זה כשלעצמו

זה כשלעצמו הוא קובץ שירים המוצגים בפשטות ובכנות, ועוסקים באהבה והחמצה, דת ומגדר, חלומות ואכזבות – כולם שלובים זה בזה באופן בלתי ניתן להפרדה. בסגנון חופשי ובשפה צעירה ומודרנית, העוברת בקלילות בין צורות פנייה שונות כלפי פנים וחוץ גם יחד, מתוארת זהות חשופה המפלסת דרך עצמאית בעולם דיכוטומי, בשבילים שנעים על הרצף המגדרי והרצף הדתי כאחד. בהתבוננות צלולה על מושג הא-בינאריות, הנכתבת מתוך כימהה לשייכות, לחופש ולקבלה, נוצר ספר עוצמתי של נפש המבקשת למצוא מנוחה בעולם טרוף.

על המחבר.ת: יער לויתן (96'), אדם א-בינארי המשתמש.ת בלשון פנייה מעורבת. בעל.ת תואר ראשון בחינוך מיוחד לגיל הרך.

זֶה כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ
זֶה כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ

לֹא מְאֹד מַרְשִׁים

שִׂים אוֹתוֹ מִתַּחַת לַשֶּׁמֶשׁ

שְׁפֹךְ עָלָיו קְצָת מַיִם

שֶׁקֶט

הִנֵּה זֶה מַתְחִיל.

*
א.

הָעוֹר שֶׁלִּי עוֹלֶה בַּלֶּהָבוֹת

אֲנִי מֵאָה אָחוּז שֶׁל רָצוֹן

גַּם הַיָּרֵחַ מֻשְׁלָם רַק

פַּעַם בְּחֹדֶשׁ

אַתְּ גַּם מַרְגִּישָׁה שֶׁהָעוֹר שֶׁלָּךְ נִשְׂרָף?

לֹא עָדִיף לִישֹׁן? תָּמִיד וְהַרְבֵּה?

מֵאֲשֶׁר לָקוּם אֶל חֶדֶר שָׁקֵט?

בְּלֵב לִבִּי, עֲדַיִן יֵשׁ מְעַט תִּקְוָה

עָלִים קְמוּטִים

מֵאָה מִיתוֹת קְטַנּוֹת בְּכָל יוֹם

רַק אֱלֹהִים יוֹדֵעַ כַּמָּה פְּעָמִים בֶּאֱמֶת

מַתְּ בִּגְלָלִי

אָנוֹכִיּוּת הִיא הָרָצוֹן

שֶׁזֶּה יִקְרֶה

אֲנִי מֵאָה אָחוּז שֶׁל אַלְפֵי רְצוֹנוֹת שׁוֹנִים

זְרִיחָתִי, שְׁקִיעָתֵךְ

וְהַשֶּׁמֶשׁ לֹא פּוֹסֶקֶת.

ב.

הָעֵינַיִם שֶׁלָּךְ בּוֹעֲרוֹת בְּיָרֹק

מַזְכֶּרֶת שֶׁל נֶמֶשׁ

כָּל כָּךְ פְּזוּרָה, ‏אֵין פֶּלֶא

שֶׁלִּבִּי שָׁקוּעַ בַּיָּם

לָקַחְתְּ אוֹתוֹ אִתָּךְ כְּשֶׁעָזַבְתְּ

וְנִשְׁמַט אֶל הַמְּצוּלוֹת

עַד סוֹף הָרְאוּת

אָבַד אֶל הַנֶּצַח הָאָיֹם

הִפְסַקְתִּי לַחֲשֹׁב עַל

אֱלֹהִים

כְּבָר לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים

אֲבָל אִם קַיֶּמֶת סִבָּה לְהַאֲמִין שֶׁהוּא יֶשְׁנוֹ

אוּלַי הוּא בָּרָא אוֹתָךְ

בִּשְׁבִילִי

שֶׁאֶלְמַד לְקָחִים

רֹאשׁ נוֹעַד

שֶׁנַּחֲזִיק אוֹתוֹ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם

שְׁתֵּי יָדַיִם נוֹעֲדוּ

שֶׁנֵּדַע אֵיךְ לֶאֱסֹף

פִּסּוֹת שְׁבוּרוֹת

מִבְּלִי לְהֵחָתֵךְ.

*
בְּדֵצֶמְבֶּר בְּאֵר שֶׁבַע הִיא מְעַט לוֹנְדוֹן

בְּיוּלִי לוֹנְדוֹן הִיא מְעַט בְּאֵר שֶׁבַע

בַּקַּיִץ שֶׁל שְׁנַת עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם

נִסְפְּרוּ אַרְבָּעִים מַעֲלוֹת

אֵשׁ שָׁטְפָה אֶת הָאִי הַגָּדוֹל

בְּאָסוֹן שֶׁעָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת

אֲנַחְנוּ בַּחֲנֻכָּה קָפָאנוּ לַמָּוֶת

בְּמִדְבָּר שֶׁאֵין בּוֹ גְּשָׁמִים

אַל תְּשַׁקְּרִי לְעַצְמֵךְ שֶׁאַתְּ לֹא

מְחַכָּה לָהֶם כָּל הַיָּמִים

הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת גָּבוֹהַּ בַּשָּׁמַיִם

וּבְכָל יָד יֵשׁ לָהּ סַכִּין וְיֵשׁ לָהּ אֶלֶף יָדַיִם

וְכָל סַכִּין נָעוּץ חָזָק בְּכָל אֵיבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֹּפֶק

יָדַעְתְּ שֶׁאִם נוֹפְלִים מַגִּיעִים לִשְׁבִיל שֶׁהוּא הָאֹפֶק

הָאֵשׁ וְהַמַּיִם בְּמִלְחֶמֶת אַחִים

וְאַחַר כָּךְ קְבוּרִים בַּאֲדָמָה, גּוּפָה אַחַת

יָדַעְתְּ שֶׁאִם נוֹפְלִים מַגִּיעִים לִכְבִישׁ שֶׁהוּא רָחוֹק

הַתִּקְוָה שֶׁלִּי קְטַנָּה מִיּוֹם לְיוֹם

מִשְּׁבִיל לִשְׁבִיל

יֵשׁ תְּהוֹמוֹת שֶׁאוֹתָן לֹא בָּדַקְתִּי וְגַם לֹא אֶבְדֹּק

זֶה לֹא עִנְיָן שֶׁל אֹמֶץ, אֲנִי פָּשׁוּט

אָדָם רָגִיל

אֵין בִּי צִפִּיָּה לִהְיוֹת מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד

(הַפַּרְפָּרִים בַּבֶּטֶן יְכוֹלִים לִשְׂרֹד בְּחֹם)

יֵשׁ רַכֶּבֶת שֶׁיּוֹצֵאת מִתֵּל אָבִיב הַהֲגָנָה

נָכִין נְיוֹקִי וְסָלָט כְּשֶׁתַּחְזְרִי הַיּוֹם