מעורבות המוסלמים הקיצוניים בשואת העם היהודי היא מהנושאים המסובכים ביותר שחוקרי שואה נאלצים להתמודד עמם. למעשה, מרביתם התמקדו בחקר פשעי הנאצים ועוזריהם ובגורלן של הקהילות היהודיות באירופה. בודדים בלבד כמו מוריס פרלמן, יוסף שכטמן ודוד ישראלי תיארו במידה זו או אחרת את פעילות המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני, בתקופת השואה בהסתמך על מסמכים ועדויות. ג'ני לבל, ההיסטוריונית והסופרת, הייתה הראשונה שערכה מחקר מעמיק בנושא זה והעלתה את ממצאיה בספר חאג' אמין וברלין (1996).
ב-2012 התחלתי לחקור את נושא השואה ואת הקשרים בין הנאצים למוסלמים. בחלוף שנתיים פרסמתי מאמרים רבי תוכן, המבוססים על ממצאים של חוקרים מובילים בתחום, כדוגמת ג'פרי הרף, דיוויד מוטדל ואיאן קֶרשוֹ. עיון מעמיק במחקריהם הרחיב את ידיעותיי והוביל אותי לתובנות שונות שהעליתי אותן על הכתב והגיעו לקהל הרחב דרך אתרי החדשות, אתרי ההסברה, בלוגים שונים והרשת החברתית. עבודותיי אלה זכו לביקורת חיובית מצד מרצים באקדמיה ובני סמכא ובעקבותיהן מוניתי חוקר בכיר בפורום קדם למזרחנות והסברה ב-2015.
במהלך עבודתי השתמשתי, בין היתר, במסמכים רשמיים ובמקורות שונים בשפות זרות. כך גיליתי שמחקרים רבים נשענים על מסמכים מזויפים או מסולפים ובלתי אמינים, כגון ‘מסמכי טרבור רופר' ומיתוסים מאומצים אפילו על ידי אנשי אקדמיה. מסיבה זו אנו נתקלים בטיעונים מביכים פסאודו היסטוריים שאינם נזרקים לפח האשפה של ההיסטוריה. נהפוך הוא. המידע המוטעה מצוטט שוב ושוב בידי חוקרים רבים, מאחר שלא טרחו לבדוק את אמינותו. בכתבי עת שונים מפורסמים מאמרים לא מקצועיים, שבהם מצג שווא של נתונים והעלאת מסקנות המעידות על כשל בהבנת ההיסטוריה. למרבה הצער, אף בספרים מאוחרים יותר לא תוקנו השגיאות. ניכר גם שהבנה פשטנית של טקסטים הובילה חוקרים לפרסום פרדוקסים שבעקבותיהם התעוררו ויכוחי סרק בקרב היסטוריונים. הנה כמה דוגמות:
הטיעון, שיחידת האס אס המוסלמית, שלמופתי היה יד ורגל בהקמתה, חיסלה 90 אחוז מיהדות בוסניה, חסר שחר. מאמר המקור אינו מציין מאין שאוב המידע, וממילא ידוע שב-1941, שנתיים לפני הקמת יחידות האס אס המוסלמיות, הושמדה יהדות בוסניה בעיקר בידי הקרואטים. גם אין ממש ברעיון, שהמופתי תכנן להקים משרפות או מחנות השמדה בארץ ישראל בעמק דותן, בשכם או בג'נין. בעניין זה, רבים מפנים למאמרו של חביב כנען ב'הארץ' (2 במארס 1970), שבו הוא מצטט את דברי פאיז ביי אידריסי, בכיר הקצינים הערבים במשטרת המנדט ומפקד נפת הכפרים במחוז ירושלים, אך מתעלמים מהסתייגותו של חביב כנען מהדברים האלה והוכחתו שמדובר בטיעון חסר ביסוס. לקביעתו של כנען, זו אינה אלא שמועה שהופצה.
ועוד בעניין המופתי, השמועה שהוא שיחק תפקיד מרכזי בהשמדת העם היהודי והיה מיוזמי רעיון מחנות ההשמדה, פרחה בעקבות עדותו של דיטר ויסליצני, סגנו של אדולף אייכמן ובעקבות האמירות המיוחסות לוויסליצני בעדותם של ארנסט שטיינר וישראל קסטנר במשפטי נירנברג. לעדותו של ויסליצני שהוגשה בכתב ב-26 ביולי 1946 ולעדותם של שטיינר וקסטנר, התייחסו חוקרים לא מעטים כאל עובדה מוגמרת, אף על פי שימים ספורים לאחר מסירת הצהרתו של ויסליצני נתברר שהוא בדה את הדברים מליבו. שנים לאחר מכן נחשף שבעדותם רצו שטיינר וקסטנר להציל את ויסליצני מגזר דין מוות (הרחבה על כך ראו בשני ספרי ההמשך הצד הנסתר של השואה והנאציזם ו-בתיק סגור: תעלומת המופתי והשואה). בהצגת המופתי כמי שנושא במלוא האחריות לשליחת יהודים אל מותם, רצו ויסליצני, שטיינר וקסטנר שהשופטים יתרשמו שלמעשה ויסליצני מילא תפקיד זוטר בהשמדה היהודים. ספרה של לבל חאג' אמין וברלין מפריך בעקיפין את השמועה הזו. כל זאת בשילוב הממצאים של חוקרים בעלי שם, כגון ג'פרי הרף, מראים בעליל שחשיבות המופתי בהקשר של השמדת העם היהודי בשואה נופחה.
המהדורה הראשונה של ספר זה הכילה שישה מאמרים (לא לציטוט) אשר בראשית דרכי כחוקר וכיועץ אקדמי פרסמתי אותם באתרי ניפוץ מיתוסים, המציאות והעובדות, בשנים 2014-2013 כמאמרים לקהל הרחב. אומנם ממצאים רבים המתוארים בהם מקובלים על ידי רבים מהאקדמאים הפרו ישראליים, אך מבחינתי הם אינם עומדים בסטנדרטים אקדמיים ומדעיים. המאמרים שם עשירים בנתונים המקובלים על חלק מהחוקרים ובשעתו נתקבלו גם על דעתי, אך ככל שנחשפתי למקורות מידע אותנטיים שדליתי מארכיונים וממחקרים מהימנים, כן הסתייגתי מחלק נכבד מהתיאור ההיסטורי שחיברתי במאמריי הראשונים. לגישתי, עצם עיסוקם של מחקריי הקודמים בנושאים שנויים במחלוקת או בנושאים זרים לקהל הרחב הצדיק את צירופם למהדורה הראשונה, מה גם שהם היו עשויים לעורר מוּדעות וסקרנות אצל הקורא. המאמרים הללו הוסרו ממהדורה זו של הספר, מכיוון שדנתי בנושאיהם בהרחבה וברמה אקדמית בשני ספרי ההמשך הצד הנסתר של השואה והנאציזם ו-בתיק סגור: תעלומת המופתי והשואה.
עוד אציין את הפתעתם של רבים מעוקביי באתרים השונים, לרבות אנשי מחקר ואקדמיה, עיתונאים ופעילי הסברה שונים, מהתפקחותי מרעיונות אחדים שכתבתי ב-2015. השינוי בעמדותיי שגרר עמו סערה ברשת, כונה על ידי הטוקבקיסטים "הוויכוח הגדול בין האקדמאים".
לסיום, בשני כרכי ההמשך של ספר זה אשר ציינתי אותם לעיל, התמקדתי בהרחבה גם בפעילות המופתי בזמן השואה, כדי להבהיר את מידת מעורבותו של המופתי בהשמדת העם היהודי. חשוב לי להדגיש כי בעבודותיי בהווה אני מייחס חשיבות רבה לכתיבה אקדמית טהורה הנשענת על מסמכים אותנטיים ועל מחקרים שאמינותם עומדת במבחן הזמן.
י"ר
שערי תקווה, 2024
להזמנת הספר הצד הנסתר של השואה והנאציזם: הרהורי היטלר ועוזריו על היהדות, הנצרות, האסלאם ועמי האסלאם לצד מעורבותו של המופתי הגדול סרקו את הברקוד או כנסו לקישור: https://rb.gy/5a56lu
להזמנת הספר תיק סגור: תעלומת המופתי והשואה סרקו את הברקוד או כנסו לקישור: https://rb.gy/a2mqj8
ספר זה הוא הראשון בסדרת שלושת הכרכים העוסקים ביחסים בין העולם המוסלמי לנאצים בתקופת השואה. הספר מכיל אוסף של תיעודים ומסמכים מתוך הארכיון הגרמני וניתוח שכלתני של כל אחד מהמצאי. למעשה הספר הנוכחי מהווה בסיס להבנת ספרי ההמשך.
הכרך הראשון שואה, נאציזם ואסלאם קיצוני: דת וגזע של עמי האסלאם בראי הנאציזם מביא ציטוטים רבים של היטלר ושל מקורביו שפורשים את עמדותיהם באשר ליחסים בין העולם המוסלמי בכלל והעולם הערבי בפרט לבין הנאציזם. הממצאים מאשרים חד משמעית שהיטלר תכנן לחסל את הנצרות ולהעלות במקומה את דת האסלאם כדת הרשמית של בני הגזע הארי. היטלר סגד לנביא מוחמד והתרשם מאוד מאופי האסלאם הקיצוני הדוגל במלחמת קודש ובחיסול כל הכופרים. הרעיון שמוחמד מבטיח למאמיניו גן עדן למי שימות במלחמת קודש, קסם להיטלר מאוד. לרעיון זה היה שותף גם ראש האס אס, היינריך הימלר. לרעיון של חיסול הנצרות היו שותפים בכירים בצמרת הנאצית.
גם על שאלת המעמד הגזעי של הערבים לא פסח היטלר. הוא מעולם לא ראה בהם שווי ערך ליהודים חרף מוצאם השמי של אלה וגם אלה. הנאצים החליטו שתורת הגזע חלה על היהודים בלבד ולא על בני הגזע השמי בכללו. אי לכך עוד בשלב של ניסוח חוקי הגזע של נירנברג (1935) ובשנים לאחר מכן הובהר לנושאי התפקידים שאין להשתמש במונח 'אנטישמיות' אלא במונח 'אנטי יהודיות'. הוחלט שהיהודים אינם שמיים ולכן יש להוציאם מכלל העמים השמיים. יתרה מזאת העמים השמיים האחרים (הערבים בעיקר) זכו לשבחים רבים.
הכרך השני הצד הנסתר של השואה והנאציזם: הרהורי היטלר ועוזריו על היהדות, הנצרות, האסלאם ועמי האסלאם לצד מעורבותו של המופתי הגדול מתאר את יחסי העולם המוסלמי והנאצים סביב שש דמויות עיקריות: היטלר, הימלר, וולטר גרוס, אייכמן, פריץ גרובה והמופתי חאג' אמין אל-חוסייני. הספר מתאר דרך כל דמות את היחס לדת האסלאם, היחס הגזעי לבני דת מוחמד, הסלידה מהנצרות והמאבק לחיסולה, גיוס לוחמים מוסלמים מאזורים מוסלמיים שונים בעולם לצבא הנאצי, פעילותו של המופתי בתקופת השואה ושואת יהודי ארצות האסלאם.
הכרך השלישי תיק סגור: תעלומת המופתי והשואה עוסק בשאלת חלקו של המופתי בשואת העם היהודי תוך ניפוץ מיתוסים רבים שהופצו על מעורבותו ואף חדרו למחקרים אקדמיים. עוד עוסק הספר בגיבוש הלאומי של ערביי ארץ ישראל ומוכיח שלאומיותם התגבשה על יסוד האידיאולוגיה הנאצית שהוחדרה אליהם באמצעות הגרמנים שחיו בארץ. סביב צמיחת הלאומיות הערבית נדונה שאלת מעמדו של המופתי בקרב ערביי ארץ ישראל והיקף האוכלוסייה הערבית שסגדה להיטלר.
אחד מציטוטי היטלר המפורסמים נגע לאכזבתו מכישלון הערבים להשליט את האסלאם באירופה בכוח החרב. כיום, מצטיירת תמונה שונה לגמרי. ההגירה ההמונית של המוסלמים למדינות המערב, שיעור הילודה הגבוה אצלם ביחס לאוכלוסייה המקומית, נישואי התערובת הכרוכים באיבוד הזהות הנוצרית ועוד עתידים לשנות את אופייה של אירופה ולדחוק את הדת השלטת במחוזותיה. ואין כאן משום ההגזמה. רוב מדינות אירופה חוששות לנקוט צעדים ממשיים, תקיפים ומידיים למניעת קריסתם של ערכיהם התרבותיים, למחיקת מורשתן ולהפיכת הנוצרים, היהודים ובני הדתות האחרות החיים למיעוט חסר ישע. ואכן בתקופה זו שבה האסלאם מכה שורשים בארצות המערב, עתידה להתגשם אחת משאיפותיו של היטלר: דחיקת הנצרות מאירופה והשלטת דת האסלאם בה.
ראוי לציין שרבים מהמסמכים המצוטטים בספר הם מסמכים פנימיים שנועדו להסדיר את המדיניות הגרמנית לגבי העמים השונים ולא הופצו בקרב ארצות האסלאם. אי לכך ברור שהתאסלמות הגזע הארי הייתה חלק מתוכניתו של ולא אמירות לצורכי שעה.
היטלר חיבר את ספרו מאבקי בכלא שבטירת לנדסברג שבבוואריה. הוא נכלא עקב השתתפותו ניסיון בהפיכה (פוטש במרתף הבירה) נגד רפובליקת ויימר בנובמבר 1923. במקום כליאתו הכתיב את השקפתו למזכירו רודולף הס שנאסר עמו.1 הכרך הראשון של מאבקי יצא לאור ב-1925 והכרך השני ב-1926. באמצעות הספר קיווה היטלר להציג עצמו כאיש רוח, כאידיאולוג וכמנהיג בעל חזון. מקור אותנטי זה תורם משמעותית להבנת אישיותו של היטלר ושל סביבתו הקרובה.2
היטלר התבגר בחברה זעיר-בורגנית ודלת הישׂגים השׂכלתיים. דן ירון, מתרגם מאבקי לעברית, מסביר כי "עיצוב אישיותו בתקופה של מצוקה כלכלית וחברתית ונעדרת יציבות פוליטית שיוו לפעמים להתבטאויותיו פשטנות, גסות רוח, תוקפנות ואלימות שלוחת רסן".3 לפני עליית היטלר לשלטון נמכרו אלפי עותקים בלבד, אך מינואר 1933 ועד שלהי התקופה הנאצית (1945) נמכרו למעלה מ-240,000 עותקים. מאבקי תורגם לחמש עשרה שפות.4 הגרסה הערבית תורגמה בידי המזרחן והדיפלומט הגרמני, ד"ר פריץ קונרד פרדיננד גרובה. גרובה, שנתמנה לשגריר גרמניה בעירק באוקטובר 1932, שלט היטב בטורקית ובערבית. הוא קשר את האידיאולוגיה הנאצית והאנטישמית לעקרונות הפאן ערביסטיים, והפצתה בקרב הערבים הניחה את הבסיס לפרעות הפרהוד בבגדאד ב-1941, כשלוש שנים לאחר סיום תפקידו כשגריר.5 במהלך שנת שירותו הראשונה כשגריר בבגדאד רכשה צירוּת גרמניה את העיתון הנוצרי אל-עלאם אל ערבי (ערבית: العالم العربي, תרגום: העולם הערבי). החל מאוקטובר 1933 פרסם בו גרובה בהמשכים את מאבקי בתרגומו לערבית.6
עם זאת, הייתה דילמה כיצד להפיץ את הגרסה הזו בקרב המוסלמים. ביקורתו החריפה של היטלר כלפי מצרים והשימוש במונח ‘אנטישמיות' עלולים היו ליצור רושם מוטעה שהתורה הנאצית קוראת להשמיד את בני דת האסלאם הנמנים עם בני הגזע השמי.7 ב-29 בדצמבר 1937 החליט ורנר אוטו פון הנטיג, ראש מחלקת המזרח (Orientabteilung) במשרד החוץ הגרמני, לשפר את התרגום הערבי של מאבקי.8 לשם תרגומו, פנה הנטיג לשכיב ארסלאן שהיה עורך כתב העת ‘האומה הערבית' (La Nation arabe). לכתב עת זה הייתה השפעה על השקפת הלאומנות הערבית בעולם המוסלמי. עורך הדין ארסלאן פעל בג'נבה למען פעילים מוסלמים ולאומנים ערבים, ושימש איש סודו של חאג' אמין אל-חוסייני, על כן הנטיג היה סמוך ובטוח שארסלאן מתאים לתפקיד. בנובמבר 1938 היה תרגומו של ארסלאן גמור למדי, וכל 960 העמודים המתורגמים הוכנו להדפסת 40,000-10,000 עותקים. ב-21 בדצמבר 1938 נסתיים הפרויקט אך מאבקי בגרסתו המתורגמת החדשה לא פורסם.9 עם זאת, בשנות ה-30 קיבלו הערבים בארץ ישראל את הגרסה בכתב העת אל-עאלם אל ערבי והקהל קרא בו בלהיטות.10
אם כי ספרו של היטלר מסביר במפורש כי מטרתו להשמיד את היהודים, עדיין עולה השאלה, כיצד נתפסו בעיניו בני דת מוחמד. תשובה לכך טמונה בהגדרתו את שאר העמים שאינם אריים. לפיה ניתן יהיה לקבוע אם המוסלמים נמנים עם הקטגוריה של היהודים כעם שמי, או המונח אנטישמיות מיועד ליהודים בלבד, בעוד שאר בני הגזע השמי שייכים לקבוצת העמים שאינם אריים.
להלן השקפת היטלר כפי שהיא נפרשׂת במאבקי פרק 11 ‘עם וגזע':11
כל בעל חיים מזדווג אך ורק עם בני מינו. במקרים קיצוניים אשר בהם בעלי החיים אינם מצליחים למצוא בן זוג מבני מינם, בלית ברירה הם מזדווגים עם בעל חיים ממין אחר. מסיבה זו נפגעת איכות פוריות הצאצאים, מערכת החיסון מפני מחלות והיכולת להתגונן מפני תוקפים עוינים. איכות הצאצאים אצל בני תערובת היא בינונית. אומנם הגנטיקה שלהם תשתפר יותר משל ההורה שהגנטיקה שלו נמוכה, אך לעולם לא יגיעו לרמתו הגבוהה של ההורה האיכותי. וכך בן התערובת יהיה נתון לאיומם של הנעלים ממנו ושל השווים ביכולתם להורה המשובח שלו. על מנת לשמור על יצורים חזקים בטבע יש למנוע זיווג של החלש עם החזק. החלשים יראו בכך אכזריות, היות שלא יוכלו לשפר את איכות צאצאיהם ואת האפשרות לשרוד בטבע, אך מנקודת מבטו של החזק, הזדווגות עם חלש תהיה נוראית לצאצאיו, מאחר שאיכותם תוחלש ועל כן לא יוכלו לשרוד מול בני הגזע החזק. מה עוד שהנקבה בטבע מחפשת את הזכר החזק ביותר. אומנם בניו של חלש שהזדווג עם חזק יזכו לסיכוי טוב יותר למציאת נקבה, בהשוואה לחלשים אחרים, אך סיכוייהם למצוא נקבה חזקה לזיווג ילך ויפחת.
היטלר משווה את החזק לגזע הארי.12 כאשר התערבו ארים עם בני העמים הנחותים, ניכרו ההבדלים בתרבות שנוצרה. בני הגזע הארי כוללים בתוכם את הבריטים, הצרפתים, השוודים, והגרמנים. עמים אלה הגיעו לצפון אמריקה במאות ה-19-17. התבטאותו של היטלר כלפי האינדיאנים "צבעוניים" מעידה כי לגישתו, האלמנט החיצוני מהווה חלק חשוב בהבחנה בין העמים הנחותים לעמים החזקים. הארים הם בני הגזע הלבן. ישנם אינדיאנים שאבות אבותיהם היו אריים שהתמזגו עם המקומיים. אומנם תופעת ההתמזגות בצפון אמריקה הייתה נדירה, אך במרכזה ובדרומה הייתה שכיחה. בני הגזע הלבן שהתערבבו עם המקומיים היו לטיניים. בסופו של דבר, הארי הטהור הפך לאדון היבשת ואילו האחרים, בכללם בני תערובת, לא הגיעו לדרגה הגבוהה של האריים בצפון. אפילו תופעת ההתמזגות השכיחה במרכז אמריקה ובדרומה לא סייעה לשיפור הגזע של המקומיים. ומכאן שהיטלר מתאר את התופעה בשני מובנים:
מן הסתם, החלש יהיה שוחר שלום כי לא יוכל להתמודד עם חזקים, והואיל והיהודים הם שוחרי השלום, המסקנה היא שהם נחותים.13 מצד אחד, היטלר מעונין במצב מלחמה תמידי, מצד אחר, הוא מעלה את האפשרות שישרור שלום בעולם, בתנאי שתחילה הגרמנים, הגזע העליון, יכבשו את כל העולם, יכניעו את כל העמים האחרים וישלטו על כולם שליטה אבסולוטית. כלומר, העולם יהיה נתון לברבריות ולתוהו ובוהו, כל עוד לא ישתלטו עליו בני הגזע הארי. במילים אחרות, להשגת הפצפיזם על בני הגזע העליון להשתלט על העולם באמצעות החרב.
היטלר טוען שמדע, אמנות, טכנולוגיה והמצאות נוצרו בידי עמים אחדים, שמקורם בענפים של גזע אחד, ועמים אלה הם הנושאים על כתפיהם את קיומה של התרבות כולה. אי לכך במקרה שייפלו, יקרוס העולם כולו. למשל, מרחבים קשים למחיה יכולים להמריץ בני עם מסוים להשיג הישגים כבירים בעת מאבקו לשרוד, ואילו באותם תנאים קשים ייכחד עם נטול כוח הישרדות.
תרבויות גדולות נהרסו מכיוון שבני הגזע המקורי שיצירותיו היו ראויות לשבח, טימאו את דמו על ידי בני גזעים נחותים. שכן, תרבות תלויה באדם ולא להפך. לכן שמירה על יוצר תרבות מסוים היא ערובה לשמירה על תרבות מסוימת שיצר. עליו להישאר הטוב והחזק ביותר. הטבע קובע שמי שחייו יקרים לו, חייב להילחם על חייו במאבק נצחי ומי שאינו מוכן להיאבק, אינו ראוי לחיים. אכזרי ככל שיהיה, זהו חוק ברזל של הטבע. כל המזלזל בחוק ומתמרד נגד הטבע יעמוד במצוקה, באסון ובמחלות. צאצאים להורה הנחות לא יעמדו בפני גורמים אלה. למעשה עירבוב הגזע עלול להכחיד את שושלת האדם החזק, בן הגז הארי, שיצר את התרבות האנושית: אמנות, מדע וטכנולוגיה. בדרך זו מחזק היטלר את קביעתו שהגזע הארי הוא הנעלה ביותר, מכיוון שהוא תורם לעולם, משבח אותו ומאפשר את תנאי הקיום בו. אם יתקלקל גזע חזק זה או ייכחד, תיכחד האנושות כולה.
היטלר מסווג את האנושות לשלוש קטיגוריות:
בקטגוריה הראשונה הוא מונה את הגזע הארי. עמי מזרח אסיה יאמצו בעתיד את התרבות המושתתת על הרוח היוונית והטכניקה הגרמנית. בחיצוניותם בלבד ייראו אסייתיים. עמים אלה נמנים בקטגוריה השנייה. לדברי היטלר, יפן אינה נוטלת מהטכניקה האירופאית. בעבר עוּטרו המדע והטכנולוגיה של אירופה במאפיינים יפניים, אך כיום הבסיס לחיים הממשיים האירופאיים אינו נשען עוד על תרבותה המיוחדת של יפן. הסיבה לכך נעוצה במאפייניה החיצוניים השונים מפנימיותה אשר בולטים לעיני עמי אירופה. רק פרי עמלם המדעית והטכנית של אירופה ושל אמריקה, הנשלטות בידי בני הגזע הארי, משפיע כיום על העולם כולו, ורק הודות להישגי הגזע העליון בתחומים הללו יוכל המזרח ליהנות מהתפתחותו הכלל אנושית. אם ייעלמו אירופה ואמריקה הנשלטות בידי בני הגזע הארי, תיעלם עימן ההשפעה על יפן. סביר להניח, כי לא לזמן רב תישאר יפן מפותחת בתחום המדע והטכנולוגיה. תוך שנים בודדות ייעלמו כל הישגיה שנרכשו במהלך עשרות בשנים. מכאן, שאין ספק כי לעולם לא תימנה יפן עם בני הקטגוריה הראשונה.
היטלר מציין כי כובשים אריים רבים שבנקל הכניעו את אויביהם הלא-אריים, הפרו את עקרון טוהר הדם. הנכבשים החלשים נטמעו בהם, ועל כן המקור שהניע את קידום התרבות האנושית נעלם. כנראה, ברוב המקרים אין אנו חוזים במייסדי תרבות, אלא בנושאי תרבות שינקו את תרבותם מבני הגזע הארי. עם היחלשותם של האריים על ידי נושאי התרבות, הם, מייסדי התרבות שוקעים, ותרבותם של נושאי התרבות אינה מתפתחת ואף דועכת.
בהמשך, היטלר דש שוב בנושא הפצפיסטי. בעיניו, התומכים בפצפיזם אינם אידיאליסטיים הפועלים כלפי אחרים מטוב לב, אלא מוגי לב הכופרים בחוקי ההתפתחות. וכבר קודם לכן ייחס ליהודים תכונות של גזע חלש ונחות מהיותם שוחרי שלום. אולם קיימת סתירה בתיאור החלש נטול כוח ההישרדות לעומת החזק אליבא דהיטלר. העם היהודי שרד אלפיים שנות גלות. עם זה סבל תהפוכות גדולות וחווה פוגרומים ואסונות קשים לאורך כל השנים ובכל זאת הזדקף, מהותו נותרה על קנה, ותכונותיו הרוחניות התחדדו במהלך תקופה ארוכה זו. אם כן, כיצד היטלר מצדיק את תפיסתו את היהודים כגזע נחות? האין זה גזע עליון המסוגל לשרוד? היטלר מתרץ סוגיה זו בכך שאין מדובר בהתפתחות אישית של העם היהודי, אלא בהשפעת הזרים שבקרבם חי. העם היהודי, בעיניו, היה תלוי בעמים האחרים ומעולם לא היה בעל תרבות ומעולם לא השפיע על האחרים, לפיכך איננו נמנה בקטיגוריית מייסדי התרבות, אלא בקטגוריית נושאי התרבות. יצר הקיום של היהודים גבוה משל עמים אחרים ולכאורה נראה כי כישוריהם הרוחניים שווים לתכונות האינטלקטואליות של שאר הגזעים, אך אין זה אלא אינסטינקט פרימיטיבי הקיים בכל בעלי חיים. למעשה, היהודים מפוזרים בעולם ואינם נמצאים בטריטוריה מוגדרת, ולכן אין לעם היהודי תרבות משלו. תרבותו המדומה היא, לכל היותר, נכסי העמים האחרים שהשחיתו במו ידיהם. מכאן, ברור כי היטלר מסווגם בקטגוריה השלישית, היינו משחיתי התרבות.
אם כן, עם מי נמנים העמים המוסלמים (והערבים בפרט)? אלה הטוענים כי המונח ‘אנטישמיות' כלל גם את העמים השמיים שאינם יהודים, מסתמכים על הקטע במאבקי שבו היטלר בז לתקוות להתקוממות מיתית במצרים ולרעיון, שהמצרים יסכימו לשפוך דמם למען הגרמנים. מכונות ירי בריטיות ופצצות רסס מסוגלות להביא לסוף מחריד למלחמה כזאת. באמצעות קואליציה של נכים לא ניתן להכניע מדינה חזקה, שבעת סכנה תהיה נחושה להקיז את דמה עד הטיפה האחרונה למען קיומה. לדבריו:
כאדם פולקי [עממי], המעריך בני אדם על בסיס הגזעי, אני מנוע, מעצם הכרת הנחיתות הגזעית של אותם "עמים מדוכאים" לכאורה, לקשור את גורל עמי עם גורלם.14
מכאן, לתפיסתו של היטלר, המצרים הם גזע חלש הנמצא במלחמה עם הגזע הארי. מהיותם לא אריים, הם אינם חזקים דיים להיאבק בבני הגזע הארי. יתר על כן, הם אינם מוכנים להילחם ולכן בעניו, הם בבחינת "פציפיסטים" וכל המשתמע מכך. לכאורה, היטלר משווה את המצרים ליהודים בעקיפין: נחיתותם נובעת מהימנעותם ממלחמות. בספרו הוא מזכיר את המצרים עם ההודים בנשימה אחת, אך אף לא פעם אחת עם היהודים. מכאן ניתן להסיק שהמצרים ועמי המזרח הרחוק נמנים באותה קטגורייה, כלומר בקבוצה השנייה.15
עם זאת, ראוי לציין שלאחר 1933 משלחות של הינדים שובחו רשמית על "התנועה המהפכנית" שלהם בין אם נטלו בה חלק ובין אם לא. באותה העת גם המצרים היו מפויסים עם הגרמנים והסימפטיה הורחבה גם לערבים החיים תחת השלטון הבריטי.16 ההיסטוריון ברנרד לואיס טוען כי הגרמנים ראו בערבים שמיים ומכאן שהם נחשבו כבני מעמד זהה למעמד היהודים. לחיזוק טענתו, הוא מציג ציטוט של היטלר מ-22 באוגוסט 1939 אשר לפיו, כביכול, היטלר מתייחס לתושבי המזרח התיכון ומכנה אותם "חצאי קופים מצובעים הרוצים להרגיש את טעם השוט.17 אף החוקר דוד ישראלי מסיק שהמונח ‘אנטישמיות' מתייחס גם לערבים. לדבריו, היטלר ראה בהם "חצאי קופים מצוחצחים", המבינים רק את לשון מקל החובלים ... ולא נועדו אלא לשרת את "גזע האדונים".18 מעיון במקור הנמצא בארכיון משרד החוץ הגרמני עולה תמונה אחרת לגמרי מזו המופיעה בציטוט הלא מדויק של לואיס ושל ישראלי. התרגום המדויק מתוך הנאום המלא של היטלר:
נמשיך לעורר מהומות במזרח הרחוק ו[בחצי האי] ערב. הבה נחשוב כ"ג'נטלמנים" ונראה באותם עמים, לכל היותר, חצאי קיפופים כצבעוניים אשר להוטים לחוות את השוט.19
תחילה, נשים לב כי היטלר מזכיר שוב את הערבים נשימה אחת עם עמי המזרח הרחוק. תופעה חוזרת ונשנית זו מחזקת שוב את הטענה שהערבים נתפסים, בעיני היטלר, כשווי ערך לעמים האסייתים. כמו כן, בנוסח של לואיס וישראלי השימוש במילה ‘קופים' מטעה. נוצר הרושם שכביכול היטלר אינו רואה בערבים בני אנוש ומכאן מעמדם זהה למעמד היהודים. אבל מהמובאה שלעיל ("במזרח הרחוק ו[בחצי האי] ערב") עולה שכינוי הגנאי ‘קופים' מתייחס הן לעמי המזרח התיכון והן לעמי המזרח הרחוק. לפיכך קיימת סתירה: האסייתים הנמנים עם הקטגורייה השנייה מוּרדים לדרגה השלישית שאליה משתייכים היהודים.
הלכה למעשה, היטלר לא השתמש המונח ‘קופים' אלא ‘קיפופים' (Halbaffen). הקיפופים ידועים כבעלי מאפיינים פרימיטיביים מאוד ביחס לשאר הקופים והומינואידים. כמו כן, דוד ישראלי תרגם בטעות ‘גזע אדונים' במקום ב'ג'נטלמנים' (Herren), כלומר מתורבתים או אצילים. ואכן, ההשוואה בין בני מעמד גבוה לפרימיטיביים מבהירה היא בבחינת מטפורה בלבד. נחיתותם של עמי אסיה מתבטאת בתרבותם, כפי שהסביר היטלר במאבקי. גם השימוש במונח "שוט" מטפורי אינו מציין נקיטת פעולות פיזיות כואבות. כדרכו של מאלף חיות להשתמש בשוט בקרקס לאילוף החיה, כן יש לנקוט צעדים משמעותיים להחדרת משמעת ותרבות בעמי האסלאם ובעמי המזרח הרחוק.
מהתבוננות בהשׂגות אלה גלוי לעין כי בדומה לעמי אסיה, עמי ערב נמנים עם הקטגוריה השנייה (נושאי תרבות). בתרגום לאנגלית המופיע במסמכי מדיניות החוץ של בריטניה הבינו כי במונח ‘קיפופים' התכוון היטלר ל'חסרי תרבות', ולכן בחרו במילה ‘מטורפים' (Maniacs). עם זאת, התבוננות בנאומו המלא של היטלר מציגה תמונה רחבה יותר של כוונותיו. לדבריו, מסתיו 1938 הבין כי יפן לא תלך עם גרמניה לחלוטין.20 שנה תמימה המתין היטלר לעריקת יפן לצדו אך, לגישתו, קיסר של יפן זהה בתכונותיו לצאר האחרון: חלש, פחדן, מתלבט, על כן גורלו עלול להיות כגורל הצאר שנפל מכיסאו במהפכה. זהו הסברו לאי התלהבותו מהרעיון לשתף פעולה עם יפן וזה הטעם לאמירתו.21 הצגת הדברים בדרך זו דומה לתיאורו של היטלר את מצרים, ובכך הטיעון, שעמי ערב ועמי המזרח הרחוק שווי מעמד, מתחזק עוד יותר.
כפי שהיטלר תיאר בספרו את החדרת התרבות המערבית לעמי המזרח הרחוק באמצעות הזרוע, כך הוא מעונין להפוך את נושאי התרבות הללו לעמים משובחים יותר, כדי להבטיח לעצמו בעלי ברית חזקים.
לסיום, לפי מאבקי פרק 11 ‘עם וגזע', היטלר מתייחס ליהודים בנפרד מן הערבים. גם בנאומיו הרבים הבולשיביקים בלבד מוזכרים עם היהודים בנשימה אחת. למשל, בנאומו ברייכסטג ב-30 בינואר 1939 אמר:
במרוצת חיי הייתי לעתים קרובות נביא ולרוב לעגו לי... היום ארצה שוב להתנבא: אם יעלה בידי היהדות הממון הבינלאומית באירופה ומחוצה לה לדרדר את העמים, פעם נוספת, למלחמה עולמית – אזי לא תהיה התוצאה בולשביזציה של העולם ועמה ניצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה [הדגשה שלי, י"ר].22
מציטוט זה עולה שהיהודים שווי מעמד לקומוניסטים. אלה וגם אלה בני הקטגוריה השלישית, דהיינו משחיתי התרבות שנידונו להשמדה. המוסלמים אינם נמנים ביניהם, אלא מזוהים עם עמי אסיה מבחינת מעמדם ותפקידם כנושאי התרבות, להפיץ את תרבות הגזע הארי.23
1 מאבקי, עמ' 7; בין אידיאולוגיה לגזענות.
2 מאבקי, עמ' 7.
3 שם, עמ' 9.
4 בין אידיאולוגיה לגזענות.
5 יד ושם, עיראק, עמ' 2.
6 שם, עמ' 1; קזז נ', עמ' 53; לבל ג', עמ' 33-32; גליצנשטיין-מאיר א', עמ' 23.
7 Herf. Nazi Propaganda for the Arab World, p. 24.
8 Ibid, p. 25.
9 Ibid, p. 26; Motadel. Islam and Nazi Germany's war, p. 90.
10 קרומהולץ, עמ' 55; כנען, הגייס החמישי, עמ' 53.
11 Mein Kampf (1936), p. 311-362; (1939), p. 222-258; (1941), p. 389-455 ; (1943), p. 311-362 ; http://www.hitler.org/writings/Mein_Kampf/mkv1ch11.html.
12 המונח "ארי" (ārya) לקוח מתוך הודו-איראניות העתיקה שפרושו "איש אציל" והוא שימש להגדרתם העצמית של ההודו-אירנים העתיקים.
13 בשנות ה-30 ובעיקר בשנות ה-40 של המאה הקודמת נתברר להיטלר כי בניגוד ליהודים, המוסלמים אינם שוחרי שלום, נהפוכהו, הם דוחפים למלחמות עקובות מדם. כמותם גם היפנים. הדבר הוביל את היטלר לשינוי בתפיסתו עבור עמים מסוימים וכך הוגדר המונח ‘ארים של כבוד' עבור אותם עמים.
14 Mein Kampf (1936), p. 747; (1939), p. 503; (1941), p. 957 ; (1943), p. 747; http://www.hitler.org/writings/Mein_Kampf/mkv1ch11.html;
הרף, התעמולה הנאצית במזרח התיכון במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה, עמ' 316.
15 Mein Kampf (1941), p. 395.
16 Ibid, p. 954.
17 לואיס, עמ' 143.
18 ישראלי, עמ׳ 209.
19 „Wir werden weiterhin die Unruhe in Fernost und in Arabien
schuren. Denken wir als Herren und sehen wir in diesen Volkern bestenfalls lackierte Halbaffen, die die Knute spuren wollen". In Akten zur Auswartigen Politik 1918–1945. Aus dem Archiv des Auswartigen Amtes. Baden-Baden, 1961, 172; "We shall continue to create disturbances in the Far East and in Arabia. Let us think as ‘gentlemen' and let us see in these peoples at best lacquered half maniacs who are anxious to experience the whip".״ In Documents on the British Foreign Policy 1919–1939. Volume VII 1939. London 1954, 259; Schwanitz, The bellicose birth of Euro-Islam in Berlin, p. 203.
20 Akten zur Auswartigen Politik 1918–1945, p. 171; Documents on the British Foreign Policy 1919–1939, p. 258.
21 Ibid, p. 172; Ibid, p. 259.
22 Hitler, Speech delivered in the Reichstag : January 30th, 1939, p. 49; Baynes N.H., ed., The Speeches of Adolf Hitler, I, London, 1942, pp. 737-741. See Document 4; Documents on the Holocaust, Selected Sources on the Destruction of the Jews of Germany and Austria, Poland and the Soviet Union, pp. 132-134; Extract from the Speech by Hitler, January 30, 1939; Browning, The origins of the Final Solution, p. 299; Mommsen, Hitler's Reichstag Speech of 30 January 1939, p. 147
קרשו (2005), עמ' 142; קרשו (2006), עמ' 23; קרשו (2011), עמ' 106; בראונינג, עמ' 341.
23 גם אם לגישת הפונקציונליסטים היטלר דגל בגירוש בלבד של היהודים עד יוני 1941, הרי שאין ספק כי חלומו להיפטר מהיהודים בכל דרך אפשרית. התבטאויות על השמדה כוונו אל היהודים, קומוניסטים ומספר עמים נוספים בלבד, אך מעולם לא כוונו כלפי המוסלמים והאסייתים.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
