פרק ראשון
חיפוש אוצרות
אֶנדי הביט במהירות מצד אל צד לרוחבה של חצר בית-הספר. לאחר שווידא כי השטח ריק גמא בריצה את המרחק עד הגדר המקיפה אותו, הניח רגל גבוה ככל האפשר על הגדר וזינק מעלה, נאחז בצמחייה. רגע לאחר מכן נחת ברחוב. יש לי שעתיים עד שאצטרך לחזור לשיעור ביולוגיה בקבוצות בנושא "החי מתחת לאבן", ציין לעצמו את הזמן בשעון. מספיק בדיוק להגיע לבית 'רדוף הרוחות' שקנה אביו לצורך הריסה ובנייה מחדש. בגיל חמש-עשרה כבר ידע אנדי די והותר על מידת המעקב אחר התלמידים בכל שיעור ועל שיטות היחלצות מחטיבת הביניים, כך שלא ייתפס, כמובן בגיבוי מלא של חבריו לקבוצה. אלה כבר התרגלו להתחמקויות החוזרות שלו, שלא הפריעו לו להיות תלמיד סביר בהחלט. הוא לא שיער כי הפעם ייעדר זמן רב בהרבה מן הרגיל.
זה היה בית אחוזה ישן. השכנים סיפרו שמר סוויפט, הסופר המפורסם, התגורר בו כאשר היה מגיע מאירלנד לביקורים באנגליה. אנדי היה נחוש לחקור אותו עד תום עוד לפני שתושלם הריסתו.
במהירות נעל לרגליו את ה"רולר-בּליידס", העמיס את תיק הגב מחדש וגלש במורד הרחוב עד הצומת הראשי, שבו חיפש אוטובוס קומתיים כדי להיאחז בשיפוליו ולהיגרר לכיוון היעד. הוא הקפיד לחבוש את כובע הקפוצ'ון שלבש על שערו השטֶני הארוך והמתולתל, כדי שלא יזהה אותו במקרה מישהו ממכריו, וגם כנגד הגשם הטורדני שהחל לרדת.
כשהגיע לאתר נכנס למבנה מהפתח האחורי, הרחק מעין הפועלים. כעת שלף סרט מדידה ומצפן, שהכין מראש, וחזר למלאכת המיפוי של המבנה. הוא היה משוכנע כי קיים חדר נסתר בבית. כאשר הגיע לחלון קדמי הנמיך על ברכיו והעיף מבט מתוך הצללים אל הפועלים שבחוץ. הוא הזדעזע לראות את אביו, בריאן מייקפיס, בשיחה סוערת עם אחראי הבנייה, מר הרסלר. אביו היה עורך-דין בעיר הגדולה ונהג לעבוד עד שעות מאוחרות בכל ערב. את עיקר זמנם המשותף בילו בסופי שבוע. מאז החל בתהליך הרכישה והבנייה התמעטו גם רגעים אלה. אם מצא את הזמן להגיע לכאן באמצע היום, דבר חשוב עמד על הפרק! לאחר דילוג מהיר אל חלון סמוך נחבא אֶנדי בין הצללים, פתח בו חריץ בזהירות, וניסה להשלים את מה שלא שמע מקריאת תנועות השפתיים.
"...הבעיה היא שאיננו יודעים בוודאות שאכן יש קומת מרתף והיכן היא נמצאת. לא יהיה אפשר להמשיך עם הדחפור מכיוון שהוא עלול ליפול עם מפעילו אל תוך הבור שמצאנו! נצטרך להמשיך מכאן באופן ידני".
אנדי היה יכול לשמוע צליל של סיפוק עצמי בקולו של מר הרסלר. לעומתו נראה אביו נסער מהעיכוב בעבודות ומן המשמעויות התקציביות הנלוות לו.
אולם הנער לא נותר במקומו להקשיב עוד להמשך השיחה. "ידעתי", מלמל לעצמו. באור הקלוש פרס את המפה וניסה להבין היכן יכול להימצא גרם מדרגות נסתר שיוביל אל קומת מרתף. "מעניין מה מסתיר שם בעל הבית, אולי איזו גופה ממקרה רצח בלתי מפוענח?" צחקק לעצמו. הוא היה נחוש למצוא את המקום לפני הפועלים, ובאותה ההזדמנות לעזור למפות את המרתף, כדי שיוכלו להתקרב עם כלי העבודה הגדולים ללא חשש.
בחינה מהירה של המפה הצביעה על כך שאין חללים גדולים די הצורך בין החדרים. אם כך על הפתח להימצא ברצפה. אנדי זחל אל החדר הסמוך ביותר לפתח שמצאו הפועלים והחל לנקוש על הרצפה, מחפש אחר שינוי בצליל. לאחר כמה דקות עקרות עצר ממלאכתו. רצפת העץ החורקת הורכבה מקורות ארוכות, וכל שהשמיעה הנקישה היה קול עמום של עץ רקוב. כיוון זה לא הוביל אותו לפתרון, והוא נעצר לחשוב. מי שירצה להיכנס ולצאת מהמרתף יצטרך להרים את הקורות שמעל הפתח. רוב קורות הרצפה היו ארוכות וממוסמרות במספר רב של מקומות, פתרון גרוע לכניסה וליציאה. הוא החל לחפש אחר קורות קצרות יותר המחוברות ברפיון. עצם הידיעה כי קיים מרתף היה המפתח לסוג כזה של חיפוש. בקצה המטבח, בחדר השירות הקטן, מצא את מבוקשו: קורות קטנות תקועות בלחץ בין צדי החדר, בלא מסמרים כלל. זה חייב להיות כאן, עודד את עצמו.
מבחוץ שמע כעת את המשך השיחה. "גם לפתח קטן משמעות גדולה לפעמים", שמע את מר הרסלר אומר בנינוחות מעושה, "ולהיכנס לבניין זה מסוכן מדי לאחר שהתחלנו במלאכת ההריסה, מכיוון שהוא עלול להתמוטט עלינו בגשמים. אין מוצא, צריך לפרק את המבנה ידנית מבחוץ", סיכם בשביעות רצון עצמית. אחד הפועלים הצעירים שעמד מאחוריהם לא הצליח להחניק במועד צחקוק חנוק ומיהר לשנות אותו לכחכוח גרוני.
אנדי הבין כי סוחטים את אביו, שעמד מול צוות העובדים חסר אונים ואומלל. הוא הרגיש את הכעס מתפתח בקרבו להחלטיות נזעמת. במהירות שלף את הרולר-בליידס מהתיק ונעץ את הלהבים בחריץ הצר שבין הקורה הרופפת ביותר לבין קיר האבנים. הפעלת הלחץ הרחיבה את החריץ, אך לא חילצה את הקורה ממקומה. אני צריך להפעיל כוח כלפי מעלה, חשב לעצמו. בעיניו תר אחר נקודה כלשהי להיאחז בה, כאשר הבחין לפתע בוו כבד נעוץ בתקרה, במקום שנראה חסר פשר לחלוטין. בטחונו התגבר. הוא מיהר לחפש אחר חבל כלשהו, ומצא כבל חשמלי עבה. לאחר שהשלים לולאה על הוו, יצר קשר בקצהו השני של הכבל ובסיוע הרולר-בליידס השחיל את הקשר מתחת לקורה. כעת משך בחוזקה את הכבל מצדו האחר, מן הוו. הקורה השמיעה חריקה רמה ונעקרה מהרצפה בקול נפץ חד.
אנדי התנשם בשביעות רצון ומיהר בזחילה אל החלון, לראות אם נשמע הדבר מבחוץ. בינתיים התגבר הגשם ונהפך לסערה של ממש. אביו ומר הרסלר הביטו במבנה בתימהון. "מה זה היה?" שאל בריאן בדאגה. "אמרתי לך שהמבנה עלול לקרוס בכל רגע", התמיד הרסלר במזימתו. "אני חושב שכדאי לבדוק בכל זאת..." המשיך בריאן לנסות, "שלא תעז!" השיב לו הרסלר.
הנער הבין כי זמנו אוזל וחזר במהירות אל הפתח שנגלה ברצפה. ממש מתחת לוו ראה חור שחור ומאיים. צריך היה לחלץ קורה נוספת כדי לחשוף את הפתח במלואו. אנדי לא היה יכול להרשות לעצמו להשמיע שוב רעש, אך למול הפיתוי של חדר עתיק מלא מסתורין לא היה לקול ההיגיון והזהירות שום מקום. הוא קשר עצמו לכבל החשמל שהיה מחובר לוו שבתקרה ודחק עצמו אל תוך החריץ. כמעט שנתקע, כשלפתע השתחרר ובתחושת חלחלה צנח מטה-מטה. בדרך פגשו רגליו מדרגת עץ רקוב שהתבקע בפגיעה, והוא המשיך לצנוח אל קרקעית המרתף.
באחת נמתח הכבל ונקרע, בולם את נפילתו וצונח ארצה אחריו. הוא מצא עצמו מדשדש עד ברכיו במי גשם קרים. זמן קצר חלף עד שעיניו הסתגלו לחשכה ולאור המועט שבקע בעיקר מן החור בתקרה שפערו הפועלים מבחוץ. באיחור של רגע הבין כי נקלע לסכנה ממשית. קול זרם המים המתנקזים מהפתח היה אות הסכנה המוחשי ביותר. לחזור בדרך שנפל בה, דרך החריץ הצר, היה בלתי אפשרי, וכל שנותר לו לעשות היה למצוא דרך לטפס מבעד לחור הפעור. הוא קיווה כי מישהו עוד עומד ליד הפתח, אבל לנוכח מפלי המים שניגרו מהשמים הבין כי הסיכוי לכך קלוש. אנדי החל לדשדש במים לכיוון המשוער של הפתח. לאחר כשני צעדים נפל אפיים ארצה, אל תוך מים עמוקים יותר שהגיעו עד מותניו. מכאן המשיך בזהירות רבה יותר. לאחר שהגיע אל מתחת לפתח ביצע כמה ניסיונות טיפוס עקרים. הדפנות היו חלקלקות מבוץ, ושטף של מים ניתז על ראשו.
לרגע שקל להמתין עד שיתמלא המרתף מים ואז לצוף על פניהם מעלה-מעלה, אל הפתח, אך טמפרטורת המים לא הותירה לו מקום לספק. הוא יסבול מהיפותרמיה, שריריו יפסיקו לציית לו והוא יטבע הרבה לפני שגובה המים יגיע לראשו. סכנת המוות היתה מוחשית וקרובה. זמנו הלך ואזל. היה עליו למצוא במהירות דבר-מה בחלל המרתף שיסייע לו להיחלץ. בפסיעות שטוחות ורחבות החל הולך קדימה כשידיו מגששות במים, מנסה להיתקל בחפץ כלשהו בעל ערך. כשהגיע אל קצה החדר נתקל באזור מוגבה שעליו יכול היה לעלות, אך היה בכך כדי לדחות את הקץ ותוּ לו. אנדי נשען על המשטח, ולהפתעתו מצא כי הוא עשוי עץ רך וגמיש. אולי אוכל להשתמש בו כקורת תמיכה לטיפוס? תהה. כאשר ניסה לעקרו ממקומו, נכנע העץ הלח והעתיק לאחר משיכה קצרה. הוא הבחין כי זו, למעשה, ארונית עץ מלבנית שהוצמדה לדופן החדר באופן שהסתיר לחלוטין את עצם קיומה. הארונית גם שקלה הרבה יותר ממה שהיה מצפה מחפץ עשוי עץ במידות דומות.
לקולות פכפוך המים הצטרפה חריקה של קורה מעל ראשו, השוקעת תחת עומס הולך וגובר של אדמה רטובה ותמיכות מתרופפות. המרתף שלתוכו זחלתי לא יחזיק מעמד עוד זמן רב ואני עלול לטבוע במים הקפואים, הרהר באימה.
כשהחל מפלס דרכו החוצה הבין כי הארונית כבדה וגדולה מכדי שיוכל להשליך אותה מבעד לפתח היציאה. אני חייב לפרק ממנה מוט כלשהו, ואותו אוכל להשליך ולקבע. מבט קצר סביבו בתאורה המעטה שעוד נותרה במקום גילה קורת ברזל מהריסות הבית שמעליו. כאשר הגיע אליה שיפד בתנופה את קצה הארונית על הקורה, ובתנועה סיבובית קרע את הדופן העליונה ממקומה. תגובת הקורה על המתקפה לא איחרה לבוא — קול חריקה נוסף סימן את בואו של שיטפון מים רבים על ראשו מפתח נוסף שנפער בתקרה. בעיניים מסומאות ממים גישש אחר קורה מתאימה מהארונית השבורה, כאשר לפתע אחזה ידו בידית. הוא משך ומצא עצמו מחזיק בתיבה בגודל של מזוודה קטנה. בידו השנייה תלש קורת עץ ארוכה מדופן הארונית.
אנדי צעק, וחזר וצעק לעזרה לאנשים אשר קיווה כי אולי יופיעו בחוץ וימשכו אותו אל פני הקרקע. כשהגיע אל מתחת לפתח כבר היה מדשדש במים עד חזהו. תחילה השליך את התיבה אל מחוץ למרתף, וזו נחתה בכבדות היישר בשלולית גדולה. הוא חש כי משהו חשוב יכול להימצא באותה תיבה — תיבה שהיתה הרהיט היחיד בתוך מרתף נסתר, מרתף שנותר אטום אולי אפילו מאות שנים. לאחר מכן קשר את כבל החשמל הישן לקורת העץ וניסה להשליך גם אותה אל מחוץ לחדר. ידיו נחלשו, ותחושת נימולות התגנבה אליהן. ברגליו פשטה חמימות מדומה, והוא ידע כי היא מעידה על תחילת תהליך הקיפאון בקצה גפיו. ניסיונותיו החוזרים ונשנים לתקוע את הקורה לרוחב הפתח הביאו אותו לצרוח בייאוש ובאימה. כשכבר הרגיש כי אזלו סיכוייו, נתקעה הקורה בזווית בלתי אפשרית. הוא בדק את הכבל במשיכה, וזה לא נכנע. כעת ניסה להרים עצמו אל מחוץ לחדר, כשרגליו תומכות במשקל גופו על קיר הבוץ החלקלק, וידיו הרדומות מנסות לאחוז ולהרים את גופו ואת בגדיו ספוגי המים על הכבל הרטוב. כשהגיע למחצית גובה החדר הרגיש כי ידיו מחליקות. בייאוש העביר את משקל גופו בנדנוד אל הרגליים, עזב את הכבל וזינק מעלה בקפיצה עלובה של רגליים סרבניות. זה הספיק כדי לאחוז בקצות אצבעותיו בקורת העץ, שהחליקה לרגע תחת משקלו ונתקעה שוב.
הוא ניסה להתרומם, אך כוחו כשל. מה יהיה על אמו, מריאן, ועל אַלי, אחותו? חלפה בו כבזק המחשבה. כיצד יוכל להשאירן לבד לגעגועים ולעצב? באחת חזר למציאות והתרכז. גפיו לא יסייעו לו, עליו להיעזר בשרירים מרכזיים יותר שטרם התקררו, הבין. הוא סב על ציר מותניו והעביר את רגליו אל מעל הקורה, אוחז בה בתחתית מפרק ברכיו. כעת הצליח לשחרר את כפות הידיים ולתת למעט דם לשוב ולזרום אליהן. כיפוף בטן נוסף, והוא נאחז בקצה הפתח ודחק את גופו החוצה. עוד רגע והוא... הלחץ הצִדי על הקורה הכריע את אחיזתה, ובצרחת ייאוש ראה אותה מחליקה ממקומה, עומדת להפיל אותו עמה יחד אל מותו.
יד חזקה לפתה לפתע את זרועו, והוא מצא עצמו תלוי עליה בלבד, כשהיא בינו לבין האבדון. "אנדריאל, תסתכל אלי..." שמע את אביו קורא בשמו המלא ברצינות תהומית, "תעביר את ידך השנייה לכיווני". אנדי ציית בשתיקה, מזיז את ידו כמו היתה גוש עץ. בקושי הרגיש אותה נאחזת. רגע לאחר מכן כבר ישב הרחק מהסכנה, עטוף בשמיכה דקה שלא סיפקה כל חום שהוא. למול עיניו קרסו חלקי מבנה אל המרתף, ופי הבור התמלא עד גדותיו במים עכורים, שנשפכו מכל עבר.
"מהר, אל בית-החולים! צריך לחמם אותך לפני שיהיה מאוחר מדי", הניף בריאן את בנו בקלילות מפתיעה, שכן אנדי כבר היה גבוה כמוהו.
"התיבה..." הצליח הנער למלמל והניד את ראשו לכיוונה המשוער.
"כן, ראיתי אותה, זה מה שהחזיר אותי לפתח הבור. היא חשובה, נכון? בסדר, אדאג לקחתה אתנו". אנדי ידע כי הוא בידיים טובות והרפה את אחיזתו בהכרה. הכול השחיר ונהפך שקט ורוגע.
