המאמן

הוא חשב שיוכל להתמודד עם אישה כמוה, המשחקת אותה קשה להשגה.
שישיג עוד כיבוש, אך אין לו מושג לאילו נעליים הוא נכנס.
היא חשבה שתוכל לעמוד בפניו, שתנחל הצלחה כמו בבית המשפט, שתוכל להתנהל מולו לפי החוקים שלה .
האם היא תיפול ברשתו?

תום,
מאמן כושר של העשירון העליון, מקצוען אמיתי.
קשוח, סקסי, שרירי וחטוב.
יש לו הכל ויכול להשיג כל אישה שרק יבחר .
עד שהוא פוגש את דנה, המטלטלת את עולמו ואת ליבו.

דנה,
אשת הקרח.
שנונה, נחושה, מבריקה, עו”ד מצליחה.
עובדת בעולם של הקשוחים, קשה לעמוד בפניה.
מקדישה את זמנה לקריירה, לא נותנת לעצמה להתאהב בגברים, כך יפחת הסיכון שליבה יישבר .
עד שהיא פוגשת בגבר האחד למיליון שגורם לליבה להנמס.

ספר זה מוקדש לכל אותן נשים האמיצות, אשר עולמן הפנימי צבוע באינספור צבעים ותשוקה, המחכה להתפרץ ולצבוע את השגרה האפרורית.
מוקדש לכם, הגברים, שיודעים הכל בעיני עצמכם או חוששים מכך שאינכם יודעים בעצם ולו חצי דבר, בתקווה שנלמד באמת "לדעת אישה" על כל המשתמע מכך, ומכאן לדעת את עצמינו.

שמעתי שהיא בולדוזרית, שקורעת כל מי שעומד מולה. עומד מולה, במלוא מובן המילה בבית המשפט, כוחנית ולא מתפשרת, כינויה בפי השופטים, "הרוצחת השקטה".
מוערכת מאוד גם בקרב קהילת עורכי הדין.
כבר חודשים שאני שומע עליה וקורא עליה כתבות, פה התקשורת משדרת ראיון המתאר את זכייתה בתיק, בו ייצגה משפחת עבריינים מהעולם התחתון שהסתבכה בפרשיית סחיטה ואיומים, שם כתבה המפורסמת בישראל היום בו זיכתה עבריין ידוע בגין עבירת אלימות וניסיון לרצח. בית המשפט היה הבית השני שלה. תמיד מדברת בשפה רהוטה, חדורת מטרה, התקשורת אף פעם לא מצליחה לבלבל אותה, תמיד עונה לכתבים בקור רוח, לא סתם יש עליה סטיגמה של בולדוזרית והיא בסך הכל מטר שישים וקצת , 160+ סנטימטרים של תעוזה.
דנה שמה, יפהפייה אמיתית, מחויטת, בלונדינית, שיער חלק, עמידה סקסית, לבוש מתוקתק. אחת שנראית כאילו כל העולם בכף ידה, אחת שלא רואה אף אחד בעיניים, ממש ליידי אמיתית.
ככל שאני קורא עליה בגוגל ורואה ראיונות בטלוויזיה עמה, כך היא יותר ויותר מעניינת ומגרה אותי. חייב, פשוט חייב להכיר אותה.
שואל את עצמי, האם אפשר להתמודד מול צונאמי שכזה ?
האם אפשר לנצח לביאה שולטת ? רוצחת שקטה ???
אז ככה, שמי תום, לוחם בצנחנים, קיבוצניק לשעבר. חי כבר שנים רבות בעיר הגדולה, ספורטאי על לשעבר במונחים ישראלים ומאמן כושר בהווה. גבר בן 40, זיפים, מטופח, שרירי, נאה ואסתטי.
עדיין רווק, ללא ילדים, האמת שעדיין לא מצאתי את האחת, כנראה שאהבתי הראשונה מגיל 19 השאירה חור בליבי, חלל ענק. עדי היה שמה, מלכת עמק חפר, יפהפייה אמיתית, תלמידה מצטיינת.
הכל היה מושלם עד גיוסה לצבא, שם איבדתי אותה, הכירה חברים חדשים, בין רגע יצאתי לה מהראש. אהבתי אותה מאוד, דמיינתי אותנו מזדקנים יחד.
אחת התקופות המשמעותיות בחיי, כמה קרובים היינו, חמש שנים יחד. הקשר נגמר ביום בהיר, לא ציפיתי לכך, בלי למצמץ, שיחת טלפון קרירה, עדי הנחיתה את המכה בלי אפשרות תגובה ממני, כנראה כבר היתה עמוק בתוך קשר חדש.
 
זה פגע בי, ריסק. מאותו היום לא הצלחתי להתגבר, הפכתי להיות נטול רגש, מכני בסקס, ועל כך ארחיב בהמשך.
אני מקבל לא מעט מבטים, הצעות ורמיזות מצד נשים – חלקן ישירות וחלקן פחות. יש רשימה ארוכה של נשים שצמאות שאאמן אותן ואני פשוט לא מוצא את הזמן לכך.
אני נחשב למאמן הכושר הבכיר ביותר באזור המרכז, מאמן סלב וידוענים רבים.
דנה מעולם לא פנתה אליי, לא ביקשה אימון, אבל משהו בדנה לא מניח לי, לא נותן לי שקט, מסקרן, מגרה. אולי הידיעה שדנה בלתי ניתנת להשגה מצליחה להטריף לי את המוח, רוצה לעשות את הבלתי אפשרי.
 
ערב אחד יצאתי עם חברי הטוב דור לשתות בירה על הים, המקום האהוב עליי.
דור, חבר ילדות, שחקנו יחד בקבוצת הכדורסל אני הייתי הרכז ודור היה סמול פורוורד, החוליה המקשרת, היה אוהב לחדור לסל מהפינה, לחדור בעוצמה ולקלוע לסל. עברנו כל כך הרבה חוויות, משחקי אליפויות וגביע המדינה. נסענו יחד לכל פינה בארץ ולמשחקים בחו"ל. היו שנים שחלקנו יחד חדר במשותף, את כל החוויות של גיל ההתבגרות עברנו ביחד ואפילו היינו נפגשים בימי שישי אחרי האימונים, נהנים ומבלים, מעבירים שעות על גבי שעות יחד. 
עם השנים דור התחתן, מצא עבודה והקים משפחה בתוספת שלושה ילדים ואילו אני נשארתי רווק . 
לכל אורך השנים המשכנו לשמור על קשר טוב וחם. 
אני מכיר טוב את דור, הרגשתי שהוא מעט מבואס, עם אנרגיות נמוכות ושהוא זקוק לאוזן קשבת. פניתי אליו ושאלתי אותו "מה קורה דור, הכל בסדר"? 
דור פתח בשיחה - 
"כבר הרבה זמן שאני מרגיש לא מסופק, אתה יודע השגרה גומרת אותי, אני מרגיש שהימים עוברים ואני מחפש את עצמי. אני מרגיש שחיי הנישואין ממזמן הפכו לשגרתיים, השיחות תמיד סביב אותם הנושאים עבודה, משפחה, ילדים, השאלות הקבועות, מתי אתה בא, מתי אתה לוקח לחוגים? האהבה שהיתה פעם בלב דעכה, אני מרגיש שהניצוץ אבד." 
 
הקשבתי בשקט לדור, נתתי לו לשחרר, להוציא את שעל ליבו. 
שאלתי אותו "איך היחסים והקשר ביניכם"?
דור ענה: "האמת, כל אחד חי את חייו, חולקים יחד משק משותף ותו לא. תכלס, נמצאים יחד בגלל הילדים. כבר הרבה זמן  שאני מרגיש ריק מבפנים, חש שדליה שאיתי זו לא האישה שהכרתי ואהבתי בתחילת הקשר, המשיכה אפסית, יחסי המין בינינו הפכו לנדירים, מכניים, משעממים, חסרי רגש".
חיבקתי את דור "אח שלי, אני פה בשבילך. ידוע שנישואים וזוגיות זה דבר מורכב וצריך לעבוד על הקשר כל הזמן.
אני חושב ומקווה שלא הכל אבוד, אולי צריך לשנות קצת את השגרה.
מתי לאחרונה פרגנת לדליה?  אולי תנסה לשלוח לה הודעות מדליקות, תחמיא לה, פה ושם תביע קצת מילות אהבה, אני בטוח שהיא לא תישאר אדישה". 
"אני כל כך עסוק בזמן העבודה, הראש שלי עמוס, אין לי זמן להתכתבויות שכאלו". 
"אולי תזמין לכם מקום במסעדה, תשאירו את הילדים בבית ותצאו רק שניכם" הצעתי. "מתי הייתם בחופשה, בדייט רומנטי, רק אתה ודליה ?" 
"האם ניסיתם ללכת לטיפול? אני מכיר אתכם שנים, ההתחלה היתה מדהימה, זוכר גם תקופות יפות שלכם, זוכר איך חיזרת אחריה בהתחלה" .
"לא ניסינו, תמיד חשבתי שזה מיותר, דליה מעולם לא דחפה אותנו לכיוון הזה"
"תום אתה חבר אמת, פתחת לי את הראש ואני רוצה לחשוב על זה ברצינות, איך לדעתך כדאי להתקדם?, שכחתי כבר מהי תשוקה, לא זוכר מתי חיבקתי את דליה, מתי נישקתי אותה".
"וואו, זו ממש שאלה שמצריכה יצירתיות והשקעה, אני מאוד אוהב את הים, מקום נטרלי, צאו מהבית, תזמין מקום במסעדה טובה, ערב רומנטי, תדברו, תנסו לצאת מחוזקים, שווה לנסות הכל".
"לאחרונה אני מרגיש שמיציתי את חיי הרווקות, שהגעתי לגיל שאני כבר רוצה את האחת לחיות איתה ,לקום כל בוקר לצידה, להתבגר לצידה. נמאס לי כבר מכל הסטוצים והמזדמנות, אני רוצה להתקדם בחיים".  
"כרגע אני משקיע המון שעות בעבודה, אפילו בשלבי הקמה מתקדמים של אתר שיווקי חדש". 
 
"הנה, בוא תראה" .   
נכנסתי לטלפון, ובדף הבית היא הופיעה, עורכת הדין המצליחה שלי, מרוב שחקרתי עליה היא הפכה להיות במועדפים של הטלפון שלי, דור הביט בתמונה שלה, התמוגג מהעוצמה.
"מי זאת ומה היא עושה עמוק בתוך הנייד שלך"? שאל אותי.
האמת שצחק עליי, מנסה להעביר לי את המסר שאין לי שום סיכוי מולה.
כנראה שאותן השנים שחי בזוגיות משעממת, הורידה לו קצת את הביטחון לרצפה, מזלזל בעצמו, וחושב שכולם כמוהו. אמנם דנה אחת הטובות בארץ בתחומה, אבל נא לא לשכוח שגם אני כזה, מאמן על, אחד הטובים בארץ, שנים של ניסיון ולקוחות שעשו דבר או שניים בחייהם.
מיהרתי לעזוב את הנושא וחזרנו לחייו השגרתיים, סיקרן אותי מאוד לדעת ולהבין איך אפשר להישאר במצב הזה, שאין מיניות, חוסר תשוקה זה לזו, שהמשיכה אפסית, כל אחד חיי את חייו והעיקר לא לפרק את החבילה.
הייתי חייב לפתוח את הנושא איתו אחת ולתמיד, במשך השנים לא ממש יצא לנו לדבר על חייו האישיים, דור אדם מאוד סגור, כמעט ולא משתף, כמתבונן מהצד ואחד שמכיר היטב את המשפחה רציתי לגרום לו לדבר, לנסות לסייע ואולי גם לגרום לו לרצות לתקן מה שאבד.
"אנחנו חברי ילדות, ובחיים לא אשפוט אותך, מתי היתה הפעם האחרונה שקנית מתנה מכל הלב לדליה? מתי נתת לה הרגשה שאכפת לך"? שאלתי אותו.
דממה מצידו, "האמת שמזמן לא, כל אחד חי את חייו, אנחנו כמעט ולא מפריעים זה לזו, כמעט ולא משתפים, לכל אחד יש את התפקידים שלו בבית".
"לא חסרה לך התשוקה? אתה לא מעוניין להחזיר את הניצוץ, אחרי כל כך הרבה שנים של שתיקה וחוסר משפחתיות"? התקלתי אותו, מנסה להבין ממנו עד כמה הקרע עמוק והאם ניתן לאיחוי.
הפעם דור משתחרר, מנסה לשתף פעולה, מבין שאני רוצה את טובתו.
"האמת שזה חסר לי מאוד, המגע, הפרגון, נכנסים למיטה בלילה, כל אחד מפנה לשני את הגב, אבל התרגלתי לעובדה ששנינו שונים. כל אחד חי את חייו, חולקים יחד משק משותף ותו לא. נמצאים יחד בגלל הילדים, כבר הרבה זמן".
 
"תגיד דור, אתה עדיין אוהב אותה?" שאלתי אותו בשיא הישירות.
"אכפת לי ממנה, חושב שאוהב אותה, החיים הובילו אותנו למקום הזה, השחיקה בעבודה, גידול הילדים, הזנחנו את הזוגיות שלנו, עד שהגענו לנקודה הזו". דור ענה לי, ועדיין, נראה היה לי שלא הכל אבוד, זיהיתי את הניצוץ בעיניו.
"אני פה בשבילך. ידוע שנישואים וזוגיות זה דבר מורכב וצריך לעבוד על הקשר כל הזמן. אני חושב שלא הכל אבוד, אולי צריך לשנות קצת את השגרה, לצאת קצת לבלות ביחד רק שניכם, "להכיר" שוב מחדש האחד את השניה". 
סיימנו את הערב, ממש לפני שנפרדנו לשלום, דור חזר לדנה, היה חייב לומר את המילה האחרונה, המשפט שלא יוצא לי מהראש, "תום אתה לא בליגה שלה, שחרר, אחת כזאת תאכל אותך בלי מלח".
עד היום לא הצלחתי להבין מה בדיוק רצה לומר לי, למה באמת התכוון, אותי שום דבר לא עניין, רוצה להתמודד שווה מול שווה מולה, אתן את הכל בשביל להשיג את המטרה, עד היום הצלחתי בכל התחומים שרציתי, קריירת ספורט מצליחה, הקמתי עסק לתפארת, הדבקות במטרה ומוסר עבודה הם נר לרגליי.
 
חושב איך להתקרב, איך להציע לה אימון מבלי שתסרב, איך בכלל ניגשים למפלצת כזאת ???
הידיעות עליה מעסיקות את מוחי, השמועות עליה כבלתי מובסת מעירות בי את החיה התחרותית וההישגית שתמיד הייתי ואני חייב, פשוט חייב לכבוש. מודה שלא מעט היא ממלאת לי את עולם הפנטזיה, בלי שאשלוט בזה, היא מתגנבת לרגעים הכי אינטימיים שלי עם עצמי ותופסת פיקוד גם שם. בהתחלה היה לי רק רצון לזיין אותה, כמו גבר ניאנדרטל פשוט ולאחרונה זה הגיע למחוזות הדמיון האהובים עליי, על כך ארחיב בהמשך. 
לבסוף, ערב אחד אחרי יום עבודה שיגרתי ומתיש, ישבתי בבית וצפיתי בחדשות, לפתע ראיתי אותה שוב, את דנה העוצמתית חדה ושנונה, השיגה עוד נוקאאוט במשפט מסוקר.
דנה בדיוק יצאה מהיכל בית המשפט, צעדה לכיוון הכתבים כמו דיווה, מאחוריה עוזרת אישית שנושאת את חפציה, דנה נעמדה מול המצלמות, ענתה בחדות לשאלות, שילוב קטלני של מקצועיות וניסיון. עמדה מול צבא של כתבים צמאי דם, ובלי להניד עפעף הובילה את השיחה למקומות שרצתה להגיע אליהם. כמה סטייל יש לגברת הזאת, קסם אישי וחיוך שלא משתמע לשתי פנים.
כתבה מושלמת, התמוגגתי מהעוצמות, החלטתי שזהו, חייב להשיג אותה.
כמובן שכבר חודשים יש לי את הנייד שלה, עמוק בתוך הזיכרון שלי, השגתי אותו מאחת הלקוחות הנאמנות שלי, היא כתבת באחת מתוכניות הלילה, מכירה את כל הסלב, מראיינת את הידוענים ומאחר והיא מופיעה הרבה בטלוויזיה, היא חייבת לשמור על הגזרה ומתאמנת איתי קבוע כבר למעלה מחמש שנים ועברנו כברת דרך ארוכה, הבטחתי לה שדנה בחיים לא תדע. "דנה שלי" כיניתי אותה.
ערב אחד, לאחר התלבטות ארוכה, שלחתי לה הודעה תמימה.
"ערב טוב דנה, שמי תום, מאמן כושר אישי בכיר בעל ניסיון, ידע וותק של כ-20 שנים. מאמן נשים, גברים, נערים ונערות לפני גיוס. מוזמנת להיכנס לאתר שלי ולהתרשם. ברצוני להציע לך להתאמן איתי, צעד אחר צעד" .
וי אחד, וי שני, אבל הכחול מאחר להגיע.
לאחר כשעה הוי הכחול נראה על המסך השעה כבר 21.15 ודנה לא מגיבה.
במוחי רצו כבר מחשבות, אני ??? שכל הנשים לרגליי?
מה אני צריך אותה ? למה אני צריך את המרדף המיותר הזה ? נרדמתי בחוסר נוחות, לראשונה אחרי המון שנים לא הצלחתי להירדם בקלות שאני רגיל אליה.
התעוררתי לתחילת יום האימונים בשעה 5.00 ועל הצג ראיתי הודעה טקסט מדנה, "לא תודה" חדה כתער !!! כאופייני לה.
חשתי אכזבה, לא ממש ציפיתי לזה, אך מצד שני חשבתי פתאום על המשפט שדור אמר לי, כמה שהוא צדק, "היא לא בליגה שלך", הביטחון הרב שיש לי צנח בין רגע, אצטרך להתאמץ במיוחד במידה וארצה שתתייחס אליי ברצינות.
הבעיה שהתרגלתי לעובדה שתמיד מצליח להשיג בקלות כל מה שרוצה, אני קובע את החוקים, ממציא את הכללים, תמיד הכל לפי החליל שלי ומצד שני, זה עשה לי את זה, סוף סוף מישהי עושה לי בית ספר, דנה לא מתלהבת, דנה העוצמתית לא מתייחסת.