מהלך בלתי הפיך

"מהלך בלתי הפיך" מפרט את עלילותיו של דורון סרי, קצין זוטר המשרת כמדריך בבסיס הדרכה צה"לי, לאחר תום שירותו כמפקד מחלקה בגדוד חיל רגלים סדיר. עם סיום יום אימונים שגרתי בבסיס, בדרכו לחדר אוכל קצינים וסמלים, פוגש בו שליש הבסיס, רב סרן בר-זיו, ומציע לו להיפגש עם נציגי גוף ביטחוני המעוניינים לקלוט אותו בשורותיהם. סרי נענה להצעה, ובתום מספר פגישות בבתי קפה תל אביביים וסדרת מבחנים הוא נמצא מתאים לשירות במוסד.

סרי עובר תקופת הכשרה של כשנתיים ונשלח לאירופה כדי להשלים את השכלתו ולהסתגל לזהות שבה יפעל בעתיד, ריימונד מאגדי, נוצרי קופטי יליד ארצות הברית המתאזרח באיטליה. הוא פוגש באיטליה בביאנקה קונטי ונושא אותה לאישה. תוך כדי תהליך התאזרחותו הוא פוגש בנספח העיתונות של שגרירות מצרים ברומא, אל-עזאם, המשמש למעשה סוכן מטעם ארגון הביון המצרי. אל-עזאם מגייסו לשרת את ארגונו, להפתעת מפעילו הישראלי ומפקדיו בארגון הביון הישראלי.

התקופה היא ראשית שנות החמישים של המאה הקודמת, שבה הלאמת תעלת סואץ על ידי המצרים גוררת איומי פלישה של צבאות בריטניה וצרפת, כדי להחזיר את בעלותם על תעלת סואץ.

דורון נשלח למצרים בגפו להיכרות עם ארגון הביון המצרי וכדי שיתקבל רשמית כסוכן בארגון הביון המצרי. היותו קופטי הוא יתרונו, מאחר שהתסיסה של קיצוניים בקהילה הקופטית בקהיר והחשש שישתפו פעולה עם הפולשים מאיים על השלטון המצרי, ועל דורון מוטל לגלות מי בקהילה הקופטית עלול לסכן את המשטר. דורון חוזר לאיטליה ובהמשך חוזר למצרים יחד עם ביאנקה. בני הזוג שוהים בקהיר תקופות ממושכות ומוציאים אל הפועל משימות שונות ומגוונות במהלך השהות בבירה המצרית.

עוד על הרפתקאותיהם של ריימונד וביאנקה מאגדי – בספר סוחף, מותח ומרתק זה.

המחבר, יליד תל אביב, שירת בצנחנים כלוחם ומאוחר יותר כקצין. בהמשך גויס לשירות ביטחוני שבמסגרתו פעל במשך כמה שנים בחו"ל בזירות שונות. עלילת הספר דמיונית לחלוטין ומבוססת על ידיעותיו ועל ניסיונו של המחבר.

פרק 1

מעט לפני השעה חמש אחר הצוהריים צעד סגן דורון סרי בדרכו לחדר אוכל קצינים וסמלים בבסיס ההדרכה, שבו שירת כאחד המדריכים הזוטרים. לא היו לו חובות באותו ערב וגם לא אימוני לילה או תרגולי חירום פתאומיים, תודה לאל, הוא הרהר לעצמו בהקלה רבה. בעודו נע לאורך המדרכה הצרה לצד הדרך הראשית של המחנה, שמע רחשי צעדים מהירים מאחורי גבו, ובטרם הספיק להפנות מבט לאחור, יד הונחה על כתפו.

"מה העניינים, סרי?" היה זה שליש הבסיס, רב-סרן יואל בר-זיו. "כרגיל תודה," מלמל דורון מופתע. הוא לא ציפה לגישה ידידותית שכזו מבר-זיו השחצן.

"אתה מתעתד לצבוע את העיר באדום, לא כן, סרי?" המשיך בר-זיו בלהגו הידידותי, בעת הצעידה לצד דורון לכיוון חדר האוכל.

"אני מקווה שאצליח בכך, אבל רק לאחר ארוחת הערב," השיב דורון בסרקסטיות ובחיוך מופתע.

"אני רוצה להחליף עימך כמה מילים, אדם צעיר," הוסיף בר-זיו תוך שיעול קל.

סגן סרי, שהיה המום במידת מה, עדיין לא הגיב. מילים נוספות לא הוחלפו בין השניים עד הגעתם לחדר האוכל. בר-זיו השחצן נודע בעקיצותיו המתוחכמות, ודורון ציפה "לזכות" לעקיצה כזו בתוך כמה שניות. הוא קיווה שבר-זיו לא יפיל עליו פתאום איזו מטלה, כמו להחליף קצין תורן שלא מרגיש טוב, או להחליף לבגדי עבודה לשם אימון לילה דחוף ומיוחד, בדיוק בערב שבו יש לו פגישה בעיר.

רב-סרן בר-זיו בחר את השולחן הסמוך לכניסה, והם התיישבו זה מול זה, עדיין מבלי להגות מילה אחת נוספת. בר-זיו המתין עד שחדר האוכל יתמלא, כדי שאיש לא יבקש להצטרף אליהם, כאשר יראה אותו יושב עם קצין זוטר, ולא יפריע לו לשוחח ביחידות עם דורון.

"תגיד לי משהו, סרי, האם חשבת פעם על שירות בחו"ל?" הוא שאל את דורון לאחר כמה דקות של שתיקה מביכה.

"לא, לא חשבתי על אפשרות כזו, למה?" השיב דורון קצרות, מניח לשליש הבסיס להבין כי הוא מרוצה מתפקידו וכי אין לו תלונות כלשהן, אם זה אכן מה שבר-זיו מנסה לדעת. "אני שמח לשמוע זאת," מיהר להעיר הרב-סרן הערמומי. "אתה אחד הקצינים הצעירים הטובים ביותר שיש לנו, ולכן אני טורח בכלל לדבר איתך, אבל בוא נדבר לעניין. האם יש לך בכלל מושג אילו יתרונות יש לג׳וב כזה של שירות בחו"ל? לדוגמה, רמת השכר, קידום מהיר ותנאי עבודה נוחים ביותר, שירחיבו את אופקיך."

"לא, לא ידוע לי כלום על ג׳וב כזה, אבל אני מוכן לשמוע," השיב דורון בחיוך.

"יפה, אבל תצטרך לפגוש במישהו מסוים, כדי ללמוד את כל הפרטים, וזה מספר הטלפון שלו," הסביר לו שליש הבסיס, בעודו שולף פנקס קטן מכיס חולצתו, קורע ממנו דף ומוסר אותו לידיו. "מתי אני צריך לטלפן אליו?" תהה דורון, מתבונן בעיני הרב-סרן בסקרנות.

"מתי שיבוא לך, סרי. גמור לאכול, ואתן לך טרמפ העירה," ענה בר-זיו בנחרצות.

רב-סרן בר-זיו הוריד אותו סמוך לביתו בעיר, ודורון הודה לו ממהר לעלות במעלית לדירתו הקטנה. עוד בטרם עשה דבר, הוא נטל את שפופרת הטלפון הקווי וחייג את המספר שנתן לו רב-סרן בר-זיו. "הלו, ערב טוב," שמע קול אישה צעירה בצידו השני של הקו. "שמי דורון סרי, ורב-סרן בר-זיו ביקש שאתקשר אליכם," מלמל דורון בהססנות, תוהה אם אין זה עוד תרגיל מתוחכם, מהרפרטואר של בר-זיו השחצן.

"תתייצב בבית הקפה 'אליוט' בתל אביב ביום חמישי הבא, בשבע בערב בדיוק נמרץ," הורתה לו האישה.

"אבל אני קצין תורן ביום חמישי הבא," השיב דורון בנימה מתנצלת.

"אתה תהיה משוחרר מהמטלה הזו ביום חמישי, העניין הזה טופל," הבהיר הקול מצידו השני של הקו.

"את מי אני צריך לפגוש שם, ואיך אני מזהה אותו?" שאל דורון.

"תהיה שם במדים, אנחנו יודעים מי אתה. ביי." הוסיפה בקיצור נמרץ וניתקה.

פרק 2

דורון התיישב על הכורסה הבודדת בדירת החדר הקטנה שלו מול מסך העשרים וחמישה אינץ' של הטלוויזיה יד שנייה שלו, מוטרד ולא מסוגל להגיע לידי החלטה, מה הוא אמור לעשות ברגע זה. לאחר כמה דקות התאושש, קם ממקומו ופנה לטלפון הקווי בפינת החדר וחייג לחברתו שעימה אמור היה להיפגש.

"הלו, תמי, אהיה למטה בעוד חצי שעה, אוקיי?" אמר.

"אוקיי, זה ייקח לי עוד שתיים-שלוש דקות, אבל אל תתייאש," השיבה לו בצחקוק קל.

הוא לא היה מאוהב בה, וגם לא הטרידה אותו השאלה כמה זמן מערכת היחסים הזמנית ביניהם תימשך. מסיבה זו סירב לעבור לדירתה המרווחת וביקש ממנה לגלות סבלנות, בנימוק שעליהם להכיר תחילה היטב זה את זה. הוא גם לא הציג אותה בפני הוריו הגרים בבאר שבע, ולא הייתה לו כל כוונה להכיר את הוריה בשלב מוקדם זה של ההיכרות ביניהם.

במהלך כמחצית השעה הבאה התקלח, גילח פעם נוספת את זיפי זקנו שרק החלו לצוץ שוב, "עלה על אזרחי" וירד למטה מוכן לבואה חמש דקות מוקדם יותר. מכוניות חנו משני צידי הרחוב. לא הייתה שום אפשרות לחנות מול ביתו, לכן היה עליו לעלות לרכבה מיד עם הגעתה. היא אספה אותו בזמן, החליפה עימו נשיקה מהירה וכמה מילים בודדות, והם נסעו למסעדה שהיא בחרה עבורם.

"מה מטריד אותך, דודי?" שאלה אותו מודאגת. האם הוא התעייף ממנה? היא לא יפהפייה זוהרת, אבל היא צעירה נבונה, והוא נהנה מאוד בחברתה, חשבה לעצמה תמי בחשש.

"שום דבר מיוחד, תמי, פשוט לא תהיה לי חופשה בשבועיים הבאים, וזה מה שמטריד אותי," הוא לא שיקר לה. לא היה לו מושג כמה זמן יצטרך לשבת איתו או איתם, והוא גם לא יכול היה לדעת כמה זמן הפגישה החשאית הזאת תיארך, לכן העדיף שלא להיפגש עם תמי ביום חמישי הבא.

"נלך ישר אליי, אם כך."

דורון הניד בראשו בחיוב וצל של חיוך בצבץ בשפתיו החתומות. זה בדיוק מה שאני כל כך צריך כעת, הרהר בהקלה רבה. הוא זימן את המלצר, שילם והם יצאו.

הם התפשטו מבגדיהם בחדר המיטות האפל שלה ותינו אהבים. היא הייתה עדיין מעט מבוישת והעדיפה להתייחד באפילה. הוא היה הראשון שלה. עם מעט הגברים שיצאה לפני החברות עם דורון, היא רק התגפפה, וגם זה לעיתים רחוקות ביותר. לאחר שעה ארוכה של מיצוי תשוקותיהם, שכב דורון ער לחלוטין לצד אהובתו הרדומה, שקוע בהרהוריו. בתחילת מערכת היחסים שלהם הוא תהה אם תסכים לחלוק את חייה עם קצין המשרת ביחידות שדה קרביות, אבל אם הוא יקבל את הצעתם, בעייתו תהיה סבוכה מעתה עשרת מונים. אולם מוקדם היה להעריך מה יהיה עתיד יחסיו עם תמי. עליו תחילה לדעת אם הג׳וב העלום הזה בכלל מתאים לו, או אם הוא מתאים לתפקיד? ההחלטה בידיהם, בעוד שלו אין אפילו מושג ירוק מי הם בכלל.

פרק 3

ארבעת הימים הבאים חלפו במהירות רבה מבחינתו של דורון. הוא היה עסוק בהדרכה של פיקודיו באימוני יום ולילה. כשהגיע יום חמישי, כמעט שכח את הפגישה המיועדת בקפה "אליוט", אלא שבארוחת הצוהריים בחדר אוכל קצינים, קרץ לו רב-סרן בר-זיו בעת שעבר סמוך לשולחנו, ודורון נזכר לפתע בפגישה.

מיד לאחר ארוחת הערב מיהר דורון למפקדת הבסיס, היכן שרכב ההסעה העירה המתין למשרתי הקבע שאינם בתפקיד. הוא לא רצה להחמיץ את ההסעה, לבטח לא בערב הזה. הוא הגיע מוקדם מעט לקפה "אליוט" והעדיף להעביר את הזמן הנותר בצפייה בחלונות ראווה סמוכים ברחוב אלנבי ההומה.

בחמש דקות לשבע הוא נכנס לקפה, בחר בשולחן והתיישב בהמתנה ובציפייה רבה לבואו או לבואם. הוא נמנע בתבונה רבה מלנעוץ את עיניו בכניסה לקפה, והקדיש את תשומת ליבו לתפריט שנח על שולחנו. מלצרית צעירה התקרבה לשולחנו והמתינה לידו במבט שכולו שאלה.

"אני ממתין למישהו," אמר לה. היא חזרה לדוכן המשקאות והניחה לו לנפשו. אני מקווה שמי שזה לא יהיה ידייק, הרהר דורון בעצבנות. בשעה שש חמישים ותשע נכנס אדם צעיר לקפה, אדם בסביבות גילו של דורון, וניגש ישירות לשולחנו. הזר משך כיסא לאחור והתיישב מול דורון, כמו היה המכר שהמתין לו.

"שמי גד, ואני איש הקשר שלך לפי שעה. הואל נא להזמין את המלצרית," הציג עצמו הזר ישר ולעניין ובקצרה.

דורון הניף את זרועו וזימן את המלצרית, כפי שביקש ממנו אורחו העלום. עם הגעת המלצרית נשא דורון את עיניו לאורחו והמתין לתגובתו.

"אספרסו ארוך," הורה לה גד ובזאת הסתפק.

"אותו דבר עבורי," אמר לה דורון, נמנע מהתבוננות יתרה בתווי פניה הנאים.

"הרשו לי להמליץ על העוגות שלנו," העיזה המלצרית להציע להם.

"תזמין מה שאתה רוצה, אתה האורח שלי הערב," עודד גד את דורון בחיוך.

"לא תודה, אסתפק באספרסו," השיב דורון.

בעוד המלצרית מתרחקת משולחנם, שלף גד פנקס קטן מכיס חולצתו, ועט הופיעה בידו הימנית. "אמור לי את שמך המלא, מספר תעודת הזהות, מספרך הצבאי ומספר הטלפון שלך, לפני שהיא חוזרת," ביקש.

לאחר השלמת השלב הקצר הזה ותוך כדי שתיית הקפה, שאל גד את דורון שאלות נוספות שגרתיות, כגון היכן גרים הוריו, אם יש לו חברה קבועה, מה מצב בריאותו וכיוצא בזה. מכיוון שגד — אם זה אכן שמו האמיתי — התגלה כנעים הליכות, תמיר וכריזמטי, כשנתיים או שלוש מבוגר ממנו, חש דורון נינוח מאוד בחברתו והשיב לו על כל שאלותיו ללא היסוס.

"האם יש לך מושג מה מצופה ממך?" שאל אותו גד לפתע לאחר דומייה קלה, כאשר דורון היה משוכנע שהפגישה למעשה הסתיימה.

"לא, בהחלט לא, מלבד ההבנה כי הג׳וב הזה שונה לחלוטין מכל מה שעשיתי בעבר ועושה כעת," השיב לו דורון, והמתין נרגש לשמוע את דבריו של גד.

"נכון מאוד, זה ג׳וב שונה לחלוטין, והוא ידרוש ממך מאמצים רבים, מנטליים בעיקר, בהשוואה למה שהורגלת לעשות ואתה עדיין עושה," הוסיף גד בהדגשה רבה, אבל זה כל מה שהוא מצא לנכון לומר לדורון.

"טוב, תחשוב על זה במהלך סוף השבוע, ואם לא תשנה את דעתך, ת'קשר אליי ביום שני ונדבר. אתה יכול לזוז כעת," סיכם גד את הפגישה הראשונה עם המועמד שלהם, שעליו המליץ ידידו, רב-סרן בר-זיו, מבסיס ההדרכה שבו שירת דורון.