דיאלוג

כיצד מסודר היקום וכיצד נברא? כמה ממדים יש בו? האם השמיים משתנים? מה נתגלה בשמש ומסביב לצדק? מה פירוש המשפט "שמש בגבעון דום"? ממה עשוי כדור הארץ? מדוע סיבובו אינו משליכנו לחלל? כיצד מטפסים על הכרמל? האם הירח דומה לעמודי הענן והאש שהדריכו את בני ישראל? האם יש חיים על הירח? ומדוע מציפה הגאות את ונציה?
מי הוא זה השולט בגופנו, הלב או המוח? מדוע מתעייפות החיות? מדוע מפרקיהן כדוריים? במה שונה האפרסק מהזית? כיצד מכוונים רובה אל ציפור? איך יורים חץ מקשת? ומהו סודם של שחקני הטניס והכדורת?
האם מותר לנו לדרוש במופלא מאיתנו? במה דומה חוכמתו של האל לשלנו? האם כל תושבי קנדיוטו שקרנים? האם סוקרטס שקרן? מה חושבים חברי הסנאט על פשוטי הדעת? מה מסתירה כת הפיתגוריאנים? ומדוע יש לנו צורך בצבעים ובאותיות?
שלושה חברים טובים – סאלוויאטי המדען החובב, סאגרדו הסקרן וסימפליסיו השמרן – נפגשים בווילה בונציה של המאה ה־17 ודנים במשך ארבעה ימים בכל השאלות האלה, וברבות נוספות. הם מתפלספים בחן רב, בסובלנות, בצניעות, בהומור חברי ובסקרנות אין קץ. 
גלילאו גליליי הנציח כך את ידידיו הטובים ביצירה הספרותית־מדעית המרתקת הזו, שבגינה גזרה עליו האינקוויזיציה מעצר בית עד לסוף ימיו. הספר הוא חגיגה של מדע, אמונה, תבונה, יושר, אומץ לב, ספקנות בריאה, וגם ביקורת נוקבת על האקדמיה, על הדת, ועל גווניה הרבים של החולשה האנושית.

הקדשת הסופר לדוכס הגדול של טוסקנה

הוד אצילותו הדוכס הגדול,

גדול ועצום הוא השוני שבין בני האדם לשאר בעלי החיים, אך יש שיעידו שכאלה הם ההבדלים גם בקרב בני האדם. הרי מהו ערכו של אחד ביחס לאלף? ולמרות זאת, יכול אדם בודד להתעלות גם מעל אלף איש, ולא יימצא ביניהם אפילו אחד שיוכל להשתוות אל שיעור קומתו. השוני שבין בני האדם נובע ממנעדה הרחב של התבונה האנושית, וטמון בהבדל העצום שבין הפילוסוף לשאר בני האנוש, שכן הפילוסופיה, אותו מזון־על שנברא רק עבור אלה המסוגלים לטעום ממנו, היא המפרידה ומגביהה את הפילוסוף, בזכות הרגלי תזונתו, מעל הוויית ההמון.

כי זה המכוון גבוה הוא הנעלה מכולם, וספרה העצום של הטבע,[2] מקור הפילוסופיה, הוא המשיא את מבטינו למרום: שכן בספר שלה, בין נבכי מילותיו, חבויה יצירתו של האמן הכול־יכול; והיא שלמה ומדויקת, וכל פרט בה חשוב ומיוחד, ונשזר במארג המציאות הגדולה. ומעל לכל פלאי הטבע שאי־פעם נוכל להבין, ניצב, כך אני מאמין, היקום: במרחביו העצומים הוא מכיל ומניע את הכול, מתנשא מעל היצירות כולן, מתווה את קיומן ומקרין עליהן מהודו ומהדרו.

ומדי פעם בפעם קמים כמה יחידי סגולה, בני אדם מעטים הניחנים בחוכמה מופלגת שמבדילה ומרימה אותם מההמון שסביבם, וכאלה היו תלמי וקופרניקוס, אשר העמיקו לחקור בין דפי ספרה של הטבע, נשאו מבטם אל על, והתפלספו על כמה מצפונותיה של היצירה הגשמית.

עבודתם של שני אלה מהווה את המרכז שסביבו מתנהלים הדיאלוגים בספרי, המוקדש כל כולו להוד רוממותך. כך לא יועם זוהרה של היצירה שהורישו לנו שני המוחות המבריקים האלה, אשר זקוקה אף היא לתמיכה ולסיוע מהנדיב שכה היטיב עימי. רק כך תזכה היא לתהילה ולחסות להם היא ראויה.

ובזכות רסיסי האור שפיזרו שניהם בחשכת הבנתי, עבודתי כולה כמוה כשלהם; וגם של הוד רוממותו, שנדיבותו ורוחב ליבו קנו לי את השקט והשלווה שדרשה מלאכת הכתיבה. בימים האלה, בזכות רוב העושר והכבוד שהרעיף על ראשי, רואה הספר אור.

בחסדך הרב, הוד מעלתך, קבל נא את ספרי, ואם ימצאו בו אוהבי האמת פירות של ידע ותועלת, יֵדעו שנכתב בהשראתך ותחת חסותך המנחמת מכל מכאובי העולם. בתפילתי זו שתזכה לפריחה ולשגשוג באמונתך ובכל דרכיך, קבל נא את תודתי והערכתי העמוקה.

נתינו ומשרתו הצנוע והמסור של הוד אצילותו,

גלילאו גליליי

[2] גלילאו מתייחס אל הטבע כנקבה. 

לקורא הנבון

לפני כמה שנים פורסם ברומא צו מתקן[3] בניסיון למתן את סערת העידן המודרני ולהשקיט את קולות הגישה הפיתגוריאנית הדוגלת בתנועת כדור הארץ. היו שמיהרו לטעון שהצו הוצא בחוסר שיקול דעת ומתוך בורות, ותלונות עלו שאל לאלה שאינם בקיאים בתצפיות אסטרונומיות לקצוץ כך את כנפי התבונה הטהורה.

בשמעי את אותן טענות עזות מצח, לא יכולתי להתאפק עוד, והחלטתי, טעון בנחישות ובתחושת שליחות, להתייצב בפני הציבור במרכז הבמה העולמית ולהעיד למען האמת הכנה. כך מצאתי עצמי ברומא באותם ימים, שם שמעתי רק מילים חמות מפי בכירי כמורת בית המשפט, שאף טרחו ועדכנו אותי בטרם פורסם הצו.

טענתי בפניהם שתועלת רבה תצמח לנו אם נספר לעמים שסביבנו על הידע העצום שקיים בנושא הזה כאן באיטליה, ובמיוחד ברומא, ידע שעצם קיומו אינו עולה כלל על דעתם של המשכילים שמעבר להרים. נוכל להציג בפניהם את התובנות הרבות שצברנו על המערכת הקופרניקנית, שאת כולן בחנה ואישרה הצנזורה הרומאית, ולהראות להם כיצד נוצר כאן אקלים נוח המשרה סביבו לא רק אמונת אמת משובבת נפש, אלא גם מנעד רחב של תובנות גאוניות המענגות את המחשבה.

עד כה צידדתי בגישתו של קופרניקוס בוויכוח הזה, ובמתמטיקה טהורה ניסיתי להציג את תנועתו של כדור הארץ כהסבר ההגיוני ביותר; לא באופן מוחלט חלילה, אלא רק כנגד גישתם של כמה מחסידי אריסטו המקצוענים, אשר כלל אינם ראויים לתואר הזה, שכן הם צועדים בדרכים אפלות ואינם מתפלספים מכוח תבונתם, אלא רק מזיכרון עמום של ארבע סיבות מעורפלות.[4]

אדון בשלושה נושאים עיקריים. ראשית, אנסה להראות שכל הניסויים שניתן לערוך על כדור הארץ לעולם לא יוכלו להוכיח את עובדת תנועתו, שכן תוצאותיהם אולי יתאימו לתנועתו, אך גם למנוחתו. אקווה שקוראיי ילמדו את כל העובדות בנושא וירכשו תובנות שלא ידעו קודמיהם. שנית, אבחן תופעות שמימיות התומכות בגישתו של קופרניקוס, עד כי נדמה שהיא הנכונה, ואוסיף ראיות שבוודאי יועילו למדע האסטרונומיה, אם כי לא בהכרח יעידו על המהות האמיתית של הטבע. שלישית, אציג רעיון מבריק: כבר טענתי בעבר שהבעיה הסבוכה של גאות הימים תוכל לזכות לעדנה רק מעצם קיומו של סיבוב כדור הארץ. עד מהרה עברה הכרזתי זו מפה לאוזן, וכבר מצאה לה אבות רבים ואוהבים אשר אימצוה כאילו נולדה מתבונתם שלהם. לכן בטרם יסתער לעברי אדם החמוש בנשקי שלי ויאתגרני בנושא החשוב הזה, החלטתי לגלות בפניכם את היתכנותו של העניין, אם אכן נמצא כדור הארץ בתנועה.

בזכות כל אלה, אקווה שייווכח העולם כולו שכפי שהרחיקו עמים רבים במסעותיהם, כך העמקנו אנו במחקרינו, ושסירובנו להשלים עם יציבותו של כדור הארץ אינו רק גחמה מתמטית, ואינו נובע מאי־הבנתנו את שידעו קודמינו. סירובנו נובע מהתבונה שהקנתה לנו דבקותנו באמונה, בדת ובחוכמתו של האל הכול־יכול, ומתוך הכרתנו הצלולה במגבלותיה של התבונה האנושית.

סברתי שמוטב יהיה אם אסביר את רעיונותיי באמצעות דיאלוג, אשר מטבעו אינו דורש הוכחות מתמטיות מסודרות, ובכך מאפשר חריגות תכופות מנושאי הדיון, שלעיתים מעניינות לא פחות מהטיעון המרכזי.

ובכן, לפני כמה שנים ניתן היה למצאני פעמים רבות בעיר הנפלאה ונציה, שקוע עד צוואר בדיונים בחברתו של אדון ג'ובאני פראנצ'סקו סאגרדו, אדם חריף שכל משושלת אצילה. מפירנצה נהג להגיע אדון פיליפו סאלוויאטי, שהפחותות במעלותיו היו מעמדה הרם של משפחתו ועושרו המופלג; הוא היה אינטלקטואל נבון, שמכל התענוגות תמיד העדיף להעשיר את מחשבתו במדיטציה הגונה. פעמים רבות נהגתי לשוחח עם השניים בעניינים האלה, כאשר מדי פעם התערב בשיחתנו פילוסוף אחד מחסידי אריסטו, שמגבלתו היחידה בדרכו אל האמת הייתה השם שרכש לעצמו כפרשן נאמן של אריסטו.

כעת, לאחר שמותם הטראגי מנע מוונציה ומפירנצה את שני המאורות הגדולים האלה, אשר נלקחו מאיתנו בדמי ימיהם, גמלה בליבי ההחלטה, ככל שיתירו כישוריי הדלים, להנציחם בין הדפים האלה כבני השיח בוויכוחים. לא נפקד גם מקומו של אותו חסיד אריסטו אהוב, אשר בזכות חיבתו היתרה להגותו של סימפליסיוס, חשבתי שראוי יהיה לא להזכירו בשמו ולהותירו תחת שם הפילוסוף מושא הערצתו. מי ייתן ויזכו שתי הנשמות הללו, אשר אנצור לעד בליבי, לקבל את מצבת הזיכרון הזו שכתבתי לאהוביי המתים, ונצח רהיטות לשונם יסייע בידיי להאיר בהגותי את דורות העתיד.

כמה דיונים נערכו (בהזדמנויות שונות) בהשתתפות האדונים הנכבדים, אשר במקום להרוות את צימאונם לידע, רק העצימוהו. לכן, בתבונתם הרבה, גמרו השלושה אומר להיפגש לכמה ימים שבהם יניחו בצד את כל ענייניהם האחרים, ויקדישו עצמם באופן מסודר להתעמקות בנפלאותיו של האל אשר בשמיים ובארץ.

הם נועדו במעונה המפואר של משפחת סאגרדו הידועה, ולאחר דברי הנימוסים המסורתיים, הקצרים למדי, פתח אדון סאלוויאטי ככתוב להלן.

[3] salutifero editto 
[4] חומר, צורה, יוצר ותכלית. אלה יסודותיו של ההסבר השלם במטאפיזיקה של אריסטו.