מארז כניעה - המאפיה האיטלקית
*מאפיה איטלקית * חטיפה *נישואי שידוך
"אילחם עד נשימתי האחרונה. זה עכשיו או לעולם לא!"
בעולם התחתון של ניו יורק, לאס וגאס ולוס אנג'לס השלטון האמיתי לא נמצא בידי הרשויות אלא בידי המאפיה האיטלקית.
ניו יורק
דמיאן: אני הקאפו של ניו יורק. החיים שלי היו מדהימים עד שאישה עוצרת נשימה הצילה אותי ממוות, ומייד לאחר מכן עשתה לי את המוות. פביאן: אני יד ימינו וחברו הטוב של דמיאן. הכריחו אותי להתחתן עם אישה שבאופן מוזר לא נופלת לרגליי כמו כולן.
לוס אנג'לס
דראקו: אני הקאפו של לוס אנג'לס. חטפתי אותה כדי להתנקם באויב של המאפיה, אבל התאהבתי בה כי איך אפשר להתעלם מטוהר כמו שלה?
לאס וגאס
פיירו: אני הקאפו של לאס וגאס. התחתנתי בנישואי שידוך. אני מתעלם מקיומה של אשתי היפה והתמימה, עד שאני כבר לא יכול להתעלם ממנה. רוסו: אני חייל בכיר, אהבה מעולם לא הייתה אופציה בשבילי עד שסטוץ של לילה משבש לי את החיים.
הסיפורים מתערבבים זה בזה, יוצרים קשר מסוכן ומפותל שבו אהבה ובגידה מתנגשים בעולם האלים של המאפיה.
כניעה מתוקה הוא תערובת נפיצה של רומנטיקה, מתח ופשע שתשאיר אתכם דרוכים עד העמוד האחרון. דיאן אל מביאה כאן הברקה של פעם בחיים. הספר מובא בגוף ראשון ומנקודות מבט שונות.
זה ספר הראשון בסדרת המאפיה האיטלקית. ספרים נוספים שלה שזכו להצלחה מסחררת נכנסו לרשימות רבי המכר: סדרת התנגדות, דואט האחים ונטורה, סהר, רהב וסדרת האבקות.
גלי הקור שהגיעו מכיוון הים היו בלתי נסבלים. עמדתי במתחם האימונים עם המהנדס והטכנאי של המכונה לייצור פצצות, כאלה שאפשר להצמיד מתחת לרכב. אם זה לא ייתן לנו יתרון במלחמה נגד הזונות מרוסיה, כבר לא ידעתי מה כן.
הצבא שלי חזק ונעשה חזק יותר מיום ליום, אבל לא הייתי מוכן להמשיך לספוג אבדות מיותרות.
"דמיאן, אני חושב שזה יעבוד." פביאן לוצאטי יד ימיני וחברי הטוב ביותר העיר אותי ממחשבותיי.
"זה לא מספיק, אני רוצה לראות איך זה עובד."
"אדוני, כדי שתראה איך זה עובד נצטרך להפעיל את זה." הטכנאי צחקק בחוסר נוחות.
"פבי, אני מגמגם?" אספתי את שערי לפקעת הדוקה על ראשי.
"לא, אבל אולי הם מבינים שפה אחרת." פביאן שלף את האקדח מחגורת מכנסיו.
המהנדס הרים את ידיו לאות כניעה. "אין צורך בזה, אני אראה לך איך זה עובד." הוא ניגש אל המתקן העצום והחל להתעסק עם החיבורים.
פביאן נעמד מאחוריי והמהנדס לא הפסיק לזיין את המוח על איכות הבנייה של המכונה, אבל הראש שלי לא היה איתם כי באותו רגע קלטתי דמות שנכנסה לשטח האימונים שלנו.
אישה.
איך, לעזאזל, היא הגיעה לטריטוריה שלי?
היא הלכה עם תיק על גבה, הביטה מטה ופניה היו מוסתרות בשערה החום והארוך. היא לבשה מכנסיים שחורים וחולצת טי לבנה פשוטה. גופה היה צר ובעל קימורים נשיים ועסיסיים. ללא ספק היא מסוג הנשים שבחרתי לזיין והיו בכל פינה באחוזה.
היא הרימה את עיניה ובחנה את המתקן העצום שעמדנו לידו. נראה כאילו היא סרקה אותו כדי לקבל מידע כלשהו.
לא משנה מי זאת, לא אהבתי שהיא נמצאת בשטח שלי, בחוף שלי, במתקן האימונים שלי.
פתאום היא החלה לרוץ לעברנו ולנופף בידיה. היא רצה מהר יחסית למישהי שרצה על חול ים. היד שלי נשלחה לאקדח בחגורת המותן ופביאן עשה כמוני כשהבחין בה סוף סוף.
"תיזהרו," היא צעקה מרחוק.
הסתכלתי לאחור ולא הבנתי על מה היא מדברת. היא התקרבה אלינו במהירות, תפסה בידי ובידו של פביאן ומשכה בחוזקה. רעש חזק נשמע מכיוון המתקן והסתכלנו בהלם על מקור הרעש. היא משכה אותנו חזק יותר ודחפה אותנו בכוח על הרצפה מאחורי סלע ענקי שהיה בסמוך.
פיצוץ אדיר נשמע ואש עלתה מעל ראשנו. ההדף של הפיצוץ העיף את שערה בפראות והיא עצמה את עיניה בכוח. התרוממתי על רגליי וניסיתי לאמוד את הנזק.
המכונה הייתה הרוסה לגמרי, המהנדס מת והטכנאי הספיק עוד להסתתר ולכן ניצל. האישה התרוממה גם היא ופביאן אחריה.
"היי, מי את?" צעקתי אחריה כשהתחילה לחזור לכיוון שממנו באה. היא הרימה את מה שנשאר מהתיק שלה. "פבי, תבדוק מה פאקינג קרה פה הרגע," אמרתי לו והלכתי אחרי האישה. "היי, אני מדבר איתך." היא התעלמה ממני ובעטה בעצבים במה שנשאר מהתיק שלה. לא הייתי רגיל שמתעלמים ממני אז תפסתי את ידה בכוח וסובבתי אותה אליי. "את מבינה אנגלית?"
"כן, אני מבינה אנגלית," היא ענתה בכעס.
"אז אני לא רואה סיבה שלא תעני על השאלות שלי." עזבתי את ידה והיא נעמדה מולי זקופה.
"אני לא חייבת לך הסברים."
"אם לא היית מצילה את חיי כרגע, על המשפט הזה היית נקברת כמה מטרים מתחת לאדמה."
"איש נעים ממש," היא אמרה בזלזול וגלגלה את עיניה החומות לעברי.
"מי את?"
"אף אחת."
"איך נכנסת לכאן?"
"דרך היער." היא החוותה בידה בכיוון שממנו הגיעה.
"מאיפה באת?"
"משום מקום."
"לאן את הולכת?"
"לשום מקום."
"וואו, מה אני אעשה עם כל המידע שאת נותנת לי?" אמרתי בזעם וגם בזלזול.
היא ניסתה להציל את מה שהיה בתיק. היו שם כמה דולרים שרופים ובגדים מכוסים פיח. היא קיללה וניערה את החולצה השרופה למחצה.
פביאן התקרב אלינו ומשך את הטכנאי המפוחד.
"אדוני, אני לא יודע מה קרה. זה... לא היה אמור לקרות." הטכנאי רעד מפחד.
"כמעט הרגתם אותנו." תפסתי בחולצתו ושלפתי את האקדח מחגורת מכנסיי. הצמדתי את הקנה לרקתו והוא כצפוי התחיל לבכות כמו ילדה קטנה.
"בבקשה, אדוני, עבדתי לפי ההוראות המדויקות של המהנדס." הוא התחנן על חייו לשווא כי ברגע שהפיצוץ הזה קרה הוא נחשב לאדם מת.
"זו לא אשמתו," האישה אמרה.
פביאן ואני הסתובבנו אליה. היא ישבה על ברכיה והמשיכה לנסות להציל את שאר הבגדים שלה מהתיק ההרוס.
"הוא בנה את הפאקינג מכונה הזאת," אמרתי.
"כן, אבל הוא לא זה שתכנן אותה. הוא לא יכול היה לדעת שזה יקרה כי הוא רק טכנאי," היא אמרה ולא הסתכלה לעברנו, כאילו היא לא מדברת עם ראש המאפיה שמוציא מישהו להורג לנגד עיניה.
"איך את ידעת?" זרקתי את הטכנאי על פביאן ופניתי אליה.
"כל מהנדס מתחיל יודע."
"ועדיין את טוענת שהוא לא ידע," אמרתי
היא התרוממה על רגליה והסתכלה בעיניי. "הוא. לא. מהנדס." היא דיברה אליי כאילו היא מדברת אל אדם עם מוגבלות. "אתה מבין?" היא שאלה.
פביאן הסתכל עליי והבין שהיא בצרות. חייכתי את החיוך מבשר הרעות שלי. האישה הזאת לא תחיה עוד הרבה זמן.
"דמיאן, היא הצילה אותנו." פביאן ניסה להרגיע את זעמי.
אני והיא נעצנו מבט זה בזה.
"פבי, תיקח את האיש למרתף, נראה כבר מה נעשה איתו," פקדתי עליו ולא ניתקתי את עיניי מעיניה החומות.
התקרבתי אליה. היא הייתה צריכה להרים את ראשה כדי להביט בעיניי. לפתע שלפה את האקדח שהיה צמוד לירכי וירתה ליד ראשי.
לרגע לא הבנתי מה התרחש סביבי. היא זזה מעט, נעמדה לצידי, והחלה לירות לעבר אנשים שעמדו מאחוריי. דרכתי את האקדח שלי והתחלתי לירות בהם גם אני.
שני ניסיונות התנקשות ביום. אין ספק שכל זה תוכנן מראש.
עיניי שבו אל האישה. היא ירתה כמו מתנקשת מיומנת. כל קליע שהיא כיוונה פגע בדיוק במטרה, לא הייתה פעם אחת שהיא פספסה.
מי האישה הזאת, לעזאזל? שאלתי את עצמי.
היו במקום יותר משבעה רוסים חמושים. האישה ירתה לעברם והסיחה את דעתם כשאני רצתי מסביב כדי להביא את האופנוע שלי. זה היה בלתי אפשרי להילחם נגדם בלי פביאן או חיילים נוספים שלי.
יריתי בראשו של אחד הרוסים שעמד ליד האופנוע, קפצתי עליו ונסעתי לעבר האישה. היא הסתתרה מאחורי המתקן השרוף והמשיכה לירות לעברם. תפסתי בזרועה תוך כדי נסיעה והעליתי אותה על האופנוע מאחוריי. היא לא הבינה בהתחלה מה קורה, אבל התעשתה במהירות. הרוסים עלו על שני רכבי שטח שחורים ונסעו אחרינו בנשקים שלופים.
"יש לי נשקים בארגז שמאחורייך," צעקתי אליה. הרוח הייתה חזקה והעיפה את שערה לכל עבר. היא הסתובבה והוציאה את הנשקים.
"וואו, צעצועים יפים." היא צחקה בהתפעלות.
ירייה כמעט פגעה באופנוע, אבל אני תמרנתי הצידה בשליטה מוחלטת על הכלי. "אוקיי, אם סיימת להתפעל כמו ילדה בת ארבע, הגיע הזמן להתחיל לירות בחזרה!" צעקתי אליה.
היא נכנסה מתחת לזרועי השמאלית והתיישבה על ירכיי כשרגליה חובקות את מותניי. לאחר מכן דרכה את האקדחים, מתחה את שתי ידיה מעל כתפיי והחלה לירות לעברם. היא הצליחה לנטרל רכב שטח אחד והוא סטה לצד הדרך.
לעזאזל. הרגשתי את איברי מתקשה במכנסיי.
"באמת?!" היא הסתכלה על הבליטה הנוקשה במכנסיי.
"זה לא אני. זה הוא," אמרתי.
"אז תרגיע אותו כי אם הוא לא יירגע, הכדור הבא יכוון אליו." היא גלגלה את עיניה.
צחקתי. אם רק הייתה יודעת עם מי היא מדברת.
הרוסים רדפו אחרינו והיריות לעברנו התחדשו כל כמה שניות.
"תנטרלי אותם כבר," צעקתי כדי להתגבר על רעש הרוח.
"אתה חושב שזה כזה פשוט?!"
"תעשי את זה, לעזאזל."
היא ירתה ירייה אל הגלגל של הרכב והוא הסתובב על צירו ונעצר באחת.
פביאן, סאם ובריאן הגיעו סוף סוף עם עוד חיילים, כנראה בעקבות היריות. עצרתי את האופנוע והאישה ירדה ממני.
פתחתי את דלת הג'יפ שבו סאם ובריאן נהגו והכנסתי אותה לתוכו. "קחו אותה לאחוזה," הוריתי.
"מה אתה חושב שאתה עושה?"
"מציל אותך."
"אני לא צריכה שתציל אותי!"
"תישארי כאן עד שאחזור," פקדתי עליה.
סגרתי את הדלת בלי לשמוע את תשובתה ועליתי לג'יפ שפביאן נהג בו.
"לקח לך יותר מדי זמן, פבי." דרכתי את הנשק ופתחתי את הגג.
"סליחה, לא יקרה שוב."
יריתי על גלגלי הרכב של הרוסים כדי שלא יוכלו לברוח. נעצרנו ליד הרכב ובדקנו אם נשארו רוסים חיים. כולם היו מתים. עברנו ליד הרכב שהאישה הצליחה להוריד. כולם מתו חוץ מהנהג. שלפנו אותו מהדלת וזרקנו אותו על הקרקע.
"מה אתם עושים כאן?" פביאן בעט בבטנו של הרוסי.
הג'יפ שבריאן וסאם לקחו איתו את האישה נעצר לידינו. היא ירדה מהמושב האחורי וכיוונה את הנשק אל הרוסי.
"מה אתם עושים כאן? אמרתי לכם לקחת אותה לאחוזה," נהמתי אליהם.
"היא שלפה עלינו את הנשק ואיימה שאם לא נחזור, היא תירה," בריאן התגונן.
היא התקרבה בצעדים מהירים אל הרוסי וכיוונה את קצה הנשק לרקתו. "מי שלח אותך?" היא צעקה עליו. הוא ירק דם מפיו וצחק. "תקשיב לי טוב. כמו שהרגתי את החברים שלך, אהרוג אותך בלי למצמץ בכלל." היא תפסה בחולצתו והצמידה את פניה אליו. "אז אני מציעה לך בחום. להתחיל. לדבר."
הוא ירק שוב על הרצפה וקילל אותה ברוסית.
היא נשפה אוויר בהקלה כשגילתה שהוא רוסי ושחררה אותו.
כולנו היינו פשוט בשוק מהאישה הזאת, ולא שמנו לב שהרוסי תפס אקדח וכיוון לעבר פביאן. היא לעומתנו שמה לב וירתה שתי יריות בראשו.
"בן־זונה," פביאן מלמל.
היא הלכה אל הרכב של הרוסים ולקחה מהם שני אקדחים, אחד שמה בחגורת מכנסיה ואחד בנרתיק על ירכה. היא לקחה מהם כסף, הלכה לעבר מושב הנהג, התניעה והחלה לנסוע לעבר היציאה מהשטח שלי. פביאן ואני נכנסנו לג'יפ ונסענו אחריה. נצמדנו אליה ופתחתי את החלון.
"עצרי," צעקתי אליה.
"עשית מספיק, אתה לא חושב?"
"רק תגידי לי מי את."
"אני אף אחת." היא סגרה את חלון הרכב ולחצה על הגז.
"דמיאן, לצמצם אליה?"
"לא, ניתן לה יתרון התחלתי, רק כי היא הצילה אותנו."
פבי הסתובב ונסע לעבר האחוזה.
נכנסנו אל חדר העבודה שלי והתחלתי לעשות סדר בכל מה שקרה היום. הרוסים נכנסו דרך פרצה בגדר שהייתה מאחורי האחוזה. אטמנו אותה מייד. עליתי אל חדר המחשוב. תומי, הילד הגאון שעבד בשבילי, אכל ארוחת צהריים על הדלפק.
"בוס, עשיתם לי את היום. במצלמות האבטחה זה היה ממש סרט אקשן."
אני אוהב את הילד הגאון הזה. "תומי, אני צריך שתמצא לי מישהו."
"את הבחורה?"
"כן."
"כבר התחלתי לחפש, בוס, אבל מבדיקה ראשונית אני חייב לומר לך שאין כלום."
"תהפוך כל פינה ברשת. אני צריך מידע."
"אני על זה, בוס." הוא לקח את הצלחת שלו והתיישב מול המחשב.
ירדתי לאכול במטבח את האוכל שמריה הטבחית הגישה. סאם ופבי כבר התחילו לאכול. התיישבתי ליד סאם והעמסתי על הצלחת.
"זאת פעם אחרונה שאני נותן לך פקודה ואתה מפר אותה," נהמתי על סאם.
"סליחה, בוס. לא יקרה שוב."
"שוב? לא, אני בטוח שלא." הסתכלתי עליו במבט נוקב והוא התכווץ בכיסאו.
לאחר שסיימנו לאכול עליתי לאחד מחדרי האורחים עם אחת הבחורות שהסתובבו באחוזה. היא התפשטה במהירות והורידה את מכנסיי. שמתי קונדום, היא התיישבה עליי בפישוק והחלה לעלות ולרדת בקצב מהיר. אני דמיינתי עיני שקד גדולות וחומות, שיער חום, חלק וארוך ושפתיים תפוחות. פאק!
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
