הרוח כתפילה

"ההווה מתמזג לעתיד

העתיד הוא העבר

האטום ללא מילים מעיד

אינו נשבר

כהוריקן החיים

מסתובבים, נצחיים"

שום דבר לא ברור מאליו.

אנו שאלה אחת גדולה, וסביבתנו מסתורית. 

"הרוח כתפילה" הוא ספר שירה, הפותח דלת לעולם חדש שתשובותיו מפתיעות את כל מי שמעז להיכנס אליו.

המשוררת מרים בן־עמוס חצתה את גבולות העולם הקונבנציונלי לעולמות שונים ומשונים.

מגיל חמש־עשרה החלה את מסעה שממשיך כל חייה.

מעשה בברווז בצבע עז

שחיפש בסקרנות את הבז

אגדה רבת שנים זו מספרת

גר בגבעה רחוקה ומבודדת

רוקד בשקדנות בשמש היוקדת

והיא מעליו מסתכלת ועומדת

זנבו השחור בטבעיות

מאדים כאש במהירות

מוציא צלילים מבולבלים

שאינם אומרים שום מילים

הברווז סרק בקפידה חודשיים

ברם עיניו שיחקו עימו מחבואים.

בלתי ניתן היה לצפות

את העתיד העומד לקרות

פתאום בלי שום הכנה

לחלוטין בהפתעה

הגיח יצור גבוה בעל שריון ירקרק

מבט מאיים ומשתק, שכל צחוק ימחק

צווארו ארוך ובשרני

מוצק, עבה, כלל לא שרירי

"סליחה, האוכל לשאול אותך שאלה?" תהה

"היודע כבדרך מקרה מה השעה?

דואג בסתר לבי על כל צעד ושעל,

חושש קשות פן אפסיד את טיסתי ב'אל על'"

וסיים בחיוך כה נעים

קורן ומלא שמחת חיים.

"אל תדאג עלה על גבי

אל יעדך אותך אביא"

במעופם ומסביבם עננים

ראו גבעה קטנטנה ממרחקים

בז אדום זנב רוקד

על כל צעדיו שוקד

הגביה עיניו למרום

ובכנפיו אמר שלום.

הם נחתו בזמן בשדה התעופה

הזיעו והתנחמו במניפה

נפרדו בחמימות כחברים

והלכו למקומות מנוגדים.