נשיקה במיליון דולר

אבי גרין / נשיקה במיליון דולר

פתח דבר

בנג'מין קרטר ישב בכורסת העור בעלת המשענת הגבוהה, בפינת מועדון החברים הפרטי. התאורה במקום היתה עמומה והאווירה היתה מהוסה ואקסקלוסיבית. נורות קטנות וזהובות והבהוב נרות הוסיפו לתחושת הפרטיות העשירה. עשן סיגרים התאבך באוויר מאחת הפינות האחרות, הוסיף ארומה של אקזוטיות ועימעם עוד יותר את התאורה.

המועדון הבטיח לחבריו דיסקרטיות מוחלטת, מה שהיה אחת הסיבות העיקריות לכך שבן בחר בו. וכעת הוא בחן בתורו כל אחד משלושת הגברים שהצטרפו אליו סביב השולחן הפינתי. על פי הזמנתו.

השייח זייאן אל-חמידי – שליטה של ממלכה מדברית קטנה, עשירה בנפט ובמחצבים, היה ידוע בעושרו העצום ובשלטונו האבסולוטי.

דנטה מנצ'יני – איל האנרגיה המתחדשת של איטליה, שפיקחותו החדה כתער הסתתרה מאחורי הופעתו יפת התואר והמקסימה, ביחד עם תבונתו העסקית ולשונו הסרקסטית שהיתה די חריפה כדי לקלף את כל הצבע מהקיר – כמו שהתחוור לבן, פעם, לפני שנים, במהלך סגירת עסקה תקיפה במיוחד. ברגע זה, הוא לא הקרין את קסמו האישי הרב; הוא הזעיף פנים לעבר בן.

ואחרון חביב, קסנדר טראקאס – המנכ"ל היווני המיליארדר של תאגיד הסחר העולמי במוצרי צריכה יוקרתיים. הוא היה רגוע ומתנשא, וניחן בתווי פנים חזקים שלא הסגירו שום דבר. בן כבר אמר לו פעם בעבר שהוא יוכל לעבור לשחק פוקר אם יאבד אי-פעם את הונו הכביר ויחפש דרך להרוויח אותו בחזרה. מה שהיה סביר בערך כמו סופת שלג בגיהנום.

בן לא שלט אולי בשום ממלכה מדברית, או בחצי מהיבשת האירופית, אבל הוא שלט במנהטן עם המנופים הענקיים שלו והבורות העמוקים שהוא כרה בקרקע כדי לבנות עוד מגדלים גבוהים, שאפתניים ומרשימים.

המתח סביב השולחן היה ממש מוחשי. הגברים הללו היו יריביו במשך זמן רב כל כך – וכל אחד מהם היה גם יריבם של שני האחרים – שזה היה לגמרי סוריאליסטי לראות אותם יושבים יחדיו כעת. מה שהחל בתור עימותים קטנים במהלך סגירת עסקאות קטנות לאורך השנים, הפך עם הזמן למלחמה של ממש, כשכל אחד מארבעתם מכיר בעוצמה המשמעותית של יריביו והיה שש להיפטר מהם. הבעיה היתה שכל אחד מהם היה עיקש וחסר רחמים באותה המידה, כך שהדבר היחידי שהם השיגו היה שוויון חסר מוצא במאבקים שביניהם.

בן הרגיש שבעיקר דנטה מנצ'יני כבר עומד לקום ולהסתלק, אז הוא נשען קדימה בכיסאו. הגיע הזמן לדבר.

"תודה לשלושתכם על כך שבאתם."

עיניו הכהות של השייח זייאן אל-חמידי היו קשות מאוד. "קרטר, אני ממש לא אוהב שמזמנים אותי להגיע כאילו הייתי איזה ילד סורר."

"ובכל זאת," ציין בן, "הנה אתה כאן." הוא הביט סביבו. "כולכם הגעתם."

דנטה מנצ'יני אמר בלגלוג, "והפרס הראשון על אמירת המובן מאליו הולך השנה לבנג'מין קרטר." הוא הרים את כוס הקריסטל הכבדה שלו, לכבודו של בן, והנוזל הכהה שבתוכה בהק בנוגה זהוב עשיר, בהתאם לכל הפאר הדקדנטי שהקיף אותם מכל עבר. הוא רוקן את המשקה שלו בלגימה אחת, ובאותו הזמן כבר סימן למלצר להביא לו עוד אחד. הוא הבחין במבטו של בן. "לא תתפתה לשתות משהו חזק יותר ממים, קרטר?"

בן נאבק שלא להיגרר ולהגיב להתגרות של דנטה. הוא היה היחיד מארבעתם שלא נהנה מהוויסקי סינגל מאלט המשובח ביותר שמישהו יכול לשתות מחוץ לאירלנד ולסקוטלנד.

הוא נתן מבט נוקב בשלושת הגברים האחרים. "רבותי, מהנה ככל שהיה, להתקוטט ולהתגושש עם כל אחד ואחד מכם במשך עשרות השנים האחרונות, נראה לי שתסכימו שהגיע הזמן שנפסיק לתת לעיתונים סיבות לשסות אותנו זה בזה."

קסנדר טראקאס העביר את מבטו מבן אל הגברים האחרים ונאנח. "הוא צודק. התקשורת באמת התמקדה בנו, אחד-אחד, ומה שהחל בכמה כתבות רכילות מרושעות בסמרטוטון ההוא, סלבריטי ספיי! צמח והפך למשהו הרבה יותר רציני. למרות שאני אחראי לסיפורים שמוצאים את דרכם לעיתונים הללו, בגלל מאמצינו העלובים בתחום של יחסי ציבור, אני מציב את הגבול שלי בדיווחים בלתי מדויקים על הוללות מוגזמת, תחלופה בלתי פוסקת בחדרי המיטות, והכי גרוע, היעדרויות חשודות מהמשרד."

פניו של הטייקון היווני התקשו במיאוס. "זה שאני עבדתי לילות שלמים במשרד, והם מדווחים על בילויים בלתי פוסקים, ממש מוציא אותי מהכלים. אני הפסדתי חוזה רציני מאוד רק בשבוע האחרון, בגלל ספקות בנוגע לרצינות שלי. זה כבר נעשה ממש מוגזם."

דנטה מנצ'יני השמיע מין המהום עצור של הסכמה. "אני עומד להפסיד עסקה גדולה בגלל שהאנשים שמולי מעוניינים במישהו עם 'ערכי משפחה' – מה שזה לא יהיה." הוא לקח לגימה בריאה מהמשקה החדש שהוצב לפניו.

זה שדנטה מנצ'יני וקסנדר טראקאס עדיין ישבו שם, ודי הסכימו זה עם זה, הבהירה לבן קרטר באופן הכי אפקטיבי שהוא עשה צעד נכון בהזמינו אותם לכאן הערב – וגם, שלפתחם מונח איום משמעותי מאוד.

"הופכים אותנו לקריקטורות," הוא אמר, "וכל ההגזמות הללו בנוגע לחיינו הפרטיים כבר נעשות גרועות מכדי שנוכל להוסיף ולהתעלם מהן. אני יכול לשאת את זה שכשאני נכנס לאחד מאתרי הבנייה שלי הפועלים מקניטים אותי בקשר לעלילות המיניות שלי – שעליהן הם קראו. אבל כשהרמיזות מתחילות להשפיע על מחיר המניות ועל המוניטין המקצועיים שלי, זה כבר בלתי נסבל."

טראקאס בחן אותו ובעיניו עמד בפירוש ניצוץ מלגלג. "אתה לא מתכוון להגיד לי שהמאהבת שלך לשעבר פשוט המציאה הכל, מה, קרטר?"

זיכרון הכותרות הגסות – האיש הקשה של עולם הבנייה מתגלה כלא פחות נוקשה גם במיטה! – גרם לבן להירתע בבת אחת לאחור. "הסיפור שלה היה אמיתי בדיוק כמו הסיפור על הפנקס השחור הקטן שלך, עם שמותיהן של הנשים היפות ביותר בעולם. מה הם אמרו עליך, טראקאס, מים שקטים חודרים עמוק?"

טראקאס הזעיף פנים, ומנצ'יני התרעם. "כאילו שלטראקאס יש את המונופול על הנשים הכי יפות. הרי כולם יודעים שאני – "

קול צונן קטע אותם. "אם סיימנו סוף-סוף עם הקטע של ההשמצות ההדדיות, אולי נוכל להתחיל לדון בדרכים לחלץ את עצמנו מהתסבוכת הזאת. אני מסכים עם קרטר: זה הרחיק לכת די והותר. תשומת הלב השלילית הזאת פוגעת לא רק במנהיגות שלי, אלא גם באינטרסים העסקיים שלי. זה משפיע אפילו על סיכוייה של אחותי הקטנה להינשא עם מי שהיא רוצה. זה פשוט בלתי נסבל."

כולם נשאו את מבטיהם לעבר השייח זייאן אל-חמידי, שנשען קדימה במושבו. בתאורה העמומה הובלטו עוד יותר תוויהם העזים של פניו הנאים. כולם היו לבושים בחליפות טוקסידו שחורות וקלאסיות מלבד מנצ'יני, שמרד במסורת בהעדיפו ז'קט לבן, ועניבת הפרפר השחורה שלו היתה משוחררת ברישול.

זה הזכיר לבן את האירוע שממנו הגיעו לשם ארבעתם, והוא אמר בקול קודר, "לא מדובר פה רק באינטרסים העסקיים שלנו, מדובר פה גם במשפחות שלנו."

גם מנצ'יני נשען קדימה כעת, והזעיף פנים. "למה אתה מתכוון?"

בן הביט בו ובאחרים. "מנהלת אירוע הצדקה הזה ניגשה אליי הערב ואמרה לי שאם הסיקור התקשורתי הזה לא ייעלם, היא תיאלץ לוותר על השתתפותנו כתורמים. היא שמה לב שיש תוצאה שלילית לנוכחות שלנו, שהתבטאה במכירת כרטיסים מופחתת ובאנשים שנמנעים מלהגיע לאירועים."

דנטה מנצ'יני קילל באיטלקית ססגונית מאוד.

השייח אמר בנימה מהורהרת, "אז זאת הסיבה לכך שהזמנת אותנו הנה?"

בן הינהן. "נראה לי שכולנו יכולים להסכים על כך שהדבר האחרון שבו נהיה מעוניינים הוא שמפעל הצדקה הזה יסבול בגללנו."

ארגון הצדקה הזה היה המכנה המשותף היחיד בין ארבעתם, מלבד העובדה שהם התמודדו זה מול זה לא פעם בהתנהלותם העסקית; האירוע השנתי של ארגון הצדקה היה העיתוי היחיד שבו התקבצו ארבעתם במקום אחד, מה שעורר תמיד את ההתעניינות של התקשורת.

קרן התקווה התמקדה בגיוס משאבים לסיוע לבני נוער – בנים ובנות מרקע עני שהפגינו כישרון בתחום העסקי וביזמות.

"קרטר צודק," אמר דנטה מנצ'יני. "אנחנו לא יכולים לגרור את קרן התקווה לתוך הבלגן שלנו."

בראשונה אי-פעם, בן ראה איזה חיבור בין ארבעתם. לכולם היה באמת אכפת מאותו הדבר, וזה היה קצת משונה, אחרי שהוא התרגל לסמוך רק על עצמו במשך שנים רבות כל כך. זה לא היה לגמרי לא רצוי – כאילו עול כבד הוסר פתאום חלקית מעל כתפיו.

ואז קולו הצונן של השייח שב ונשמע, שאל, "טוב, אז מהו לעזאזל הפתרון?"

בן הביט בו, הביט בכל השאר. "אני מנחש שבדיוק כמוני, כולכם כבר התייעצתם עם היועצים המשפטיים שלכם והגעתם למסקנה שאין שום טעם להוסיף לרעש התקשורתי ולנסות לתבוע את סלבריטי ספיי! נכון?"

שלושתם הינהנו.

בן המשיך, וקולו היה קודר בהביטו סביב. "גם פרסום הודעה משותפת לא יועיל לנו יותר מדי. כבר הרחקנו לכת מדי בשביל שזה יפתור את כל הבעיות. אם נעשה את זה רק ניראה כאילו אנחנו מנסים להתגונן." הוא נאנח בקול. "הפתרון היחיד הוא שארבעתנו נתחיל להיראות כמי שמשפרים את התנהגותם – מהיסוד, ולמשך זמן רב מאוד. אם לא ננהג כך, אני לא רואה שזה ירפה מאתנו. סביר להניח שהם רק יתחילו לחפור עמוק יותר, ואני יכול להבטיח לכם שלי, למשל, אין שום רצון בבחינה מדוקדקת של חיי."

מבטו של דנטה התמקד בבן. "אתה לא רוצה שאנשים ייזכרו בכך שסיפור עלייתך מאשפתות אל הפסגה אינו מדויק לחלוטין?"

גופו של בן נדרך כולו והוא נעץ באיש מבט זועם. "מעולם לא הסתרתי את מוצאי, מנצ'יני. בוא נגיד רק שאין לי שום רצון שישובו ויחטטו יותר מדי בעברי. בדיוק כמו שאני לא מאמין שאתה מעוניין בהתעניינות רבה מדי ברקע המשפחתי שלך."

בן התכוון לקנאות שבה דנטה שמר תמיד על הפרטיות של משפחתו – וההסבר היחידי לכך היה שנחבא שם משהו שהוא חש צורך להסתיר.

כעבור רגע מתוח עלה על שפתיו של דנטה צל של חיוך נוקשה, והוא הרים לעבר בן את כוסו הכמעט ריקה. "אחת אפס לך, קרטר."

השייח זייאן קטע אותו בנימה מתוחה. "נדמה לי שארבעתנו יכולים להסכים על כך שאנחנו מעדיפים להימנע מלמשוך תשומת לב נוספת, ולא משנה מאילו סיבות בדיוק."

בן היה מודע לכך שמימינו, קסנדר טראקאס מתנועע על מושבו בחוסר נוחות, כפי הנראה תוך הרהורים על השלדים שמוסתרים בארונו.

שתיקה מהורהרת השתררה על הקבוצה לרגע, ולאחר מכן אמר השייח אמר בהעוויית פנים, "אני מסכים עם קרטר בנוגע לכך ששיפור התנהגותנו בחיינו הפרטים הוא כנראה הפתרון היחיד לבעיה שלנו. עד כמה שניסיתי להימנע מכך, ברור לי שהדבר היחידי שישקם את אמונם של הנתינים שלי הוא נישואים אסטרטגיים והעמדת יורש עצר."

בן הבחין ברתיעה שנראתה כמשותפת לארבעתם. ככפוי שד, הוא נאלץ להודות: "אחרי שיחה עם יועץ התדמית שלי ועם פרקליטיי, גם אני הגעתי למסקנה דומה."

דנטה נשמע ממש מבועת. "להתחתן? אנחנו חייבים באמת לנקוט בצעד דרסטי עד כדי כך?"

בן הביט בו. "אפילו אני יכול לראות את התועלת בנישואים למישהי מתאימה. זה יחזיר לנו את האמון ויוריד מאתנו את התקשורת. זה גם יגרום לאנשים לבטוח בנו יותר. קרה לי לא פעם שבנסיבות חברתיות, נשים של לקוחות לא נמנעו מלהבהיר לי את כוונותיהן, לזעמם הרב של בני זוגן. זאת רק שאלה של זמן עד שאיזו עסקה גדולה תתבטל לי בגלל קנאה מטופשת – או עוד יותר גרוע, בגלל החשד שמשהו באמת התרחש." בן העביר את מבטו על שאר היושבים סביב השולחן. "אנשים רואים בנו איום, מכל מיני בחינות. וזה דבר לא טוב בכלל."

כעסו של דנטה ניכר בבירור. "דיברת על מישהי מתאימה – מה זה מתאימה? האם אישה כזאת בכלל קיימת?"

השייח זייאן השיב, בביטחון מוחלט של מי שהגיע ממדינה שבה נישואי שידוך הם הנוהג המקובל. "מובן שהיא קיימת. אישה שתהיה שמחה להשלים את מה שחסר בחייך... אישה שמעל לכל תהיה דיסקרטית ונאמנה."

דנטה הרים גבה. "טוב, גאון שלי, אז איפה אנחנו מוצאים אישה כזאת, כלילת שלמות וטהורה?"

שתיקה השתררה לרגע, ובן שב ונדרך בהניחו שדנטה מנצ'יני הגזים בלעג שלו. השייח זייאן עמד בראש מדינה, הוא בוודאי רגיל ליראת כבוד גדולה הרבה יותר.

אלא שהשייח הטיל אז את ראשו אחורה ופרץ בצחוק רם וממושך. כשהוא נרגע והסתכל בשאר הנוכחים הוא אמר, "יש לכם מושג איזה שינוי מרענן זה שמישהו מעז לדבר אליי בצורה כזאת?"

המתח שאפף אותם ורק הלך והתגבר מאז שארבעתם התיישבו סביב השולחן התפוגג במידה ניכרת.

דנטה חייך והחווה בכוס שלו לעבר השייח. "אם רק תסכים לדון איתי באנרגיה אלטרנטיבית, אני אשמח להעליב אותך כמה שרק תרצה."

עיניו של השייח זייאן בהקו בגילוי נדיר של חוש הומור. "טוב, זאת כבר הצעה שאני יכול לשקול ברצינות."

בן התערב. "עד כמה שזה נחמד – הפסקת האש הזאת – אנחנו צריכים עדיין להתמקד בהסכמה שלנו על כך שהצגת חזית אחידה של חיים מהוגנים יותר היא הדרך להתמודד עם המצב שלנו. ולשם כך, אנחנו נצטרך למצוא נשים שיסכימו להינשא לנו במהירות וללא שום עניינים מיותרים. כמו שהשיח זייאן אמר, נשים שבהן נוכל לבטוח, שיהיו דיסקרטיות ונאמנות."

דנטה מנצ'יני חייך ואמר בנימה קודרת, "יהיה לכם קל יותר למצוא ננס שרוכב על חד-קרן לאורך השדרה החמישית."

הם שקלו את זה בדממה לרגע, ואז קסנדר טראקאס אמר בשקט, "אני מכיר מישהי."

כולם נשאו את עיניהם אליו. אל מי שהיה עד עתה שקט במידה די מחשידה, הבין בן ושאל, "מי בדיוק?"

"זאת אישה אחת. היא מנהלת שירות שידוכים דיסקרטי מאוד שנועד במיוחד לאנשים כמונו. היא מכירה היטב את עולמנו – "

"מה היא בשבילך?" קטע אותו דנטה. "מאהבת לשעבר?"

קסנדר נעץ בו מבט רושף, וכבר לא נראה כה מתנשא. "זה ממש לא עניינך, מנצ'יני. רק תאמין לי, אם יש מישהו שיכול לשדך לנו את הנשים המתאימות, זאת היא."

איל האנרגיה האיטלקי הרים את ידו לבלום אותו. "בסדר, אל תתרגש."

בן, שצפה בעיון בכל זה, הביט לעבר השייח זייאן. "אז מה אתה אומר?"

השייח נראה כאילו מבחינתו היה עדיף להירשם לחוג רקמה, אבל בסופו של דבר הוא אמר בכבדות. "נראה לי שזאת עשויה להיות האפשרות הכי טובה... אם אנחנו עושים את זה, מוטב שנזדרז – לטובת כולנו." הוא הדגיש את דבריו בעזרת מבט נוקב שנעץ בכל אחד ואחד מהם.

לבסוף דנטה אמר במורת רוח ניכרת, "טוב, בסדר, אני אקח את הפרטים שלה, אבל אני לא מבטיח שום דבר."

בן הושיט את הטלפון שלו לקסנדר טראקאס והשתדל להתעלם מהתחושה שצווארונו מתהדק ולוחץ על צווארו. "תכניס לי את המספר. אני אצלצל אליה בשבוע הבא."

בזמן שקסנדר הוסיף את פרטי איש הקשר לטלפון של בן, השייח זייאן נשען קדימה ואמר, שוב, בגילוי של הומור יבש, "אתם יודעים, האמת היא שאני כבר ממש לא זוכר מה גרם לנו להתחיל בכלל לריב זה עם זה..."

בן הבזיק חיוך מהיר. "נדמה לי שאנחנו חייבים להודות שפשוט נהנינו מהיריבות הזאת יותר מדי בשביל שנוותר עליה."

קסנדר הניח את הטלפון של בן על השולחן. הוא הרים את הכוס שלו. "טוב, אז אולי הגיע הזמן שכולנו נודה בתבוסה משותפת כדי שנוכל לזכות בניצחון משמעותי יותר. השבת האמון של אנשים במוניטין שלנו, מה שבתורו ישקם את האמון בעסקים שלנו ואת הרווחים שלנו. כי כמו שברור לכולנו, זה הרי מה שחשוב."

דנטה מנצ'יני הרים את הכוס שלו ואמר בנימה של לעג. "אכן-אכן. לחיי תחילתה של ידידות מופלאה, רבותי."

בן העביר את מבטו סביב, אל כל אחד מהגברים, וחשב לעצמו שלמרות הנימה הקצת מלגלגת של דברי מנצ'יני, משהו באמת השתנה ביניהם הערב. הגברים הללו לא היו עוד אויבים. הם נעשו בני ברית, וכן, אולי אפילו חברים.

בן הצטרף אל האחרים והרים את כוסו. שום דבר לא יעמוד בדרכם כעת. אפילו לא הנשים שהם ייקחו לעצמם בנישואי תועלת.