הָיֹה הָיָה יֶלֶד קָטָן וְחָמוּד שֶׁקָּרְאוּ לוֹ יְהוֹנָתָן.
לִיהוֹנָתָן הֶחָמוּד וְהַקָּטָן הָיוּ אִמָּא וְאַבָּא וַאֲחָיוֹת גַּם.
אָבִיו וְאִמּוֹ הָיוּ שׁוֹאֲלִים לִפְעָמִים: "יְהוֹנָתָן, אַתָּה רוֹצֶה לֶאֱכֹל?"
"לֹא בָּא לִי, לֹא רוֹצֶה."
"יְהוֹנָתָן, אַתָּה רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת?"
"לֹא בָּא לִי, לֹא רוֹצֶה."
כָּךְ תָּמִיד עָנָה יְהוֹנָתָן הַקָּטָן עַל כָּל שְׁאֵלָה.
בְּכָל בֹּקֶר, כְּשֶׁאִמּוֹ הָיְתָה מְעִירָה אוֹתוֹ לִפְנֵי הַגַּן, הוּא הָיָה אוֹמֵר: "לֹא בָּא לִי לָקוּם, לֹא בָּא לִי לָלֶכֶת לַגַּן, לֹא בָּא לִי לֶאֱכֹל אֲרוּחַת בֹּקֶר, לֹא בָּא לִי לִלְבֹּשׁ מִכְנָסַיִם וְחֻלְצָה,
לֹא בָּא לִי וְלֹא רוֹצֶה."
בֹּקֶר אֶחָד הֶחְלִיט יְהוֹנָתָן הַקָּטָן לָלֶכֶת לְטַיֵּל לְבַדּוֹ, בִּמְקוֹם לָלֶכֶת לַגַּן עִם זוּלָתוֹ. הָלַךְ וְהָלַךְ הַרְחֵק-הַרְחֵק, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְיַעַר גָּדוֹל, אָפֵל וּמְסֻכָּן.
בַּכְּנִיסָה לַיַּעַר הִבְחִין יְהוֹנָתָן הַקָּטָן בְּאִישׁ זָקֵן, וְלוֹ זָקָן לָבָן, שֵׂעָר לָבָן וּמַקֵּל קָטָן.
"שָׁלוֹם לְךָ, יֶלֶד חָמוּד וְקָטָן, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה לְבַדְּךָ?"
שָׁאַל הַזָּקֵן.
"לֹא בָּא לִי לְהַגִּיד לְךָ שָׁלוֹם, וְלֹא בָּא לִי לְהַגִּיד לְךָ מָה אֲנִי עוֹשֶׂה פֹּה," אָמַר יְהוֹנָתָן בְּחֻצְפָּה לָאִישׁ הַזָּקֵן וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ אֶל תּוֹךְ הַיַּעַר הַגָּדוֹל.
"לֹא, יֶלֶד חָמוּד, אַל תִּכָּנֵס לַיַּעַר הַגָּדוֹל לְבַדְּךָ. זֶה מְסֻכָּן מְאוֹד לְיֶלֶד בְּגִילְךָ," אָמַר בַּחֲבִיבוּת יְתֵרָה מִתּוֹך דְּאָגָה הָאִישׁ הַזָּקֵן עִם הַזָּקָן הַלָּבָן וְהַמַּקֵּל הַקָּטָן.