פְּגִישָׁה גּוֹרָלִית
כָּאן, עַל שְׂפַת הַיַּמָּה,
הִצְטַלְּבוּ מַבָּטֵינוּ לָרִאשׁוֹנָה.
מִי יָדַע לְאָן זֶה יוֹבִיל?
שֶׁכָּל כָּךְ הַרְבֵּה נֶחְוֶה וְנִכְאַב בְּיַחַד.
זוֹ הָיְתָה פְּגִישָׁה גּוֹרָלִית,
שֶׁלֹּא פִּלַּלְנוּ אַחֲרִיתָהּ.
יָמִים רַבִּים עָבְרוּ – שָׁנִים חָלְפוּ.
הָעוֹנוֹת הִתְחַלְּפוּ וְלָנוּ נוֹסְפוּ עוֹד קְמָטִים,
אַךְ הָאַהֲבָה הִשְׁבִּיחָה עִם הַזְּמַן,
וְאַתָּה הוּא הָאֶחָד בְּחַיַּי.