האוצרות האבודים - המארז המלא
שלמה המלך, שמלך על כל העולם כולו בחוכמתו, נפטר מן העולם. הגזרה שניתנה עוד בימי דוד המלך, לאחר שחילק את שדהו של מפיבושת בינו ובין ציבא עבדו, וקיבלה משנה תוקף מנבואתו של אחיה השילוני לאחר נשואי שלמה עם בת פרעה, מרחפת מעל לראשו של רחבעם בן שלמה, יורש העצר…
הספר המוגש לפניכם באהבה הינו השישי בסדרת "האוצרות האבודים" וחותם את ספר מלכים א' שבספרי הנביאים הראשונים. הרבה מלכים, מלחמות, תהפוכות ומהפכות מלוות את הספר. זהירות! שימו לב והחזיקו ראש (ואולי עדיף גם לשים קסדה ☺) אנחנו יוצאים לקרבות ארוכים, שכנראה, ימשיכו גם בכרך הבא…
פרולוג
ואוו... איזו שנה מטורפת! שנה של תהפוכות, בידודים, חיסונים, בדיקות ומסכות :)
אם יבוא מישהו וינסה לסכם את שנת תשפ"א (2021) במילה אחת הוא יאמר את המילה קורונה (השם המקצועי covid 19 לא תפס ממש אצלנו), מילה שנכנסה לתוך חיינו באמצע שנת תש"פ ומלווה אותנו עד עכשיו (אני מקווה שבקרוב היא תישכח מהעולם). עד לפני פריצתה הסוערת אל תוך השיח הציבורי, הייתה מוכרת המילה קורונה במיוחד לחובבי הבירה המקסיקנית הידועה, זאת שמגישים אותה עם פלח לימון. מילה שמהדהדת כל רגע נתון, ברחוב, בחנויות, בבתים וכל שכן בכלי התקשורת. כמעט בכל שיחה משתרבבת לה המילה כמה פעמים...
אתם בוודאי שואלים: "מה זה קשור לכאן? מה הקשר בין הקורונה לספר?".
ובכן... אין ממש קשר :) כמעט, חוץ מזה שפירוש המילה "קורונה" הוא כתר, והספר הזה מספר על כתר המלוכה שניתן לדוד המלך ולזרעו אחריו. הכתר שלאחר פטירתו של שלמה המלך נחלק לשניים. מלכות ישראל המאוחדת והמפוארת התרסקה לרסיסים לאחר פטירתו של המלך ששלט על כל העולם, והתפצלה לשני מחנות החיים בסמיכות זה לזה ומנהלים אורח חיים שונה לגמרי. אחת מאשימה את השנייה בהתרסקות, מנהיגיהם משסים את העם זה בזה על מנת לשמר את דרך חייהם (אינני מנסה לרמוז שזה קשור למה שקורה אצלנו עכשיו...). אחים שיושבים משני צידי הגבול הלא טבעי שנוצר מחויבים, על פי מנהיגיהם, לראות אח את אחיו כאויב המסכן את דרך חייו. שנאה וקיטוב קיצוני משודרים בכל עת על מנת לשמר את הכתר ביד האוחזים בו. לעיתים מתקרבות שתי הממלכות זו לזו, בדרך כלל בשביל אינטרסים של המולכים עליהן. דבר שבדרך כלל לא מחזיק זמן רב כי האינטרסים משתנים...
האמת היא שהשנה המטורפת הזאת העבירה את כולנו שינויים קיצוניים. ההרגלים השתנו מבלי ששמנו לב, צורת הדיבור השתנתה (זה שונה כשמדברים עם מסכה על הפנים:)), ואפילו הלך המחשבה התחלף. דברים שנראו חשובים מאוד הפכו להיות זניחים, ולהפך. אנשים יושבים יותר בבתים, מכונסים עם המשפחה והילדים. המחשבה על "לצאת לבלות" הפכה להיות רחוקה ומצריכה המון הכנה והתבוננות אם הדבר נצרך. האירועים המשפחתיים הפכו להיות קטנים ומצומצמים מאוד (אנחנו חגגנו בר מצווה לבני הבכור בחצר הבית עם כ- 20 מוזמנים בלבד. כמו כן, ערכנו חתונה לזוג חברים בחצר הבית שלי עם אותה כמות מוזמנים). ההמוניות הפכה להיתפס בעינינו כסכנה, חוג המשפחה והחברים הצטמצם. ההכרח והרצון להיות "איש העולם הגדול" השתנו, וכולנו הפכנו להיות יותר ויותר אנשי משפחה.
דבר נוסף, שלדעתי, קרה. אנשים התחילו לקרוא יותר ספרים! כמה אפשר לבהות בחדשות החוזרות על עצמן המשודרות במסך, לראות סרטים בנטפליקס או לגלוש בטלפון "החכם"? ההרגשה שלי היא שאנשים החלו לחפש משהו אחר... עשרות אלפי ספרים נרכשו ממני בשנה האחרונה. אני מקבל אלפי תגובות, בין ברשתות החברתיות ובין במסרונים של אנשים ש"מתוודים" שכמעט לא קראו בחייהם ספר. המון אנשים מספרים לי שסדרת הספרים "האוצרות האבודים" הפכה להיות חלק בלתי נפרד מחיי היום יום של כל בני המשפחה. הם קוראים את הספרים שוב ושוב ומרגישים שהם חלק ממשהו עצום שנקרא עם ישראל.
בצעירותי חייתי תקופה מסוימת בלונדון. שם חלקתי בית גדול עם כמה חברים בריטים משכילים בוגרי מיטב האוניברסיטאות בבריטניה. כמעט כל ערב היה מגיע חבר של אחד החברים לשבת איתנו, כשהוא תמיד נראה נפוח מחשיבות עצמית. ערב אחד הוא הזמין אותנו לביתו. נכנסנו לבניין מפואר ועלינו לפנטהאוז ענק שמשקיף על כל לונדון. הייתי בהלם מהעושר שנשקף מכל פינה בבית. חשבתי לעצמי שהבחור הוא בנו של איש עסקים גדול או משהו כזה (היה לי ברור שהעושר לא מגיע ממנו). לא הצלחתי לעצור בעצמי ושאלתי אותו במה אביו עוסק. הבחור ענה בחיוך זחוח מגאווה שאביו הוא החצוצרן של המלכה. דהיינו, בכל פעם שהמלכה נכנסת לפגישה חשובה, אביו תוקע בחצוצרה לכבודה. חשבתי שאני הולך להתפקע מצחוק אבל כשראיתי את ההתפעלות ששאר חבריי הבריטים ייחסו לתפקיד, בלמתי את עצמי. ההבנה שכל חבריי הבריטים ראו באדם שתפקידו בחיים זה לעשות תותולולום תותותותותולולום תותותותו... מעלה יתרה, העלו בי מחשבות על מי אני בעצם. זה היה אחרי המסע שלי במזרח הרחוק, כך שספר התנ"ך כבר היה באמתחתי. המשכתי לקרוא בו ביתר התבוננות, מחפש למצוא היכן אני בסיפור הזה. לאחר שנים ראיתי פירוש של רבי נחמן מברסלב על הפסוק שכתב דוד המלך בתהילים: "אז אמרתי, הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי". רבי נחמן פירש זאת שאדם צריך להתבונן בכל מקום שהוא לומד איך זה קשור אליו. האמת היא שלא הצלחתי כל כך למצוא בזמנו את הקשר ביני ובין התנ"ך, מלבד זה שאני בן משפחה וצאצא של אלה שהתנ"ך מדבר עליהם.
ליבי תפילה שבזכות סדרת "האוצרות האבודים" יהיה קל יותר לכל אחד ואחת מהקוראים היקרים למצוא את הקשר שלהם עם ספר התנ"ך וגיבוריו.
פרק א
בשורה
ירבעם קם ממקומו כנשוך נחש. המשרת שנכנס לחדרו וסיפר לפי תומו את החדשות המרעישות הביט בו במבט תמה. ירבעם החל מפזז בחדר מבלי לשים לב למשרת ההמום. אשת ירבעם, אנו, נכנסה מחדרה לחדר בעלה, מביטה בו אף היא בתמיהה.
"הוא מת!", קרא ירבעם לעבר אשתו בעודו רץ לאחוז בידיה ולשתף אותה בריקודו העליז. "את מבינה? הוא סוף סוף התפגר! סוף סוף נוכל לחזור לגבולות ארצנו בלי פחד, סוף סוף אוכל לקבל את מה שאמר לי אחיה השילוני בנבואתו!".
אנו חייכה חיוך רחב, מבינה את משמעות דברי בעלה. "זאת אומרת שעוד מעט אהיה מלכה?", שאלה.
ירבעם הנהן בראשו ברינה והשיב בהנאה: "כן אשתי, עוד מעט אהיה מלך ואת תהיי מלכה והילדים המתוקים שלנו, אביה ונדב, יהיו נסיכים". הוא הניף את אשתו באוויר בעודו מפזז בשמחה.
המשרת השתעל קלות, מנסה לשחרר את עצמו מהמחזה המוזר והמתמיה, שבו אדונו חמור הסבר מפזז באושר לאורך ולרוחב החדר עם רעייתו.
"רק רגע אחד ידידי היקר", אמר ירבעם בחיוך כשנזכר במשרת שבישר לו את הבשורה המרנינה. הוא הוציא מכיסו מספר מטבעות זהב, שלשל אותם לידי העבד המופתע ואמר לו: "דאג לנו לארוחה חגיגית ולאחר מכן לך הביתה, התענג עם אשתך וילדיך". הוא טפח על כתף המשרת כעל כתף חבר משכבר הימים. "הזדרז ידידי היקר, יום חג לנו היום!". המשרת מיהר לעשות את רצון אדונו בעודו אוחז בחוזקה את המטבעות שקיבל.
ירבעם ואנו המשיכו לרקוד משמחה, ושני בניהם הצעירים שנכנסו לחדר לקול ההמולה הצטרפו למחול הוריהם המוזר. שעה ארוכה נמשכה השמחה. ואז, נקש המשרת בדלת, מוליך אחריו שיירת מלצרים הנושאים כל טוב לחגיגת אדונו. ירבעם צנח על הכיסא באפיסת כוחות, החיוך המרוח לא סר מעל פניו הקורנות מאושר.
אנו התיישבה על יד בעלה, מבט מהורהר עלה על פניה: "האם נראה לך שזה בטוח לחזור לארץ? מן הסתם, כרגע המליכו את רחבעם, לא נראה לי שהוא יוותר על כיסאו בקלות כל כך".
ירבעם צחק קלות: "וודאי שהוא לא יוותר על כיסאו, והאמת היא שהוא לא אמור לוותר עליו, הכיסא שלו... איך אומר את זה?... יצטמצם". הוא פרץ בצחוק מתגלגל והמשיך דבריו: "אני מכיר את רחבעם מספיק טוב, הוא לא כמו אבא שלו! שלמה היה אדם חזק. האמת היא שזה די מפתיע שאדם כשלמה, שנולד לתוך עולם של תפנוקים, יהיה חזק במידה כזאת. אבל לפי מה שהבנתי, הוא לא הפך רכרוכי רק בזכות אימו בת-שבע. מספרים, שהיא הייתה מפליאה בו את מכותיה כשהוא היה צעיר, כאשר הוא לא היה נוהג כשורה על פי אמות המידה שלה. היא הייתה קושרת לו את הידיים ומצליפה בו עם שוט. אני חושב שזה די הועיל לו בסופו של דבר, כי הוא באמת מלך בחוזק ועוז, אף על פי שכל ימי חייו לא הייתה שום מלחמה. רחבעם, לעומתו, הוא בנה של נעמה העמונית, שאותה נשא שלמה כשהיה צעיר מאוד. נעמה דאגה לרפד את בנה בתפנוקי מעדני מלכות, כנראה כדי לפצות אותו על החיסרון של דמות אבהית שנמצאת בסביבה. כידוע לכולם, שלמה לא היה בן אדם פנוי. או שהוא היה לומד או שהיה עסוק בענייני המלכות". ירבעם הביט באשתו במבט מעמיק ואמר: "את צריכה להבין שכאשר גם אני אהיה מלך, אזי לא אוכל להיות בחברתכם הנעימה זמן רב כפי שאני כיום".
אנו הנהנה בראשה לאות הבנה. ירבעם המשיך: "אז כפי שאמרתי לך, הוא לא יצטרך לוותר לגמרי על המלכות. בנבואה שאמר הנביא אחיה ישנה הבטחה לשלמה שזרעו ימלוך על שבט אחד ואני על עשרה, כך שהוא עדיין יהיה מלך".
"אבל ישנם שנים עשר שבטים, מי ימלוך על השבט השנים עשר? יכול להיות ששבט אחד ייוותר בלי מלך?!", התפלאה אנו.
ירבעם השיב לה: "לפי מרב הבנתי, רחבעם ימלוך בעצם על שני שבטים, יהודה ובנימין. את יודעת שלשניהם יש חלק ונחלה בירושלים וסביבותיה, כך שהם די מוכרחים להיות ביחד. האמת היא שזה די מוזר שדווקא שני השבטים הללו הם בלתי נפרדים, כי שאול המלך היה משבט בנימין, ודוד המלך, שהחליף אותו, היה משבט יהודה". ירבעם שקע לרגע בתוך מחשבותיו, ואז הפטיר כפותר תעלומה: "אולי בגלל היחס המועדף שנתן דוד לבני יהונתן בן שאול, קיבלו עליהם שבט בנימין את מלכותו בצורה מוחלטת כל כך".
אנו נראתה כמפליגה על גבי ענן דמיונותיה, רואה את עצמה יושבת בגאון על כס המלכות כשמשרתות רבות חגות סביבה, מנסות לרצות את המלכה המהוללת. "נראה לי שכדאי יהיה לנסות לכבוש את ממלכתו של רחבעם. העניין הזה של שני מלכים ששולטים על עם אחד נראה לי מוזר ומופרך. לנו יהיו עשרה שבטים ולרחבעם רק שניים, כך שבקלות נוכל לנצח אותו!".
ירבעם הביט באשתו ונאנח, כנאלץ להרצות את דבריו לילדה קטנה: "אין סיכוי... יש נבואה שאני אשלוט על עשרה שבטים והוא על השאר! אי אפשר לשנות זאת, וממילא אין טעם לחשוב ולחלום על כך. יהיו שני מלכים, אחד ימלוך על יהודה ואני אמלוך על ישראל".
אנו העלתה חיוך על פניה, מביטה בילדיה האוכלים בשקיקה מהמעדנים. "טוב! בכל מקרה אהיה מלכה! שנים עשר שבטים או עשרה זה לא כל כך משנה, בוא נצטרף לחגיגה עם הילדים", הציעה לבעלה.
השניים ישבו לאכול עם ילדיהם המרוצים. קריאות שמחה פרצו מדי פעם בפעם מפי הילדים, המבינים כי אביהם עתיד להיות מלך בקרוב וכי הם יהיו נסיכים מלכותיים.
"אתה נראה מאוד מהורהר", סחה אנו לבעלה, שנראה כי המזון הרב המונח על צלחתו לא מעניין אותו. "על מה אתה חושב?".
ירבעם הניח את המזלג על הצלחת, נשען לאחוריו ואמר: "אני חוכך בדעתי לאיפה אנחנו צריכים ללכת מכאן. בתחילה חשבתי על ירושלים, אבל מהר מאוד הבנתי שלא כדאי להיכנס ללוע האריות מההתחלה. אחר כך עלתה לי חברון במחשבה, כי שם בעצם התחיל דוד את מלכותו, אבל גם היא בממלכת יהודה ולכן לא כדאי. נראה לי שהכי טוב שנלך לשכם. היא אחת הערים הגדולות של השבט שלי, שבט אפרים, כך שתהיה לי אוזן קשבת אצל בני שבטי. את יודעת שדאגתי שהשמועה על דבר הנבואה שניבא אחיה השילוני תגיע לכל מיני אוזניים שדי מעוניינות בשינוי. יש גם את האנשים שלי בתוך השבט, אלה שהיו איתי בזמן שהוכחתי את שלמה המלך על מעשיו בבית המדרש. הם ישמחו להחליף את השלטון". חיוך מרוח על פניו של ירבעם. "שכם, זה המקום! שם נמכר יוסף, שם נלקחה דינה ושם תיחלק המלכות!".
"איפה שאתה רוצה, אדוני המלך", צחקה אנו, "העיקר שאשב על כס המלכה. אין לי סבלנות! אני הולכת לצוות למשרתות להתחיל לארוז...". אנו קמה ממקומה וירבעם הביט אחר אשתו, רואה כי היא כבר שינתה את דרך הילוכה בעקבות הבשורה שמעלה אותה לגדולה. הוא עצם את עיניו, מארגן במחשבתו הבהירה את הדרכים אשר עליו לפעול בהן. "עליי לדאוג שהבקשה שאהיה מלך תגיע מהעם. אף על פי שנאמרה הנבואה, והרבה אנשים מודעים אליה, אין לי את האמצעים לקחת את השררה בכוח. אם הם לא יתרצו לכך מעצמם, הם תמיד יוכלו לדחות את דבר הנבואה ולומר שנבואה לרעה יכולה להשתנות עם הזמן. ובאמת, הנבואה הזאת רעה לרחבעם, ויש צד לומר שהיא רעה לכל העם, כי פילוג לא גורם לדברים טובים בדרך כלל. אם הבקשה לשינוי תגיע מלמטה, ממילא הם יצטרכו להיכנע תחת ידי. לאחר שאמלוך, יהיה לי התוקף להחזיק במלכותי אפילו בכוח הזרוע אם אהיה מוכרח. אני חייב לגרום לאנשים לחשוב שהמצב שלהם הוא בכי רע, ושרק אני אוכל להביא להם שינוי מבורך שישפר את מצבם הנורא". חיוך גדול כבש את פניו. "לא קשה להסית את ההמון... תמיד אפשר להראות לאנשים את חצי הכוס הריקה ולבטל את הטוב שיש להם בהתעמקות בחסרונות. הבקשה והחיפוש אחר מה שאין, תמיד מסעירה יותר מהמציאות הקיימת".
"אדוני, ישנם כאן כמה אנשים שמבקשים לראותך, נראה לי שהם הגיעו מארץ ישראל", קרא המשרת ההדור, שנראה כמופתע מהופעת המבקרים.
ירבעם קם ממקומו בזריזות. "מארץ ישראל?... תכניס אותם... רגע, רגע... חכה...", הוא חישב דרכו במהירות, "רגע, תאמר להם שאני עסוק כרגע, ושאוכל להתפנות לקבל אותם רק עוד כשעה - שעתיים". חיוך עלה על פניו של ירבעם ממראה הפליאה שעל פני משרתו. "הוא לא מבין, אבל אינני יכול להיראות כאדם המצפה למשלחת שתגאל אותו מגלותו", חשב ירבעם לעצמו.
המשרת הביט באדונו בפליאה. הוא יודע שזמן ירבעם פנוי, וכי מייחל הוא לאנשים שיגיעו מישראל אליו. "כרצונך אדוני", סח ויצא אל המשלחת.
"דאג להם לאוכל ושתייה בינתיים", ציווה ירבעם למשרת היוצא.
"בוודאי אדוני", הפטיר המשרת.
"אנחנו שמחים מאוד שאדוננו הצליח להתפנות מהר כל כך על מנת לקבל את פנינו", סח ראש המשלחת בעודו מרכין את פניו בכבוד לירבעם.
"אההה... זה בסדר... בסך הכול דחיתי כמה פגישות חשובות עם שרי המדינה, כי הבנתי שבאתם אליי מרחוק, הם תמיד זמינים כשאני צריך", אמר במסווה ענווה.
"אנחנו מודים לך מאוד, אדוננו ירבעם. אנחנו לא רוצים לגזול הרבה זמן מזמנך היקר, אבל באנו בשליחות חשובה עד מאוד אליך. נשיא שבט אפרים ומועצת חכמי השבט ציוו אותנו לבוא לאדוננו בבקשה".
ירבעם הביט בהם בפליאה: "בקשה אליי מנשיא שבט אפרים ומועצת החכמים?...".
"כן אדוני. נשיא השבט ומועצת החכמים מבקשים מאדוני כי ישוב חזרה לישראל. האם ידוע לאדוני ששלמה המלך נפטר וכעת יושב על כיסאו בנו רחבעם?".
עצב נראה על פני ירבעם. "אז זה נכון... שמעתי שמועות נוראות אבל מיאנתי להאמין". הוא התיישב על הכיסא כלא מסוגל להכיל את הכאב. "ברוך דיין האמת", סח בקול כואב.
האנשים הביטו בו בפליאה. הם יודעים כי הוא הרי חי בגלות עקב הוצאת גזר דין מוות עליו מפי המלך שלמה בגלל תוכחתו אותו.
ירבעם הרים עיניו, מתבונן באנשים. "אני מבין את הפליאה שבעיניכם על כאבי, אבל עליכם לדעת שבכל ליבי אהבתי את המלך, ורק בגלל אהבתי לעם ישראל הוכחתי אותו בזמנו. הוא היה אדם יקר, אבל לצערי לא הבין את רוח העם ולא היה מסוגל להבין כמוני את כאב האנשים הפשוטים. מנהיג העם צריך להיות אחד שצמח מהעם. אביו דוד המלך היה מסוגל להבין כי הוא היה בצעירותו כמוני, נבזה ונרדף. לצערי, שלמה המלך, על אף חוכמתו הרבה, לא הצליח להבין זאת". הוא קם לאיטו ממקומו ואמר: "אני מקווה שבנו המלך רחבעם ישכיל להבין יותר את צרת העם ולהוריד את עול המיסים ולדאוג למסכנים...".
ראש המשלחת נאנח ואמר: "אתה מבין, אדוני, שעל פי הלך הרוחות המנשבות בארמון המלוכה נראה כי זה לא יקרה! על פי השמועות שמסתובבות, רחבעם לא רק שלא יוריד את המיסים, נראה כי הוא אפילו יעלה אותם! הגיעו שמועות שהרבה מהכנסות האוצר מקשרי החוץ יצטמצמו בעקבות פטירת המלך שלמה. כמה מלכים ושליטי מדינות הפסיקו לשלוח את תשלום המיסים החודשי שהיו רגילים לשלוח. על פי הערכת חכמי השבט, בקרוב יודיע המלך על העלאת שיעור המס הכללי".
ירבעם נראה מזועזע. "להעלות את אחוזי המס הכללי?!", לחש לעצמו. "מסכנים האנשים... חייבים למנוע את זה. האמת היא שחששתי שזה יגיע, אבל לא חשבתי שבמהירות כזאת", אמר בצער.
"בשביל זה באנו אליך, אדוני!" אמר ראש המשלחת.
"אליי?... איך זה קשור אליי?" ירבעם נראה מופתע.
"אדוני, הנשיא וחכמי השבט הגיעו למסקנה כי רק אתה תוכל למנוע את ההתעללות הצפויה להגיע מארמון המלוכה. העם זקוק למנהיג אמיתי! אדם שיוכל לשלוט ביושר על העם! עוד בצעירותך הוכחת כי אתה איש שטובת העם ורווחתו חשובות לו. השלכת חייך מנגד בשביל טובת העם! שנים רבות סבלת גלות נוראה מפני שמסרת את נפשך להגן על העשוקים מפני עושקיהם! עם ישראל זקוק לך, אדוננו!". פני האיש העידו על מצוקת נפשו ועל החששות המרובים המכרסמים בו.
"אני מנהיג?... שאני אשלוט על העם?!..." תמה ירבעם בפניהם.
"אדוני, בבקשה, אתה לא יכול לסרב לנו", התחנן האיש. "אתה חייב לשוב איתנו ולקבל את עול ההנהגה! הנשיא והזקנים אמרו שכל מה שתרצה תקבל ובלבד שתבוא". האיש הדובר הביט בעיני ירבעם כמגלה סוד. "אנחנו גם יודעים על הנבואה שאמר לך אחיה השילוני. אנחנו יודעים כי משמים קיבלת את התפקיד להיות מלך על ישראל. אל לך, אדוני, להימנע מלהציל את העם בגלל שאינך רוצה בכבוד הכרוך בכך".
ההפתעה שנראתה על פני ירבעם העלתה חיוך על פני השליח. "כן אדוני, אנחנו יודעים זאת! האמת היא שעדיין לא ברור איך הופצה השמועה, אבל שנים רבות מסתובבת השמועה על הנבואה. הרבה אנשים, וגם אני הייתי בכללם הרבה זמן, לא האמינו לשמועה. אבל עכשיו, הכרת פניך העידה כי השמועה על הנבואה היא אמת לאמיתה!".
ירבעם הניע ראשו לצדדים כמביע חוסר שביעות רצון. "שנים רבות אני נושא את הנבואה הזאת בליבי כאבן מעמסה. הייתי בטוח שאף אחד לא שמע עליה, ועכשיו אני מבין כי עוף השמיים יוליך את הקול". הוא נאנח קשות כאנוס לקבל דבר השנוא עליו. "אני מבין שאין לי ברירה אלא ללכת עימכם. כך גזרה חוכמתו יתברך...".
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
