חמור לבן

העלילה נפתחת במסע של גבי ליוון ובמפגש תמוה בינו ובין אריס, צעיר יווני נוצרי־אורתודוקסי המגלה עניין בברית הישנה וביהדות. בין גבי ואריס נרקמת מערכת יחסים של סקרנות וניגודים במציאות חיים בלתי נתפסת הפוסעת על הסף, ובה הכול עוד יכול לקרות. זהו סיפור על צעירים המחפשים זהות אישית, חברתית ולאומית. מסעו של גבי מוביל אותו להתמודדות עם אהבה סוחפת ומפתיעה ואל מחוזות בלתי צפויים, בעוד מסעו המפותל של אריס מביא אותו לנשמת היהדות וללב הסכסוך הישראלי־פלסטיני המדמם.

זהו ספרו העלילתי הראשון של חיים אברהם – צייר, עיתונאי, במאי סרטים וטלוויזיה. "הילת האדם" – ביוגרפיה שכתב על הצלם בוריס כרמי – ראתה אור בהוצאת עולם הצילום. מאמרים וביקורות פרי עטו בנושאי אומנות פורסמו בכתבי עת רבים: "צילום", "אנשים", "את" ו"עולם הצילום". בין היתר, המחבר הפיק את סדרת הספרות העברית "לשון המראות" וביים את הסדרה "בקריאה ראשונה' – על סופרים וספרים. הסדרות שודרו בערוצים 11, 22 ובטלוויזיה החינוכית.

חמור לבן
במשנה זהירות הפך גבריאל במעטפה מצד אל צד ולא האמין למראה עיניו. בתוכה היה מונח מכתב מאריס היווני.

בס"ד

לגבי היקר, שלומות.

סוף מעשה במחשבה תחילה. אני יושב פה על גבעת הטרשים, רועה את עדרי הקטן וצופה אל פני ביתך בתל אביב. וכפי שאתה הדרכת אותי ושמרת עליי בניכר, כן אני שומר עליך מכאן, מהרי השומרון, נחלת עם ישראל חי וקיים...

הזוי. אריס כותב מהשומרון? ממתי הוא בארץ, ואיך בכלל הגיע לשם? והרי הוא רק התעניין ביהדות.

בעודו קורא בכתב היד של אריס צפו מחשבותיו בזמן ובמרחב והפליגו אל הים, אל העבר, אל צפירה עמומה של האונייה פיראוס, שפילסה לה נתיב ימי מנמל חיפה אל הים הפתוח. על מעקה סיפונה נשען גבי במלוא קומתו. שפעת שערו התבדרה ברוח ועיניו סונוורו מבוהק קרני השמש על פני הים, שמימיו נצצו באלפי ריבוא ריצודים. הוא החל את דרכו הימית אל ערש הדמוקרטיה ואל התואר השלישי לאחר שבקיץ האחרון סיים בהצטיינות תואר שני באוניברסיטת תל אביב במסגרת לימודים קלסיים וזכה למלגת לימודים מטעם ממשלת יוון. את המלגה העניק לו נספח התרבות של יוון בישראל.

על הרציף עוד יכול היה להבחין בחברתו רז בשמלתה הצהובה, שהבליטה את גזרתה החטובה והעניקה לה גזרה גבוהה למראית עין. היא הייתה בשיא פריחתה הנשית, בשיער חום שגלש ועיטר את פניה היפים ואת עיניה הירוקות. היא למדה תולדות האומנות. הם נפגשו בשיעור "התפתחות הפיסול מהארכאי עד ההלניסטי ביוון העתיקה", והקשר ביניהם הפך לקשר כמעט מיתולוגי של נאמנות על רקע האווירה המינית החופשית ששררה בקמפוס התל אביבי. הוא התאהב בה, אך היא לא הקלה עליו את החיים בטרם נענתה לו. משנענתה כינה אותה "הקלסיקה שלי". חיזוריו אחריה צמצמו את לימודיו למינימום ההכרחי, והוא דחה חלק מהבחינות למועד ב'.

רז שלי, כפי שקרא לה בחיבה, נופפה לו לשלום מהרציף. ידיה נעו בהיסוס, וניכר היה בתנועותיה שפרידה זו מותירה בה סימני שאלה רבים. היא התבוננה בעשן האפור המיתמר מארובות האונייה ונמסך אל ענני הסתיו, ועצב ירד עליה מפני שלא השכילה להניאו מלימודים בחו"ל. ואולי, חשבה בליבה רגע לאחר מכן, תעמיד נסיעה זו במבחן אמיתי את הקשר ביניהם. הספינה החלה להתרחק, והחיוך שניסתה לשוות לפניה הלך ונמוג. חלפו רק דקות אחדות, וכבר הרגישה איך הים הגדול החל להפריד ביניהם.

דמותה הלכה והצטמקה לכדי כתם צהוב זעיר. הוא השיב נפנוף לשלום והפריח לה נשיקה באוויר, למרות הסיכוי הקלוש שתוכל להבחין במחווה זו מהמרחק שהאונייה גמאה כבר מן הנמל. ליבו של גבי היה כבד. הוא בהה עוד רגע קט בדמותה הנמוגה, ואחר התיק מבטו מן הרציף, שאף במלוא ריאותיו אוויר ים מלוח ופלט אנחת רווחה קלה. הימים שלפני ההפלגה היו מעיקים קמעה, והעתיד נראה לוט בערפל. תחושת ההקלה נמסכה בתחושות דאגה, אף על פי שהפרידה בנמל לוותה בחיבוקים ובנשיקות.

ערב רד על הים, ועלטה כחולה השתלטה בהדרגה על הסיפון. גבי הרהר ביורדי הים המיתולוגיים של יוון וחשב לעצמו: נראה שיורד ים כבר לא אהיה. כתשע שנים ארך מסעו של אודיסאוס חזרה לאיתקה בתום מלחמת טרויה, שנים של תלאות כנגד אלים, קיקלופים, סירנות, נימפה ולא פחות מכך נגד הים האכזר, ויכול היה להם, ואילו אני רק שעות אחדות על המים ובני מעיי כבר חושבים להתהפך.

מראה דמותה של רז בשמלה הצהובה על הרציף הימי שב אליו, והוא הפליג במחשבותיו אל גיבורי המיתולוגיה היוונית. האם רז תישאר נאמנה לו כמו פנלופה היפה, אשת אודיסאוס?

גבי חש באותו הרגע שהקשר בינו לבין רז חזק דיו ושהיא מאמינה כי הוא ישוב אליה כפי שאודיסאוס שב אל פנלופה. הוא קיווה והאמין, גם ללא הבטחת נאמנות, שאם גברים אחרים יחזרו אחריה היא לא תיעתר להם. ואולי כך קורה רק באגדות, ניעור בו ממחשבותיו בזוכרו את דברי המרצה שלו למיתולוגיה. הוא הבהיר שהאגדות כשמן הן "אגדות" וכי אין לראות בהן תורה מסיני אלא תורה שבעל פה שהנחילו אותה מדור לדור בנוסחים משתנים.

רוח צפון־מערבית ערה נשבה, והספינה החלה להתנודד על הגלים הגבוהים שחצו את נתיבה. התנודות השיבו את גבי אל המציאות. הוא התרחק מן הסיפון וניסה להיאחז במעקה של גרם המדרגות המוביל לחדרים, אך דג ההרינג שאכל בתאווה כה גדולה לארוחת הערב איים להיפלט ולשוב אל הים. מתחתית המדרגות עלתה בחורה יפה, וגבי השתהה לעוד רגע קט.

"ערב טוב", פלטה לעברו הגברת הצעירה בדרכה לסיפון, ועוד בטרם היה מענה בפיו היתלה בה רוח עזה, העיפה את שובל שמלתה ופרעה באחת את שערה. "וואו", קראה בהתפעלות ופרצה בצחוק משוחרר כמי שמנסה לשתף אותו בהפתעה שזימנה לה הרוח.

"נעים מאוד", אמר, והיא השיבה, "אני לוסיה ובקיצור לוסי". באותו הרגע ממש - כאשר ניסה להעלות חיוך על פניו החיוורות ולהציג את עצמו - הרגיש כיצד ההרינג עולה מפיו ומחליק על פני הסיפון בדרכו חזרה אל הים.

"אתה בסדר?" חשה לוסי לקראתו.

"כן, תודה", השיב במבוכה. "נראה שהטלטולים של הספינה לא עושים לי טוב."

"כן, ברור. הנה, זה יעשה לך טוב". היא שלפה מהתיק סוכריית מנטה והושיטה לו אותה. "אתה תסתדר?" שאלה בדאגה.

"כן, כן, כבר יותר טוב", ניסה להסתיר את מבוכתו. הוא הניח את ידו הימנית על חזהו במחווה של הודיה מקרב לב והמשיך בדרכו.

הוא גרר את עצמו אל החדר בקושי רב והותיר אחריו דלת פתוחה לאוורור. משב רוח קל היטיב עימו, ונדמה היה לו שתנומה קלה אחזה בו שעה שהדלת נטרקה בחבטה עזה והקפיצה אותו ממיטתו. הוא קם לשטוף את פניו והביט בבואתו שנשקפה מן המראה. פניו היו חיוורים, וזיפי זקנו שצמחו לא היטיבו עם מראהו. כשהתאושש, פתח את הדלת ושמע קולות שיחה וצחוק שבקעו מן הבר הקטן של הספינה. כוסית משקה אולי תיטיב עימי, חשב, והתיישב ליד הדלפק. "ראקי, בבקשה". הדלפק היה לח מצינת המשקאות והברמן הזדרז להעביר עליו מגבת שהייתה לחה לא פחות מכך. גבר בעל חזות מזרחית ישב בפינה והגביה כוסית לעברו. גבי השיב בהרמת כוסית מטעמי נימוס.

"סחתיין עלא אלבק", בירך הגבר והציג את עצמו כג'ורג' מכפר תמרה. גבי הופתע מנוכחותו של נוסע מכפר תמרה ומן העיתוי של פגישתם.

"אתה מפליג?..."

"ליוון", השיב גבי.

"לסלוניקי", ספק אמר ספק שאל ג'ורג'.

"ניחוש?" תהה גבי בקול תוך כדי הנהון בראשו.

"כתוב לך על המצח", פרץ ג'ורג' בצחוק גדול.

גבי לגם את הראקי בלגימה אחת. המשקה החריף הקדיח את גרונו והשיב מעט צבע ללחייו. הוא שאף אוויר כדי לצנן את חריפות המשקה, וג'ורג' הגיב בצחוק. לאחר מכן הניח גבי שטר על הבר, נפרד ב"תודה" מהברמן והפטיר "סליחה" לעבר ג'ורג'. בתוך כך פיהק פיהוק מעושה שקטע את ההיכרות הקצרה שהחלה להתפתח ביניהם.

"מוטב שאלך לישון, לילה טוב".

"כן, גם אני צריך לנוח", השיב ג'ורג'.

גבי שירך דרכו לעבר מסדרון המגורים, וכשהפנה את מבטו לאחור הבחין בג'ורג', הפוסע בעקבותיו וחולף על פני חדרו במנוד ראש.

מה שהחל בשעות הערב המוקדמות כרוחות ערות התפתח לסערה ימית. הלילה הביא עימו רוח צפונית חזקה, והים נעשה גבה גלי. חרטום הספינה עלה וירד ונחבט על פני המים, וכל חפציו של גבי היטלטלו בתאו. המיטה חרקה לא מעט, ודי היה בתנודותיה הקלות כדי לייסרו על החלטתו לחסוך כסף ולהפליג במקום לטוס. נורת התאורה כבתה, דלקה והתעמעמה עם תנודות הספינה, וחושיו התערפלו. מעט אחרי חצות שככה הסערה כלעומת שבאה והוא צלל לתוך שינה עמוקה ושקע בחלום.

בחלומו היה בין קהל מתפללים בבגדים לבנים, העוטים טליתות תכלת ושרים עם המתפללות מעזרת הנשים את שיר המעלות: "הללויה הללו עבדי ה', ברוך הבא בשם ה', בירכנוכם מבית ה'". ובמעבר חד נקבץ קהל המתפללים לעבר היכל הספר. ההיכל נפתח באבחת משק כנפיים של יונים לבנות והן התעופפו ממנו בבהלה. הקהל נרתע, וגבי זע קלות בשנתו. שליחי הציבור התעשתו והתכוננו להוציא את ספר התורה. הקרוא נטל את ספר התורה והניפו אל על בדרך להקפה בפני הקהל טרם הבאתו לתיבה. לפתע פרצו פנימה כמה גברים. בראשם היה כומר בגלימה חומה שנשא צלב עץ גדול בידו. הוא הצטלב, נופף את הצלב ימינה ושמאלה כסייף וקרא: "ג'סוס... ג'סוס..." קהל המתפללים היהודי נרתע, אבל שליח הציבור נופף בספר התורה והתגושש עם הכומר נושא הצלב - זה בספר התורה המגולגל, וזה בצלב העץ שלו - כשני סייפים. האחד תוקף והשני נסוג, וחוזר חלילה. בחלומו התערב גבי להדוף את הכומר נושא הצלב, אך מרפקו נחבט בעוצמה בגב המיטה. הוא התעורר בכאב מהמכה שקטעה את חלומו, שכב ער ותהה מה פשר החלום. האם אני עומד בפני סוגיה דתית? שאל את עצמו ומייד שלל מחשבה זו בביטול. אבל המחשבות, כדרכן של מחשבות, טורדות הן ואינן מרפות.

***