נאום אהבה נגד גבר יושב

תאריך הוצאה לאור: 05-2021 מספר עמודים: 72 "אין בעולם גיהינום גדול יותר מנישואים מאושרים", כך נפתח המונולוג נאום אהבה נגד גבר יושב, פרי עטו של חתן פרס נובל לספרות, גבריאל גרסיה מרקס, המשרטט עלילה זוגית של חיים משותפים - לראשונה בעברית, בהוצאת תשע נשמות. זוג לטינו־אמריקאי עשיר מתקרב לחתונת הכסף. זהו רגע מתאים לעריכת דין וחשבון על החיים. אבל האישה, גרסיאלה שמה, נמצאת כאילו לבדה מול אדם אילם, לא יותר מבובה. גרסיאלה פותחת במונולוג, או בדיאלוג כושל, על האושר והיעדרו, על האכזבות, אובדן האמון והכבוד, הבגידות והשקרים, ועל הזמן שחלף ולא יחזור. נאום אהבה נגד גבר יושב הוא כתב אישום חריף, ובד בבד סיפור תולדותיהם של חיים משותפים ושל מה שמסתתר במעונם של זוגות מאחורי הדלת הסגורה. זהו דיוקנה של אישה המשרטטת את חייה בקולה הצלול. אין ביצירה היפהפייה שלפנינו ריאליזם מאגי, המאגיה היחידה היא שפתו של גרסיה מארקס. עולם שלם נברא על כל צבעיו בכמה משיכות מכחול מהירות, חדות, הנחקקות על הנייר.

לפני הצלצול השלישי, כשהמסך עדיין מורד והאורות באולם דולקים, נשמע מירכתי הבמה קול ריסוק של צלחות המתנפצות על הרצפה. זה לא הרס כאוטי, אלא דווקא שיטתי, ובמידת מה עליז, אבל אין ספק שהמניע הוא זעם שאין לו תקנה.

בתום ההרס המסך עולה על במה חשוכה.

לילה. גרסיאלה מציתה גפרור בחשכה כדי להדליק סיגריה, ופעולתה נותנת את האות להארה איטית של הבמה: זה חדר שינה של עשירים, מרוהט ברהיטים מודרניים מעטים, בטעם טוב. יש בו מתלה בגדים עתיק שיישאר על הבמה לאורך כל המחזה, ותלויים עליו כמה מהבגדים שגרסיאלה תלבש במהלך המונולוג שלה.

התפאורה הבסיסית היא חלל פשוט, שאפשר לערוך בו שינויי מקום וזמן לפי מצבי רוחה של הדמות היחידה. היא תבצע את השינויים הדרושים בעצמה, תוך כדי דיבור. במקרים אחדים יעלה לבמה באפלולית משרת דומם, כדי לערוך כמה מהשינויים.

בקצה הימני של הבמה, בכורסה אנגלית, בחליפה כהה, פניו מוסתרות מאחורי העיתון שהוא מעמיד פנים שהוא קורא, יושב הבעל הדומם. זוהי בובה.

בסצנות השונות יהיו אגרטלים וקנקני מים, וגם קופסאות גפרורים וחפיסות סיגריות או תיבות סיגריות. גבריאלה תשתה כרצונה. היא תצית את הסיגריות מתוך דחף בלתי נשלט, ותכבה אותן כמעט מייד במאפרות הסמוכות. יותר משזה הרגל, זהו טיק שהבמאי יכוון לפי המוסכמות הדרמטיות.

המחזה מתרחש בקאריביים, בעיר שיש בה שלושים וחמש מעלות בצל ותשעים אחוזי לחות, ב-3 באוגוסט 1978 לפנות בוקר, אחרי שגבריאלה ובעלה חוזרים מארוחת ערב לא רשמית. היא לובשת שמלה פשוטה, אופיינית לאזורים חמים, ועונדת תכשיטים יום־יומיים. החיוורון וסערת הנפש ניכרים בה למרות האיפור הכבד, אבל היא שומרת על שליטה מיומנת של מי שנמצאת כבר מעבר לייאוש.

 

גרסיאלה:

אין בעולם גיהינום גדול יותר מנישואים מאושרים!