התיאוריה הרביעית

שלושה לוחמי מרינס נרצחים בקנדהר אפגניסטן.

מטוס בוליביאני שממריא מנתב"ג נעלם מהרדאר ושלוש הגופות המרוסקות של טייסיו נפלטות לחופי תל אביב.

עקבות הרוצחים מובילים לעבר יחידת הקומנדו 29515 של הג. אר. או. (המודיעין הצבאי הרוסי).

המטוס שנחטף נשא את נשק יום הדין הסודי של מערכת הביטחון הישראלית – רחפנים רדיואקטיביים מנוהלי בינה מלאכותית. הרחפנים נרכשו על ידי בוליביה, במימון של ה-CIA, במטרה להעבירם לאוקראינה, ובכך לסייע לה במאבקה בפולש הרוסי.

קהיליות המודיעין האמריקאית והישראלית מתגייסות לאיתור המטען שהוחדר לתוככי ארצות הברית.

אבנר ארליך – "נספח לעניינים של מה בכך" בשגרירות ישראל בארצות הברית ובפועל מכהן כראש שלוחת המוסד בוושינגטון – נכנס לפעולה. בעלילה מודיעינית בינלאומית עתירת קונספירציות ומהפכים נלחמים ארליך ועמיתיו האמריקאים בקואליציית ציר הרשע כדי לעצור את האסון המתרגש. אנו נחשפים לעולם של מזימות ותככים, מלחמה קרה ולוהטת במאבק על ההגמוניה העולמית.

כמו בשני ספריו הקודמים של פיני אלעזרי – "העוצמה והזעם של אבנר ארליך" ו"מת כמו שצריך" – גם בספר "התיאוריה הרביעית" מפר הפקודות הסדרתי אבנר ארליך מפגין את תחכומו, את כישורי הקרב וההישרדות שלו, את ההומור הציני והחד ואת עוצמת אהבתו למשפחתו ולחבריו.

תחנת ה-CIA שגרירות ארה"ב, ניו דלהי

"אני מכיר אותו. בטוח שאני מכיר אותו," מלמל ראש התחנה ושוב הריץ את סרטון מצלמות האבטחה שהועבר אליו ממפקד תחנת המשטרה המקומית.

בסרטון שנלקח ממצלמות סניף הבנק, ברחוב סנסד מארג, נראה זוג גברים, ככל הנראה, שתויים או מסוממים מתגפפים ומתנשקים בלהט. בשלב מסוים ניתק הבלונדיני הגבוה מבן זוגו וענה קצרות לשיחת טלפון, בסיומה חזר לחבק את בן זוגו הנמוך והממושקף. לפתע פסע הבלונדי אחורנית ודחף את בן זוגו בעוצמה לעבר הכביש, היישר אל מתחת לגלגלי המשאית שהגיחה מעבר לפינה במהירות של 110 קמ"ש, כך לפי נתוני המשטרה המקומית שהצליחה לאתר את השלד השרוף של המשאית אך לא את התוקף.

"יש זיהוי, בוס." הכריז סגן מפקד התחנה שנכנס לחדר ובידו מסמך.

ראש התחנה חטף את המסמך. "פאקינג קרייזי ג'ואי פליישמן?! ידעתי שאני מכיר אותו, ידעתי... קצת קוקו בראש אבל בחור טוב. הוא היה אחד משלנו... היי, אמרת שאתה יודע לקרוא שפתיים?"

הסגן הנהן והמנהל הריץ שוב את הקטע בו הבלונדיני עונה לטלפון.

"דה," אמר הסגן, "זה מה שהוא אומר."

"מה?"

"דה - זה כן, ברוסית."

"רוסית ! פאקינג שיט, תשיג לי את ג'ק בלשכת הבוס."

שמחה (ג'ואי) פליישמן, היה המועסק היחידי מבין עשרים ושניים אלף העובדות והעובדים בלנגלי, שמנת המשכל שלו הייתה גבוהה מ-166 הס"מ הלבנבנים שלו. "וחוץ מזה," כפי שנהג ג'ואי להעיד על עצמו, היו לו כל הנתונים להצלחה בארגון: הומוסקסואל, יהודי, עם שיער דליל וידיים קטנטנות ולחות שהקפיד לצחוק בקול רם ומתגלגל ותמיד בזמנים ובמקומות הלא נכונים.

בהערכת מודיעין שהגיש לממונים עליו כתב פליישמן שב-9/11 הצליחה אל קעידה לזעזע את תחושת הביטחון של אזרחי ארצות הברית ולערער את אמונם במערכת ובנשיאות, ובדיוק באותה העת, ולראשונה מאז נפילת ברית המועצות, רשמה הפדרציה של רוסיה מאזן מסחרי חיובי של 300 מיליון דולר.

צירוף מקרים זה (אם אכן היה זה צירוף מקרים, שואל פליישמן בדו"ח) סיפק רוח גבית ל"תיאוריה הרביעית" שפרסם אלכסנדר דוגין, יועצו המדיני של הנשיא הרוסי שזכה לכינוי: הראש של פוטין. החזון שמונח בבסיס התיאוריה הרביעית שסחפה את הקרמלין, תאם את חזונו של הנשיא, על פיו רוסיה באצטלה האירו-אסיאתית שלה, חייבת להיות המעצמה ההגמונית המובילה את העולם, תוך חלוקה בהסכמה של תחומי השליטה והשפעה עם המעצמה הסינית שתכלול גם את טאיוואן קוריאה ווייטנאם, ועם איראן שתוביל את הגוש האסלאמי - שיעי וסוני כאחד - שלאחר הסרת המטרד הישראלי יתפרש מהים הפרסי ועד לים התיכון. תחומי ההשפעה של ארצות הברית שתסולק מאירופה, מהמזרח התיכון ומאסיה - יוגבלו לאזור ההשפעה - אטלנטיקה.

על פי פליישמן, אלו היו הלכי הרוח ומהגורמים שהתניעו את הקמתה של יחידת ההתערבות 29515 במנהלת ה-ג.אר.או, המודיעין הצבאי הרוסי. בין שלל הנספחים שצירף פליישמן לדו"ח נכללו סקירות מפורטות על מבנה היחידה שכללה 90 לוחמי קומנדו שנבחרו מתוך כוחות הספצנאז,[1] סקירות של הפעילויות החשאיות של היחידה בארמניה, בבריטניה, בצ'כיה, בגיאורגיה, באפריקה ובאוקראינה, פעילויות שכללו חבלה בתשתיות, חטיפות ולא פעם גם עינויים והוצאות להורג, לעיתים על ידי התזת או זריקת פולוניום, (רעל רדיואקטיבי).

פליישמן גם התייחס להעמדת קציני ק.ג.ב לשעבר בראשות הברטאוות - ארגוני הפשע הרוסיים באלבניה בארצות הברית, בגרמניה, באמריקה הלטינית ובישראל ולשיתופי הפעולה ה"אסטרטגיים" שלהם עם רשתות הנרקו-טרוריזם הלטיניות והאסלאמיות.

פליישמן שלח את הדו"ח לכל מי שצריך וגם למי שלא, הציג אותו בפגישות צוותי העבודה השונים, הפציץ את המערכת במיילים ובטלפונים, אך לא זכה ביותר מאשר מחוות מנומסות.

פליישמן, שכבר בגיל 19 סיים בהצטיינות יתרה תואר מוסמך בניתוח מערכות בסטנפורד, הכיר את תיאוריית "ששת דרגות ההפרדה" של פרופסור וינסטון מילגרם, על פיה הוא יכול למצוא קשר לכל אחד מתושבי כדור הארץ באמצעות שרשרת של חמישה מכרים לכל היותר, וכך היה כשהוא טס לתל אביב לחגיגת בר המצווה של אחיינו ופגש בן דוד רחוק, פקיד בכיר במשרד החוץ הישראלי. הלה קישר אותו לקב"ט המשרד שקישר אותו עם עמיתו, עמי כהנוב מבכירי השב"כ וזה קישר אותו עם ידידו אבנר ארליך, סגן מנהל מחלקת המבצעים המיוחדים של המוסד, שבאותה העת שהה בשנת שליחות בוושינגטון די.סי, כנציגו המיוחד של ראש המוסד מול הנהלת ה-CIA תחת הכיסוי של נספח כלכלי זוטר בשגרירות הישראלית.

ארליך, שאלו ימיו הראשונים בתפקיד מטה, הכיר היטב את החומר המודיעיני עליו ביסס פליישמן את הערכותיו והסכים עם מרבית מסקנותיו, הוא מירקר ורשם כמה הערות ומיהר להעביר את הדו"ח לחברו הטוב, ג'ון אודריסקול, ראש האגף לפעילויות מיוחדות, ה-אס.או.ג'י. של הסוכנות המרכזית, שגם הוא זיהה את חשיבות המסמך והעבירו לידי הממונה הישיר עליו סגן המנהל מק'לפלין, וזה מצידו הבטיח טיפול הולם.

"מק'לפלין לא יעשה דבר," אמר ג'ון לאבנר.

"תגיד מה עובר להם בראש לפאקינג קוזקים האלו, חצי מדינה שם רעבה ללחם והם מוציאים מיליארדים על שטויות."

"המוז'יקים האלו," אמר אבנר, "סובלים ממחלה אוטואימונית-משיחית שגורמת להם להאמין שהם צריכים להנהיג את העולם, גם אצלנו יש כמה אידיוטים כאלו בכנסת..."

"הו..." עצר אותו ג'ון, "אני רואה שסגן המנהל דווקא כן פעל... הוא השהה את פליישמן עד לאחרי ועדת דין משמעתי... בגין העברת חומרים חסויים לידי גורם זר."

פליישמן המיואש התפטר מעבודתו בסוכנות, והתקבל למשרת מנהל מחלקת האנליסטים בחברת היי-טק גדולה, תמורת שכר התחלתי הגבוה ב-200 אחוזים משכרו בסוכנות, לא כולל בונוסים ויצא לחופשת שחרור והתאווררות בהודו.

השפע המהמם של ריחות וצבעים היעדר המחויבויות, ואף ההתלהבות מהשימוש החופשי בערוצי המדיה החברתית, שם תיעד את חוויותיו בהתלהבות יומיומית בשידורים חיים, גרמו לו לראשונה בחייו הבוגרים להרגיש מסוחרר, חופשי ומאושר. "הייתי גולם - כעת אני פרפר," כך אמר בסרטון הטיקטוק בעודו רוקד והמשיך, "אבל תיזהרו מפרפרים, הם אלו שיודעים לייצר את הכאוס."

למוחרת רציחתו של פליישמן, עצרה משטרת ניו דלהי תייר רוסי בלונדיני כחשוד במעשה ויומיים אחר כך שוחרר החשוד הרוסי מתחנת המעצר בנסיבות בלתי ברורות.