שמי צבי מל.
נולדתי בשנת 1935 בעיר קובנה אשר בליטא.
מלחמת העולם השנייה פרצה כשהייתי כבן ארבע.
שנתיים לאחר מכן הפכתי לפליט כאשר נאלצנו להימלט מביתנו בקובנה מאיימת הפלישה הנאצית.
התמודדתי עם תלאות חיי בשנים הללו, דרך גטו וילנה ,מוסדות יתומים ובמסע ארוך ומייגע שרדתי את המלחמה.
לאחר שהסתיימה המלחמה חזרנו לליטא חסרי כל, גם את משפחתנו המורחבת איבדנו.
בשנת 1945 החל המסע השני שלי כאשר ניסינו לעלות לארץ ישראל, הוא ארך כ 3 שנים שהיתי בבתי יתומים, מוסדות ומחנות נוער בפולין ,צ'כיה,בלגיה וצרפת.
ב 1948 הגעתי לא"י באוניית המעפילים פאן יורק, הייתי בן 13.
את חיי בארץ התחלתי במחנה העולים בפרדס חנה, אחר כך קצת במוסדות ובעיקר לבד וכדי לשרוד ולהתפרנס מצאתי עבודות מזדמנות.
במחשבה שמסגרת צבאית תעניק לי סוג של בית חם, מקום לינה ומזון כבר בגיל 16.5 פניתי לצבא בבקשה להתגייס, זה לקח זמן אבל בטרם מלאו לי 17 כבר הפכתי לחייל בצה"ל.
בשנת 1955 אמי עלתה לארץ, לאחר פרידה מאולצת של 10 שנים התאחדנו שוב,
הייתי לקראת סיום השירות הסדיר.
בגיל 23 התחתנתי עם מרים ועד היום אנו נשואים כבר 57 שנים. נולדו לנו 3 ילדים.
השתתפתי במלחמות ישראל, סיני,ששת הימים,יום הכיפורים ושלום הגליל.
בגיל 50 יצאתי לפנסיה מוקדמת, מאז להשלמת הכנסה עבדתי במספר מקומות שהוחלפו במשך השנים בעקבות ובהתאמה למצבי הבריאותי.
כיום אני סב לחמישה מתגורר עם אשתי בדירה שכורה ברחובות.
למרות שאני סובל ממספר מחלות ונוטל תרופות יומיות רבות, אני ממשיך להיות פעיל ולהתעסק בתחביבים שונים.