סוקרטס וממשיכיו

"ישנו טוב אחד בלבד – ידע, ורע אחד בלבד – בורות."  דיוגנס לארטיוס (המאה השלישית לספירה) הוא לנו בחינת חידה, אולם בלעדיו לא היינו יודעים דבר כמעט על חייהם של עשרות פילוסופים נודעים מן העת העתיקה. ביצירתו הגדולה חיי הפילוסופים, המונה עשרה ספרים, הוא מוסר פרטים חשובים על מוצאם של ההוגים הגדולים, אורחות חייהם, אופיים, אמרותיהם, משנתם, יצירותיהם ונסיבות מותם. לפנינו תרגום עברי ראשון לספר השני ביצירה: סוקרטס וממשיכיו, ובמרכזו דיון בדמותו המרתקת של סוקרטס, אשר, כשם שמעיד עליו קיקרו, "היה הראשון שקרא לפילוסופיה לרדת מן השמיים." לאחר מכן נסב הדיון על יורשיו של סוקרטס ותלמידיהם של אלה, אשר נתכנו "סוקרטיים". הביוגרפיות מתובלות בשלל אנקדוטות, אמרות כנף ומכתמים – הן משעשעים הן מרחיבי דעת – שהם מסימני ההיכר של דיוגנס כביוגרף.

אמר לו פלוני: "האתונאים דנו אותך למיתה." השיב לו: "והטבע – אותם." [סוקרטס]

שאלוהו פעם אחת איזה יתרון יש לפילוסופים; השיב: "אם יבוטלו כל החוקים, לא נשנה את אורח חיינו." [אַרִיסְטִיפּוֹס]

וכשפעם שמע מישהו טוען, כי הטוב העליון הוא להשיג את כל תאוותינו, אמר: "טוב גדול בהרבה הוא להתאוות למה שצריך." [מֶנֶדֵמוֹס]

"סוקרטס וממשיכיו – חיי הפילוסופים" הוא הספר האחד עשר בסדרת "זמן לפילוסופיה" בתרגומו של אברהם ארואטי. בשנת 2017 זכה ארואטי בפרס שרת התרבות בתחומי היצירה הספרותית על הישגיו בתרגום יצירות יוון ורומא לעברית. בשנת 2018 זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת על תרגומו השירי לאפוס ארגונאוטיקה מאת אפולוניוס איש רודוס.

א. אנקסימנדרוס[1]

(1) אַנַקְסִימַנְדְּרוֹס, בן פְּרַקְסִיאָדֵס, איש מילטוס. הוא טען כי הבלתי־מוגבל הוא הראשית והיסוד, בלי להגדירו כאוויר, מים או דבר מה אחר. עוד אמר, כי החלקים משתנים אך השלם אינו נתון לשינוי; הארץ שוכנת באמצע, מקומה הוא המרכז וצורתה כדורית. הוא סבר כי הלבנה אינה זוהרת באמת, אלא מפיקה את אורהּ מן השמש, ועוד כי השמש, שאינה קטנה מהארץ, היא אש טהורה ביותר.

הוא ראשון המציא מוט מטיל צל והציבו על גבי שעוני השמש בלקדאימון,[2] כשם שמוסר פבורינוס בחיבורו אסופת מחקרים, כדי לציין את ימי ההיפוך וימי השוויון; הוא אף התקין שעונים.[3] (2) הוא ראשון שרטט על גבי מפה את מתווה היבשה והים, ואף בנה דגם של כיפת השמים.

הוא סיכם את דעותיו בראשי פרקים, וחיבור זה הגיע ככל הנראה גם לידיו של אפּולודורוס איש אתונה. הלה אומר בספרי השנים כי בשנה השנייה לאולימפיאדה החמישים ושמונה היה אנקסימנדרוס בן שישים וארבע, וזמן קצר לאחר מכן הלך לעולמו [כך ששיא פעילותו היה בערך בתקופת פּוֹלִיקְרָטֵס, טירן סאמוס].[4] מספרים כי ילדים לעגו לו בשעה ששר; משהבין זאת אמר: "עלינו אפוא לשיר טוב יותר עבור הילדים."

היה גם איש אחר בשם אנקסימנדרוס, היסטוריון, אף הוא בן מילטוס, אשר כתב בניב האִיוֹנִי.[5]

[1] זמנו: 610 בקירוב–545 לפנה"ס. 
[2] על פי הרודוטוס, היסטוריה, ב 109, היוונים קיבלו את שעון השמש מן הבבלים. 
[3] הכוונה, ככל הנראה, לשעוני מים (clepsydrae), שבהם נשפכים מים דרך פה צר מכלי אחד למשנהו ובכן נמדדים משכי זמן. 
[4] פוליקרטס עלה לשלטון בשנת 535 לפנה"ס בקירוב; לא ייתכן אפוא שאנקסימנדרוס היה אז בשיאו. על פי יקובי (Jacoby) אפשר שישנה כאן לקונה (כלומר, חסר או רִיק) שבה נאמר, כנראה, כי אנקסימנדרוס היה מורהו של פיתגורס, וזה האחרון שגשג בתקופתו של פוליקרטס.
[5] הוא הניב (דיאלקט) שדובר בעיקר בפי היוונים יושבי אסיה הקטנה.