יש חיים לפני המוות

אדם קם בבוקר וחווה את החיים כהבל, והוא שואל את עצמו איזה יתרון יש לעשייה האנושית.

סוגיית טעם החיים מעסיקה את האנושות מאז ומעולם, וקֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד נתן לתהייה זו ביטוי ישיר ונוקב כבר בפסוק השני של ספרו.האם בכך הסתכמה בשורתו?

על האמירה הפותחת - הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל - הוצעו פירושים רבים. האם בעל הספר דבֵק בהצהרתו ומבקש לאשש אותה, או שהיא מוצגת אך כפן אחד של החיים על פי קהלת? מה, למעשה, הוא מייעץ לאדם שמתחבט בשאלות כגון למה נבראנו, לשם מה אני חי?

הספר יש חיים לפני המוות מבקש להתחקות אחר השתלשלות רעיונותיה של מגילת קהלת ולברר את יסודותיה ואת סודותיה. למסע זה מוזמנים קוראים שהקושיות הנצחיות בדבר פשר הקיום עולות בהם מדי פעם, וכמובן אלה שהפרדוקסים של קהלת ואופן התבוננותו בחיים מסקרנים אותם. 

ד"ר רוני מגידוב היא מורה ומרצה למקרא במכון הרטמן בירושלים.

הקדמה

ספק אם יש עוד ספר מקראי שפתיחתו מסתערת על הקורא כמו פסוקי ההתחלה העוצמתיים של ספר קהלת: הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. מַה-יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. ההפתעה היא כפולה: הן בשל תוכנם של פסוקים ב' וג' הן בשל הקשרם. דומה שתמצית הספר מוגשת לקורא באופן ישיר, ללא הכנה וללא עידון או ריסון: הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל, ומייד בפסוק הבא המסקנה הבלתי נמנעת: מַה-יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, ובעברית פשוטה – מה הטעם בחיים? גם האכסניה שבה שוכנים הפסוקים המערערים הללו מעוררת השתוממות – בין מדפי הספרייה המקראית שיצירותיה מכוונות את האדם להשקפות המקנות מובן לחייו, מתמיה למצוא ספר הנפתח באמירה מתריסה על היעדר פשר. ספר מספרי התנ"ך הפותח בהכרזה על חוסר המשמעות של הקיום הוא כמעט אוקסימורון, דבר והיפוכו.

מה עושה הניצב בשעריה של המגילה החריגה הזאת?

חוויית המפגש הראשון שלי עם קהלת הייתה רתיעה. האומנם מבקשת אני לשקוע בהוויה ספרותית שנקודת המוצא שלה היא שהכול הבל? בשלבים מסוימים של היכרותי עם קהלת העדפתי לשמור על מרחק בטוח מהספר, בבחינת כבדהו וחשדהו. נדרשו זמן, בגרות ובשלות עד שהעזתי להתקרב אל המגילה, בזהירות, אך גם בתשוקה לפצח את צפונותיה. יצאתי למסע של שבע שנים, שכלל קריאה נרחבת במחקר ובהגות על אודות קהלת, סדרת מפגשי לימוד עם חברים, והוראה במסגרות מגוונות. כל אלה העשירו והעמיקו את תובנותיי, ועתה יש בי העוז להציע אותן גם לקהל קוראים. 

קהלת סיקרן אותי מאוד. אולם נושא אחד היה למוקד ענייני בספר. אנסחו מעט בבוטות: מדוע יש במגילה שנים עשר פרקים? אם הכול הבל והוצהר על כך כבר בפסוקים ב' וג', לאן יש להמשיך מכאן? לאן בכלל אפשר להמשיך מכאן? ואולי יש להקדים לכך את התהייה – מדוע חווה מחבר המגילה את העולם באופן זה? ומשקבע את קביעותיו – האם דבק בהן? האם פרקי ההמשך מבססים את הצהרות הפתיחה או שמא ממתנים אותן? ואם שינה קהלת מעמדתו הראשיתית, מדוע בחר להתחיל כך את הצגת המציאות?

אלא שקשה לקבל תשובה מקהלת. הוא מחזיק את קלפיו קרוב לליבו, ואיננו מספק משנה סדורה וברורה. אחת התעלומות של המגילה היא הקֶשר בין פסקאותיה ואפילו בין פסוקיה, שבמקרים רבים הם זרים זה לזה ואף סותרים. לאן חתר מי שתחילת דבריו היא שהכול הבל – עניין זה הוא אחד מיסודותיו וסודותיו של הספר. עצם השתלשלות הרעיונות בספר היא חידה, וחידה זו היא בבסיסו של עיוני. בשל כך לא אציע בספר “יש חיים לפני המוות" פירוש לפסוקים בזה אחר זה, אלא אקיים מעקב צמוד אחר זרימת רעיונותיו של קהלת מפרק א ועד פרק יב, ואנסה להבין את השביל שבו הם מובלים.

כלי המחקר הם נוכחים פעילים בקריאתי את קהלת. הם עומדים בעת הכתיבה מעבר לכתפי, בוחנים, מדקדקים, מבקרים ומקפידים עימי. עם זאת, חיבור זה איננו אקדמי. הוא לא יעסוק בשאלות חשובות שחקר המקרא מרבה לתת את הדעת עליהן, כגון זמנו של הספר, לשונו ומרכיביו. התבוננותי ממוקדת במהדורה הנמצאת בידינו היום. אין נפקא מינה, מבחינתי, אם סופר אחד כתב את מהלך הדברים או שעורכי הטקסט בחרו לגבשו כך. זאת ועוד, חלק מחוקרי קהלת מסתפקים בהצגת מגוון הסתירות שבספר ובהנחתן בפני המעיין. אני מבקשת לנסות להבין את דברי קהלת לא כאוסף נקודות שאין קשר ביניהן אלא כאמירות שיש להן מהלך ורצף. חיבורי שונה ממחקר אקדמי גם ברצון לעמוד על התובנות שבספר בשיח עימנו, קוראיו הנאמנים של קהלת בעת הזו. הוא נועד לאו דווקא לבעלי ידע מקראי אלא לכל אדם שקהלת מסקרן אותו והוא שואף להכירו.

קהלת הוא ספר המזמין להמשיך להפוך ברעיונותיו, קרי להרהר, לערער, להתווכח, לבדוק, ולייצר תובנות חדשות. שמחה, הכרת טובה ותודה ימלאוני אם הספר יניע בקוראים תנודות שכאלה. 

הספר "יש חיים לפני המוות" נמצא בשלבי מסירה לדפוס בימים הקשים שלאחר טבח שמחת תורה. אפשר ומחשבותיו של קהלת על פשר הקיום יטעינו במשמעויות נוספות את תהיותינו שלנו לנוכח המוות והאובדן האישיים והלאומיים.

רוני מגידוב, ירושלים תשפ"ד