סדר את המיטה שלך

דברים קטנים שיכולים לשנות את חייך ואולי גם את העולם

אדמירל ויליאם ה. מקרייבן נאם בטקס הסיום של בוגרי אוניברסיטת טקסס, אוסטין. את נאומו שאב בהשראת המוטו של האוניברסיטה, ‘מפה מתחילים לשנות את העולם’, ובו סיפר על עשרה עקרונות לחיים שגיבש במהלך הכשרתו הצבאית ביחידת ‘אריות הים’, עקרונות שסייעו לו להתמודד לא רק עם קשיים שבהם נתקל במהלך הקריירה ארוכת השנים שלו, אלא גם בחייו האישיים.

אדמירל מקרייבן מאמין כי יישום עקרונות אלה יכול לשנות לטובה את חייו של כל אדם באשר הוא, וכתוצאה מכך גם את העולם כולו.

נאומו של האדמירל הפך לוויראלי ברשת וזכה ליותר מעשרה מיליון צפיות. על בסיס הנאום והעקרונות שעל פיהם הוא חי, כתב האדמירל את הספר שאותו אתם אוחזים כעת.

בספרו מקרייבן מתאר בענווה ובאופטימיות חוויות משנות חיים שלו ושל אנשים שנתקלו במכשולים רבים ונאלצו לקבל החלטות קשות, אך התמודדו איתם בהצלחה ראויה לציון בעזרת נחישות, חמלה, כבוד ואומץ, בעזרת יישום העקרונות המפורטים בספר זה.

הספר הנפלא הזה מספק תובנות פשוטות, עצות מעשיות ומילות עידוד שהעניקו מוטיבציה והשראה למאות אלפי קוראים גם ברגעיהם האפלים ביותר.

אם אתה רוצה לשנות את העולם, התחל בכך שתסדר את המיטה שלך.

“עוצמתי”. יו אס איי טודיי.

“מלא באנקדוטות אישיות ושובות לב היישר מלב מערכת הביטחון הלאומית.” וושינגטון פוסט.

 “נפלא, חכם וממצה.” פורבס.

“ספר חובה לכל מנהיג אמריקאי.” וול סטריט ז’ורנל.

הקדמה
בעשרים ואחד במאי, 2014, זכיתי בכבוד לנאום בטקס הבוגרים של אוניברסיטת טקסס באוסטין. על אף שהייתי סטודנט באוניברסיטה הזאת, דאגתי שאולי כקצין בצבא שהקריירה שלו הוגדרה על ידי מלחמה, לא אמצא קהל אוהב מבין הסטודנטים.

למרבה הפתעתי, המחזור שסיים את לימודיו אהב את הנאום שלי. עשרת השיעורים שלמדתי מההכשרה שקיבלתי כ'אריה ים' היו בעלי ערך אוניברסלי.

אלה שיעורים פשוטים שנועדו להתגבר על הקשיים שבהם נתקלתי במהלך ההכשרה שלי כ'אריה ים', אבל עשרת השיעורים האלה היו חשובים לא פחות בהתמודדות עם האתגרים שמציבים בפניך החיים – ולא משנה מי אתה.

בשלוש השנים האחרונות עצרו אותי ברחוב הרבה אנשים שסיפרו לי סיפורים מחייהם: איך הם לא נמלטו מכרישים, איך הם לא צלצלו בפעמון, או איך סידור מיטתם מדי בוקר עזרה להם בזמנים קשים.

כולם רצו לדעת יותר על עשרת השיעורים שעיצבו את חיי ועל האנשים שעוררו בי השראה במהלך הקריירה שלי.

הספר הקטן הזה הוא ניסיון לענות על כך. כל פרק נותן קצת יותר תוכן לכל שיעור, מפרט ומרחיב על חלק מהאנשים שעוררו בי השראה עם המשמעת, ההתמדה, הכבוד והאומץ שלהם. אני מקווה שתיהנו מהספר!

פרק ראשון

התחל את יומך בהשלמת משימה

התחל בזה שתסדר את המיטה שלך

המעונות בהכשרה הבסיסית של יחידת 'אריות הים' ממוקמים בבניין חסר ייחוד בן שלוש קומות על חוף הים בקורונדו, קליפורניה, במרחק של כמאה מטרים בלבד מהאוקיינוס השקט. אין מיזוג אוויר במבנה ובלילות, כאשר החלונות פתוחים, אפשר לשמוע את שאון הגאות ואת הגלים המתנפצים על החול.

החדרים במעונות הם ספרטניים. גרתי עם עוד שלושה מבני המחזור שלי בחדר הקצינים, שהכיל ארבע מיטות, ארון לתליית המדים, וזהו. זה הכול. בבקרים שבהם ישנתי במעונות נהגתי להתגלגל מהמיטה הצבאית ומייד להתחיל להציע את המיטה שלי. זו הייתה המשימה הראשונה של היום; יום שידעתי שיהיה מלא במשימות: ביקורת מדים, משחים ארוכים, ריצות ארוכות עוד יותר, מסלולי מכשולים והצקות בלתי פוסקות ממדריכי 'אריות הים'.

"הקשב!" צעק החניך התורן, סגן דניאל סטיוארט, עם כניסת המדריך לחדר. עמדתי זקוף בקצה המיטה וכאשר הקצין התקרב למקום שבו עמדתי נקשתי בעקבי נעליי והצמדתי אותם יחד.

המדריך, רציני וחסר הבעה, החל את מסדר הבוקר בבדיקת כמה מעומלן הכובע הירוק והצבאי שלי, כדי לוודא ששמונת זוויות הכובע יהיו נוקשות, כנדרש. עיניו סרקו אותי מלמעלה למטה, בוחנות כל מילימטר לאורך המדים שלי.

האם היו קמטים על החולצה או על המכנסיים?

האם אבזם המתכת שעל החגורה מבריק דיו?

האם המגפיים שלי זכו לצחצוח יסודי מספיק, כדי שהוא יוכל לראות את אצבעותיו משתקפות בהם?

לאחר שהיה מרוצה מכך שעמדתי בדרישות הגבוהות הנדרשות מחניך במסלול של 'אריות הים', הוא המשיך הלאה כדי לעשות ביקורת לאומלל הבא, שעמד ליד המיטה הקרובה.

המיטה הייתה סגפנית כמו כל החדר, רק מסגרת מתכת ומזרן יחיד. סדין כיסה את המזרן ומעליו הונח סדין נוסף. שמיכת צמר אפורה נתחבה מתחת לשולי המזרן וסיפקה חום בערבים הקרירים של סאן דייגו.

שמיכה שנייה קופלה במיומנות למלבן מדויק והונחה על קצה המיטה. הכרית היחידה, שיוצרה על ידי עמותת 'מגדלור למען העיוור', הונחה למראשות המיטה, בדיוק במרכז, בזווית של תשעים מעלות ביחס לשמיכה שמתחתיה.

זה היה הסטנדרט המקובל. כל סטייה מהדרישות המדויקות האלה הייתה סיבה לקבלת עונש, שבו הייתי צריך 'להכות בגלים' ואז להתגלגל על החוף החולי והרטוב עד שהתכסיתי מכף רגל ועד ראש בגרגירי חול. העונש הזה נודע בשם 'עוגיית סוכר'.

עמדתי חסר תנועה, רואה מזווית עיני את המדריך. הוא הסתכל על המיטה שלי במבט יגע. הוא התכופף, בדק את פינות המיטה והמשיך לסקירת השמיכה והכרית כדי לוודא שהם מיושרים כיאות ואז הוא הושיט את ידו לעבר כיסו והוציא ממנו מטבע, אותו הוא זרק באוויר כמה פעמים כדי לוודא שאני יודע שהמבחן הסופי של המיטה עומד להגיע.

הוא זרק בפעם האחרונה את המטבע גבוה באוויר ונתן לו ליפול היישר על המזרן שלי.

המטבע פגע במיטה ואז ניתר קלות לגובה של כמה סנטימטרים, גבוה מספיק כדי שהמדריך יוכל לתפוס אותו בידו.

המדריך הסתובב אליי, הביט בעיניי והנהן בלי לומר מילה. העובדה שסידרתי את המיטה שלי כנדרש לא הייתה הזדמנות לשבח.

זה מה שציפו ממני.

זו הייתה המשימה הראשונה של היום והיה חשוב לבצע אותה נכון. השלמתה כיאות הביאה לידי ביטוי את המשמעת שלי. זה היה סימן לכך שאני שם לב לפרטים.

בסופו של דבר, זו תהיה תזכורת לכך שעשיתי היום משהו אחד כמו שצריך, משהו שאני יכול להיות גאה בו, לא משנה עד כמה המשימה שולית.

במהלך הקריירה שלי בחיל הים, סידור המיטה שלי היה הדבר היחיד הקבוע שיכולתי לסמוך עליו מדי יום ביומו.

כחייל צעיר ב'אריות הים' על סיפונה של הצוללת האמריקנית 'גרייבק', שנועדה למשימות מיוחדות, רותקתי לאגף החולים, שבו ארבע מיטות נערמו זו מעל זו. הרופא הזקן שניהל את אגף החולים התעקש שאציע מדי יום את המיטה שלי. הוא חזר ואמר שאם המיטות אינן מוצעות והחדר איננו נקי, המלחים לא יכולים לצפות לטיפול הרפואי הטוב ביותר.

כפי שגיליתי מאוחר יותר, הגישה הזאת לגבי ניקיון וסדר יושמה בכל היבט של חיי הצבא.

שלושים שנה מאוחר יותר, מגדלי התאומים נפלו בעיר ניו יורק. הפנטגון נפגע ואמריקנים אמיצים מתו במטוס מעל פנסילבניה.

בזמן ההתקפות האלה החלמתי בבית שלי מתאונת צניחה רצינית. מיטת בית חולים על גלגלים הוכנסה לחדר העבודה שלי ורוב היום שכבתי על הגב, בניסיון להחלים.

יותר מכל דבר אחר רציתי לקום מהמיטה. כמו כל 'אריה ים', השתוקקתי להיות בקרב עם חבריי הלוחמים.

כאשר החלמתי מספיק כדי לצאת מהמיטה ללא עזרה, הדבר הראשון שעשיתי היה למתוח את הסדינים ולסדר את הכרית כך שמיטת בית החולים תיראה ייצוגית עבור האורחים שהגיעו לבית שלי. זו הייתה הדרך שלי להראות שניצחתי, שהתגברתי על הפציעה ושאני ממשיך הלאה בחיי.

ארבעה שבועות אחרי התשעה בנובמבר הועברתי לבית הלבן, שם שירתּי בשנתיים הבאות, ביחידה החדשה שהוקמה למאבק בטרור.

באחד באוקטובר 2003 הייתי במפקדה המאולתרת שלנו בעיראק, שמוקמה בשדה התעופה בבגדד.

בחודשים הראשונים ישנו על מיטות צבאיות מתקפלות. למרות זאת נהגתי להתעורר מדי בוקר, לגלגל את שק השינה, להניח את הכרית למראשות המיטה ולהתכונן ליום הקרב ובא.

בדצמבר 2003 הכוחות האמריקאיים תפשו את סדאם חוסיין. שמרנו עליו בחדר קטן, שם הוא הוחזק בבידוד. גם הוא ישן על מיטה צבאית מתקפלת, אבל עם המותרות של סדינים ושל שמיכה. פעם ביום ביקרתי את סדאם כדי לוודא שהחיילים שלי מטפלים בו היטב. שמתי לב, בשמץ שעשוע, שסדאם לא הציע את מיטתו. הכיסויים היו תמיד מבולגנים וזרוקים על קצה המיטה שלו ולעיתים נדירות הוא טרח לסדר אותם.

בעשר השנים שבאו לאחר מכן היה לי הכבוד לעבוד עם הגברים ועם הנשים הכי מוצלחים שגדלו במדינה הזאת – מטוראים ועד גנרלים, מטירונים ועד אדמירלים, מקלדניות ועד שגרירים.

האמריקאים אשר הוצבו מחוץ למדינה כדי לתמוך במאמצי הלחימה עשו זאת בנפש חפצה ותוך הקרבה של הרבה מאוד דברים, כדי להגן על האומה הנפלאה הזאת.

כל אחד מהם הבין שהחיים קשים ושלפעמים אפשר לעשות רק מעט כדי להשפיע על היום שלך.

חיילים מתים בקרב, משפחות אבלות, הימים שלך ארוכים ומלאים ברגעי חרדה. אתה מחפש אחר משהו שייתן לך נחמה, שיעניק לך מוטיבציה להתחיל את היום, שיכול לספק תחושת גאווה בעולם שהוא לעיתים מכוער.

זה לא קורה רק בקרב. גם בחיים היום־יומיים אנחנו פעמים רבות מרגישים שאנחנו צריכים שתהיה לנו את אותה תחושת מבנה וארגון. אומנם שום דבר לא יכול להחליף את הנחמה והעוצמה שיש לאדם מאמין, אבל לעיתים הפעולות הפשוטות כמו סידור המיטה בבוקר יכולות לשפר משמעותית את מצב הרוח כדי להתחיל את היום כראוי ולסיים אותו כמו שצריך.

אם אתה רוצה לשנות את חייך ואולי אפילו את העולם – התחל בסידור המיטה שלך!