לילה פראי

אישה דחויה היתה צריכה לפתוח דף חדש, וזו הסיבה שג'ייד טסה מסידני לוונקובר.
שום דבר ושום אדם לא יעמדו בדרכה.
רק נראה אותם מנסים.
היא סידרה את חליפתה, יישרה את חצאיתה וניגשה לשולחן הקבלה: חצי עיגול משיש שחור שבחזיתו הכיתוב "הרפתקה פראית" באותיות כסופות גדולות.
"שלום, שמי ג'ייד ביצ'ם. באתי לפגוש את מר קרטרייט."
פקידת הקבלה, בלונדינית מהממת שכאילו נשלפה ממגזין אופנה, הצביעה על הכיסא הסמוך. "שבי בבקשה, אודיע למר קרטרייט שהגעת."
היא התעלמה מהעצבים המשתוללים בבטנה כעכברים שהולעטו בסוכר והתיישבה על קצה הכיסא, מתוך חשש שיווצרו קמטים בחצאיתה. למזלה, לפני שברחה מחייה הקודמים היא זכרה לקחת עמה כמה חליפות מעצבים. לבישת חליפת הפרווה המפוספסת שלה, המוכרת לה היטב מהבית, הקנתה לה תחושת יציבות בעולם שלפני מספר שבועות התערערו יסודותיו.
לחלקיק שניה מחשבותיה נדדו… הייתכן שחלפו רק שלושה שבועות מאז שגילתה שכל מי שבטחה בו שיקר לה? שהאנשים שהעריצה יותר מכל, אהוביה היקרים, חיו חיי שקר וכזב?
אחרי שהבינה ששרירי אצבעותיה התכווצו כתוצאה מאחיזתה בתיק, היא ריפתה אותן תוך כדי תיוג זיכרונות חייה כמקום שאליו אינה רוצה לשוב; במיוחד לא עכשיו, כשעליה להצליח בראיון.
כל עתידה היה תלוי בראיון הזה.
כדאי שתערוך חזרה מנטלית על הנאום שהכינה, שתשנן כל פרט שלמדה על "הרפתקה פראית", החברה הבינלאומית הידועה בטיולי היוקרה שלה במרחבים הפתוחים של אלסקה.
הודות לקאלום קרטרייט, המנהל הבכיר שראיין אותה בבית כחלק מתהליך מורכב של סינון עובדים, היה לה סיכוי להצליח בעבודה הזאת.
הוא הבהיר לה שבחברה של אחיו, "הרפתקה פראית", מקבלים מועמדים ספורים מהם הם מצפים לטוב ביותר; בהתחשב בכך שהגיעה עד כאן.
אז קבלו אותה, מוכנה להרשים את המנכ"ל, להתקבל לעבודתה הראשונה ולהתקדם בצעדי ענק להגשמת החלום שלה.
החלום שלה. לא של הוריה. לא של ארוסה לשעבר. שלה.
"מר קרטרייט יקבל אותך עכשיו. בבקשה, הכנסי מכאן."
פקידת הקבלה הצביעה מעבר לכתף השמאלית שלה וג'ייד נעמדה, חייכה בתודה וזייפה שוויון נפש לפני נקיטת צעדה הראשון בדרך לשיקום חייה.
ג'ייד דחפה את דלת הזכוכית הכבדה, נכנסה לחדר המתנה נוסף וניצבה מול מסדרון אינסופי. במשך מספר דקות היא עמדה, מכה בכף רגלה ברצפה, הדממה מאיימת עליה יותר משהיתה מוכנה להודות. היא לא טסה חצי עולם בשביל להיעצר בשלב הזה, בשום פנים ואופן. המשרה הזאת שלה ויהי מה.
ככל שהדקות חלפו, היא הלכה ונעשתה חסרת סבלנות. אפשר לומר שזה היה סיפור חייה.
מאז ומתמיד היא היתה חסרת סבלנות: בהמתנה להגעת חמישים המוזמנים ליום הולדתה השישי בלונה פארק שהוריה שכרו לרגל האירוע; בהמתנה לסוס הפוני הראשון שלה, לפסנתר הראשון, לנסיעה הראשונה לדיסנילנד – כל אלה לפני גיל עשר; ובגיל ההתבגרות בהמתנה לחדר בידור אישי משלה, כולל כל החידושים הטכנולוגיים האחרונים.
אחר כך בהמתנה לפורשה הראשונה שלה, לכלב הגזעי הראשון שלה ולאחרונה, בהמתנה לגבר חלומותיה שיישא אותה לאישה, רק כדי לגלות שהוא הפך לסיוט הגדול ביותר שלה.
שטויות, המתנה נועדה למפסידנים. עכשיו סוף סוף היתה לה הזדמנות לשפר את חייה, לפעול בצורה שונה, ללכת בעקבות חלומותיה. לעזאזל עם ההמתנה. הגיע הזמן להזיז עניינים ועכשיו.
ג'ייד הידקה את שפתיה בזעם וצעדה לאורך המסדרון, מציצה לתוך המשרדים הריקים, עם כל צעד סבלנותה הולכת ופוקעת.
"אפשר לעזור לך?"
היא הסתובבה, לבה הולם בחוזקה. היא היתה יכולה לייחל להתחלה טובה יותר מאשר להיתפס מרחרחת במקום עבודתה החדש. בתקווה להחלץ בערמומיות מהצרה שאליה נקלעה, היא העלתה חיוך על שפתיה והרימה מבטה.
במקום שקצב לבה יאט, מראה הבחור שלפניה רק הגביר את מהירותו.
לוהט. ל-ו-ה-ט. המילה הבזיקה במוחה באותיות ענק, כמו השלט בכניסה להוליווד שראתה כילדה במהלך ביקורה הקצר בלוס אנג'לס, כאשר חייה היו קלים, נטולי דאגות ומשורטטים עבורה. כמה חבל על קיצור הדרך שבחרה.
הוא לא היה חתיך במובן הקלסי של המילה. המישורים והזוויות בפניו היו חדים מדי: עצמות לחיים חדות, לסת בולטת. הוא הקרין עוצמה כמעט בלתי מרוסנת, כאילו שהוא יצא מפרסומת למנהלים חתיכים.
לפני שפניו שוב לכדו את תשומת לבה, היא הצליחה להבחין בחטף בשיער שחור, בעיניים כהות מבריקות, בחזה רחב ובחליפה כחולה.
אך היא באמת התקשתה להסיר את מבטה מהחזה הזה; הוא היה יכול להוות יריב שקול לסופרמן. האם במציאות גברים באמת חיטבו חזה כזה? עד כה היא הניחה שהם היו פרי הדמיון של מאיירות קומיקס; מאיירות קומיקס עם דמיון פורה ויצירתי במיוחד.
העכברים אחוזי התזזית המשיכו לקפץ ברחבי בטנה והחריפו את הרעד המוזר שהיא ייחסה למתח שלפני הריאיון. לא ייתכן שמדובר בתגובה הורמונלית, בהתחשב בכך שמדובר בבחור שבקריצת עיניו הכחולות היה מפיל נשים לרגל נעליו המעוצבות. מי כמוה צריך לדעת את זה?
אך ככל שגיבור העל הוסיף לבהות בה, היא הבינה שלפעימות לבה הנמרצות ולבטנה המתהפכת יש קשר קלוש לראיון הקרב וקשר הדוק למודעות מינית.
מפני שלמראה הבחור הזה, זו היתה המילה הראשונה שעלתה בדעתה: מין. מין לוהט, מלא תאווה וחסר מעצורים.
בזמן שהוא הוסיף לבהות בה בסקרנות גלויה, לפתע היא הבינה כיצד לויס ליין בוודאי הרגישה. כולה נבוכה ונרגשת מהאפשרות שתימחץ על ידי קיר שרירים רחב המכוסה ב-S גדולה.
היא ניגבה בחשאי את כפות ידיה הלחות בחצאיתה, בתקווה שהחום המפתיע המציף את גופה לא משתקף בלחייה.
"אני בסך הכול –"
"משוטטת במסדרונות ומרחרחת את הסביבה?"
גל החום המעצבן היכה בלחייה וצבע אותן בסומק מפליל.
"לא רחרחתי. שמי ג'ייד ביצ'ם, נקבע לי ראיון לפני עשרים וחמש דקות ואמרו לי להמתין כאן."
מלמוליה לא הותירו רושם טוב, ובשילוב עם הסומק שלה, היא הוצגה באור מטופש.
שעשוע קל הבזיק בעיניים האלה, שהיו כה כחולות, שצריך להוציא אותן מחוץ לחוק.
"אני בטוח שהכוונה היתה שתשבי בעודך ממתינה."
מטון דיבורו השתמע שהיא גנבת שהתכוונה לגנוב סודות מקצועיים. הוא הצביע על שורת כסאות וכתוצאה מתנועת ידו חולצת המשי הזהובה נצמדה לחזה שלו.
אלוהים אדירים, החזה הזה…
"אתה צודק, אני מצטערת. סבלנות מעולם לא היתה הצד החזק שלי."
לעזאזל, מאיפה זה הגיע? יש דרכים מוצלחות יותר ליצור רושם ראשוני. היא הצטמקה במבוכה ובעודה חוסמת בידה את פיה, חיפשה את המילים הנכונות. אך היא נכשלה בניסיונה והוא הוסיף לבהות בה.
בביטחון שמספר נשימות עמוקות יקלו עליה להתרכז, היא נשמה נשימה עדינה, ולאחריה נשימה נוספת. תכף ומיד היא הוכתה בתערובת משכרת של בושם יוקרתי, קרני שמש חמימות ולילות ארוכים ומושחתים. ניחוחו עורר במחשבתה דימויים שהיו מרשימים כמו האיש בכבודו ובעצמו.
לא טוב. היא באה בשביל להצליח בראיון, לא כדי להידלק על איזה ברנש בחליפה. חוץ מזה, היא כבר לא נדלקת על אף אחד, שכחתם?
"תקשיבי להצעתי. יש לי קצת זמן פנוי, ונראה שצריך להשגיח עלייך. האם תרצי לדעת פרטים נוספים על הבוס שלך?"
הצעתו היתה מפתיעה יותר מהאפטר שייב הקטלני שלו. לא ייתכן שהוא רציני. כמה לא מקצועי מצדו. ועוד לרמוז שהיא זקוקה לשמרטף! איך הוא מעז?
היא הנידה בראשה ונעצה בו מבט יהיר. "אינני מעוניינת ברכילות. באתי בשביל ראיון עבודה, לא בשביל שתלכלך בפני על הבוס שלך."
הוא השיב לה במבט עז, בלי למצמץ, והיא חשה אי נוחות. לעזאזל, למה הוא לא יכול להידמות יותר לקלארק קנט עדין ומנומס? כך הוא לא היה בוהה בה כאילו שהוא רוצה לקרוע ממנה את הקליפה החיצונית ולצלול לעמקי נשמתה.
עיניו קדחו לתוך עיניה. בזמן שניסתה לשמור על קור רוח תחת מבטו הבוחן, היא הבחינה בהבעה חידתית במעמקי עיניו והצטערה על כך שהחליטה לשוטט בסביבה. גם ככה היא היתה מספיק לחוצה, והיא בהחלט לא היתה צריכה צרות נוספות עם איזה דוגמן סוג ב' מירחון לגברים.
לאחר פרק זמן שהרגיש כמו הנצח, הוא הצביע לעבר המשרד הריק.
"למה שלא תחכי שם?"
קולו העמוק בשילוב מבטו המהורהר השפיעו עליה כמו האפטר שייב החריף שלו. אפילו המילה "וואו" לא מספיקה כדי לתאר את הבחור הזה. והוא אפילו לא לבש גלימה!
להוטה להתחיל את הראיון, היא בדקה את השם שהופיע על לוחית הנחושת על הדלת: ריס קרטרייט – מנכ"ל.