אפלטון

מספרים שאפלטון ראה מישהו משחק בקוביות ועל כן נזף בו. אמר לו האיש, כי ההימור קטן, "אבל ההרגל," השיב אפלטון, "אינו קטן." שאלוהו אם ייכתבו זכרונות על אודותיו, כשם שנכתבו על אודות קודמיו; השיב: "ראשית עלינו להשיג שם, ואז יהיו זכרונות רבים." [מתוך הספר]

על הטוב והרע הוא אמר דברים כאלה: התכלית היא ההידמות לאל. די במידה הטובה כשלעצמה עבור אושר. אך היא זקוקה גם לכלים שהם בחינת יתרונות גופניים: כוח, בריאות, תחושה זריזה וכיוצא באלה, וכן לטובות חיצוניות, כגון עושר, ייחוס ושם טוב. אך החכם כלל לא יהיה פחות מאושר, גם אם דברים אלה יחסרו לו. [מתוך הספר]

דיוגנס לארטיוס (המאה השלישית לספירה) הוא לנו בחינת חידה, אולם בלעדיו לא היינו יודעים דבר כמעט על חייהם של עשרות פילוסופים נודעים מן העת העתיקה. ביצירתו הגדולה חיי הפילוסופים, המונה עשרה ספרים, הוא מוסר פרטים חשובים על מוצאם של ההוגים הגדולים, אורחות חייהם, אופיים, אמרותיהם, משנתם, יצירותיהם ונסיבות מותם. לפנינו תרגום עברי ראשון לספר השלישי ביצירה: אפלטון, ובו דיון בחייו, יצירותיו ועיקרי משנתו של הפילוסוף הגדול.

"אפלטון – חיי הפילוסופים" הוא הספר השניים עשר בסדרת "זמן לפילוסופיה" בתרגומו של אברהם ארואטי. בשנת 2017 זכה ארואטי בפרס שרת התרבות בתחומי היצירה הספרותית על הישגיו בתרגום יצירות יוון ורומא לעברית. בשנת 2018 זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת על תרגומו השירי לאפוס ארגונאוטיקה מאת אפולוניוס איש רודוס.

אפלטון[1]

(1) אַפְּלָטוֹן, בנם של אַרִיסְטוֹן ופֶּרִיקְטִיוֹנֵה או פּוֹטוֹנֵה, איש אתונה. אמו הייתה מצאצאי סולון.[2] הן אחיו של סולון היה דְּרוֹפִּידֵס, ובנו של זה היה קְרִיטִיאַס, אביו של קַלַּאיסְכְרוֹס, שהיה אביהם של קְרִיטִיאַס, אשר נמנה עם השלושים,[3] ושל גְּלַאוּקוֹן. גלאוקון הוליד את כַרְמִידֵס ופֶּרִיקְטִיוֹנֵה, אשר ילדה לאריסטון את אפלטון בדור השישי למן סולון. וסולון התייחס אל נֵלֶאוּס ואל פוסידון. וכן אומרים, שאביו של אפלטון היה מצאצאי קוֹדְרוֹס[4] בן מֶלַנְתּוֹס, ואלה, כשם שמספר תְּרַסִילּוֹס,[5] היו מצאצאי פוסידון.

(2) סְפֶּאוּסִיפּוֹס[6] ביצירה שכותרתה סעודת הלווייתו של אפלטון, קְלֶאַרְכוֹס[7] בשבחי אפלטון ואַנַקְסִילַאִידֵס[8] בספר השני של חיבורו על הפילוסופים אומרים, כי היה סיפור באתונה, שאריסטון ניסה לכפות עצמו על פֶּרִיקְטִיוֹנֵה — אז בפריחת עלומיה — אך לא השיג מבוקשו; כשחדל מכוחניותו, ראה את דמותו של אַפּוֹלּוֹן לפניו. מאותה שעה התנזר מיחסי אישות, עד שפריקטיונה ילדה.[9]

אפלטון נולד, כשם שמוסר אפּולודורוס[10] בספרי השנים, באולימפיאדה השמונים ושמונה, בשבעה לחודש תַּרְגֵּלִיאוֹן,[11] הוא היום, לדברי אנשי דֵּלוֹס, שבו נולד אפּולון. הוא הלך לעולמו (בסעודת חתונה, כשם שאומר הרמיפּוס[12]) בשנה הראשונה של האולימפיאדה המאה ושמונה, בגיל שמונים ואחת. (3) אך נֶאַנְתֵּס[13] מוסר, כי אפלטון הלך לעולמו בגיל שמונים וארבע; הוא אפוא צעיר מאיסוקרטס[14] בשש שנים. כי הלה נולד כאשר לִיסִימָכוֹס כיהן כארכון, ואילו אפלטון — בארכונאט של אַמֵיְנִיאַס, שנת מותו של פֶּרִיקְלֵס.[15] הוא היה משכונת קוֹלִּיטוֹס,[16] כשם שמוסר אַנְטִילֶאוֹן[17] בספר השני של חיבורו על המועדים. יש אומרים שנולד באַיְגִּינָה (בביתו של פֵיְדִּיאָדֵס בן תָּלֵס,[18] כשם שמוסר פבורינוס בחיבורו אסופת מחקרים), היות שאביו, בלוויית אחרים, נשלח שמה כמתיישב;[19] אך הוא חזר לאתונה כאשר הלקדאימונים, אשר באו לסייע לבני איגינה, גירשו את האתונאים. אפלטון גם שימש כוֹרֵגוֹס[20] באתונה ודִיאוֹן[21] פרע את הוצאותיו, כשם שמוסר אַתֵּנוֹדוֹרוֹס בספר השמיני של חיבורו טיולים.[22] (4) היו לו אחים, אַדֵיְמַנְטוֹס וגְלַאוּקוֹן, ואחות, פּוֹטוֹנֵה, אשר בנהּ היה סְפֶּאוּסִיפּוֹס.

הוא למד קרוא וכתוב אצל דיוניסיוס, שאותו הוא מזכיר במאהבים המתחרים.[23] חינוך גופני קיבל אצל אריסטון, המתגושש איש אַרְגּוֹס, והוא אשר שינה שמו לאפלטון כי היה בנוי לתלפיות,[24] שהרי קודם לכן נקרא שמו אַרִיסְטוֹקְלֵס, על שם סבו, כשם שמוסר אלכּסנדרוס[25] בחיבורו שושלות הפילוסופים. ברם אחדים טוענים שנתכנה כך בשל רחבות סגנונו; או בשל מצחו הרחב, כפי שאומר נֶאַנְתֵּס. יש אומרים שהשתתף בתחרות ההתגוששות במשחקים האיסתמיים, כשם שמוסר דִּיקַיְאַרְכוֹס[26] בספר הראשון של חיבורו על אורחות חיים, (5) וכן שעסק בציור וכתב שירים, תחילה דִּיתִּירַמְבִּים[27] ואז שירה לירית וטרגדיות. מספרים שהיה בעל קול דק וחלש, כשם שמוסר טִימוֹתֶּאוֹס איש אתונה[28] בחיבורו על אורחות חיים. נאמר שסוקרטס ראה בחלומו גוזל של ברבור בחיקו, אשר לפתע הצמיח נוצות והתעופף בגִעגוע נעים; ביום המוחרת הוצג לפניו אפלטון, וסוקרטס אמר כי איש זה הוא הוא בעל הכנף.

בפילוסופיה עסק תחילה באקדמיה,[29] כחסיד של הרקליטוס, ואחר כך בגן הפונה אל קוֹלוֹנוֹס,[30] כשם שמוסר אלכּסנדרוס בחיבורו שושלות הפילוסופים. והנה אז, כשהתעתד להתחרות על פרס בטרגדיה, האזין לסוקרטס אל מול תיאטרון דיוניסוס והשליך את שיריו לאש באמרו:

הֵֽפַיְסְטוֹס בּוֹא נָא לְכָאן, כִּי לְךָ אַפְּלָטֽוֹן מְשַׁוֵּעַ.[31]

(6) אכן, מאותו יום והלאה, והוא, מספרים, בן עשרים שנה, שמע לקח מפי סוקרטס; ולאחר מותו של זה דבק בקְרַטִילוֹס, שהיה מחסידי הרקליטוס, ובהֶרְמוֹגֶנֵס, שעסק בפילוסופיה של פַּרְמֶנִידֵס. אז, כשהיה בן עשרים ושמונה, כשם שמוסר הֶרְמוֹדוֹרוֹס,[32] פרש למֶגָרָה ובא אצל אֶוּקְלֵידֵס עם כמה חסידים אחרים של סוקרטס.[33] לאחר מכן הלך לקִירֵנֵה ובא אצל תאודורוס המתמטיקאי;[34] משם עבר לאיטליה ועשה אצל הפיתוגראים פִילוֹלָאוֹס ואֶוּרִיטוֹס.[35] ומשם נסע למצרים ובא אצל הכוהנים. מספרים כי אוריפידס התלווה אליו ולאחר שחלה שם, ריפאוהו הכוהנים בעזרת טיפול במי ים.[36] משום כך, ככל הנראה, אמר:

 הַיָּם שׁוֹטֵף כָּל חֳלָיֵי אֱנוֹשׁ.[37]

(7) זאת ועוד, אף הומרוס טוען שכל אנשי מצרַיִם רופאים הם.[38] אפלטון אז החליט ללכת אצל האמגושים,[39] אך בגלל המלחמות שהתחוללו באסיה נבצר ממנו לעשות כן. לאחר שובו לאתונה הקדיש את זמנו לאקדמיה. זהו גימנסיון מחוץ לחומות העיר בחורשה הקרויה על שם גיבור אחד, הֶקַדֵמוֹס, כשם שאומר אֶוּפּוֹלִיס[40] במחזהו המשתמטים מן הצבא:

בַּשְּׁבִילִים הַמּוּצַלִּים שֶׁל הֶקַֽדֵמוֹס הָאֵל.

והנה גם טימון מספר על אפלטון לאמור:

רְחַב הַכְּתֵפַיִם מִכֹּל[41] הוֹבִילָם, נוֹאֵם אִמְרֵי שֶׁפֶר,

צְלוּל מַנְגִּינָה[42] כְּמוֹ צִיקָדוֹת יוֹשְׁבוֹת בְּחֻרְשַׁת הֶקַדֵֽמוֹס

וּמַשְׁמִיעוֹת אֶת קוֹלָן הֶעָנֹג כְּפִרְחֵי חֲבַצֶּלֶת.[43]

(8) הלא לפנים, בגלל ההברה 'הֶ', נקרא המקום הֶקַדֵמִיָה. הפילוסוף אם כן היה גם ידידו של איסוקרטס. פְּרַקְסִיפָנֵס[44] העלה על כתב שיחה אחת שערכו השניים על אודות משוררים, כאשר איסוקרטס התארח אצל אפלטון בכפר. אריסטוקסנוס מוסר, כי השתתף בשלושה קרבות: הראשון, בטַנַגְרָה; השני, בקורינתוס; השלישי, בדֵלִיוֹן, ושם אף הצטיין בגבורתו.[45] הוא יצר מיזוג בין רעיונותיהם של הרקליטוס, פיתגורס וסוקרטס; הן באשר לדברים המוחשים התפלסף כהרקליטוס; באשר למושׂכלים — כפיתגורס, ובאשר לענייני המדינה — כסוקרטס.[46]

(9) יש אומרים, וביניהם גם סַטִירוֹס, כי כתב לדיאון בסִיקֶלִיָה וביקשו לקנות מפִילוֹלָאוֹס שלושה ספרים על משנתו של פיתגורס תמורת מאה מינות.[47] הלא אפלטון, כך מספרים, חי חיי רווחה, הואיל וקיבל מדיוניסיוס יותר משמונים כִּכְּרֵי כסף, כשם שמוסר גם אוֹנֵטוֹר במסכת שכותרתה: האם החכם יעסוק בענייני ממון? הוא גם נעזר רבות באֶפִּיכַרְמוֹס,[48] משורר הקומדיה, לאחר שערך את רוב יצירותיו, כשם שמוסר אַלְקִימוֹס[49] בחיבורו אל אַמִינְטַס ובו ארבעה ספרים. בספר הראשון של יצירה זו הוא אומר כדלהלן: "ברור שאפלטון מספר דברים רבים משל אפיכרמוס; הבה נבדוק! אפלטון אומר כי המוחשי הוא זה שלעולם אינו נשאר קבוע לא באיכותו ולא בכמותו, אלא תמיד זורם ומשתנה, (10) כך שאם אדם נוטל מהם מספר, מאבדים הדברים המוחשים את שִוויונם, הגדרתם, כמותם ואיכותם. אלה הם דברים שמתהווים תמיד, אך לעולם אין להם קיום.[50] ברם המושכל הוא זה שדבר אינו ניטל ממנו ואף לא נוסף אליו. זהו טבעם של הדברים הנצחיים, המתאפיין בהיותו לעולם זהה ואותו הדבר עצמו. ובאמת, אפיכרמוס התבטא בבירור על אודות המוחשים והמושכלים: