הַרְבֵּה שִׁירִים וְכַמָּה סִפּוּרִים קְצַרְצַרְצַרְצַרְצַרְצַרְצַרְצַרְצָרִים

עמודים: 48 תאריך הוצאה לאור: 04-2022 חַגִּים, עוֹנוֹת הַשָּׁנָה, מִשְׂחָק, מִשְׁפָּחָה, חֲלוֹמוֹת, דִּמְיוֹן וּמַחְשָׁבוֹת – כָּל אֵלֶּה וְעוֹד שְׁזוּרִים בֵּין חֲרוּזֶיהָ הַנִּפְלָאִים וְהַחֲכָמִים שֶׁל נִילִי צוּקֶר. שִׁירִים קְצַרְצָרִים, אֵכוּתִיִּים וּמְלֵאֵי הוּמוֹר לִילָדִים שֶׁנּוֹגְעִים בַּדְּבָרִים הֲכִי רְצִינִיִּים, שִׁירִים מְחֻכָּמִים אַךְ תִּקְשָׁרְתִּיִּים, מְסַקְרְנִים אַךְ מוּבָנִים, נִקְבְּצוּ לְסֵפֶר יְפֵהפֶה וּמְשַׂמֵּחַ זֶה, שֶׁבְּרֶגַע שֶׁנְּדַפְדֵּף בּוֹ מִיָּד עוֹלִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ מַרְאוֹת יַלְדוּת צִבְעוֹנִיִּים. הִצְטָרְפוּ עִם יַלְדֵיכֶם לְמַסָּע שֶׁל דִּמְיוֹן וּמִלִּים.  

שְׁתֵּי הוֹרָאוֹת שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל:

“אַל תִּכָּנֵס לַמַּיִם!"

וְ"אַל תִּתְלַכְלֵךְ בַּחוֹל!"

 

עַד שֶׁלּוֹבְשִׁים בֶּגֶד יָם

וְעַד שֶׁאוֹרְזִים מֵימִיָּה,

וְאַחַר כָּךְ בָּאוֹטוֹ כְּבָר חַם

וְעַד שֶׁמּוֹצְאִים חֲנָיָה,

וְאַחַר כָּךְ הוֹלְכִים עוֹד בָּרֶגֶל

וַאֲנִי נִסְחָב מֵאָחוֹר,

וּבַסּוֹף רוֹאִים

שֶׁהַדֶּגֶל

שָׁחֹר.

 

כְּשֶׁאַבָּא לְיָדִי אֲנִי לֹא פּוֹחֵד

גַּם אִם יֵשׁ גַּלִּים,

אֲבָל לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן אֲנִי עוֹמֵד

מוּל הַמַּצִּילִים.

יֵשׁ לִי גַּלְגַּל מִתְנַפֵּחַ

וְיֵשׁ לִי גַּם מָצוֹף,

אֲבָל כְּשֶׁבָּא גַּל גָּבוֹהַּ

אֲנִי בּוֹרֵחַ לַחוֹף.

 

לִפְנֵי שֶׁנִּכְנָסִים לַמַּיִם צְרִיכִים לֶאֱכֹל

בְּדֶרֶךְ כְּלָל בֵּיצָה קָשָׁה וְסֶנְדְוִיץ’ עִם חוֹל.

בְּסוֹף הָאֲרוּחָה מְחַכִּים עוֹד שָׁעָה

כִּי לֹא בָּרִיא לִשְׂחוֹת עִם קֵבָה מְלֵאָה.

 

בְּכָחֹל אֲנִי צוֹבֵעַ שָׁמַיִם בְּהִירִים

(בִּשְׁבִיל הָעֲנָנִים אֲנִי מַשְׁאִיר חוֹרִים).

בְּצָהֹב אֲנִי מוֹסִיף שֶׁמֶשׁ עִם עֵינַיִם.

בַּקַּיִץ, כְּשֶׁחַם לִי, אֲנִי מוֹסִיף לָהּ קַרְנַיִם.

בְּחוּם, כַּמּוּבָן, אֲדָמָה אֲנִי צוֹבֵעַ,

בָּתִּים בּוֹנֶה עָלֶיהָ וְעֵצִים נוֹטֵעַ.

וֶרֶד בְּוָרֹד, כְּמוֹ אֶצְלֵנוּ בַּגִּנָּה,

וְאִם יֵשׁ לִי רַק אָדֹם אֲנִי קוֹרֵא לוֹ שׁוֹשַׁנָּה.

בְּיָרֹק – אֲבַטִּיחַ וְעָלִים שֶׁל עֵץ אוֹ שִׂיחַ,

וּבְשָׁחֹר אֲנִי מוֹחֵק אֶת הַצִּיּוּר

 

אִם הוּא לֹא מַצְלִיחַ.

 

 

חַגִּים

אִם אוֹכְלִים תַּפּוּחַ בִּדְבַשׁ מָתוֹק לַחֵךְ,

אִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ וּמְחַיֵּךְ

וּמַתְחִילִים לְהַרְגִּישׁ מִסָּבִיב אֶת הַסְּתָו,

סִימָן שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה

שָׁב.

 

 

אִם בּוֹנִים מִין בַּיִת וּסְכָךְ מֵעָלָיו

וְשָׂמִים בְּתוֹכוֹ עֲרָבָה וְלוּלָב,

וְרֵיחַ הָאֶתְרוֹג מְדַגְדֵּג לָנוּ בָּאַף,

סִימָן שֶׁחַג הַסֻּכּוֹת

עַכְשָׁו.

אֵיךְ בּוֹנִים סֻכָּה אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה?

אַבָּא שֶׁל טָלִי סִמֵּן אֶת הַפִּנָּה

וְאַבָּא שֶׁל יָעֵל הֵבִיא אַרְגַּז כְּלֵי עֲבוֹדָה,

הוֹצִיא פַּטִּישׁ וּמַסְמְרִים, חֶלְקָם עִם חֲלוּדָה,

וְאַבָּא שֶׁל יוֹאָב מָצָא קְרָשִׁים קְצָת יְשָׁנִים

שֶׁהָיוּ כְּבָר פַּעֲמַיִם הַסֻּכָּה שֶׁל הַשְּׁכֵנִים.

 

אִמָּא שֶׁל לִיאוֹר שָׁמְרָה עַל הַקִּשּׁוּטִים

וְתָפְרָה אֶת הַקִּירוֹת שֶׁל הַסֻּכָּה מִסְּמַרְטוּטִים,

וְאֶת הַסְּכָךְ הִנִּיחַ הָאַבָּא הַגָּבוֹהַּ מִכֻּלָּם

כִּי לְאַף אֶחָד מֵהַשְּׁכֵנִים לֹא הָיָה סֻלָּם.

 

אַבָּא שֶׁל רוֹעִי נִפְצַע מֵהַפַּטִּישׁ

וְאִמָּא שֶׁל לִיאוֹר אָמְרָה שֶׁזֶּהוּ חַג מַתִּישׁ

וְהָאַבָּא הַגָּבוֹהַּ שֶׁנִּכְנַס לוֹ קוֹץ לַיָּד

אָמַר שֶׁבְּחַג הַסֻכּוֹת הַבָּא – הַיְּלָדִים יִבְנוּ לְבַד.

אֲנַחְנוּ לֹא נִבְהַלְנוּ וְלֹא הָיָה לָנוּ אִכְפַּת

כִּי כָּל שָׁנָה כְּשֶׁהוּא בּוֹנֶה, הוּא אוֹמֵר אוֹתוֹ מִשְׁפָּט.