הקדמה:
בראשית אודה להוריי ג'ולייט וניסים צבאני (צַ'פַנִי) עליהם השלום שהעניקו לי את ההשראה, הכוח ואת הדרך לכתיבת הרומן ' רוקמת החלומות מבגדד.' כמו כן אודה לדוֹדָי צאלח וחזקאל דַשֵתִי שיבדלו לחיים ארוכים.שהפליגו בדמיונם בין סימטאות 'קחווה אלזע'ירי' בתוך הרובע היהודי כילדים, נערים והביאו את סיפורם מנקודת מבט אישית ואמיתית . ובסיום תודתי נתונה לדודתי רַעיָה אַזָר (דֵיְזִי דַרְווִיש) שתבדל לחיים ארוכים שהיתה פעילת מחתרת ב'תנועת החלוץ' אשר סיכנה את חייה וחיי משפחתה לטובת הגשמתו של החלום הציוני שהתגשם והעלה אותה בגפה לארץ ישראל.
אביבה יקירה, סליחה שלא עניתי כי אני לא בארץ. בכל מקרה, מדובר ברחוב עיראקי שדומה לאזור הישן בבגדאד (גם מוסלמי וגם יהודי - הרי היו שכונות מעורבות בתוך האזור הישן). מזהים זאת לפי חלונות השנאשיל. האישה לבושה בעבאיה שזו גלימה, אותה נהגו ללבוש הנשים המוסלמיות. גם היהודיות לבדו עבאיה כשלא רצו לזהות אותן כיהודיות ( היהודיות לבשו איזאר כגלימה וכך גם הנוצריות). רעלה לפנים נקראת פושי (עבור המוסלמיות). גם ליהודיות היתה רעלה והיא נקראת ח׳יליי. דרך אגב זו היתה אחת התמונות שבחנתי עבור הכריכה של הספר שלי, לבסוף השתמשתי בתמונה של סמטה יהודית מזוהה מטעם מרכז מורשת בבל
פרק 1
השנה היתה 1939 .בשכונת קָ חְ וָּוה אֶ ל־זְ עִ 'ירִ 'י )השוק הקטן( שבמזרח
בגדד, ברחוב פַ רְ גְ 'אָ לְ לָ ה 150/20 התגוררה משפחת דַ שְ תִ י.
בתיה הצפופים של השכונה היו עשויים מלבנים שרופות ויצוקות
המכילות טיט וטין. הסמטאות הצרות, הארוכות והמתפתלות של
השכונה הכילו בתים קטנים שהיו צמודים זה אל זה, עד כי מן הגגות
הסמוכים ניתן היה לראות האחד את ביתו של השני. בין גג לגג הפרידה
חומה נמוכה שאפשרה לעבור מבית לבית.
ריח תבשילים נישא באוויר שבין בתי השכונה הצפופים והציוריים. כל
משפחה ניהלה את חייה בצורה מדודה והתאימה את עצמה למסגרת
התא המשפחתי.
קומת המרתף, נִים, של בית המשפחה הדו קומתי היתה שקועה מתחת
לפני הקרקע כך שקרני השמש לא חדרו לתוכה. היה זה מקום קריר
שהטמפרטורה הנמוכה שבו אפשרה לו לתפקד כמרתף לאחסון מי
שתיה, שימורים, קטניות, בשר, פירות וירקות.
בקומת הכניסה היו ממוקמים השירותים, המטבח, הסלון וקטע מובנה
שבתוכו ניתן היה למצוא את מכונות הרקמה, תַ טְ רִ יז. הקומה העליונה
יועדה ללינה של כל בני המשפחה ובימים החמים של העונה ניתן היה
ללון על גג הבית.
ריח של מתח מדוד נישא לא אחת בין סמטאות השכונה, כמו היה מחכה
לאי הוודאות שתבוא. כשדלת הכניסה החורקת על ציריה נפתחה,
התגלתה בתוך הבית המשפחה הספונה בתוך בחדר רחב ידיים, גבוה
וטחוב.
רעש תקתוק מכונת הרקמה נשמע ללא הרף ומולה ישבה ג'ולייט,
האחות הבכורה למשפחת דשתי, המונה שבע נפשות. היא רקמה על
שלל בדים ומלמלות, ציירה במכחולה כמו אומן המורח על יצירתו
שלל פרחים ועיטורים בחוטי זהב. ג'ולייט היתה בעלת מיומנות
מקצועית שנרכשה בים של עקשנות, מסירות ודאגה לתא המשפחתי.
רגליה הקטנות והמחוספסות היו עייפות מִ דַ וושַ ת מכונת הרקמה וזיעה
קרה כיסתה את מצחה, אך עיניה הקטנות המשיכו להתמקד ללא הרף
באריג שאותו רקמה וכל לקוח זכה לרקמה הטובה ביותר.
6
כובד האחריות היה ככובד המשא אותו נשאה ג'ולייט מבוקר ועד ערב.
המחשבות חדרו לתוך מוחה אך היא נותרה דרוכה בעודה מבצעת את
מטלות היום. סביבת העבודה שלה היתה חשוכה. רק הבזק קרן שמש
חדר מבעד לחלון ויצק אור חלש שאפשר לה להביט ברקמה ולבצע
את עבודתה. הרוח הקרירה חדרה מבעד לאשנב קטן וקיררה את אגלי
הזיעה של הנערה הצעירה והשברירית — נערה שהיתה בסך הכול בת
חמש עשרה וכל עול הבית היה מוטל על כתפיה הצרות.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
