מהלך מסוכן

״גברת פז-נוסבאום.״ גולן אומר מבעד לשיניים חשוקות, מרחיק אותה מגופו, אוחז בידיה בחוזקה, מוביל אותה לפניו לעבר הדלת. ״תחסכי לי את השטויות שלך כרגע. מה שיש לך להגיד, נשמע בחדר החקירות.״

״רצית לדעת מי זה המלאך, רון?״ הילה זורקת מעבר לכתפה לרון, שנצמד לקיר כמה שיותר, מפנה להם את הדרך כשגולן מוביל אותה לעבר היציאה. ״אז תכיר את המלאך. הגבר הכי אגואיסט, הכי לא בוגר, והכי עקשן שהכרתי כל החיים שלי.״

״ואת גברת פז-נויבך אתה מכיר, רון?״ גולן מחזיר לה כשהיא נאבקת איתו, נאחזת במשקוף, מסרבת לשחרר, מסרבת לצאת מהמשרד אל המסדרון. ״האשה שתגרום לך לחשוב שהיא מעוניינת בך, אבל כל מה שמעניין אותה זו הקריירה שלה.״

המפקח גולן מלאכי, הידוע בכינויו ״המלאך״, עסוק מאוד במלחמתו במשפחות הפשע של המאפיה הישראלית, בתפקידו כקצין בילוש משטרתי בימ״ר תל אביב,

אך בחודשיים האחרונים, כתבת מדור הפלילים של עיתון ״המקור״ מסתובבת לו יותר מדי בין הרגליים, מפריעה לחקירות ומוציאה אותו מדעתו, וזה לא עוזר שפעם הם גם היו נשואים.

מהלך מסוכן הוא רומן מתח פלילי, מלהיב ומסחרר המשלב סיפור של אהבה ותשוקה סוחפת. משאיר את הקורא במתח עד הרגע האחרון.

זהו ספרה השלישי של שרון צוהר.

ספריה הקודמים, אהבה בין הגלים וחסר מנוחה, סחפו את קהל הקוראים ונחלו הצלחה מרובה.

 פרק 1

״תראה את זה!״

שי להב, ראש צח״מ^[1], שהתפרץ למשרד של גולן מבלי לדפוק על הדלת, מתקרב לעברו במהירות, ומטיח על שולחנו המשרדי, המלוכלך והמכוסה בערימות מבולגנות של ניירת ותיקיות קרטון אפורות, את גליון הבוקר של ״המקור״, העיתון הנמכר במדינה.

״מה הם מנסים לעשות, אני לא מבין!״ הוא מוחה את הזיעה מעל מצחו הרחב וחרוש הקמטים בגב ידו, נראה מבוגר בהרבה מארבעים וחמש שנותיו, פניו סמוקות כאילו שהוא עומד בפני התקף לב.

״אין צנזורה במדינה הזו?! לכל אחד מותר לכתוב מה שהוא רוצה? ממתי העיתון מתערב בחקירה מתמשכת של המשטרה? אפשר להשתגע מהשטויות האלה כבר! עבודה מודיעינית של חודשים יורדת לטמיון בכתבה אחת. ואני אומר לך,״ הוא ממשיך בלהט, מניח ידיו על השולחן, נשען לעברו. ״שיש לנו חפרפרת. פה בתוך היחידה! אחרת, איך לעיתון יש את כל הפרטים האלה?״

גולן מזדקף בכיסא העור השחור, מתרחק מהמחשב ונשען לאחור, משלב רגליו על השולחן.

״שי, לך עם זה למחלקה לחקירות שוטרים, תשטח את הטענות שלך, שיעשו חקירה. למה אתה בא אליי? אתה ראש צוות חקירה מיוחד- תחקור. אני בילוש, תן לי לעשות את העבודה שלי. איך זה נוגע אלי?״

״איך זה נוגע אליך?!״ שי מגחך בחוסר הומור, מתיישב בכבדות בכיסא מול גולן, מותח עד לקצה גבול היכולת את חגורת הבד הכהה, המחזיקה בקושי את מכנסיו מתחת לכרסו.

״שים לב למי שכתב את הכתבה, ואתה תבין לבד.״

גולן מושך את העיתון אליו, עיניו סורקות את הכותרות. כשהוא מזהה את השם, הוא פולט קללה עסיסית, מטיח את העיתון בחוזקה על השולחן, גורם לכמה ניירות להתרומם מהשולחן ולהתעופף בחדר, קם בפתאומיות והודף את הכיסא לאחור.

״זין על הבחורה הזו והפה הגדול שלה.״ הוא מסנן, ידו האחת מונחת על מותנו והשניה סורקת את שיערו לאחור.

״גדי יודע מזה?״ הוא שואל, מתייחס לניצב משנה גדי עמר, מפקד ימ״ר תל אביב של משטרת ישראל.

שי מרים לעברו גבה במבט של ׳מה אתה חושב?׳ כששלוחת הטלפון על השולחן מתחילה לצלצל. גולן ניגש אל השולחן, מרים בחדות את השפופרת, עונה בקצרה. ״כן, אושרת.״

הוא מקשיב מספר שניות וסוגר את הטלפון, השריר בלסתו נמתח. הוא מניד בראשו לעבר הדלת. ״קדימה שי. הצ׳יף רוצה לראות אותנו במשרד, ועכשיו.״

הוא תופס את האקדח הנתון בנרתיק העור, ודוחף אותו מאחור לתוך חגורת העור המהודקת על בטנו השטוחה, מחביא אותו מתחת לג׳ינס, ומכסה אותו בחולצת הפלנל המשובצת, חוטף את המפתחות מהשולחן ומסנן בכעס כשהם יוצאים מהדלת. ״יואו אם אני תופס אותה... מה שאני עושה לה.״

*

״מפקח גולן מלאכי, הידוע בכינויו ׳המלאך׳, קצין בילוש מרחבי של ימ״ר תל אביב, הוא הקצין האחראי למעצרו הלילה של ציון גולן, העבריין השני בחשיבותו באירגון הפשע של שלום חממי ויד ימינו...״

ניצב משנה גדי עמר, מפקדת תחנת ימ״ר^[2] תל אביב, מקריא בחוסר אמון את המילים מתוך העיתון, תוך שהוא פוסע בצורה מאיימת ברחבי משרדו המרווח, בשעה שגולן ושי עומדים מולו בשתיקה.

״מה זה השטויות האלה???״ הוא רועם בקולו. ״מבצע סודי של המשטרה! עבודה של חודשים שתרד לביוב אם לא נתנהל כמו שצריך. כל העבודה שהשקעת!״ הוא צועק על גולן. ״ימים ולילות של מעקבים, מארבים וחוסר שינה, ובשביל מה? כדי שעכשיו נאפשר לכל החיילים שלו ולעורך דין המזדיין שלו מספיק זמן לפני הדיון בבית המשפט כדי להתכונן כמו שצריך?! שי עוד לא הספיק אפילו לחקור אותו, ועכשיו אני יכול להיות בטוח שתוך עשר דקות דודי וולרשטיין המחורבן הזה יתייצב פה עם החליפה השחורה שלו, יטען שאנחנו סתם מציקים ללקוח התמים שלו, וידרוש שנשחרר אותו מיד.״

הוא נושם עמוק ומנסה להרגע, מתיישב בכיסאו, אך גולן ושי ממשיכים לעמוד. הוא פונה לשי. ״קיוויתי שתצליח לפחות להוציא ממנו משהו בחקירה לפני שזה-״ הוא מטיח את העיתון היישר לפח האשפה מתחת לשולחנו, ״ייצא החוצה.״

״הוא לא מדבר!״ שי מתפרץ. ״אולי אם היה לי יותר זמן! אבל עורך הדין שלו כבר בדרך, והוא יודע את זה. הוא מיד קיבל את המבט הזחוח הזה בעיניים שגורם לך לרצות לפצח את הראש שלו אל הקיר.״

״תעשה את זה, ומח״ש^[3] יעוטו על התחת שלך כמו זבובים על חרא עוד לפני שתספיק להגיד ״רמת עמידר״, ארכי פושע או לא.״ גדי מעיר בציניות.

״לא תהיה לנו ברירה, אלא לשחרר אותו ממעצר הפעם. נכשלנו.״

״זין על המנוולת הזו,״ גולן אומר בלהט, מניף אצבעו לעבר גדי. ״תחתום על צו מעצר, עכשיו אני מביא אותה לחקירה.״

״לא שמעת על חופש הביטוי?״ שי שואל.

גולן מצר את עיניו, חזהו מתנפח בכעס, נוהם. ״חופש הביטוי בתחת שלי! כתבת פנאי ונופש, שעלתה לגדולה פתאום, ורוצה לשחק במגרש של הגדולים, חושבת שהיא יכולה בן לילה להפוך לכתבת פלילית ולהתערב בעבודה של המשטרה? כל מה שהיא עושה זה להתרוצץ כמו עכברית מסוממת בלילות במועדוני ההימורים בדרום העיר, להכנס לנו בין הרגליים ולהפריע לנו בעבודה שלנו, וזה נמאס עליי לגמרי. אני אביא אותה לפה, אכניס אותה לחדר חקירות ואגרום לה להבין, שעדיף לה להמשיך לסקר קלאבים ביוון ובתורכיה אם היא רוצה לשמור על השלווה הנפשית שלה! היא מתעסקת איתי, וזה מסוכן עבורה.״

״תביא אותה.״ גדי מסכים. ״אבל תהיה רגוע בבקשה. בלי עצבים.״

״אוה, אני אהיה רגוע...״ גולן אומר, ברקים סוערים בעיניו. ״מאוד רגוע, אל תדאג. להיפך- אני הולך ליהנות מזה בטירוף.״

הוא יוצא בסערה מהמשרד, ושי מנענע בראשו ואומר לגדי: ״כשזה מגיע אליה, גולן עלול לאבד את העשתונות שלו. כדאי שתשלח איתו מישהו, רק ליתר בטחון.״

^[1] צוות חקירה מיוחד.

^[2] יחידה מרחבית

^[3] מחלקה לחקירות שוטרים