מעולם לא הבנתי אנשים שהתנסו בצניחה חופשית סתם בשביל הכיף, כך שלא היה סיכוי שאנסה עכשיו, לראשונה בחיי, לקפוץ מהמרפסת. ועוד ללא מצנח. החלטתי שאם כבר נגזר עליי למות, אז לא בלי מלחמה. סרקתי את הסביבה במהירות ולא מצאתי שום חפץ שיכול לשמש ככלי נשק. חוץ מהקפה הרותח.
תפסתי את הכוס בידי כשלפתע עלתה מולי דמות של גבר. לחרדתי הבחנתי שגבו מעוטר בשריטות אדומות - טריות, ללא ספק - והוא עטה על גופו מכנסיים לבנים, מוכתמים בנוזל כהה שנראה כמו דם. אלוהים אדירים, אני הולכת למות! ללא כל מחשבה נוספת, ברגע שהפורץ המרושע הסתובב לעברי, שפכתי על גופו את הקפה הרותח תוך שאני פוצחת בסדרה של צרחות מול עיניו הפעורות. בתגובה, הוא סינן לעברי רצף קללות באנגלית, ואני העפתי לעברו את כוס הזכוכית הריקה. בזמן שהוא ניסה לחמוק מהחפץ שטס לעברו, ניצלתי את ההזדמנות ונמלטתי מהדירה.
לא טרחתי לחכות למעלית. פתחתי בריצה שהייתה גורמת ליוסיין בולט, בכבודו ובעצמו, למחוא לי כפיים.
ברגע שראיתי את השלט במדרגות שמציין שהגעתי לקומת הכניסה, הדפתי את הדלת בשתי ידיי ורצתי היישר אל קרלוס, השומר החביב, אך ספק אם יעיל. בכל זאת, הפורץ הצליח לחדור לדירה.
מיד כשקרלוס הבחין בי הוא קם לעברי בבהילות, ובאנגלית מקרטעת, מרוב הלחץ והריצה בחדר המדרגות, הוריתי לו להזעיק משטרה ועדכנתי אותו בדבר הפורץ האלים. קרלוס טלפן מיד למשטרה וביקש ממני להמתין בלובי בזמן שהוא יעלה לדירה לבדוק את השטח.
חששתי שקרלוס יעלה לבדו, וניסיתי לשכנע אותו שימתין איתי למטה. ללא הצלחה. "זו העבודה שלשמה אני כאן, אל תדאגי. אני אולי לא בן עשרים, אבל זה לא אומר שאני לא יכול לגבור על צעירים ממני". נשארתי בלובי וקרלוס עלה.
שלוש דקות אחר כך שמעתי את הסירנה של ניידות משטרה, והתחלתי להרגיש שלבי חוזר לדופק סדיר. השוטרים נכנסו אל הבניין וניגשו אליי. עדכנתי אותם בדבר ההתרחשות והסברתי להם שהשומר החביב עלה לדירה, כדי שבטעות לא יבזבזו כדור על האדם הלא נכון.
עשרים וחמש דקות לאחר מכן ירדו השוטרים ולצדם קרלוס והשודד.
אוי, אלוהים, איזו הקלה! מהרגע שהפחד עזב את גופי, השתלט עליי זעם מוחלט. תמיד תיעבתי אנשים לא ישרים ואהבתי מאוד את הפרטיות שלי, כך שהעובדה ששני הדברים שחשובים לי חוללו בידי אדם אחד הרתיחה אותי. וכך, לפני שהבנתי מה אני עושה, מצאתי את עצמי פוסעת בצעדים מלאי ביטחון לעבר השודד הנפשע, וזיכיתי אותו ברוב טובי בסטירה מצלצלת.
בתוך מספר שניות מצאתי את עצמי מרותקת לרצפה, כשידיי מאחורי גבי, ומלל של ספרדית בהולה ניתז לאוויר. מה לעזאזל?
בפעם האחרונה שבדקתי, עבריין אמור להיות מנוטרל על הרצפה, לא הקורבן. עוד כמה גיבובים בספרדית נאמרו מצד קרלוס, ולאוזניי הם נשמעו כמו ניסיון פיוס מצדו לשוטרים שאחזו בי. אט אט הרגשתי שהדברים מתחילים להתבהר - להם, כמובן. אני לא הבנתי את השפה, לכן נשארתי באפלה לגבי כל מה שקרה פה הרגע.
לאחר מה שהנחתי שהיה כבקשת רשות מהשוטרים, קרלוס פנה להסביר לי באנגלית את השתלשלות העניינים.
שבו. אלוהים יודע שאני רציתי לשבת. בעצם לא, רציתי להיעלם. מסתבר שהדירה הייתה משמשת את עובדי החברה שהיו בנסיעות. הבוס שיכן אותנו בדירה מבלי לדעת שבן הדוד היקר שלו - להלן השודד - כבר משתכן בה. השודד, כלומר בן הדוד, הגיע אתמול בשעת לילה מאוחרת במשמרת של השומר השני, שאת שמו לא הצלחתי לקלוט, ולכן קרלוס לא ידע על נוכחותו בדירה. אין צורך להוסיף שבן הדוד היקר לא ידע על הגעתנו הצפויה.
כאשר שאלתי על סימני האלימות שעל גבו ועל כתמי הדם, השתררה מבוכה קלה ואז קרלוס כחכח בגרונו והסביר, בלא יותר מלחישה, כי בן הדוד הגיע בלילה מלווה באישה. כתמי הדם היו, למעשה, בקבוק יין שהתנפץ, והשריטות היו מעשי ידיה של האישה, כמובן. לא היה צורך להוסיף שהכול נעשה בהסכמת שני הצדדים.
מאחר שהשוטרים הבינו שאני לא דוברת את השפה, הם החליטו לנהוג באדיבות ושאלו את השודד - בן הדוד - באנגלית אם ירצה להגיש נגדי תלונה על תקיפה.
מה??? עיניי נורו למעלה במהירות הבזק. זאת הייתה טעות. פגשתי זוג עיניים שחורות וזועמות שהצטמצמו לכדי שני סדקים צרים. את המתח שהיה באוויר היה אפשר לחתוך בסכין.
קרלוס החביב שוב יצא להגנתי. בזהירות, אמנם, אבל עדיין. הוא ניסה להסביר שבסך הכול הייתה פה אי הבנה ולא נגרם שום נזק, מה שזיכה אותו בקול גרוני וכועס מצד בן הדוד, שהסביר שחלקו העליון של גופו מכוסה בכוויות קפה ושכפות רגליו מלאות ברסיסי זכוכית. לקחתי לי רגע לבחון שוב את הפורץ.
א-ל-ו-ה-י-ם! ברגע שהצלחתי להתנתק מזוג העיניים שהמטירו עליי חצים מורעלים, הבחנתי בעצמות הלחיים החדות ובלסת החזקה, שכעת הייתה קפוצה מכעס שרוסן בקושי. לחייו היו מכוסות בזיפים קטנים ומסודרים. שערו החום כהה היה ארוך, אבל לא מדי. מספיק ארוך כדי למשוך אותו. המשכתי להתבונן בו. היו לו כתפיים רחבות שאחת מהן כוסתה כולה בקעקועים. חזהו היה רחב וחלק, ובצדו התנוסס קעקוע גדול נוסף. שש קוביות. כן, ספרתי. שש קוביות מושלמות הובילו לתלולית שיער דקה, היישר למשולש זהב חלומי. סגרתי את הפה ובלעתי בחוזקה.
אל תוך החיזיון המופלא הזה נכנס קולה של השוטרת, ששאלה שוב אם להעמיס אותי על הניידת ואם השודד שלי זקוק לטיפול רפואי.
שוב שמעתי את הקול הגרוני מדבר באנגלית, אך הפעם הבחנתי במבטא בריטי מושלם. "נראה לי שאוותר על המעצר של ההומלסית, מאחר שהבנו שהייתה כאן אי הבנה. ובקשר לטיפול רפואי, נראה שההומלסית ערכה לי עכשיו סריקת אם-אר-איי, אז אולי נשמע את חוות דעתה בנושא."
הומלסית? אני עומדת מול הפורץ הזה ורואה יצירה אלוהית, וכל מה שהוא רואה בי זה הומלסית?! עד כאן. אני אולי לא נושאת נשק, אבל הלשון שלי קטלנית לא פחות.
ברגע שהתכוונתי לענות, נפתחו דלתות המעלית ובלונדינית גבוהה ומהממת פסעה מתוכן החוצה. כשהבחינה בנו, ניגשה אל השודד בצעדים נחושים והדביקה את שפתיה הצבועות לפיו אל מול עינינו ההמומות. כשנגמר המופע הפרטי, אמרה באנגלית: "אמרו לי שברצלונה מדהימה, אבל אם הייתי יודעת שגם האורגזמה שאחווה בה תהיה מטלטלת כזאת, הייתי מגיעה קודם. אני פה עד יום רביעי אם בא לך שידור חוזר". וכך, בלי להוסיף מילה, טופפה לה עם כל המטר שמונים שלה אל מחוץ ללובי.
וואו. הוא בהחלט שודד. של תיירות. זיין שלא מחפש מחויבות ועף על עצמו. האווירה בלובי נרגעה, אבל שמתי לב שהשודד שלי מרגיש פחות רגוע, לפי האוהל שנוצר לפתע במכנסיים שלו. לחרדתי שמתי לב שגם השוטר לא היה רגוע.
"מאחר שנראה שההומלסית איבדה את הלשון, אפעל על פי שיקול דעתי ואוותר כרגע על טיפול רפואי. תודה רבה לכם, וסליחה שהוקפצתם הנה בתואנת שווא באמצע יום העבודה העמוס שלכם." במילים אלו חתם השודד את השיחה עם השוטרים והושיט את ידו ללחיצת ידיים חמימה, תוך שאני מקבלת מבטים נוזפים מצמד שומרי החוק שלצדי.
הרגשתי כועסת ונבוכה, כמו ג'וק חסר אונים שמאוים בפינת החדר. לא הסכמתי להרגיש כך, לכן החלטתי שאני זו שאומר את המילה האחרונה ואפגע ליצור המושלם הזה באגו הכל כך עצום שלו. אבל לפני שהספקתי להצליף עליו בלשוני, שמעתי קול מאחוריי. "אלוהים! את נראית מזעזע! אי אפשר להשאיר אותך לבד כמה שעות מבלי שיקרה משהו?" רומי נכנסה ללובי מתנשפת.
חזרתי להיות הג'וק בחדר, ורומי הנחיתה עליי בזה הרגע את הכפכף.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
