פרק 1
"זה נראה ממש כמו מפרש ענק, אימא," תיאו אמר ביראת כבוד והסתכל על הבניין המפורסם ביותר בדובאי – בורג' אל ערב, מלון שבעת הכוכבים היחיד בעולם.
טינה סוואלס חייכה אל בנה היפה בן החמש. "כן, זה אמור להיראות ככה."
למבנה הלבן והמתנוצץ, הבנוי על אי מעשה ידי אדם ומוקף בים, הייתה כל האלגנטיות של מפרש המתנשא ברוח. טינה ציפתה בהתלהבות לראות את הבניין מבפנים. אחותה, קסנדרה, הכריזה שהוא נפלא, אטרקציה שאין לוותר עליה בחנית הביניים שלפני הטיסה שלהם ליוון.
להתארח במלון היה יקר מדי – אלפי דולרים ללילה – מה שהתאים לאנשים עשירים מאוד שמחיר לא היה שיקול רלוונטי עבורם. אנשים כמו אביו של תיאו. ללא ספק הוא התארח באחת הסוויטות היקרות בדרכו בחזרה אל יוון מאוסטרליה, אחרי שהשאיר מאחוריו את האפיזודה המקסימה שלו איתה.
טינה חסמה את המחשבה המכאיבה. העובדה שנעזבה על ידי ארי זאוורוס כשהיא הרה הייתה אשמתה המטופשת. היא הייתה טיפשה, תמימה ועיוורת שהאמינה שהיה מאוהב בה בדיוק כפי שהייתה היא מאוהבת בו. ממש פנטזיה. חוץ מזה, איך היא יכולה להתחרט על כך שילדה את תיאו? הוא היה הילד הכי מקסים בעולם, ומעת לעת, הידיעה שארי לא זכה ליהנות מבנו העניקה לה סיפוק סודי אך משמעותי.
המונית שלהם עצרה בנקודת הביקורת שמנעה מכל מי שלא היה אורח משלם מלהתקדם הלאה לתוך המלון. אמה ארגנה להם את הניירת המתאימה, שאישרה כי הם הזמינו שולחן לתה מנחה. אפילו זה עלה להם מאה ושבעים דולר לאדם, אבל הם החליטו שזו הייתה חוויה של פעם בחיים ופינוק שחבל לוותר עליו.
איש האבטחה סימן להם להמשיך, והמונית נסעה לאטה על הגשר שהוביל אל כניסת המלון ואפשרה להם להתבונן היטב בסביבה המרשימה.
"תראי, אימא, גמל!" תיאו קרא, מאושר לזהות את החיה שעמדה על מדשאה צדדית.
"כן, אבל לא אמיתי. זה פסל."
"אני יכול לשבת עליו?"
"אנחנו נשאל אם אתה יכול, אבל אחר כך, ביציאה."
"ותצלמי אותי כך שאוכל להראות לחברים שלי," הוא לחץ בלהיטות.
"אני בטוחה שיהיו לנו הרבה תמונות נהדרות להראות מהטיול הזה," טינה הבטיחה לו.
הם ירדו מהמונית והתקבלו בברכה בלובי הגדול של המלון שהיה כה מפואר, שתמונות לא יוכלו ללכוד את תפארתו. הם פשוט עמדו והתבוננו למעלה בעמודי הזהב הגדולים שתמכו במרפסות של הקומות הראשונות מתוך הקומות הרבות של המלון; שורות של שוליים מסולסלים בצביעה מדורגת מכחול כהה לתכול, לירוק ולזהב, ובתוכם משולבת תאורה של זרקורים קטנים, שהתנוצצו ככוכבים.
כשהורידו לבסוף את ראשיהם, ממש לפניהם, וקרוב למעליות היו מזרקות נפלאות, כל רובד שלהן חוזר על הצבעים של מגדל התקרות. המעליות היו מוקפות בקירות שהיו אקווריומים ענקיים שהכילו דגים טרופיים יפהפים ששחו סביב הסלעים והצמחייה התת מימית.
"תסתכלי על הדגים, אימא!" תיאו קרא, מרותק אליהם.
"זה באמת מדהים," אמה של טינה מלמלה בהשתאות. "אבא שלך תמיד אהב את הארכיטקטורה של העולם הישן. הוא חשב שדבר לא יכול להתחרות בארמונות ובקתדרלות שנבנו בעבר, אבל זה ממש נפלא בדרכו. הלוואי שהיה כאן לראות זאת."
אביה מת לפני שנה ואמה עדיין לבשה שחור לאות אבלות. גם טינה התגעגעה אליו. על אף אכזבתו ממנה – היא הרתה לגבר שלא היה מעוניין להיות שותף לחיים – הוא העניק לה את התמיכה שהצטרכה והיה סב נפלא לתיאו, והתגאה בכך שקראה לבנה על שמו.
ממש חבל שלא האריך לחיות כדי לראות את קסנדרה נישאת. אחותה הגדולה עשתה הכול נכון: עשתה קריירה בדוגמנות בלי ששמץ רבב דבק בחייה הפרטיים, התאהבה בצלם יווני – הלאומיות הנכונה – שרצה שחתונתם תתקיים בסנטוריני, האי היווני הרומנטי מכולם. הוא היה מתפוצץ מגאווה לו היה מוביל את קסנדרה אל הקתדרה בכנסייה בשבוע הבא, הילדה הטובה שלו.
אבל לפחות הילדה הרעה שלו העניקה לו את השמחה של ילד במשפחה. העובדה שהיו לו רק שתי בנות ושלא היה לו בן הייתה עוד אכזבה של אביה. טינה אמרה לעצמה שפיצתה על טעותה עם תיאו. והיא הייתה בסביבה על מנת לקחת על עצמה את ניהול המסעדה שלו, ועשתה את הכול בדרכו כשהפך חולה מדי בכדי לעשות זאת בעצמו. הוא קרא לה ילדה טובה אז.
אבל אף על פי שטינה חשבה שהיא כיפרה על מעשיה בעיני אביה, היא לא הרגישה טוב בתוכה. לא מאז שארי זאוורוס לקח את כל שהייתה ואז הסתלק ממנה כאילו הייתה חסרת משמעות בשבילו. התחושה שנרמסה לגמרי מעולם לא דהתה. תיאו היה זה שהחזיק אותה. הוא עשה את החיים ראויים לחיותם. והיו בהם גם דברים שגרמו הנאה, כגון מלון זה בכל הדרו.
מעל המעלית הייתה עוד מזרקה נפלאה. עובד המלון ליווה אותם לאורך מסדרון אל המעלית שתוביל אותם אל "סקיי-וויו בר" שבקומה העשרים ושבע. הם חצו מעגל גדול של אריחי מוזאיקה, במרכזו שמש זורחת, וצעדו על פני שטיח בצורת דג באדום וזהב. אמה הצביעה על עשרות אגרטלים של ורדים אדומים. על דלתות המעלית היו קישוטים בכחול וזהב – בכל מקום היה עושר שלא יאמן.
כשהגיעו אל הלובי הזהוב והמתנוצץ של הבר, פגשו בהם שוב והובילו אותם אל חדר האוכל, היכן שהעיצוב היה בצבעי כחול וירוק, והתקרה נראתה כמו גלים עם קצף לבן. הושיבו אותם בכורסאות נוחות מאוד לשולחן ליד חלון שנשקף אל נוף נהדר של העיר דובאי ושל אי התמרים, גם הוא אי מלאכותי, היכן שלעשירים מאוד היו בתים שנשקפו אל החול והים.
רחוק מרחק עולם שלם מחייה שלה, טינה חשבה, אבל היא טעמה מזה היום, וחייכה אל המלצר שהגיש להם תפריט שהכיל עשרות סוגי תה שמתוכם יוכלו לבחור ולטעום כמה סוגים שירצו במהלך אחר הצהרים. הוא מזג להם כוסות שמפניה שהתלוו אל המנה הראשונה שהייתה גרגרי יער בשמנת. טינה לא ידעה איך תוכל לעבור על המזונות הנפלאים שהיו רשומים בתפריט – ככל הנראה לא תהיה מסוגלת – אבל הייתה נחושה ליהנות ככל שתוכל.
אמה חייכה.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
