הדלת נפתחה והוא יצא. הדבר הראשון שראיתי היה זוג עיניים כחולות, מבריקות, מבולבלות, שמסתכלות עליי.
"מה... מה את עושה פה", אמר והסתכל בשעון שעל מפרק ידו.
"נעים מאוד," אמרתי והושטתי את ידי, "חשבתי שהגיע הזמן שנכיר. אחרי הכול, אתה הבוס שלי בחודש האחרון, וחשבתי שזה הזמן להציג את עצמי בשמי."
"צאי מפה מייד", הוא צרח עליי, "צאי צאי צאי צאי", אמר בלי לנשום תוך כדי סגירת החלון והסטת הווילון בהיסטריה.
"צאי צאי צאי", המשיך להגיד במין אמוק ושיגעון כזה.
"רגע", ניסיתי להרגיע אותו, "אני רק רוצה להחליף איתך כמה מילים."