סודות נחשפים

אלכס נעלמה לתוך העננים שעטפו את המטוס. כשהמראנו אלכס היא זו שהמריאה, ככל שהתרחקנו אלכס התפוגגה ונעלמה ובמקומה הופיעה אלכסנדרה. אריק לא קוסם ולא מחולל ניסים, הוא רק מצא את המפתח שנעל את אלכסנדרה בתוכי זמן כה רב, עד ששכחתי מקיומה.

מסעם המשותף של אלכסנדרה ואריק נמשך ועמו גילויים פנימיים, אהבה המתעצמת מיום ליום, אושר רב וחששות מפני העתיד. מה יהיה סופם של הימים בגן עדן? ימים בהם טעמו של הפרי האסור הפך למתוק יותר בכל רגע שעבר? החזרה לארץ ממתינה להם ואתה סופו של סיפור אהבתם שנדמה כי אין שלם ממנו. אלכסנדרה צריכה להחליט על גורלה, החלטה שתשפיע על בעלה ובנותיה.

מנגד דוד, הבעל שנשאר מאחור, ממשיך בחגיגותיו אל תוך עולם הלילה האפל והאהוב עליו. גם הוא עצמו מצוי במסע לגילוי עצמי, מתנסה, חווה ולעיתים שוכח מהם גבולות וחוצה קווים אדומים. מערכת היחסים שלו עם גילה משנה כיוון, הוא מגלה רגשות שלא ידע על קיומם ולא רצה להודות בהם. גילה מתגלה כאישה חזקה ודעתנית הצוברת תאוצה ומאיימת לפרוץ החוצה להתגלות לעיניי העולם. הסודות שהיו נעולים בתוך נפשם של ארבעת הגיבורים הולכים ונחשפים, צפים מעל פני המים, האמת מרימה את ראשה המכוער וצוחקת לכולם בפנים, ולשקר אין רגליים ולא חומת מגן שתסתיר אותם לנצח.

מה יהיה בגורלם של האנשים והסודות? האם אלכסנדרה תישאר לצדו של אריק? האם אלכסנדרה תפסיק לפחד ותתחיל לחיות למען עצמה כפי שמעולם לא עשתה? האם דוד וגילה ימצאו אושר אמיתי ויפסיקו להסתתר אחרי מסכות ההוללות ותאוות בשרים?

בחלק השני המשחק משתנה, הקלפים נטרפים וחושפים תוצאות מפתיעות והרות גורל.

חלק נוסף בטרילוגיה הפותחת תיבות ופורצת מנעולים.

פרק ראשון:

פרולוג
אלכסנדרה
אני מכורה לאהבה. לתחושה הנפלאה הזו שאני חשה בכל גופי. לאריק שהעניק לי את המתנה הזו, שעטף אותי באהבה שלו. רוצה עוד ועוד מהטעם הנפלא שרק למדתי להכיר. הריח שלו, הנגיעות שלו וחום גופו כשהוא נצמד אלי. המילים שהוא כותב לי. לא האמנתי שאפשר לאהוב כך. להרגיש שכל נשימה שאני לוקחת לריאות אני לא מצליחה למלא אותן באוויר. הלב מתפוצץ מכאב מתוק, מגעגועים אליו, דקות ספורות אחרי שיצאתי מחדרו. איך אני מתגברת על הרצון לשוב אליו מיד? המחשבה על יום שלם בקורס בלעדיו רק מגבירה את הגעגועים. הייתי נותנת הכול כדי לבלות את הימים הבאים במיטה אתו ובשיטוט ברחובות היפים של ליסבון כשידנו אוחזות ומעבירות מילים אילמות. אני אוהבת אותך אריק. כל כך אוהבת שזה כואב. מדברת אתך במחשבתי כאילו שאתה נמצא לידי. אתה חלק בלתי נפרד ממני, קיים בתוכי ואני קיימת בתוכך. זרענו זרעים והם הצמיחו שורשים בתוכנו שלעולם לא יתנתקו, שלא ניתן לעקור אותם. אנחנו כמו קעקוע שצרוב על העור, שגם אם ננסה להסיר הצלקת תישאר כמזכרת לנצח.

אריק
"אלכסנדרה, אלכסנדרה, אלכסנדרה
פרח שקטפתי בגן של קוצים…
אלכסנדרה, אלכסנדרה, אלכסנדרה
הרוח לוחשת את שמך באוזני…
אלכסנדרה, אלכסנדרה, אלכסנדרה
פעימות הלב מנגנים לי את שמך…
אלכסנדרה, אלכסנדרה, אלכסנדרה
אהבה, תשוקה, רגשות בכל הצבעים…
אלכסנדרה, אלכסנדרה, אלכסנדרה
האחת שבליבי ובנשמתי."

הקלדתי את המילים בנייד ושלחתי לה את השיר שעבר במוחי. רציתי שהיא תדע איך בדיוק אני מרגיש כלפיה. התבוננתי בצג וחיכיתי לסימן ממנה שיודיע לי שהיא ראתה את ההודעה.
פתאום התחלפה הכותרת- ל”מחוברת”. הלב שלי החל לפעום בחוזקה. המחשבה שהיא קוראת את המילים, ברגע זה, גרמה לי להתרגש כנער בתיכון ששלח את שיר האהבה הראשון שלו לנערה שהוא מחבב. היא החלה להקליד והלב שלי קפץ משמחה. שלושת המילים שהופיעו על הצג היו מה שחיכיתי לראות. "אני אוהבת אותך." כתבה אלכסנדרה.

דוד
הנעתי את הרכב, כשהגעתי לכביש המהיר האצתי מיד, הייתי צריך להגיע ליעד במהירות הבזק.
הרוח שנשבה מהחלונות הפתוחים לרווחה ציננה את התשוקה שהרגשתי עד לפני רגעים אחדים.
הריח של גילה עם זאת עדיין מילא אותי, הרגשתי את הנוכחות שלה גם כשהמרחק בינינו התעצם. איך הייתי עיוור לרגשות שלי אליה? השאלה הזו עברה בראשי פעם אחר פעם. גילה מתאימה לי כמו כפפה ליד. בחיים אחרים הייתי נשוי לה וחי את החיים שמתאימים לי יותר מכל. חופש ואישה שמקבלת אותי כמו שאני. אישה שרואה את החבוי מעיני כל. נמאס לי להסתתר, לא שאכפת לי מה אלכס תחשוב. אם כך, למה אני משתדל שהיא לא תגלה זאת? מה פשר הגעגועים הלא ברורים אליה שצצו מאז שהיא טסה? אני אוהב את גילה, הבנתי זאת כבר. למה אלכס חסרה לי עם כך? האם אני אוהב אותה או את מה שהיא מייצגת עבורי?, אני אוהב את השליטה המוחלטת בה, זה נותן לי כוח עליה. אולי ההרגשה שמרחוק החבלים האלו רופפים זה מה שגורם לי לחוש געגועים אליה. אני זקוק לאלכס הכנועה שתלויה בי ובמה שאחליט עבורה וגילה לא תוכל לתת לי זאת. הייתי זקוק לשתיהן בחיי. עם המחשבה הזו בראשי, החניתי את המכונית ליד ביתו של ירון ורצתי אל עבר הלא נודע