אהבותיו של אלכס

- פרק ראשון -

בתיכון

את השם אלכסנדר, או אלכס, הוא קיבל לזכרו של הסבא מצד האימא.

את אלכס אהבו כולם, אבל כאשר הוא סיפר לשרית בגיל 16 שהוא אוהב אותה, היא השיבה לו: ״אני לא בטוחה שאני אוהבת אותך״, וסירבה לקבל ממנו נשיקה על שפתיה.

אלכס לא הבין כיצד ייתכן דבר כזה. זה קרה כאשר ישבו השניים זה לצידו של זה על הספסל, מתחת לעץ הפיקוס הענף, רב העלים והמבטיח.

שניהם שתקו. סירובה פגע בו, אך הוא כלא את כעסו ואת תסכולו.

היא, מצידה, חשבה שעשתה את הדבר הנכון, כי היה נדמה לה שלא זכתה לחיזור ממושך ועקבי דיו.

הייתה זו שעת ערב מוקדמת, פנסי רחוב זרקו אור אל הגן הציבורי שבו ישבו שניהם על ספסל האוהבים המוכר. אנשים הסתובבו סביב הגן ובשביליו, כל אחד עסוק בענייניו, ואפילו נפש אחת לא הייתה שותפה לעלבונו של אלכס.

לאחר דקה או דקתיים, הבין אלכס, שדי לו בתשובה המעליבה, וכי המשך הישיבה על הספסל – במצב שנוצר – הוא חסר תכלית. הוא קם ממקומו, שלח אליה את מבטו, אמר: ״שיהיה לך ערב טוב״, פנה לעבר היציאה מהגן והלך לדרכו. היא חשה נעלבת מכך שעזב אותה ישובה לבד על הספסל. היא עוד הספיקה להשיב לו: ״שיהיה גם לך ערב טוב״, וזמן קצר לאחר מכן קמה גם היא ממקומה, פנתה לעבר היציאה הנגדית, על מנת לא לפגוש את אלכס, ונעלמה לדרכה. בביתה המתינו לה מטלות לימודים חשובות. חמש יחידות במתמטיקה אינן משימה פשוטה.

שרית לא הייתה הדבר היחיד שהעסיק את מוחו של אלכס. היה גם הכדורסל. התמסרותו של אלכס לכדורסל הייתה ידועה לכול, וזו אפילו התעצמה והייתה לו למקום מפלט לאחר שקיבל בחוסר ברירה את סירובה של שרית לנשק אותה על שפתיה. הוא ריכז את מרב מרצו באימונים על מנת לשפר את קליעותיו. שבוע לאחר מכן עמדה להתקיים תחרות דרבי נגד הקבוצה היוקרתית מבית ספר ״נצח ישראל״, וכולם ידעו שהניצחון מותנה בכושר הקליעה של אלכס.

בכיתה שבה למדו שרית ואלכס, למדה גם זהבה, אשר נחשבה לנערה היפה ביותר בכיתה. היא הייתה גם מפותחת מבחינה גופנית, עובדה שלא נעלמה מעיניהם של יתר הבנים בכיתתו של אלכס, וגם בשאר הכיתות בבית ספר ״שבח״. זהבה הייתה ספורטאית, והצטיינותו של אלכס בכדורסל הרשימה אותה מאוד. בעיקר העריצה את יכולותיו של אלכס ב״שלוש נקודות״. אלכס הפליא את מעריציו ואת מעריצותיו, ובמיוחד את זהבה, ביכולתו לקלוע כמעט מכל עמדה על המגרש, והעדפותיו באופן ברור היו להגיע לשלוש נקודות. זהבה לא הייתה המעריצה היחידה של אלכס, אבל היא הייתה הנחושה ביותר להשיג אותו, והיא הצליחה לזכות בו לאחר שהתאכזב מניתוק הקשר עם שרית, ואולי דווקא בגללו.

אהבת ליבו הייתה שמורה, אומנם, לשרית, ומיטב חלומותיו היו מוקדשים לה, אבל התמסרויותיה הגופניות של זהבה אפשרו לו להתגבר על התסכול ועל האכזבה לאחר שנדחה על ידי אהובתו.

לזהבה היה חזה שופע, ואלכס הפיק ממנו את מלוא החום הנפשי שחיפש בעולמו. שניהם הצליחו להפיק עונג רב מכל התעלסות, וחשו היטב את ההתחשמלות ההדדית שזרמה בתוכם. גופיהם התמסרו זה לזה, ואל עיקר עינוגם הגיעו השניים כאשר צלל אלכס אל גופה של זהבה, שאותה כינה בחיבה רבה, ״זהבי״, או ״הבי״.

בעומק ליבה ידעה זהבה שאהבתו של אלכס הייתה נתונה לשרית, והיא עצמה איננה האחת, היחידה והמועדפת. לעיתים אף הרגישה כי אינו משקיע את מלוא המאמץ במערכת היחסים שביניהם. היא רצתה יותר. היא רצתה שיתאמץ בשבילה, שיוכיח את אהבתו, אך כשרצונותיה לא התממשו, ולאחר ששקלה את מצב היחסים ביניהם, החליטה להעדיף לפי שעה את מה שהציע לה ולהסתפק בזה. "עדיף," חשבה, "להשאיר את המצב כמו שהוא. לפחות בינתיים." היא חששה שאם תקלקל את ההרמוניה המבלבלת שנרקמה ביניהם, היא עלולה להרוס גם את הקיים ולאבד את אלכס. עם זאת, לא פעם, בזמן שהתעלסו, רצתה לשאול אותו אם הוא באמת מעדיף אותה על פני שרית, אבל בכל פעם שעמדו המילים על קצה לשונה, נמנעה מלשאול מחשש שתגובתו תהיה קיצונית מדי.

לא פעם ולא פעמיים עלה בדעתה של זהבה לשוחח עם שרית בצורה גלויה על המצב המעורפל שנוצר באותו ״משולש״, שהיא הייתה חלק ממנו, אלא שאז חזרה בה. היא ניתחה בינה לבינה את המצב, והגיעה למסקנה ששיחה כזו לא רק שהיא חסרת טעם – היא עלולה להביך את שרית והיא בהחלט עלולה לסכן את יחסיה הנוכחיים עם אלכס במיוחד בְּשֶׁל העובדה שהיא עצמה לא ידעה בבירור איזו מערכת יחסים מתקיימת עדיין בין אלכס ושרית.

חוסר הוודאות גבר במיוחד לאחר שערב אחד, שנחרט היטב בזיכרונה, ראתה את שניהם נכנסים לגן שנחשב ל״גן האוהבים״. נעלם ממנה מה התרחש שם בין השניים. באותו ערב עלו במוחה מחשבות שאולי תתגנב אחריהם ותוכל לעקוב אחר מעשיהם, אבל אחרי היסוסים לא מעטים החליטה שאין זו הדרך לרכוש את ליבו של אלכס, והעדיפה להימנע מהדחף שעבר בה. היא לא הלכה אחריהם, המשיכה בדרכה סקרנית ונסערת, ותמונתם של השניים נכנסים אל הגן הגבירה את הספקות בליבה.

אלכס לא ידע היכן לכודה אהבתו לשרית, באיזה מרחק ממחשבותיו מרטטות מחשבותיה, אם בכלל, ועד לאיזה מרחק ממרכז ליבה של שרית הגיעו חיציו הדמיוניים. הספקות והאי־ודאות הטרידו אותו, הציקו לו ולא נתנו לו מנוח. אולי יש מתחרה על ליבה של שרית אשר הקדים וכבש את ליבה, והוא טרם עלה על עקבותיו?

אלכס נאלץ להמתין לסיומה של חופשת הפסח. הוא היה מלא ציפיות להגיע לבית הספר ולפגוש את שרית באחד המסדרונות.

חייו בלעדיה נראו לו ריקים מתוכן. הימים שבהם קיווה לפגוש את שרית, חלפו לשווא, בלי משמעות וללא תכלית. תחושת המועקה ליוותה אותו ורבצה על ליבו, והוא הסתובב כאריה שנכלא בגן החיות – מנותק לחלוטין משאר חיות העולם, שאותן הוא נועד לטרוף.

ואז, באחד הבקרים, ראה אותה צועדת מולו.

״בוקר טוב, שרית״, מיהר לברך אותה בחיוך.

היא החזירה לו חיוך מלבה תקוות. ״בוקר טוב, אלכס, מה שלומך?״

״אני בסדר גמור, תודה. שלומי טוב. איך הייתה חופשת הפסח שלך?״

״הייתה טובה מאוד, תודה,״ השיבה לו בטון מאופק.

הוא התקשה לפענח אם הייתה זו תשובה מזמינה להמשך שיחה או לא. בכל זאת החליט לא להחמיץ את ההזדמנות והציע, "מה דעתך, שרית, שנשב פעם יחד לשתות כוס קפה?" הוא הרכין קצת את הראש, העביר משקל בעצבנות מרגל לרגל, ואחרי שניות של שתיקה זרק לעברה, "נוכל לשמוע מה חדש, נקשקש קצת..."

היא העיפה לעברו מבט מופתע וחודר והשיבה, ״תודה, אלכס. אני מצטערת, אבל אתה הרי יודע – מוחרתיים הבחינה במתמטיקה, ולי חשוב מאוד לא להיכשל. אולי ניפגש בפעם אחרת...״ ואז אמרה "ביי", הסתובבה ונבלעה בקצה המסדרון בין שאר התלמידים.

סירובה נשמע הגיוני מאוד, אבל העמיק את כאבו של אלכס. אולי היא בכלל לא רוצה להיפגש איתי? חשב בליבו.

באותו ערב ניסה אלכס להדחיק מזיכרונו את השיחה עם שרית ואולי אף למחוק אותה מראשו. הוא השתרע על תלולית דשא רכה בתוך חורשה חשוכה, בחלקה צדדית של ״גן הגיבורים״ אשר הוקם לזכר הנופלים במלחמת השחרור. הוא שכב על גבו, עיניו נעוצות בשמיים, וספר כוכבים כמנסה להדחיק מחשבות אחרות מליבו. זהבה נצמדה לגופו. הוא הסתובב לעברה, ידו גיששה את קימורי גופה והם התמסרו זה לזה.

היא ידעה להעריך את התמסרותו הרבה אליה, והשכילה להעביר לאלכס את עוצמת רגשותיה. ״תודה לך, אלכס, אתה יודע לאהוב,״ היא לחשה לאוזנו כאשר נרגעו.

״את סופר־וומן,״ הוא השיב לה, ״שוב הצלחת להעביר אותי לעולם אחר. גרמת לזרמים בכל גופי. הייתי מחושמל.״ היא נלחצה אליו בכל כוחה, אצבעותיה החליקו על פניו, ליטפו את זיפי הזקן הקשים שהחלו לבצבץ על לחייו, והמשיכו לגלוש במורד חזהו ובטנו. גופו הגיב. הוא נדרך לקראתה, ואיבריו המתוחים הכשירו אותו לצלילה נוספת לתוך גופה.

למרות הקרבה הרבה שאלכס וזהבה הגיעו אליה, עדיין נשאר ביניהם פער רגשי, חבוי בפינות סתר נעלמות אצל שניהם. אלכס המשיך לאהוב את שרית בסתר ליבו. המגע הפיזי עם זהבה, אף שזרם בין השניים כגלי סערה וגרם להם הנאה מרובה, לא הצליח ליצור באלכס את האהבה המצופה. לזהבה היה נדמה שהיא חשה בכך, אבל היא לא העזה לאשר או להכחיש את חששותיה בדרך כלשהי.

גם אלכס נעטף מפעם לפעם בתחושה, לכאורה חבויה, שהוא מאוהב בזהבה, אבל מחשבות מתסכלות על שרית השיבו אותו למציאות מכאיבה חסרת פתרונות. כלל וכלל לא עניינה את אלכס התאוריה המקובלת של מומחי החינוך למיניהם, שלפיה בזמן הלימודים בבית הספר התיכון עוברים בנים ובנות תקופה בעייתית בנתיב התבגרותם לאורך התפתחות מיניותם, ושעל השאלות המורכבות השונות ניתן לכאורה למצוא תשובות ענייניות בספרים ובמאמרים המדעיים. בפועל, מפנות כל העצות המועילות את עורפן לנערים ולנערות, הנדרשים לחצות את הרוביקון פעם ועוד פעם ועוד פעם בתקופת מצוקה זו.