על תיאורי המקרים של פרויד נאמר שקוראים אותם כמו רומנים; על הנובלות הפסיכואנליטיות הכלולות בספר זה אפשר לומר שקוראים אותן כמו תיאורי מקרים. בין הספה הפרוידיאנית לזכוכית המגדלת של קונאן דויל הקורא מובל – כמו אדיפוס – דרך חידות ומזימות אל תפניות מפתיעות, ללא אשמים וללא פשעים.
ספרו של מישל גרנק כולל שלוש נובלות אשר דרכן נחשף הקורא לקונפליקטים, אולי אף לייסוריהם, של ז'וזיאן לאון, פסיכואנליטיקאית מבריקה ומוכרת בצרפת, של ד"ר בּוּרוּ, רופא משפחה פריזאי ותיק ורגיש לתופעות קליניות בלתי שגרתיות, ושל ז'אן-פול, מתמחה בפסיכיאטריה שמגיע לבית חולים בפרובינציה. שלושתם נדרשים להתמודד עם מטופלים בלתי רגילים התובעים מהם התעמתות של ממש עם הרגשות, הפנטזיות והתהיות שהם מעוררים. על אף שמדובר בסיפורים דמיוניים, הם מאפשרים לנו לגעת בממשות של המציאות במצב האנליטי. שלושת הקלינאים נחשפים לעוצמתן של ההעברה וההעברה-הנגדית, עם כל המורכבות והכאבים שהן מכילות. אולם דווקא ההליכה האיטית והדקדקנית בנתיב העברה-העברה-נגדית, מתוך הדיאלוג עם המטופל ובסיועו, היא זו שתאפשר לחשוף מעט מהמסתורין של המצב הקליני ולחתור אל האמת.
אדיפוס בפריז מכנס שלוש נובלות בדיוניות לחלוטין, שלוש נובלות המציגות סיטואציה קלינית בלתי מסתברת, בלתי אפשרית, ועם זאת שלוש סיטואציות קליניות המאלצות את המטפלים לבצע אינטרוספקציה, תהליך שאפשר שאין בו שמץ של בדיה.
המציאות בשירות הבדיון או הבדיון בשירות המציאות?
מישל גרנק (יליד צרפת) הוא פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל; היה ראש התכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית באוניברסיטת תל אביב. יזם את התרגום של מספר ספרי פסיכואנליזה של פסיכואנליטיקאים צרפתיים חשובים והיה העורך המדעי שלהם בעברית: אנדרה גרין, ז'אן לפלאנש וז'אן-ברטראן פונטאליס, דידיה אנזייה, ועוד.
ענר גוברין
הפסיכואנליזה והעולם התרבותי סביבה קשורים בקשר שאינו ניתן להתרה, מזינים ומעצבים זה את זו, מתדיינים ביניהם ומנהלים שיח של ביקורת הדדית. מזווית כלשהי, אף ניתן לומר שהפסיכואנליזה לא נולדה כתחום, אלא כבין־תחום. לא תיתכן תובנה פסיכואנליטית "טהורה" שאינה כוללת השקפות עולם חיצוניות לה, מטען תרבותי והקשר חברתי ופוליטי. באותה המידה, דומה שאין בנמצא יצירת תרבות מציגה ביטוי כלשהו של שיח עם תובנות פסיכואנליטיות. את הבין־תחומיות של הפסיכואנליזה אפשר להסביר בכך שהפסיכואנליזה אינה כבור המתמלא מחולייתו, רוצה לומר, מקורותיה שלה אינם יכולים למלא ולהזין אותה. כל רעיון ורעיון בה אינו סגור סביב עצמו, והיא עצמה תלויה בחיים המתנהלים סביבה: חיי הרוח של האדם, התרבות, הפילוסופיה, הפרקטיקות החברתיות. בכל אלו שולטים, לפחות באופן חלקי, תהליכים לא־מודעים ומנגנונים נפשיים שהפסיכואנליזה היטיבה לתאר. לכן כלל אין דרך לעמוד על משמעותן העמוקה של תאוריות פסיכואנליטיות בלי להתעמק בשטחי החיים שמהן התפתחו והבנת שטחי החיים האלה דלה יותר ללא המבט הפסיכואנליטי.
נדמה שה"פנים" וה"חוץ" של הפסיכואנליזה מעמידים בסימן שאלה את ההבחנה בין פנים לחוץ, הן כקטגוריות מהותניות והן בחיי הסובייקט הפסיכואנליטי. כדי לפתח את התאוריה שלו, פרויד השתמש במאגר עצום של ידע ממקורות שהם חיצוניים לפסיכואנליזה: אנתרופולוגיה, אומנות וספרות, פסיכולוגיה ניסויית, מחקרי מוח, פוליטיקה ויחסים בין־לאומיים, רפואה ומדעי הטבע. הפילוסופיה שהאמין בה ואשר שימשה נר לרגליו בכל קביעותיו, אף היא לא נבעה מהפסיכואנליזה.
הפוזיטיביזם ותאוריית ההתאמה של האמת היו הפילוסופיה המקובלת של זמנו, ובהן האמין כל מי שזיהה את עצמו עם המחנה הנאור, המשכיל והרציונלי. נדמה שפרויד דחה תפיסות אמת אחרות, אך במורכבות כתביו ובמורכבות תיאוריו את הנפש האנושית השתלבו תפיסות אמת מגוונות אשר שבו והבהירו את האופן שבו הנפש האנושית אינה ניתנת לרישום בשפה הומוגנית אחת, שכן אופייה ההטרוגני דורש ריבוי שפות בתיאורה.
הקשרים ההדדיים בין הפסיכואנליזה ל"עולם" מתקיימים כל הזמן בשתי רמות המנהלות ביניהן קשרי גומלין: ראשית, העולם, על תוצריו החברתיים, הספרותיים והאומנותיים, מגלם ברמות עומק נסתרות רעיונות פסיכואנליטיים, הוא בבחינת הוכחה להם ואף עשוי להרחיב ולפתח אותם. שנית, רמות העומק הנסתרות שנחשפות משנות את משמעות תוצרי העולם. כך הפסיכואנליזה הופכת לפרדיגמת־על שמסוגלת לחשוף את הדינמיקה הנסתרת של תוצרי החברה, האומנות והתרבות. בעשותה כך, הפסיכואנליזה יכולה לתרום לדיסציפלינות החיצוניות לה, אך גם להיתרם מהן.
סדרת נרקיסוס - סדרה לפסיכואנליזה, פילוסופיה וחקר התרבות עוסקת בחיבורים הרבים והמורכבים שבין הפסיכואנליזה לתחומי ידע אחרים, ביניהם ספרות, אומנות, פילוסופיה, חברה והיסטוריה. מטרתה להביא בפני הקוראים את הכתיבה העשירה והמגוונת של מטפלים וחוקרים ממגוון תחומים ואסכולות בישראל, העוסקים בפסיכואנליזה בהקשריה התרבותיים. באמצעות במה זו אנו מקווים לעודד ולהמריץ שיח מחקרי המתרכז בחשיבה הפסיכואנליטית הבין־תחומית ודיאלוג פורה בין הפסיכואנליזה לדיסציפלינות אחרות.
אדיפוס בפריז - נובלות פסיכואנליטיות, מאת מישל גרנק (יצא לאור בצרפת בסדרה Penta Edition "Psychanalyse, art et civilization" בשנת 2018) כולל שלוש נובלות. הספר יוצא דופן בין סדרת ספרי נרקיסוס המפרסמת הגות פסיכואנליטית, אך הקורא המתעניין ב"פסיכואנליזה בין־תחומית" ימצא בו עניין רב. על תיאורי המקרים של פרויד נאמר שקוראים אותם כמו רומנים. על הנובלות הפסיכואנליטיות הכלולות בספר זה אפשר לומר שקוראים אותן כמו תיאורי מקרים. מתווספת לכך תוספת העונג הכרוכה בסיפור דמיוני. בין הספה הפרוידיאנית לזכוכית המגדלת של קונאן דויל, הקורא מובל - כמו אדיפוס - דרך חידות ומזימות אל תפניות מפתיעות, ללא אשמים וללא פשעים. בקרשנדו דרמטי רב־תנופה מישל גרנק מעמיד לפנינו מראה שבה אנו יכולים לזהות את עצמנו, לשמוע את הדי הנפתולים של החיפוש הלא־מודע שלנו, חיפוש אחר אמת שהיא תמיד סובייקטיבית, חבויה, נשכחת - או שרק דימינו לשכוח.
הספר כולל שלוש נובלות, דרכן הקורא נחשף לקונפליקטים, אולי אפילו לייסורים, של ז'וזיאן לאון, פסיכואנליטיקאית מבריקה ומוכרת בצרפת, של ד"ר בּוּרוּ, רופא משפחה ותיק ורגיש לתופעות לא מודעות וז'אן־פול, מתמחה בפסיכיאטריה שמגיע לבית־חולים מקומי. שלושתם נדרשים להתמודד עם מטופלים בלתי רגילים, שתובעים מהם התעמתות של ממש עם הרגשות, הפנטזיות והתהיות שהם מעוררים. על אף שמדובר בסיפורים דמיוניים, הם מאפשרים לנו לגעת בממשות של המציאות במצב האנליטי. שלושת הקלינאים נחשפים לעוצמתן של ההעברה וההעברה־הנגדית, עם כל המורכבות והכאבים שהן מכילות. אולם זאת דווקא ההליכה האיטית והדקדקנית בנתיב העברה־העברה־נגדית, מתוך הדיאלוג עם המטופל ובסיועו, שתאפשר לחשוף מעט מהמסתורין של המצב הקליני ולחתור אל האמת.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
