האוליגרך המפתיע

אודיטוריום הלובר – פריז

זה קרה בשנייה. מבט מרפרף על פני האודיטוריום הומה האדם של הלובר ובום, אלה הרגישה כאילו פגע בה ברק.

הגבר עמד במרחק מה, מוקף בנשים צרפתיות ואופנתיות שכולן ערגו לתשומת לבו. הרושם הראשון שלה מאותן שניות עוצרות נשימה כשעיניהם נפגשו היה שהוא גבוה, כהה ונאה להחריד – אבל כשקרעה את מבטה ממבטו הכחול והחודר מייד הוסיפה את המילה מסוכן לרשימה.

מזועזעת מתגובתה אל הזר המוחלט, הביטה מטה אל גביע השמפניה שלה, נחרדה לגלות שידיה רועדות והשתדלה להתרכז בשיחתה עם עיתונאי ממגזין מוסיקה מפורסם בפריז.

"הקהל ממש התלהב ממך הערב, מדמואזל סטפורד. הנגינה שלך בקונצ'רטו מספר שתיים לכינור של פרוקופייב הייתה ממש מדהימה."

"תודה לך." אלה חייכה חיוך קלוש אל העיתונאי, אבל עדיין הייתה מודעת בעוצמה למבטו החקרני של הגבר שעמד בצדו האחר של החדר ונדרש לה כל כוח רצונה כדי שלא תסובב את ראשה. היא כמעט חשה הקלה כשמרקוס הופיע לצדה.

"את יודעת שכולם אומרים שכוכב נולד הערב?" בירך אותה בהתלהבות. "את היית פשוט פגז, אלה. הרגע הצצתי בביקורת שסטפן היל כותב בשביל הטיים, ואני מצטט – 'תשוקתה של סטפורד והטכניקה המזהירה שלה הן לא מהעולם הזה. הברק המוזיקלי שלה מסנוור והופעתה הערב מקבעת את מעמדה כאחת מהכנריות המובילות בעולם.' לא רע, הא?" מרקוס לא היה מסוגל להסתיר את סיפוקו. "בואי – את צריכה להתערבב קצת. יש לפחות עוד חצי תריסר עיתונאים שרוצים לראיין אותך."

"למען האמת, אם לא אכפת לך, אני ממש רוצה לחזור בחזרה למלון."

חיוכו של מרקוס נמוג כשהבין שאלה רצינית. "אבל זה הלילה שלך," מחה.

אלה נשכה את שפתה. "אני מבינה שהמסיבה היא הזדמנות אידיאלית לעוד פרסום, אבל אני עייפה. הקונצרט סחט אותי." בייחוד מפני שכמה שעות לפני הופעת הסולו שלה כססה ציפורניים מרוב מתח, חשבה בחרטה. המוסיקה הייתה החיים שלה, אבל פחד הבמה המשתק שסבלה ממנו בכל פעם שניגנה בפומבי היה רחוק ממהנה, ולפעמים היא תהתה אם קריירה של סולנית זה מה שהיא באמת רוצה כשזה עושה אותה חולה פיזית מרוב פחד.

"הבאת קהל איכותי הערב, ואת לא יכולה פשוט להיעלם," התווכח מרקוס. "ראיתי לפחות שני שרים מהממשלה הצרפתית, שלא לדבר על האוליגרך הרוסי." הוא הציץ מעבר לכתפה של אלה ושרק שריקה נמוכה. "אל תסתכלי עכשיו, אבל ואדים אלכסנדרוב מגיע הנה."

בהרגשה כבדה שזה בלתי נמנע אלה סובבה את ראשה רק מעט, וחשה את לבה הולם תחת צלעותיה כשעיניה נפגשו שוב במבט הכחול המבהיל. האיש נע בהחלטיות לכיוונה, והיא הביטה מהופנטת ביופי הגברי של פניו הקלסיים המעוצבים ובשערו השחור כפחם שהיה משוך לאחור ממצחו.

"מי זה?" לחשה אל מרקוס.

"מיליונר רוסי – עשה את ההון שלו מטלפונים סלולריים ועכשיו הוא הבעלים של תחנת טלוויזיה לווינית, עיתון בריטי ואימפריה נדל"נית שאומרים שהיא חולשת על חצי מצ'לסי או צ'לסקי, כמו שיש כאלה שקוראים לה עכשיו," הוסיף מרקוס ביובש. מרקוס השתתק במהירות, אבל אלה לא נזקקה לראות את חיוכו מסביר הפנים ביותר של מרקוס כדי לדעת שהגבר עומד מאחוריה. היא יכלה לחוש את נוכחותו. הניחוח החריף של הבושם שלו תקף את חושיה והשערות הזעירות שעל עורפה נעמדו כשדיבר בקול עמוק ומלודי שהיה עשיר וחושני כמו צלילים של צ'לו.

"סלחו לי שאני מפריע, אבל הייתי רוצה לברך את מיס סטאפורד על הופעתה הערב."

"מר אלכסנדרוב." ידו של מרקוס חלפה ליד אפה של אלה כאשר בירך את הרוסי. "אני מרקוס בנינג, היחצ"ן של אלה. וזאת, כמובן," – הוא טפח על כתפה של אלה במחווה מעט רכושנית – "היא הליידי אלינור סטאפורד."

אלה הסמיקה, והתרגזה מעט על מרקוס, שידע שהיא שונאת שהוא משתמש בתואר שלה, אבל הוא התעקש שזהו כלי שיווקי מוצלח. אבל כשהסתובבה להביט באיש, מרקוס, האורחים האחרים, הכול נמוג, ורק ואדים אלכסנדרוב התקיים. עיניה התרוממו אל פניו והסומק שעל לחייה העמיק בשל הזוהר הפראי שבמבטו. תערובת מסקרנת של פחד ושל התרגשות חלפה בה, ביחד עם התחושה המגוחכת שחייה לא יהיו שוב אותו דבר מעתה. מסיבה עלומה חשה שאינה מעוניינת ללחוץ את ידו ואדוות של הלם חלפו בתוכה כשהרים את ידה אל פיו ולחץ את שפתיו אל פרקי ידיה.

"אלינור." קולו המחוספס שלח את אותן רעידות מענגות במורד גבה שחשה כשמשכה את הקשת על פני מיתרי הכינור שלה. ליטופן העדין כנוצה של שפתיו על עורה בער כאילו סימן אותה, והיא שיחררה אנחה קטנה כשמשכה את ידה בחזרה, לבה הולם בפראות תחת צלעותיה.

"זהו כבוד לפגוש אותך, מר אלכסנדרוב," אמר מרקוס בהתלהבות. "האם אני צודק ולחברה שלך יש מונופול על מכירות הטלפונים הניידים ברוסיה?"

"אנחנו בהחלט ניצלנו את הפער בשוקי התקשורת בימי המסחר הראשונים, אבל החברה גדלה והתגוונה הרבה מאז," מלמל ואדים אלכסנדרוב בביטול. הוא המשיך לנעוץ את מבטו באלה, ומרקוס הבין בסופו של דבר את הרמז.

"איפה לעזאזל כל המלצרים? לא תזיק לי עוד כוס," מלמל והחווה בגביע השמפניה הריק שלו לפני שהלך לעבר הבר.

לשבריר שנייה אלה התפתתה ללכת אחריו, אבל נדמה שלעיניו החידתיות והכחולות של הרוסי הייתה השפעה מגנטית עליה, והיא כל כך הופתעה מגבריותו המתפרצת עד שמצאה את עצמה דבוקה למקומה.

"ניגנת לעילא הערב."

"תודה." היא נאבקה להגות תשובה מנומסת, כול ישותה מודעת למשיכה המחשמלת ששררה ביניהם. היא מעולם לא חוותה דבר כזה בעבר, מעולם לא הייתה כל כך מודעת לגבר, ולמען האמת זה היה מבהיל.

חיוכו הציני של ואדים הזהיר אותה שהוא מזהה את מודעותה אליו. "מעולם לא שמעתי מישהו שאינו רוסי שמנגן את פרוקופייב בכוונה ובתשוקה שבהן הוא – והרבה מאנשי ארצי – ידוע," מלמל בקול קטיפתי שנדמה שעטף את אלה בליטופו האינטימי.

האם זו דרך עקיפה לומר לה שהוא מלא תשוקה? המחשבה הלא קרואה צצה במוחה וצבע לבלב לאורך עצמות לחייה כשהבינה שאין לו שום צורך לציין את מה שכל כך בולט לעין – אפילו לה, עם ניסיונה המיני המצומצם. ואדים אלכסנדרוב ענד את גבריותו כמו תג, והיא מצאה את ההערכה הבוטה שבעיניו כשסקר את גופה מטרידה מאוד.

"את נהנית מהמסיבה?"

אלה הציצה באולם קבלת הפנים ההומה, שכמה מאות אורחים דיברו בו כולם בבת אחת. זמזום הקולות הכאיב לאוזניה. "מאוד נחמד," מלמלה.

הניצוץ המשועשע בעיניו של ואדים אמר לה שהוא יודע שהיא משקרת. "אני מבין שיש לך עוד הופעה מחר בערב, אז אני מניח שאת נשארת בפריז."

"כן. באינטרקונטיננטל," הוסיפה כשגבותיו התרוממו בשאלה.

"אני בהילטון, לא רחוק ממך. יש לי מכונית שממתינה בחוץ – אני יכול להציע לך טרמפ בחזרה למלון? אולי נוכל לשתות משהו ביחד?"

"תודה, אבל אני לא יכולה לעזוב עכשיו את המסיבה," מלמלה אלה, מודעת לכך שלפני כמה דקות תכננה לעשות בדיוק את זה. אבל חושניותו הבוטה של ואדים אלכסנדרוב הטרידה את שלוותה הרבה יותר מדי והיא לא הייתה מסוגלת לשוחח איתו סתם שיחת חולין. המבט הרעב שבעיניו הזהיר אותה שיצפה שמשקה אחד בבר יוביל להזמנה אל חדרה – והיא בהחלט לא הייתה מסוג הנשים שמתמסרות ללילה אחד.

אבל אם כן הייתה מסוג הנשים שהמזמינות זר סקסי לבלות איתן את הלילה? לרגע השתולל דמיונה, וסדרה של תמונות מפתיעות הבהבה במוחה, של ואדים מפשיט אותה ונוגע בגופה לפני שהוריד אותה אל הסדינים הלבנים והפריכים של מיטת חדר המלון שלה ועשה איתה אהבה.

מה היא חושבת? היא יכלה לחוש את החום הקורן מפניה והסיטה את עיניה בהיסוס ממבטו החקרני של ואדים, מבוהלת מהמחשבה שאולי הצליח לקרוא את מחשבותיה.

"המסיבה היא לכבודך. כמובן שאני מבין למה את רוצה להישאר," לאט בטון לעגני קמעה. "אני אהיה בלונדון בשבוע הבא. אולי נוכל לאכול ארוחת ערב ביחד?"

אלה ביטלה במהירות את הדחף הילדותי להיענות להזמנתו. "אני חוששת שאני עסוקה."

"כל ערב?" חיוכו החושני החסיר פעימה מלבה. "הוא גבר בר מזל."

היא קימטה את מצחה. "מי?"

"המאהב שדורש את תשומת לבך בכל לילה."

"אין לי מאהב – " היא עצרה בפתאומיות, מבינה שבלי להתכוון חשפה את חייה האישיים יותר מכפי שרצתה. ניצוץ הסיפוק שבעיניו הפעיל פעמוני אזהרה והיא נשאה חרש תפילת הודיה כשהבחינה במרקוס שסימן לה להצטרף אליו בבר. "אם תסלח לי, אני חושבת שהיחצ"ן שלי סידר לי ראיון." היא היססה, כשנימוסים טובים מולדים נלחמו בדחף ליצור מרחק כמה שיותר גדול בינה לבין הרוסי טורד המנוחה, ואז אמרה במהירות, "תודה על ההזמנה, אבל המוסיקה גוזלת את כל זמני ואני לא יוצאת כרגע."

ואדים התקרב אליה קמעה, כך שיכלה לחוש את החום הקורן מגופו. היא נדרכה, עיניה נפערות בתדהמה כשהושיט את ידו וליטף באצבעו את לחיה. "אז אני פשוט אצטרך לנסות לשכנע אותך לשנות את דעתך," הבטיח ברכות, לפני שהסתובב והלך, מותיר אותה בוהה אחריו בחוסר אונים.