ספר השירה של האלמונית, הודפס בהדר והיה מונח על שולחנו של מיכאל. מדי פעם הוא היה קורא בו שיר חדש. שירים שהוא נהג לחזור ולקוראם שוב ולעיתים קרובות אף מצא בהם מטפורות חדשות.
ערב אחד, בעומדו לסגור את בית הדפוס, היא הופיעה .עטופה בצעיף כהה וראשה מכוסה מטפחת כהה, כנהוג אצל החרדים הקיצוניים.
משנכנסה, נפל מבטה על הספר הקטן שעליו מודפסת באותיות גדולות ומאירות עיניים הכותרת: "חיפשתיךָ אך טרם מצאתיךָ". לפתע אורו עיניה, ומבע מלא רוך ועדנה פשט על פניה. "מה אתה אומר על השירים?" שאלה "אהבתי אותם מאוד”, הוא ענה ומייד הוסיף: "ספרי לי מאין הלשון העברית הרהוטה, מי את? מאין הגעת אליי?". "זה סיפור ארוך", היא ענתה. "אספר לך אם יש לך זמן" ."בוודאי" ענה מיכאל" שבי נא, גם כוס תה אגיש לך".