חיים בסרט

צפיית גברים בפורנוגרפיה הפכה זה מכבר לתופעה שגרתית, נפוצה ואולי אף נפיצה. מדובר בהרגל המלווה נערים וגברים רבים מתחילת גיל ההתבגרות ולאורך שנים רבות, גם בבגרותם. ברוב המוחלט של המקרים הצפייה בפורנוגרפיה צמודה לאוננות, ולהיפך, ולפיכך שתי הפרקטיקות הפכו אצל גברים רבים לאחת – פרקטיקה שאותה מכנה המחבר "פּוֹרְנֵנוּת".

ספרו של דן פולק הוא מחקר איכותני בשדות הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה והסקסולוגיה. 25 גברים – הטרוסקסואלים והומוסקסואלים, חילוניים ודתיים, צעירים ובוגרים, רווקים וזוגיים – מביאים ומביעים בלשונם את תפיסותיהם על משמעויות הצפייה בפורנוגרפיה ביחס לחייהם. "בין החבר'ה מדברים על זה, אבל רק בדחקות, לא ברצינות" – הם טוענים, ולכן שיח רציני ומעמיק על צפייה בפורנוגרפיה היווה עבור חלקם פעולה חתרנית כנגד, מה שהמחבר מכנה "הָסְטָקַה" – הכתרתם כסוטים באמצעות השתקה.

מדברי המרואיינים העמיק המחבר לתפוס ולתאר את יחסי הגומלין בין צפייה בפורנוגרפיה לבין פעולת הפנטזיה כ"חומר דלק" לעוררות מינית, את התפיסות המתהוות אצל הצופים ביחס למציאות וביחס לזוגיות, כמו גם את כינון הגבריות במקביל לצפייה אינטנסיבית בפורנוגרפיה. חשיבותו של הספר בכך שהוא מציג תמונה חיה של תפישות מתהוות בחייהם של גברים רבים בעת הזאת, בחייהם כפרטים, בחייהם כבני-זוג ובחיי התרבות המערבית המודרנית. היכרות עם משמעויות אלו עשויה להיות חשובה עבור נערים וגברים בכלל, עבור נשים החיות לצידם ונשים בכלל, עבור מחנכים למיניות, מטפלים זוגיים, מטפלים מיניים וכלל המטפלים הרגשיים.

ד"ר דן פולק הוא מטפל באמצעות אמנות. מרצה וותיק במכללת ASA-ONO ומדריך בכיר ביה"ת (האיגוד הישראלי למטפלים באמנויות); מטפל מיני מוסמך איט"ם (האיגוד הישראלי למטפלים מיניים); מדריך צוותים בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד ל"חינוך למיניות בריאה"; בין היוזמים והמקימים של קבוצת "הדס" לקידום מיניות, זוגיות וחיי משפחה לאנשים עם צרכים מיוחדים ומוגבלויות.

שלמי תודה

ראשית לכול אבקש להודות לגברים שחלקו עימי את סיפוריהם. הסכמתכם להקדיש זמן ולספר, בכנות ובגילוי לב, על חייכם, על התפתחות המיניות, מן הילדות דרך גיל ההתבגרות ועד לבגרות, אפשרה לי לחקור לעומק נושא חשוב ומשמעותי שאין מרבים לדבר בו. אני תקווה כי הנושאים שמצאתי כמרכזיים בתיאוריכם והאופן שבו למדתי מדבריכם על חוויות, מחשבות, רגשות ותפיסות ימצאו הד בקרבכם ובקרב רבים נוספים. באמצעותכם, אנו מוסיפים ידע משמעותי הנוגע בחייהם של גברים רבים ונשים רבות.

תודה גדולה ומיוחדת לד"ר ליאת פרידמן, מורת דרך מעמיקה ונעימת סבר. בתואם מדויק למהות העשייה הפמיניסטית, הרגשתי מוזמן לשוחח איתך תמיד בגובה העיניים. פתחת והצעת לי כיווני חשיבה ודרכים לחקירת הנושא ולכתיבה עליו, בלי לכפות מעולם את דעתך. הדרך הזו, שעלולה להיות קשה ומפרכת, הייתה בזכותך נעימה ומרתקת על אף שהייתה גם, בו־זמנית, מלאת אתגרים.

תודה מעומק הלב לד"ר עדי מורנו, על זמינותך, חוכמתך ודיוקייך, שחלקת עימי במקצועיות ובנדיבות רבה. כל קריאה שלך בעבודתי אפשרה לי לחדד את ההבנות שלי ואת האופן שבו ניסחתי והעברתי אותן לקוראים.

תודה לחברותיי, הקולגות למסע הדוקטורט, ד"ר אורנית רמתי דביר וד"ר גייל סוסקין. הקבוצה הקטנה שיצרנו למען עצמנו קידמה את המקצועיות שלנו כחוקרים והועילה מאוד כשנדרשו לנו עידוד ותמיכה. בלעדיכן הדרך הזו הייתה לבטח קשה הרבה יותר ונעימה הרבה פחות.

תודה על העידוד והתמיכה לבית האקדמי שלי מזה שנים רבות, מכללת אסא-אונו (ASA-ONO), המכללה האקדמית לחברה ואמנויות.

אמא ואבא, באורחות חייכם לימדתם אותי להיות חרוץ, ישר, נכון לעזור ואוהב כל אדם. תודה על אהבתכם ותמיכתכם, ועל הבית שהייתם ועודכם לי.

תודה לילדיי, נועה, אמיר ושקד, על הסבלנות שלכם ועל שאתם מאפשרים לי להתפתח במקביל לגדילה שלכם. אתם אושר גדול בחיי.

ותודה שאין גדולה ממנה לאישה שאיתי, לשולי. בלעדייך כל זה לא היה אפשרי. לא רק המחקר. החיים עצמם. הסבלנות שלך, הפנאי שאפשרת לי, הנשיאה בעול, החיוך וההכלה הענקית, תבונתך והמבט העמוק שהתברכת בו - כל אלו הרעיפו טוב וברכות על ראשי ועל ליבי. אני מודה לך ואוהב עד מאוד.

הבעת עמדה בסוגיית הפורנוגרפיה

אין לך פריצות גרועה מן החשיבה.

שובבות שמתרבה כעשב שוטה

שרוח זרעו בערוגת פרחי־מרגנית.

לחושבים דבר אינו קדוש,

קריאה חצופה לדברים בשמם,

אנליזות שחיתות, סינתזות נאפופים,

מרדף אחר העובדה העירומה, פראי והולל,

מישוש חמדני של נושאים רגישים,

השרצת השקפות - זה תענוגם.

ביום בהיר או בחסות הלילה

הם חוברים לזוגות, משולשים, מעגלים,

בלא הבדל מינם וגילם של השותפים

עיניהם בורקות, לחייהם בוערות,

חבר מדיח חבר,

בנות משחיתות את אביהן מולידן,

אח מסרסר באחותו הקטנה.

פירות עץ־הדעת האסור

יערבו לחיכם יותר

מעכוזים ורודים בשבועונים,

על הפורנוגרפיה הזאת, תמימת־הלב,

בספרים שמבדרים אותם אין תמונות.

הגיוון היחיד - משפטים מסוימים

מסומנים בציפורן או בעיפרון צבעוני.

איום ונורא, באילו תנוחות,

באיזו פשטות פרוצה

מצליחה הדעת להפרות את הדעת!

תנוחות כאלה אפילו הקאמה סוטרא אינה יודעת.

בוִויעודי האהבים הללו אין מרתיחים אלא תה.

אנשים יושבים על כיסאות, מניעים שפתיים.

כל אחד משלב רגל על רגל.

אחת מכפות הרגלים נוגעת ברצפה.

השנייה מתנדנדת באוויר, חופשית.

לפעמים מישהו קם,

ניגש לחלון

ומבעד לחריץ הווילון

מציץ לרחוב.

(ויסלבה שימבורסקה, בשבח החלומות, תרגום: רפי וייכרט, הוצאת קשב לשירה, 2011, עמ' 133).