יורשי אפלטון; אריסטו וממשיכיו

פלוני, אשר לא למד מוזיקה ולא גאומטריה ולא אסטרונומיה, רצה ללמוד אצלו; "לך לדרכך!" אמר לו קסנוקרטס, "הלא אין לך ידיות אחיזה לפילוסופיה." [ספר ד, קסנוקרטס]

אבל דבר זה עצמו הוא יתרונה המובהק של הפילוסופיה: להכיר את שעת הכושר לכל עניין ועניין. [ספר ד, ארקסילאוס]

פעם נשאל מיהו זה שחרד יותר מכול, השיב: "זה שרוצה להשיג אושר עילאי." [ספר ד, ביאון]

פעם נזפו בו משום שנתן נדבה לאדם נקלה; "לא על אופיו," השיב, "כי אם על האדם ריחמתי." [ספר ה, אריסטו]

לפלוני ששתק לגמרי במשתה אמר: "אם טיפש אתה, בתבונה נהגת; ברם אם מלומד הנך — כי אז בטפשות." [ספר ה, תאופרסטוס]

בעתות הצלחה אין חברים עוזבים אלא אם נתבקשו, אך בעתות מצוקה יעזבו מרצונם. [ספר ה, דמטריוס]

דיוגנס לארטיוס (המאה השלישית לספירה) הוא לנו בחינת חידה, אולם בלעדיו לא היינו יודעים דבר כמעט על חייהם של עשרות פילוסופים נודעים מן העת העתיקה. ביצירתו הגדולה חיי הפילוסופים, המונה עשרה ספרים, הוא מוסר פרטים חשובים על מוצאם של ההוגים הגדולים, אורחות חייהם, אופיים, אמרותיהם, משנתם, יצירותיהם ונסיבות מותם. לפנינו תרגום עברי ראשון לספרים הרביעי והחמישי ביצירה: יורשי אפלטון, ובו דיון בחייהם, יצירותיהם ועיקרי משנתם של ראשי האקדמיה וחבריה הראשונים לאחר מות אפלטון; אריסטו וממשיכיו, ובו דיון בנודע ובגדול בתלמידיו של אפלטון, אריסטו, באסכולה הפילוסופית שייסד (הליקיאון/הפֶּרִיפַּטוֹס) ובממשיכי דרכו בה.

"יורשי אפלטון; אריסטו וממשיכיו" הוא הספר השלושה עשר בסדרת "זמן לפילוסופיה" בנהר ספרים בתרגומו של אברהם ארואטי. זהו הכרך הרביעי בתרגום יצירתו הגדולה של דיוגנס לארטיוס; קדמו לו "שבעת החכמים"; "סוקרטס וממשיכיו"ו"אפלטון".

א. ספּאוסיפּוס[1]
(1) אלה כל הפרטים על אודות אפלטון, אשר יכולנו לאסוף, לאחר שעמלנו לסקור את הנאמר בעניין זה האיש. ירש אותו סְפֶּאוּסִיפּוֹס בן אֶוּרִימֶדוֹן, איש אתונה, מן הדֵמוֹס מִירִינוּס.[2] הוא היה בנה של פּוֹטוֹנֵה, אחותו של אפלטון.[3] הוא כיהן כראש האסכולה[4] במשך שמונה שנים; תחילת כהונתו באולימפיאדה המאה ושמונה. הוא הציב פסלים של הכַרִיטוֹת[5] במתחם המקודש למוזות,[6] שאותו הקים אפלטון באקדמיה. הוא נשאר נאמן למשנתו של אפלטון; אולם לא היה בעל אותו אופי כמותו. שהרי היה רגזן ואף נכנע להנאות. בכל מקרה מספרים, כי בהתקף זעם השליך את כלבו הקטן לתוך באר, ובגלל הנאה בא למקדוניה לחתונתו של קַסַנְדְּרוֹס.[7]

(2) אומרים, כי בקהל מאזיניו היו גם שתי תלמידותיו של אפלטון, לַסְתֶּנֵיְאָה ממַנְטִינֵיְאָה ואַקְסִיוֹתֶּאָה מפְלֵיְאוּס.[8] ובאותה עת כתב אליו דִּיוֹנִיסִיוֹס[9] בעוקצנות ואמר: "הודות לזו הארקדית, תלמידתך, אפשר ללמוד על חוכמתך. וכן, אפלטון פטר מתשלומים את אלה אשר היו הולכים ובאים אצלו; ברם אתה גובה תשלום ולוקח אותו הן מאלה שחפצים לשלם הן מאלה שלא." הוא היה הראשון, כשם שמוסר דִּיוֹדוֹרוֹס[10] בספר הראשון של חיבורו זכרונות, אשר הרהר על אודות המשותף בין ענפי הלימוד ואף התאימם זה לזה, ככל שהיה ביכולתו. הוא גם היה הראשון, אשר פרסם את דעותיו הסודיות כביכול של איסוקרטס, כשם שמוסר קַיְנֶאוּס.[11] (3) הוא אף ראשון גילה כיצד להפוך צרורות זרדים לבערה נוחים לנשיאה.[12]

כאשר כבר כלה גופו מפאת שיתוק, שלח הודעה לקְסֶנוֹקְרָטֵס וזימנו לבוא ולקבל את ראשות האסכולה בירושה. מספרים, כי כאשר נשאוהו בעגלה אל האקדמיה, פגש בדיוגנס[13] ואמר לו: "שלום לך!" ברם הלה השיב לו: "אולם לא לך, שהנך ממשיך לחיות ואתה במצב עגום שכזה!" לבסוף נתקף ייאוש ופרש מן החיים ברצון, והוא כבר בא בימים. אף ישנו מכתם מפרי עטנו על אודותיו:

אֶפֶס לוּלֵא לָמַדְתִּי שֶׁכָּךְ יֵרֵד סְפֶּֽוְסִיפּוֹס שְׁאוֹלָה,

אִישׁ לֹא הָיָה מַשִּׁיאֵנִי לוֹמַר כִּי

לֹא מִדָּמוֹ שֶׁל אַפְּלָֽטוֹן הָיָה; שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה אָז

מֵת בְּיֵאוּשׁ מִדְּבַר מָה כֹּה פְּעוּט עֵרֶךְ.[14]

(4) פלוטרכוס מוסר בחיי ליסנדרוס וסולא, כי הוא מת מנגע הכינים.[15] גופו נתאכל לגמרי, כשם שאומר טִימוֹתֶּאוֹס בחיבורו על אורחות חיים. מספרים, כי לאותו עשיר, אשר אהב בחור שלא היה יפה תואר, אמר ספאוסיפוס: "מה צורך לך בו? הן אנוכי, בעבור עשרה טלנטים, אמצא לך כלה נאה יותר."[16]

הוא הותיר פירושים מרובים עד מאוד וכן דיאלוגים רבים למדי, ובהם:

אריסטיפּוס איש קירֵנֵה

על העושר, ספר אחד

על ההנאה, ספר אחד

על הצדק, ספר אחד

על הפילוסופיה, ספר אחד

על הידידות, ספר אחד

על האלים, ספר אחד

הפילוסוף, ספר אחד

אל קֶפַלוֹס, ספר אחד

קֶפַלוֹס, ספר אחד

קְלֵיְנוֹמַכוֹס או לִיסִיאַס, ספר אחד

האזרח, ספר אחד

על הנפש, ספר אחד

אל גְּרִילוֹס, ספר אחד

אריסטיפּוס, ספר אחד

הפרכת האומנויות, ספר אחד

(5) דיאלוגים פרשניים[17]

אמנות (הרטוריקה)

{דיאלוגים}[18] על נושא הזהויות, ספרים א-י

מחלקות והנחות באשר לדברים זהים

על דוגמאות של סוגים ומינים

תגובה לחיבור ללא עֵד

שבחי אפלטון

איגרות לדיאון, דיוניסיוס, פיליפוס

על חקיקה

הלמדן

מַנְדְּרוֹבּוֹלוֹס

ליסיאס

הגדרות

רשימות פירושים

סך כל שורות חיבוריו: 43,475. לספאוסיפוס הקדיש טִימוֹנִידֵס את מחקריו, אשר בהם סקר את עלילותיו של דיאון {ושל בִּיאוֹן}.[19] פַבוֹרִינוֹס[20] מוסר בספר השני של חיבורו זכרונות, כי אריסטו רכש את ספריו של ספאוסיפוס בעבור שלושה טלנטים.[21]

היה גם איש אחר בשם ספאוסיפוס, רופא מחוגו של הֶרוֹפִילוֹס, איש אלכסנדריה.

[1] זמנו: 410 בקירוב–339/8 לפנה"ס. היה ראש האקדמיה בשנים 347–339 לפנה"ס. [חזרה]
[2] דמוס (dēmos), בין יתר משמעיו, הוא כפר או שכונה; כלומר, יחידת יישוב בסיסית. [חזרה]
[3] השוו ספר ג, 4. [חזרה]
[4] הכוונה לאקדמיה, בית מדרשו של אפלטון. [חזרה]
[5] אלות החן. [חזרה]
[6] ביוונית: מוסיאון (μουσεῖον), ומכאן, כמובן, המילה 'מוזיאון' בלשוננו. [חזרה]
[7] סיפור זה אינו אפשרי מבחינה כרונולוגית, הואיל וקסנדרוס נישא לתֶסַּלוֹנִיקֵה, בתו של פיליפוס השני מלך מקדוניה (מאקדון), בשנת 316 לפנה"ס, לאחר מותו של ספאוסיפוס. [חזרה]
[8] השוו ספר ג, 46. לסתניאה היא הארקדית הנזכרת להלן. [חזרה]
[9] הוא דיוניסיוס השני (397 בקירוב-343 לפנה"ס), טירן סִירַקוּסַי שבסִיקֶלִיָה (סיציליה). ספאוסיפוס היה מעורה בענייני המדינה בסיציליה, נמנה עם תומכיו של דיאון (השוו ספר ג, 4 והערה 21) והיה עוין לדיוניסיוס. [חזרה]
[10] אין בידינו ידיעות ברורות על דיודורוס זה, שאליו מתכוון דיוגנס. [חזרה]
[11] אין בידינו ידיעות על איש זה, ואפשר שישנו כאן שיבוש בטקסט היווני. איסוקרטס (436–338 לפנה"ס) היה נואם אתונאי ידוע. כמתחוור מאיגרת המיוחסת לספאוסיפוס, משנת 343/2 לפנה"ס, שאותה שלח לפיליפוס השני מלך מאקדון, שררה יריבות מרה בין האקדמיה לבין איסוקרטס על אהדתו של מלך זה. [חזרה]
[12] השוו ספר ט, 53, שם מסופר על פרוטגורס, שהמציא את ה־tulē (τύλη), מעין רפידה לכתף שמטרתה להקל נשיאת משאות. ישנו גם תרגום אפשרי נוסף למשפט זה: "להגדיל את נפחם של צרורות זרדים לבערה." (השוני בתרגום נובע ממשמעיו של התואר המופיע כאן במקור, εὔογκος: 'בעל נפח רב', וכן 'נוח לנשיאה'.) [חזרה]
[13] הוא דיוגנס איש סינופה (Sinope, זמנו: 413 או 403–324/1 לפנה"ס), הפילוסוף הקיני הנודע. לדיון בחייו ובהשקפותיו ראו ספר ו, 20–81. [חזרה]
[14] במכתם זה הטור הראשון בכל צמד טורים שקול בהקסמטר דקטילי, והשני — בטטרמטר דקטילי. [חזרה]
[15] את הביוגרפיות שחיבר על אנשי שם יוונים ורומים ערך פלוטרכוס כ'ביוגרפיות מקבילות', דהיינו, אישיות יוונית וכנגדה מקבילתה הרומית, אליבא דפלוטרכוס. לפיכך נזכר כאן צמד הביוגרפיות של ליסנדרוס וסולא כחיבור אחד. בחיי סולא, פרק לו, מתאר פלוטרכוס את מחלת הכינים של סולא; הוא אף מזכיר אנשי קדם שלקו, על פי המסופר, באותו הנגע: אקאסטוס בן פֶּלֵיאס, אלקמן המשורר, פרקידס החכם, קַלִיסתנס איש אולינתוס ועוד. ספאוסיפוס, עם זאת, אינו מופיע ברשימה זו. [חזרה]
[16] מטרת אנקדוטה זו היא להדגיש את חמדנותו היתרה של ספאוסיפוס. [חזרה]
[17] ואפשר גם: תזכירים במתכונת דיאלוג (במקור: ὑπομνηματικοὶ διάλογοι). [חזרה]
[18] הטקסט היווני במקום זה משובש. [חזרה]
[19] השם 'ביאון' מופיע בכתבי היד לאחר 'דיאון', אולם עורכים רבים סבורים שיש להשמיטו (ככל הנראה מדובר בוואריאנט לשם 'דיאון' שהוכנס לטקסט). טימונידס, בן המאה הרביעית לפנה"ס, היה מתומכיו של דיאון במאבקו לתפיסת השלטון מידיו של דיוניסיוס השני, טירן סירקוסַי. [חזרה]
[20] נואם ומורה לרטוריקה מן המאה השנייה לספירה. [חזרה]
[21] זהו סכום גבוה ביותר. לא ברור אם הכוונה היא שאריסטו רכש רק את הספרים שחיבר ספאוסיפוס או את ספרייתו כולה. [חזרה]