להתאהב ולהישאר בחיים

"אלמוג, חשוב לי שתדע לפני שאני נכנסת למכונית שלך שזה סטוץ בלבד, בסדר? לילה אחד וזהו. ואני לא נשארת לישון אצלך."

לרגע הוא מעפעף, ואז להפתעתי הוא מתחיל לצחוק. "רותי, נראה לי שהתאהבתי בך הרגע. תיכנסי למכונית."

רותי פרידמן

לא חיפשתי את האביר על הסוס הלבן, לא חיפשתי את הגבר שישנה את כל עולמי. ריבאונד, זה כל מה שזה היה אמור להיות, מישהו שיעזור לי לשכוח, להתקדם הלאה. ואז פגשתי את אלמוג אלבז וכל התוכניות השתנו. חשבתי שאנחנו פועלים לפי חוקים מסוימים, ברורים מאוד, אבל נראה שאלמוג פועל לפי סט חוקים משלו.

אלמוג אלבז

כמה אירוני זה לפגוש את אשת חלומותיך בחתונה, ללכת איתה הביתה ולגלות שזו אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלך?

לילה אחד, זה היה הדיל. אף אחת מעולם לא קיבלה יותר מזה, עד שהיא הגיעה. עמדתי מהצד וראיתי את החברים שלי נופלים בזה אחר זה,  הבטחתי לעצמי שלעולם לא אאפשר לזה לקרות גם לי, ואז רותי התרסקה לתוך החיים שלי כמו מטאור ואפילו לא ראיתי את זה בא.

להתאהב ולהישאר בחיים מאת סופרת רבי המכר שרון צוהר הוא סיפור נוסף בסדרת כשהגלים מתחזקים, סיפור אהבה מעולם הצבא ושייטת 13. הספרים שקדמו לו בסדרה: כשהגלים מתחזקים ודואט חמש אצבעות על היעד.

1
רותי
הבן־זונה הזה. אני לא מאמינה לחוצפה של הבן־אדם, להסתובב איתה ככה יד ביד ברחוב כאילו שום דבר לא קרה, כאילו לא היינו יחד עד לפני חודשיים!

ועכשיו הוא איתה, צוחק ומאושר, העיניים שלו נוצצות בשמש והיא נשענת על הכתף שלו ומצחקקת כמו המנוולת שהיא, בזמן שהם עומדים ומדברים עם זוג נוסף ממש מול חלון הראווה של החנות שבה איתן ואני נמצאים.

רעד עובר בי וגוש של מרירות חונק את גרוני. אני מרגישה את הצריבה בעיניים וממצמצת בפראות. לא התראינו כמעט חודשיים, אך הזמן שעבר לא הקהה את הכעס, את העלבון ואת הפגיעה. אפילו לא מעט.

"אז מה את חושבת?" אומר איתן כשהוא יוצא מחדר ההלבשה הסמוך ונעמד מול המראות, מסדר את דשי ז׳קט החליפה.

בחוץ, על המדרכה, הבחורה מרימה את ידה ומנופפת באצבעותיה האלגנטיות לעיניו של הזוג, גורמת לאישה לצווח ולקפץ במקום ולגבר לטפוח על כתפו של ניר. אני מתנשפת ופניי בוערות כאילו מישהו הרגע החטיף לי סטירה.

"מה קרה?" איתן שואל, בוחן אותי לרגע ואז שב ובוחן את בבואתו במראה, מושך בשרוולי החולצה הלבנה ומסדר אותם מתחת לשרוולי הז׳קט, "את נראית כאילו את עומדת להקיא. זה עד כדי כך גרוע? אני חושב שהחליפה דווקא נראית טוב."

בחוץ שני הזוגות ממשיכים לדבר כאילו אין להם דאגה אחת בעולם. כאילו הגבר הזה, שהיה החבר שלי במשך שלוש שנים ובגד בי עם המטומטמת הזאת מהמשרד שלו אלוהים יודע כמה זמן לפני שגיליתי את זה, לא הרגע הכריז בפני זוג החברים שלו ובפני כל האחרים שפוסעים כרגע על המדרכה בכיכר המדינה שהוא הולך להתחתן איתה.

רגע, זה באמת מה שהם עושים פה? האם הם הרגע יצאו מחנות התכשיטים הסמוכה לאחר שהוא קנה לה טבעת, והיא משוויצה בה לעיני כול?

הבחילה שאני חשה מתגברת. אני מתיישבת על ספת הקטיפה השחורה ומרגישה שאין לי אוויר.

"רותי, מה יש לך?" עכשיו איתן כבר נראה מודאג. "את מרגישה לא טוב?"

אני אפילו לא מצליחה לענות. אני יושבת על הספה בשמלת ערב אדומה וסקסית שהרגע מדדתי לקראת החתונה של איתן ושירי, שאליה הייתי אמורה ללכת עם ניר, בזמן שהוא עומד מעברו השני של חלון הראווה ומנשק נשיקה צרפתית את הבחורה שבשבילה הוא עזב אותי. אני מעפעפת כדי לסלק את הדמעות ומושכת באף.

איתן מזעיף את פניו ועוקב אחר עיניי. כשהוא קולט את הסיטואציה על המדרכה הוא מסנן, "בן־זונה. אני לא מאמין לזה."

"איתן, מה אתה עושה?" אני קמה במהירות על רגליי, אבל הוא כבר מסתער לעבר הדלת. "איתן, חכה – איתן!"

2
רותי
ארבעה חודשים לאחר מכן
"את נראית נפלא בשמלה הזאת," אומרת מורן בחיוך בזמן שאני בוחנת מול המראה את השמלה שקניתי לחתונה של איתן ושירי. "את תהיי הבחורה הכי סקסית בחתונה."

"תפסיקי לדבר שטויות," אני אומרת בחיוך ומנופפת בידי בביטול, "איך אפשר בכלל להתחרות בך? את תהיי פצצה בשמלה הזאת, את הולכת לסובב שם את הראשים לכולם."

"בולשיט!" היא מוחה וצוחקת, "כולם יהיו עסוקים בלנעוץ מבטים באחות של החתן. אגב, תודה שהשאלת לי את השמלה אחרת לא היה לי מה ללבוש. אין לי שמלה אחת בארון."

"בכיף," אני אומרת בהיסח הדעת, עדיין רדופה על ידי מחשבותיי בזמן שאני מסתובבת בגבי אל המראה ובוחנת את הגב החשוף, "את יכולה לקבל אותה לתמיד, אם את רוצה."

"על מה את חושבת?" היא שואלת כשהיא שמה לב שאני לא לגמרי מעורבת בשיחה, "מה מטריד אותך?"

"סתם, זה אידיוטי," אני ממלמלת ומנידה בראשי.

"את חושבת על ניר," היא מסיקה.

"הוא היה אמור להיות הדייט שלי לחתונה," אני אומרת והצריבה המוכרת בעיניים חוזרת.

"עברה חצי שנה," מורן אומרת בעדינות, "רותי, ניר היה חתיכת חרא. את חייבת להפסיק לחשוב עליו."

"אני לא חושבת עליו," אני אומרת בשכנוע עצמי, "באמת, אני לא. אני רק..." אני נאנחת. "זה בגלל השמלה הזאת. כשקניתי אותה זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו."

"נכון," אומרת מורן, נזכרת. "זה קרה כשהייתם בבוטיק ההוא בכיכר המדינה ואיתן קנה את החליפה לחתונה, נכון? אחרי מה שקרה עם איתן, גם אם ניר אי פעם היה חושב לנסות להתפייס איתך, הוא לא היה מעז."

שתינו מתחילות לצחוק. "תפסיקי, מורן," אני אומרת ומנגבת את דמעות הצחוק, "זה באמת לא מצחיק. וזה לא כאילו הייתי אי פעם סולחת לו על מה שהוא עשה."

"איתן הכניס לו כמו שצריך, הא?" היא פורצת בצחוק מחודש.

"הוא היה צריך לעשות תפרים במיון, ככה שמעתי. הנפיחות סביב העין שלו ירדה ברמה מספיקה כדי לאפשר לו לראות משהו רק אחרי שבוע. לא שהתעניינתי או משהו, פשוט שמעתי את זה מאחד החברים המשותפים שלנו. אפילו קצת ריחמתי עליו."

"באמת?" מורן מביטה בי בחיוך עקום.

"לא, לא באמת," אני אומרת בחיוך, והיא פורצת בצחוק שוב. "זה לגמרי הגיע לו, למנוול הזה. קנה לה טבעת אחרי חודשיים בלבד."

הצחוקים של שתינו דועכים. "ואת יודעת מה הכי פוגע?" אני שואלת בשקט, "העובדה שהוא העדיף על פניי בחורה כזאת סתמית, את מבינה? דווקא אותה, מכל הבחורות? בחורה חסרת כל שכל, חסרת כל כישורים. את לא מבינה איזו מטומטמת היא, מורן. הייתי צריכה להקשיב לה רק חמש דקות באירוע האחרון שארגנו מטעם המשרד של ניר כדי להבין שאין לה הרבה שם למעלה. למה הוא בחר בה על פניי? הוא באמת חושב שהיא טובה יותר ממני?" דמעות דוקרות בעפעפיי.

"את יודעת מה את צריכה?" מורן מטה את ראשה, ניצוץ שובבי בעיניה, "את צריכה למצוא מישהו אחר. מישהו שיעזור לך להתגבר עליו."

"אני ממש לא מוכנה למערכת יחסים עכשיו," אני אומרת, מבטלת את הרעיון, "ואני לא יודעת אם אי פעם אהיה. אני לא יודעת אם אי פעם אוכל לסמוך שוב על גבר."

"מי דיבר על מערכת יחסים?" מורן שואלת, "התכוונתי לסקס ריבאונד. רק כדי לחזור לעניינים, להמשיך הלאה."

"אני לא יודעת," אני אומרת, "זה ממש לא אני. זה ממש לא האופי שלי."

"אז תעשי פעם אחת משהו שנוגד לגמרי את האופי שלך," היא אומרת. "רק אם תכירי מישהו שווה ממש, הכוונה. מישהו שיעזור לך להתגבר על ניר."

אני נאנחת.

"עבר מספיק זמן, רותי," מורן לוחצת עליי, "ולא מגיע לחרא הזה שתחשבי עליו כל־כך הרבה. הוא המשיך הלאה, נכון?"

אני מפטירה צחוק מזלזל. "המשיך הלאה... הוא המשיך הלאה עוד כשהיינו יחד!"

"אז הגיע הזמן שגם את תמשיכי הלאה," היא מתעקשת. "אין טעם להיתקע עליו. החרא הזה לא שווה את זה. את צריכה להיות פתוחה לרעיון שתכירי גברים אחרים."

אני מנידה בראשי, אבל לא סותרת את דבריה.

"אולי אפילו מחר בערב," היא מוסיפה בחיוך ערמומי.

"בחתונה של אחי?" בעל כורחי אני מפטירה צחוק. "אין מצב."

"אי אפשר לדעת," מורן אומרת בחיוך, "אבל רק בשביל הפרוטוקול, אם זה יקרה, אני אשמח מאוד בשבילך."

"אין מצב שזה יקרה," אני מרגיעה אותה, "אני לא רואה את עצמי נכנסת למיטה עם גבר שהכרתי באותו הערב."

"גם אני לא רואה את עצמי עושה את זה," אומרת מורן בהשלמה. "בכל אופן, זה עדיין לא קרה לי. אבל זה תמיד קורה בסרטים, לא? הגבר המושלם פוגש את האישה המושלמת בשבילו, ניצוצות עפים ביניהם כבר במבטים שהם מחליפים ואז הם מוצאים את עצמם במיטה ועושים סקס שמעיף זיקוקים באוויר."

"כן, בטח," אני צוחקת, "רק בסרטים. חיכיתי לזיקוקים האלה עם ניר והם הגיעו בערך באותה התדירות שבה רואים זיקוקים באמת – אולי פעם בשנה, ביום העצמאות. ואני יכולה להבטיח לך שלא היו שום זיקוקים בפעם הראשונה ששכבנו, שהייתה, למען האמת, די מביכה. לקח לנו זמן להתרגל זה לזה, אז אני לא מאמינה שאפשר לחוות אותם בסטוץ עם גבר שאת בכלל לא מכירה. אהבה אמיתית וזוגיות אמיתית הן לא מה שרואים בסרטים."

"אם זה היה סרט, היית פוגשת את אהבת חייך בחתונה של אחיך מחר בערב," מורן אומרת בחיוך רחב, "והייתם עושים סקס חורך סדינים ומעיף זיקוקים שהיה משאיר אבק לניר המניאק ושולח אותו למקום שאליו הולכים בני זוג בוגדים כדי למות. אני בטוחה שלניר שמור מקום מיוחד בגיהינום. יום אחד את בכלל לא תזכרי מי ניר היה."

"ניר מי?" אני שואלת בצחוק מתגלגל.

"בדיוק!" היא קוראת, "ניר מי?! את תעשי סקס נקמה טוב כל־כך, שלא תזכרי בכלל מי זה ניר!"

"ברור," אני אומרת, עדיין צוחקת, "אני אכיר מישהו מדהים ונעשה את זה על הקיר כמו שניר ואני בחיים לא עשינו כי הוא סבל מכאבי גב. או שנעשה את זה על השטיח בחדר שלי כמו שאנחנו אף פעם לא עשינו כי ׳איכס, על הרצפה?׳ זה לא התאים לאידיוט שרצה לעשות את זה רק במיטה ורק בתנוחה המיסיונרית!"

"בדיוק," אומרת מורן בהתלהבות, נסחפת איתי, "הוא יעשה איתך את כל הדברים שניר המניאק לא רצה לעשות איתך והוא... והוא..."

"והוא לעולם לא יבגוד בי!" אני קוראת, מתגלגלת מצחוק. "בחיים לא! את יודעת למה? כי הוא יהיה סקס הנקמה המושלם, אני אנצל ואזרוק אותו אחרי זה ובכלל לא תהיה לו הזדמנות לבגוד בי! יודעת מה? אם אמצא מישהו חמוד בחתונה, אני אלך על זה. ויהיו הרבה חמודים בחתונה של אחי, אני בטוחה. את יודעת שאיתן משרת בשייטת, והחברים שלו שווים אחד־אחד."

"זו נשמעת לי כמו התוכנית המושלמת!" מורן אומרת, עדיין צוחקת. "רק אם זה יקרה הערב, בבקשה תעדכני אותי לפני שאת נעלמת עם הבחור, או־קיי? שאני לא אדאג לך אם פתאום לא אראה אותך מפזזת על הרחבה."

אני מגחכת. "צחקתי איתך. מה נראה לך? הסבירות שמשהו מכל הדברים שתיארנו עכשיו יקרה שואפת לאפס."

היא מושכת בכתפה בחיוך. "אי אפשר לדעת."

"תאמיני לי, כשמדובר בי דווקא אפשר לדעת," אני אומרת בציניות, "אבל יודעת מה? בסדר. רק כדי שתהיי רגועה, אם זה יקרה הלילה אדאג לעדכן אותך. ואם את תפגשי מישהו הלילה, תעדכני אותי."

מורן פורצת בצחוק. "אם כבר אנחנו שוקעות בהזיות, אז עד הסוף, הא?"

"כן!" אני אומרת וצוחקת.

3
אלמוג
"אתה נראה טוב, חתיכת קקה," אומר הראל לאיתן בקריצה וטופח לא הכי בעדינות על לחיו המגולחת, "יפה לך, החליפה הזאת."

"כן?" אומר איתן כשהוא מסדר את דשי החליפה, נע בעצבנות מול המראה הגדולה בחדר החתנים שבאולם האירועים. כולנו התקבצנו פה סביב החתן כדי לנסות להרגיע אותו מעט, אבל נראה שהחבר'ה, שיושבים על הספה השחורה מול שולחן שעליו בקבוק ויסקי פתוח והרבה כוסיות ריקות, צוחקים ורגועים מאוד, בעוד איתן נראה חיוור כמו קיר, כאילו בעוד רגע הוא הולך להתעלף. "אתה חושב שהחליפה בסדר?" הוא שואל את הראל, "אחותי עזרה לי לבחור אותה. עכשיו פתאום אני לא סומך על הטעם שלה."

"היא לא רעה," אומר הראל בחיוך עקום, "תירגע, אתה נראה מכוער כרגיל. מקווה שקנית אותה ולא שכרת כי תשלם קנס עצום על החתך שעשינו לך בחליפה."

הראל מתייחס לטקס שעשינו לאיתן על המזח בבסיס של השייטת, שלו זוכה כל חבר שמתחתן. הוא נזרק למים בחליפה שלו לאחר שקורעים לו קרע בחולצה או בחליפה לאות ׳אבל׳ על נישואיו הקרובים ועל כך שהוא הולך לאבד את עצמאותו.

"שילם כמו גדול," גיא עוקץ בחיוך רחב. "אתה יודע שהיא עלתה לו ששת אלפים שקל, כן?"

"מאיפה אתה יודע את זה?" איתן רוטן לעבר גיא ושולח אליי מבט מאיים כשאני פורץ בצחוק. "אלמוג, יא רכלן, לפעמים אתה גרוע יותר מבחורה."

"גיא היה במקרה לידי כשהתקשרת לספר לי," אני צוחק, מרים את כוסית הוויסקי לעברו במחוות ברכה ואז שותה את תוכנה.

"ששת אלפים שקל לחליפה? מה, אתה דפוק?" שואל אביתר וזוכה לסבב של צחוקים מהחבר'ה.

"רציני?" שואל הראל בחיוך לא מאמין, "שילמת ששת אלפים על החליפה הזאת? לערב אחד?"

"לא בדיוק," אני עונה במקומו, מוזג עוד ויסקי לכוס ומרים אותה, זוקף את האצבע לעבר איתן, "שלושת אלפים לחליפה שהוא לובש, ושלושת אלפים לחליפה שהוא הרס כשהוא רץ אל מחוץ לחנות החליפות כדי להשכיב במכות על המדרכה את האקס של אחותו."

פרץ של צחוקים נשמע בכל רחבי החדר.

"מה, אתה רציני?!" קורא הראל, מביט באיתן בחוסר אמון.

"מה אני אעשה," מתגונן איתן, "הרסתי אותה לגמרי. היא הייתה מלאה בדם והכריחו אותי לקנות אותה, והכתמים לא ירדו גם בניקוי יבש."

"איך זה שזו פעם ראשונה שאנחנו שומעים על זה?" שואל אביתר אחרי שהוא הצליח להשתלט קצת על הצחוק.

"רק כי אני לא כזה רכלן כמו שאיתן טוען שאני, אבל הערב אני במצב רוח מיוחד. חכה, לא שמעת את הכול," אני מגחך, "עוד לא סיפרתי לכם מה קרה כשהגיעה המשטרה."

"תגיד לי, מניאק," איתן פונה אליי, "מה נסגר עם כל הסיפורים האלה עכשיו?! תשמור את הסודות לשבעה שלי, אני לא הולך למות, אני רק מתחתן!"

הצחוקים רק מתגברים. "מבחינתי חתונה זה מוות, איתן." אני קם ומחבק אותו, טופח על גבו, "אתה עוד לא קולט, טמבל, הא? אתה מתחתן, זהו, זה סוף החיים שלך כמו שהכרת אותם, זכית לקרע בחליפה וזו..." אני מצביע לעבר החבר'ה שיושבים על הספה וצוחקים, "זו השבעה שלך."

"תסתום, חרא," איתן רוטן, אבל מחייך כשהוא דוחף אותי ממנו, "אתה דפוק לגמרי, אני נשבע לך."

"אני הדפוק?!" אני צוחק וסוטר על לחיו, "איך שאני רואה את זה, אתה זה שנדפקת!"

"וואי, וואי, אלמוג... יום אחד מישהי תתפוס אותך," גיא אומר לקול צחוקם של החברים, "מישהי כבר תראה לך מאיפה משתין הדג. אני מחכה ליום הזה."

"אתה יכול להמשיך לחכות," אני מצהיר בחיוך, אבל מתכוון לכל מילה, "כי לא כולם כמוך, גיא, לא כולם מתאהבים בבחורה כאילו הכה אותם ברק ואז חווים מעין התגלות משיחית שהיא האחת. לי זה לא יקרה."

"זה יקרה!" מצהיר גיא ונעמד, מרים את הכוס שלו כאילו הוא באמת איזה נביא שזכה להתגלות משמיים, "אולי ממש פה, בגן האירועים הזה," הוא מצביע לעבר החלון החד־כיווני שפונה לעבר המדשאה שהולכת ומתמלאת באורחים, "אולי הלילה תפגוש מישהי."

"תהיה בטוח שהלילה הוא יפגוש מישהי," אומר הראל בחיוך וכולם צוחקים.

הם צוחקים על חשבוני, אבל לא אכפת לי. הם החברים שלי, הם מכירים אותי וזה יהיה אידיוטי לנסות להעמיד פנים שאני מישהו אחר. "תהיו בטוחים שאני אפגוש מישהי," אני זורם איתם, "ואם היא תהיה שווה מספיק, יש מצב שאני אעשה לה טובה." אני מחייך חיוך רחב לנוכח הצחוקים של החבר'ה.

"רק תתרחק מאחותי, שמעת?" איתן מאיים בצחוק ומסדר את העניבה, "אני לא רוצה להרוס גם את החליפה הזאת. שירי תהרוג אותי."

"אל תדאג, אין לי שום כוונה להתעסק עם האחות הקטנה שלך," אני מפטיר בגיחוך לקול צחוקם של החבר'ה.

"אני שמח לשמוע, מניאק."

"אם היא דומה לך במשהו, היא תהיה מכוערת רצח," אני צוחק, "אני לא אגע בה אפילו במקל."

אנחנו יושבים במתחם הצ׳יל־אאוט. החבר׳ה משתרעים על הספות ומשתטים, חלקם יושבים על המחצלות בישיבה מזרחית, מוזגים שוטים של טקילה לתוך כוסות ובצעקות "לחיים!" מברכים את איתן ואת שירי ושותים, מלווים את כל התהליך ברעמי צחוק. אני מקפיד למלא את הכוסות של כולם ברגע שהן מתרוקנות.

בשעת החופה הקפדתי להיות רחוק, ממש מחוץ לגן האירועים, כדי שאיתן לא יחשוב אפילו להזמין אותי להחזיק את אחד העמודים בחופה או משהו. שמעתי שזו מעין סגולה שאמורה להביא לאלה שמחזיקים בעמודים את הזיווג שלהם מששת ימי בראשית או איזה חרא כזה, אז העדפתי לתפוס את האזימוט שלי.

לא, תודה, אדוני. לא בשבילי.

טוב לי ככה. בלי הצהרות ריקניות לאהבת נצח, עטופות בשבע ברכות.

חזרתי בזמן לאוכל ולחגיגות האמיתיות, שזה בעצם מה שחשוב. החבר׳ה מורידים את השוטים שהרגע מזגתי להם ואני בוחן את הבלונדינית היפהפייה שרוקדת על הרחבה בחברת ברונטית מהממת. שתיהן יפהפיות שאין דברים כאלה בכלל, אבל הבלונדינית... אני לא מסוגל להסיט ממנה את העיניים, וזה ככה כל הערב.

נראה שהיא באה עם החברה הזאת שלה, ואין כל גבר איתה. בהתחלה חשבתי שהן יחד, אבל אחרי זמן מה הבנתי שזה לא הקטע איתן. מדהים אותי שלבחורה כזאת אין בן זוג, אבל זה גם משמח. אני חושב שאעשה איזה מהלך עליה. היא סקסית בטירוף בעיניי, מלאה בכל המקומות הנכונים, שיער ארוך וסקסי עם גוונים בהירים־בהירים צרובי שמש, ועיניים חתוליות שאת הצבע שלהן אני פשוט חייב לבדוק מקרוב. והשמלה הזאת... היא אדומה, בולטת על הרחבה כאילו היא מסמר הערב, ואין ספק שבעיניי הבלונדינית הזאת היא מוקד המשיכה הראשי.

אני עומד לקום כדי לגשת לרחבה ולהתחיל איתה, כשהראל מניח את הכוסית שלו על השולחן בינינו, משעין את ראשו לאחור על הכרית הרחבה ובוהה בשמיים השחורים מעל, ובפנסים הקטנים התלויים מעלינו. לא יודע, אבל משהו לא כשורה אצלו הלילה. הוא מחייך, משתף פעולה עם החבר׳ה כשהם משתטים, אבל הוא לא לוקח חלק פעיל בשיחה. אני מעיף מבט נוסף לעבר הבלונדינית ומחליט שהיא יכולה לחכות. חברים לפני בחורות תמיד.

אולי הוא מדוכדך ככה מפני שאיתן התחתן הערב. אולי הוא לוקח את זה קשה, כמוני.

מצד שני, אני לא מבין למה. הרי הראל שפוט של נועה, בדיוק כמו שאיתן שפוט של שירי, ואם הוא רק היה יורד על ברך אחת ומציג לה טבעת מול העיניים, כבר מחר היא תהיה איתו מתחת לחופה, אז מה הקטע עם המבט המסכן הזה?

רגע... לא ראיתי את נועה כל הערב. איפה היא, באמת? יש מצב שהם נפרדו? אולי בגלל זה הוא מתנהג ככה.

אם הם נפרדו, אז כל מה שיש לי לומר על זה, זה ברוך שפטרנו. באופן עקרוני אני לא מבין אף גבר שנתקע על בחורה למשך זמן, ואף פעם לא הבנתי למה הוא נתקע על נועה כל־כך הרבה זמן, ואם זה לא מספיק, בזמן האחרון העניינים ביניהם די צלעו.

הראל רוכן קדימה לעבר השולחן ומושיט את ידו אל הבקבוק, אבל אני זריז ממנו ותופס את הבקבוק לפניו. הראל מחייך ומרים גבה. אני מוזג לו שוט, ואז אחד נוסף לעצמי. "יש יתרונות לרווקות, אתה יודע," אני אומר, זורק את החכה, מהמר על המסקנה המתבקשת.

"אני יודע שאתה יודע," עוקץ הראל בחיוך, מוכיח לי שקלעתי בול. אין, אני מעולה בזה. "ולגביי, אני מניח שכעת לא תהיה לי ברירה אלא לגלות."

אני לא יכול שלא לצחוק כשאני צופה בו שותה את המשקה שלו ונשען שוב לאחור על הספה, זורק את ידו על גב הכרית. "די, אחי. אל תישמע כזה עגום. יש עוד הרבה דגיגות בים, עם כל הכבוד לנועה. היא הייתה חמודה והכול, אבל בזמן האחרון היא שטה על עצמה לגמרי, עשתה לך את המוות, עלתה יותר מדי על העצבים." כשאני רואה את הבעת פניו, אני מבין שדרכתי על יבלת. ידעתי שזה לא יעבור לי בשקט, המשפט הזה.

"מה אתה מבין במערכות יחסים?" הראל מתרעם, מתיישב ומשעין את מרפקיו על ברכיו, מניח את הכוס על השולחן בינינו.

"צודק, אני לא מבין כלום במערכות יחסים," אני מחזיר, "ואני האחרון שיתיימר לתת עצות זוגיות. אני לא עושה מערכות יחסים. אם לתחזק מערכת יחסים אומר שהיא תגיד לי שאסור לי לצאת עם החבר׳ה לבילוי כמו שקרה לך הרבה יותר מדי פעמים בזמן האחרון, אז אני לא רוצה מערכת יחסים, אני מודיע לך מראש."

"בקושי התראינו גם ככה, היא ואני. אתה לא יכול לקבל בהבנה את העובדה שכשיצאתי סוף־סוף הביתה, החברה שלי רצתה אותי קצת לעצמה?"

"השאלה היא לא אם אני יכול לקבל את העובדה הזאת בהבנה," אני מעיר, "אני חושב שנמאס לך לקבל בהבנה את ההגבלות שלה, והגעת להחלטה שלא מתאים לך יותר, אבל אתה מתקשה לחיות בשלום עם ההחלטה הזאת."

"אוף." הראל נאנח ומוזג לעצמו שוט נוסף. "אתה מכיר אותי יותר מדי טוב."

אני לא יכול שלא לצחוק. "שנים שאתה ישן, אוכל ומחרבן עם אותו בן אדם ביבשה ובים עושות לך את זה."

"זה נכון, נפרדנו. החיים מלאים בהחלטות קשות." הראל מחייך.

"שטויות." אני קם מהספה, עובר לשבת ליד הראל, מפנה לעצמי מקום במרחב המצומצם ודוחף את איתי מקצה הספה אל הרצפה, מעורר פרץ צחוקים נוסף בקרב החברים. "הבעיה היא לא להחליט החלטות. אנשים מחליטים החלטות כהרף עין, כל הזמן. הבעיה היא שהם שורפים זמן רב לאחר מכן בניסיון להסביר לעצמם את ההחלטות האלה."

הראל פורץ בצחוק. "אתה חכם מדי, אלמוג."

"באמת?!" אני צוחק, מוריד שוט נוסף, "כי אני רק שומע כל הזמן ׳שייטים – ראש בקיר'. כאילו אנחנו מטומטמים או משהו."

"באמת נכנסת עם הראש בקיר," אביתר מתערב בשיחה וכולם פורצים בצחוק.

אני לא יכול להתעצבן עליו כי הוא צודק. באימון מסלול המכשולים הראשון שעשיתי, נגחתי בקיר הלבנים הגבוה וסדקתי אותו כשלא הצלחתי לעבור מעליו בפעם הראשונה. "מה אני אגיד, אני בן אדם נחוש." אני עוקב בעיניי אחר הבלונדינית בשמלה האדומה. היא מפסיקה לרקוד וחוצה את הרחבה לעבר הבר. "הראל, לא סתם נפרדת מנועה. היא לא מתאימה לך, ולפי מצב הרוח העגום שבו אתה שקוע הערב, אני רואה שאתה חושב להתחרט. אתה תעשה טעות אם תחזור אליה. תמשיך הלאה, יש הרבה דגיגות בים. ואם כבר מדברים על דגיגות..." אני קם ממקומי, "אני רואה על הרחבה דגיגה יפהפייה שמחכה רק לי. אני הולך לרקוד." אני מכניס לאביתר אגרוף ידידותי בכתף על ההערה הקודמת שלו וטופח על כתפו של הראל. "אתה בא לרקוד, הראל?"

"עוד מעט, אולי," הראל עונה ומשעין את ראשו לאחור, עוצם עין אחת. "בינתיים הראש שלי מסתובב."

הוא אומר עוד משהו, אבל אני כבר לא מקשיב מפני שהעיניים שלי מקובעות על האלילה באדום שעומדת ליד הבר ורוכנת לעבר הברמן כדי לומר לו משהו. הוא מניח מולה על הבר שורה של כוסות שוט ומתחיל למזוג לתוכן טקילה. הבחורה באה לחגוג, ואני במצב רוח נפלא לחגיגות. אני מסמן לי את היעד ללילה, ופוסע לעברה כמו חץ שלוח לעבר מטרה.