החברה. הסיבה היא פחד מול הבלתי ידוע, פחדם של פקידים מול אחריות – מפחדים מנזקים אישיים. הסיבה היא גם חשיבה רק בטווח קצר. בכל זאת יש להשלים עם השינויים הנדרשים. אין ברירה. האינטרסים קצרי הטווח אמורים לא להפריע בביצוע השינויים ההכרחיים, המערכתיים. יש למנוע את התערבותם של גורמים לא רלוונטיים. ולכן יש ליצור מנגנון המניע את עצמו (משוב), מנגנון הגורם קיום תהליך שבו השינויים מתרחשים באופן הדרגתי. מדובר בתהליך המוביל לשיפור משמעותי של המצב הכללי, אם כי, מדובר בתהליך אשר לא יזיק לאיש, רק ישפר הרבה מאוד (אולי יזיק רק לעבריינים שהיום נהנים מהמצב וגם יזיק לפוליטיקאים אחדים – שגם הם נהנים מהמצב).
את היעדים יש לקבוע באופן חד-משמעי ללא טשטוש אשר נותן מגוון רחב של פרשנויות. רפורמה בחינוך היא לא עיסוק נכון לעורכי דין ופוליטיקאים, הדואגים רק לאינטרס אישי. זו לא עבודה לאנשי עסקים (מה משתלם ומה לא, למי). העובדה שאני פיזיקאי דווקא מסייעת ונותנת סיכוי לכך שהמשימה תהיה ריאלית, אפשרית לביצוע. במשימתי, בקביעת התפיסה הייתה רצויה אף הכרחית גישה אנליטית וגם הרבה היגיון. זה נכון, כי אכן, המטרה היא אצילית.
המרכיב המשמעותי מאוד בעבודה עצמה הוא: מה שחוויתי כמורה, כמרצה וגם כעולה חדש המכיר את מערכות החינוך האחרות – לא מתיאוריה, אלא מניסיון אישי יום-יומי. ועוד דבר: אני גם עוסק במוזיקה וענייני התרבות הם בשבילי לא פחות חשובים מקוגניציה.
הספר בנוי מחמישה חלקים. החלק הראשון (א) מוקדש לדיאגנוזה, הכול על סמך עובדות מהשטח – מה לא טוב ומה יש לשנות במערכת החינוך ולא רק בה. החלק השני (ב) מוקדש לקביעת התנאים המאפשרים את המשימה: רפורמה כללית בחינוך; כולל הצעותיי (נאיביות או לא – זה לא חשוב) לחקיקה – חוקים היוצרים תשתית לביצוע המשימה. היעד הוא שמדינתנו תהיה מדינת חוק של ממש ולא כמו עכשיו: הֵפקֵרו-קרטיה, שבה שחיתות קובעת את המציאות. הבחירות במרס 2020 הוכיחו שיש הרבה מה לעשות במדינה הזו. החלק השלישי (ג) דן במספר סוגיות ספציפיות הנוגעות לחינוך, בעיות העומדות בפני המורים בעבודתם היום-יומית. גם הבעתי את הצעותיי לפתרון הסוגיות האלו במסגרת הרפורמה הרצויה. בחלק הרביעי (ד), עקב הזנחה טוטלית של המקצועות המדעיים, הצגתי את הצעותיי בנוגע למבנה המערכת כולה, עם תשומת לב מיוחדת למקצועות המדעיים. גם בניתי תוכנית לימודים במקצוע פיזיקה – הספירלה הראשונה (חטיבת ביניים) בכיתה המדעית. דגש חזק שמתי גם על ענייני השכלתם של המורים והכשרתם למקצוע – היום זה הנושא הקריטי ביותר. בחלק החמישי (ה) התייחסתי לסוגיות קונקרטיות הקשורות ישירות עם התהליכים החינוכיים בסקלה של מיקרו, בהקשר לפסיכולוגיה התפתחותית ובעיות בחברה. כאן אני פונה גם להורים ומביע עצות כדי לעזור להם בהתמודדות עם הבעיות היום-יומיות עם ילדיהם.
בכל חלק בהקשרים שונים אני חוזר לבעיה, אחת מהמרכזיות: מעמדם של המורים בחברה. בכל הזדמנות אני חוזר ומדגיש שהחינוך אמור להיות נקי מכל השפעות פוליטיות. עם זאת, יש להוציא מכותלי מוסדות החינוך אינטרסים כלכליים. החינוך הוא לא אינטרס כלכלי של אנשים או קבוצות. גם להפרטה אין פה מקום, זה אפילו אסור. עם זאת, החינוך הממלכתי, ברמה גבוהה ביותר אמור לענות כמעט על כל צורכי הציבור.
הרפורמה האמתית אמורה להבטיח לימודים ללא הפרות משמעת, ללא אלימות – היום אכיפת החוק למעשה אינה קיימת, בכל תחום. אנו מאוד רחוקים מאידיליה הזו.
הרבה מקום הוקדש גם לענייני המשפחה ותפקידם החינוכי של ההורים. גם הוקדש מקום לדיון על תפקידו החינוכי של הגבר – הדבר מוזנח לגמרי למרות חשיבותו. שמתי גם דגש על ההשלכות השליליות של הפמיניזציה המוגזמת בקרב עובדי ההוראה.
יש לציין כי הספר הזה הוא בעצם לקט מאמרים אוטונומיים העושים אולי רושם של עבודה פובליציסטית. זה רושם נכון במידה רבה. מהסיבה הזו נושאים מסוימים חוזרים על עצמם, אם כי כל פעם בהקשר אחר. הסרתם רק בגלל "חזרות" תפחית את כובד הארגומנטים. זה מובן, כי חינוך והשכלה הם הדבר המורכב ביותר ולא ניתן להתייחס אליהם כסוגיות של הנדסה. זה לא מסמך ביורוקרטי. לא צריך לקרוא את כל הספר. זה לא רומן, זה ספר עיון. כל קורא יכול לבחור בפרק המעניין אותו. לא צריך לקרוא מהתחלה עד הסוף.
בכתיבת הספר נחשף הרבה רגש. זה טבעי, אבל לא בגלל מעשה הכתיבה עצמה, אלא בגלל עוצם הנושא. אני מודע שזה יכול להפריע לקוראים מסוימים, אבל לא כתבתי את הספר כדי למצוא חן בעיניהם. הייתי מעדיף לשמוע ביקורת עניינית, אפילו קשה. מדובר פה בפריצת דרך וכידוע, גורלם של פורצי הדרך לא קל.
זה ניסיון, לעניות דעתי חשוב, לגרום לשינויים בהרגלים מחשבתיים ומנטליים – שינויים לטובת הכלל, דרך רפורמה של מערכת החינוך בארץ. האם זה בלתי אפשרי? האם אלו פנטזיה ואוטופיה? האם צריך להיות "לא נורמלי" כדי לחשוב ברצינות על ביצוע של שינויים כה מרחיקי לכת? אני מודע לספקות ובכל זאת... למרות הכול, צריך לנסות, לעשות, כי המצב לא טוב. ואם כולם חושבים שלא צריך לעשות כלום... מהן ההשלכות? אני סבור שיש מקום לתקווה. אני אופטימי.
החלטתי לעשות זאת בעצמי, ללא מזכירה, ללא עוזרים, משפטנים; בלי תמיכה פוליטית, בלי ממסד חינוכי מיניסטריאלי ובלי משאבים כספיים. למרות הכול אני משוכנע שהספר הזה יתרום להגדלת המודעות הציבורית בקיום צורך לשינוי, אפילו גורף. אני מקווה שיגרום לכך שהגורמים הממלכתיים ינקטו (סוף-סוף) מאמצים (אפקטיביים), בכיוון שהוצג פה. כי, פשוט, אין לנו ברירה.
לדעתם של הקוראים, אולי רבים יחסית, רדיקליות וחדות דעת שהוצגו בעבודה הזו, לגבי סוגיות מסוימות, לא יתקבלו בברכה. אני מודע לכך, אבל זה הכרחי כדי לזעזע, כדי להוציא את הקורא מהשגרה, כדי להבליט בעיות, כדי לגרום להרהור. בכוונה הבאתי מקרים קיצוניים כדי להבליט בעיות. אין טעם לכתוב רק על דברים שבקונצנזוס הכללי. לדאבוננו הציבור היום מושפע על ידי שגרה של דעות מעוותות, מופצות על ידי המדיה, אגב, גם (אם לא בעיקר) בענייני החינוך. דעות קדומות וסטראוטיפים במקום חשיבה רציונלית המבוססת על ידע אמתי ועל עובדות, ממלאים את החשיבה השגרתית.
בנוגע לחינוך, אין טעם לכתוב על דברים מובנים מאליהם. גם אין טעם לצטט ולתאר חומר כתוב באקדמיה – "לעצמי ולמוזות", מלל אינסופי. עבודות אלו עוסקות במה יש עכשיו ולא מסדרות כלום ב"ברוך" הקיים, לא פותרות סוגיות קשות ובמיוחד חדשות, וכמובן בעיות בשטח. הדוקטורט בחינוך מאת אדם שלא יודע מה זו הוראה בביה''ס (דוקטורטים כאלה יש בשפע) לא שווה פרוטה. בדרך כלל יש שם הרבה מלל על מי כותב מה (אינספור ציטטות וביבליוגרפיה ארוכה), וללא חשיבה יצירתית, כי אין בסיס לזה. בעבודתי בעצם לא התבססתי על מקורות כתובים ולכן, אין ביבליוגרפיה בסוף הספר. הספר כולו הוא תוצר מחשבותיי בנוגע למה שחוויתי כמורה, כמרצה, כמדען... וכאב. לרשותי מספיק ניסיון וכמובן ידע תיאורטי.
הספר הזה נותן ביטוי ורבלי להרגשות נפוצות בחברה. בו אני מנסה להצביע על דרכים לשיפור המצב.
* * *
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
