נותנת מילים

לתת מילים גם כשהכל מסביב ובפנים סוער, כשנדמה שהמילים אינן, דווקא אז לשזור מילה למילה ולמצוא אותן שוב בחזרה.
שירים רבים כאן נכתבו מתוך דיאלוגים ומתוך רגעים שקשה לעיתים לתאר במילים ואני, אני צריכה מילים, חיפשתי ונתתי, לעיתים לעצמי, לעיתים למי שסביבי ועתה לכל מי שיבחר לקרוא אותן.

נְקֻדַּת הַיִּחוּס זָזָה,

לֹא נִתָּן לְהִתְמַקֵּם

מֵחָדָשׁ

עַל הַסְּקָלָה

שֶׁל הַנִּתְפָּס.

כִּי דְּרוּשִׁים פֹּה אָמָּן

וְהַרְבֵּה שׁוּלְיוֹת

שֶׁעָשׂוּ הִתְמַחוּת,

אוּלַי בְּיַפָּן

בְּהַדְבָּקַת שִׁבְרֵי

אָדָם

אֱמוּנָה

עֵרֶךְ

לִכְדֵי דָּבָר יַצִּיב,

שֶׁהַחֹמֶר הַמַּדְבִּיק

אוֹתוֹ

יַחֲזִיק וִיחַזֵּק

וְיִצֹּר מַרְאִית עַיִן

עִם תִּזְכֹּרֶת.

וּכְדַאי וּמֻמְלָץ

שֶׁאוֹתוֹ אָמָּן

יָחֵל כְּבָר עַכְשָׁו

אוֹ בְּעֶצֶם אֶתְמוֹל

בְּתִכְנוּן הַיְּצִירָה,

כְּדֵי שֶׁכָּל הַנִּשְׁבָּר

לֹא יִתְפַּזֵּר

לְאֵפֶר.

בְּעוֹלָם סָבִיר

מִמְשָׁל סָבִיר

הָיָה רוֹצֶה

שֶׁיִּבְדְּקוּ אֶת סְבִירוּתוֹ,

כֵּיוָן שֶׁהָיָה סָבוּר

שֶׁכָּל יִעוּדוֹ

לִפְעֹל בִּסְבִירוּת

לְמַעַן עַמּוֹ

וּלְהַסְבִּיר פָּנִים

לְכָל שֶׁסְּבִיבוֹ.

אַךְ מִזְּמַן אִבַּדְנוּ

אֶת מַדַּד הַסְּבִירוּת

וְאֵין כָּל הֶסְבֵּר

שֶׁהַדַּעַת תּוֹפֶסֶת,

וְכָל הַמַּסְבִּירִים

שֶׁסּוֹבְרִים

שֶׁלָּהֶם הַתְּשׁוּבָה

רַק פּוֹעֲרִים

וּמַפְרִידִים

אוֹתָנוּ

מֵהַסִּכּוּי שֶׁשּׁוּב נָקוּם בַּבֹּקֶר,

וְלַשְּׁאֵלָה מָה נִשְׁמָע

נוּכַל לַעֲנוֹת,

פָּשׁוּט

סָבִיר.

וּמַרְחִיקִים מֵאִתָּנוּ

כָּל תִּקְוָה

סְבִירָה

לִמְצִיאוּת

סְבִירָה.

אֲנִי לֹא מְפַחֶדֶת עַל עַצְמִי

אֲנִי מְפַחֶדֶת מֵהִתְרַחֲקוּת וּמִפַּעַר,

מֵעָצְמַת הַקְּצָווֹת

וּמִפּוֹטֶנְצְיַאל הָאָדָם

לִקְרֹעַ

אֶת הַיַּצִּיב

אֶת הַמֻּכָּר

אֶת הַמֶּרְכָּז הַמְּאַחֵד

סְבִיב הֱיוֹתֵנוּ –

בְּנֵי אָדָם.