קנאביס ו-CBD לבריאות הגוף והנפש

שנת הוצאה: 1/2020 מס’ עמודים: 190 עריכה מדעית והקדמה: ד"ר נירית ברנשטיין ופרופ' זהרה יניב בכרך   ספר זה הוא מדריך ידידותי לשימוש בקנאביס - כולל שני רכיביו העיקריים CBD ו-THC - כדי להקל על בעיות בריאות כרוניות ואקוטיות, כמו כאבים, נדודי שינה, דלקתיות בגוף, חרדה, דיכאון, צער, לחץ נפשי, דלקת מפרקים שגרונית, טרשת נפוצה, מחלת קרוהן, אפילפסיה, תסמונת טורט ועוד. הספר מסיר את המסתורין מעל הקנאביס ומסביר כיצד ניתן להשתמש בו לטובת מגוון רחב של צרכי הגוף והנפש. הספר מפרט את צורות ההגשה השונות, כמו תפרחות, מיצויים, תרכיזים ואפילו מאכלים וכן את אופני הצריכה הנפוצים, כמו שאיפה, עישון, כמוסות, קרמים ועוד. הספר סוקר מגוון רחב של בעיות רפואיות שמטופלות כבר היום בקנאביס ומביא מידע מעשי נוסף, כמו התאמה אישית של מינונים, דרכי אחסון ועוד. מטרת הספר היא להדריך אתכם כיצד להתחיל את מסע הקנאביס שלכם, או כיצד ללוות את קרוביכם וחבריכם בביטחון במסע הקנאביס שלהם.

הקדמה למהדורה העברית

צמחי מרפא משמשים את האדם זה דורות רבים. במשך זמן רב הרפואה המודרנית דחקה את השימוש בהם לשוליים והתייחסה ליתרונותיהם כסיפורי סבתא בלבד. אך בשנים האחרונות, בגלל אכזבות רבות הנובעות מחוסר תפקוד הרפואה המודרנית, למרות ההישגים הרבים שלה, ישנה כמיהה לחזור לטבע ולהשתמש בצמחי מרפא מסורתיים, אשר מוכחים במחקרים מודרניים פעם אחר פעם כמונעים ומרפאים מחלות ובטוחים לשימוש.

על הרקע הזה בולט העניין הגובר והולך בצמח הקנאביס.

אל נא נשכח כי זהו צמח מרפא שהיה ידוע בסגולותיו הרפואיות זה אלפי שנים. לאחרונה זוכה הקנאביס לאור זרקורים בוהק במיוחד, ולעניין גובר והולך בעולם כולו ובמיוחד בארצנו, שנחשבת למובילה במחקרים מדעיים שמטרתם להוכיח את סגולותיו הרפואיות.

שתינו חוקרות במינהל המחקר החקלאי זה שנים רבות. נירית מתמחה בנושאים הקשורים באמנות גידול צמח הקנאביס, וזהרה מומחית לצמחי מרפא בארץ ומחוצה לה. אנו עדות לעניין גובר והולך בציבור בכל מה שקשור בקנאביס. אנשים המחפשים דרך לקבל את החומר עבור מכאוביהם פונים אלינו, אף שבארץ יש רגולציה ופיקוח רפואי מוסדר מאוד לטיפול בקנאביס רפואי למחלות רבות. אנחנו עדות גם לגל של שאלות ולחוסר מקור מהימן לתשובות.

הספר הזה, היוצא לראשונה בתרגום עברי, נאמן למקור וקריא, ייתן לדעתנו מענה הולם לכל השאלות המתעוררות בקשר למיהו, אתה, הצמח המופלא, הקנאביס?

כעורכות מדעיות הוספנו עיבוד ישראלי לכל אותן סוגיות המיוחדות לארצנו, כולל האיסור הגורף להשתמש בקנאביס למטרת שעשוע. כל הידע הרלוונטי הקשור בצמח מוגש פה לקורא העברי בצורה קלה וברורה. הספר מציג את הצמח, ואת מכלול החומרים הפעילים שבו, ומתאר באופן ברור ואישי את הקשר של הקנאביס עם מצבים רפואיים שונים. הספר מלווה בסיפורים אישיים הממחישים לקורא את המצבים המיוחדים.

בסוף הספר מופיעה רשימת ספרות עדכנית ומרשימה.

זהו ספר חשוב שישרת כל אדם מהיישוב הרוצה לעדכן את ידיעותיו על צמח הקנאביס. אין ספק שהספר הוא תרומה חשובה לאוצר ספרי הבריאות וימלא חסר שהיה קיים בעברית.

ד"ר נירית ברנשטיין ופרופ' זהרה יניב בכרך,

מינהל המחקר החקלאי - מכון וולקני

פרק 1
היסטוריה של קנאביס על קצה המזלג

ככל שלמדנו יותר על צמח הקנאביס, ועל הסיבות שהוא נאסר לשימוש בארה"ב, ובהמשך במרבית מדינות העולם, כך הבנו שהמניעים הראשוניים אשר הובילו לחקיקה האמריקנית הנוכחית בתחום הקנאביס היו הונאה ותאוות בצע. קיימים פערים עצומים בין מה שהמחוקק טוען ביחס לשימוש בקנאביס, לבין מה שהמחקרים המדעיים מוכיחים וניסיון החיים שלנו מראה. לאחרונה, מדינות שונות החלו לנסות ולבטל חוקים מגבילים בנושא, ולאפשר שוב גישה לקנאביס, במיוחד במקרים הכרוכים בצורך רפואי של תושביהן.

כיצד הגענו למצב שבו חששנו ובמקרים רבים אנו עדיין חוששים מצמח הקנאביס וממה שהוא מייצג? מדוע האמנו לשקר שלפיו מריחואנה היא סם ממכר, אשר השימוש בו מוביל להתמכרות לסמים "קשים" אף יותר? כדי להבין את ההתפתחות האומללה הזו, הבה נחזור אחורה בזמן, ונלמד כיצד בני האדם השתמשו בצמח הקנאביס במהלך ההיסטוריה, ואז נבחן את המנגנונים אשר גרמו לממשלת ארה"ב לאסור על השימוש בו, ואשר סחפו אחריהם את מרבית המדינות המפותחות כמו גם המתפתחות בעולם.

קנאביס כצמח מרפא עתיק
בתקופות קדומות, תרבויות אנושיות עתיקות נהגו להשתמש בצמח הקנאביס כצמח מרפא, וגם במסגרת טקסים רוחניים ודתיים. ידוע שצמחי הקנאביס הראשונים הגיעו ממרכז אסיה, ובעיקר ממונגוליה ומדרום סיביר. ממצאים ארכיאולוגיים מלמדים שבני האדם נהגו להשתמש בצמח הקנאביס בדרכים שונות, כגון:

שריפת הצמח ושאיפת העשן שלו
כתישת הצמח וערבובו עם צמחים אחרים לצורך יצירת משחות, קרמים ותכשירי מריחה על העור
בישולו וזיקוקו לכדי מיצויים רפואיים ומשקאות
הבה נבחן את השימוש העתיק והמודרני בצמח הקנאביס לאורך ציר הזמן. אנא שימו לב שאופני השימוש המתוארים להלן אינם בהכרח מומלצים כיום:

1800 לפני הספירה: צמח אשר ככל הנראה היה קנאביס שימש תרופה להתקפי לב ופרכוסים, ואוזכר על גבי לוחות חרס שומריים ואכדיים.

1700 לפני הספירה: מסמך רפואי מצרי עתיק המכונה "פפירוס הרעמסאום" מתאר שימוש בקנאביס כדי לטפל בבעיה בעיניו של המטופל.

1550 לפני הספירה: "פפירוס אברס" מפרט כיצד נעשה שימוש בקנאביס כדי לטפל בדלקת. במסמך מצוין שהרופא טחן את צמח הקנאביס, ערבב אותו בדבש, והשתמש בו כדי "לקרר את הרחם ולפוגג את חומו". נשים מצריות גם נהגו להשתמש בקנאביס כתרופה "לריפוי זעם ואבל עמוק".

1213 לפני הספירה: ככל הנראה הפרעה המצרי "רעמסס הגדול" (רעמסס השני) נהג להשתמש בקנאביס. בשנות ה-80 של המאה ה-20 מצאו מדענים שאריות של קנאביס במומיה שלו.

1000 לפני הספירה: שיטות הטיפול האיורוודית (ההודית) והערבית כללו שימוש בקנאביס כחומר המגביר חשק מיני וכמשכך כאבים. המשקה המסורתי ההודי "באנג" הוא שילוב של משחת קנאביס (אשר מכינים מן הצמח השלם), חלב, חמאה ותבלינים שונים.

900 לפני הספירה: בני העם הסקיתי מדרום סיביר נהגו ליהנות מן האפקט המשכר של שאיפת עשן הנובע משריפת זרעי הקנאביס.

100 לספירה: במסמך רפואי סיני בשם "קלאסיקת עשבי המרפא של שנונג" (Shennong’s Materia Medica Classic) מוזכרים יתרונותיהם הרפואיים של פרחיו, זרעיו ועליו של הקנאביס.

200 לספירה: בסין נעשה שימוש בקנאביס כחומר הרדמה בזמן ניתוח. המנתח חווא טו (Hua Tuo) נהג לטחון קנאביס ולערבב אותו ביין כדי להרדים את מטופליו.

800 לספירה: בספר "אל אקרבדין אל סגהיר", אשר הכיל את הרשימה הראשונה בשפה הערבית של תרופות ושימושיהן, מתואר מיץ זרעי קנאביס המעורבב עם צמחים נוספים, אשר נהוג היה להזליפו דרך האף לצורך טיפול במיגרנות וכאבי רחם, ולצורך מניעת הפלות.

1700-1600: קנאבוס (המפ), סוג של קנאביס עתיר סיבים ונטול השפעות פסיכואקטיביות המשמש גידול תעשייתי לייצור סיבים, הגיע לקולוניות האמריקניות, והמתיישבים החלו לגדל אותו בג'יימסטאון, יחד עם טבק, כדי לייצר חבלים, נייר ובגדים. בשנת 1639, בית המשפט במסצ'וסטס העביר חוק אשר במסגרתו כל בית אב חויב לזרוע זרעי המפ.

1800-1700: הרופא האירי ויליאם אושונסי כתב על יתרונותיו הרפואיים של צמח הקנאביס לטיפול בשיגרון ובבחילה הנגרמת ממחלת הכולרה. מגזינים רפואיים אמריקניים החלו להזכיר את יתרונותיהם של זרעיו ושורשיו של הקנאביס בטיפול בבעיות רפואיות כגון דלקות עור וקושי בשליטה בסוגרים.

1900-1800: ידוע שהמלכה ויקטוריה צרכה מנה חודשית של קנאביס, במרשם רופאהּ, כדי להקל את כאבי המחזור שמהם סבלה. בארה"ב, סירופ רפואי המכיל קנאביס שימש תרופה לכאבי ראש ונדודי שינה, ולעידוד תיאבון. קנאביס שימש גם במהלך לידה לצורך עידוד צירים, והקלה בכאבי לידה.

אז איך ייתכן שלנוכח מאות שנים של עדויות על שימושים רפואיים חיוביים של צמח הקנאביס, הוא בכל זאת הוצא אל מחוץ לחוק? התפתחות זו נבעה באופן חלקי מהמאמץ המרוכז שהשקיעה קבוצת גברים בעלי השפעה, אשר הצליחו להשפיע על האופן שבו הציבור תופס את צמח הקנאביס. גברים אלו, אשר פעלו ממניעים של גזענות, תככנות פוליטית ותאוות בצע, החלו להטמיע בתודעה הציבורית את הרעיון שקנאביס הוא סם מסוכן ואסור.

מדוע צמח הקנאביס הוצא אל מחוץ לחוק?
רק בתחילת המאה ה-20 החל היחס כלפי צמח הקנאביס להשתנות, ובמקום כחומר רפואי טבעי ורב-תכליתי, הציבור החל לתפוס אותו כסם מסוכן. השינוי החל להתרחש ב-1906, כאשר הקונגרס האמריקני העביר את "חוק המזון והתרופות", אשר הוביל ליצירתו של מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA). חוק זה קבע שבכל מקרה של מוצר או תרופה אשר מכילים רכיב אחד או יותר מתוך רשימה של עשרה רכיבים המוגדרים בחוק כ"ממכרים ו/או מסוכנים" - הדבר יצוין על תווית המוצר. קנאביס נכלל ברשימת רכיבים זו.

"מנת יתר" של קנאביס אינה קטלנית למבוגרים
קנאביס לא משפיע על חלקי המוח אשר שולטים בנשימה, בקצב פעימות הלב או בטמפרטורת הגוף. הקולטנים במוח שלנו אכן מושפעים מקנאביס ומגיבים לו בדרכים שונות, כגון צמצום רמת החרדה, הקטנת הסיכוי לשבץ מוחי ויצירת עוררות פסיכואקטיבית, אך הם אינם נמצאים בגזע המוח, ואינם גורמים לתופעות מסכנות חיים, כגון הפסקות נשימה, צניחה בקצב פעימות הלב או צניחה בטמפרטורת הגוף, כפי שמתרחש במקרה של שימוש בחומרים פסיכואקטיביים אחרים, חוקיים, כגון אלכוהול. כלומר, אין עדויות למקרי מוות המשויכים ישירות לרמות רעילות של קנאביס בגוף האדם. כפי שמציין דיוויד שמדר, בספרו Weed: The User’s Guide ("גראס: המדריך למשתמש"), כדי למות מהרעלת קנאביס, יהיה על המשתמש לבלוע 750 קילוגרמים של החומר בתוך 15 דקות.

הכללת צמח הקנאביס ברשימה מס' 1 (Schedule I), רשימת החומרים האסורים המסוכנים ביותר על פי הגדרת מינהל המזון והתרופות, תמוהה בהחלט. תמוהה אף יותר היא העובדה שהמפ תעשייתי, שהוא סוג של קנאביס המכיל בסך הכול 0.3 אחוזים או פחות של החומר הפסיכואקטיבי THC, נכלל באותה רשימה עם צמחי קנאביס המשמשים למטרת שעשוע או מטרות רפואיות.

רעיונות כמו הורדת דרגת החומרה של איסור השימוש בקנאביס, או הסרתו לחלוטין מרשימת החומרים האסורים (כפי שמציעים חלק מתומכי השימוש בו), או החלת אותה רגולציה על קנאביס כמו זו החלה על אלכוהול (כפי שמציעים תומכים אחרים), נשמעים אולי כמו רעיונות מצוינים, אך ללא קשר לאופן שבו ניתן יהיה להפוך את השימוש בקנאביס לחוקי, צפויים להתעורר אתגרים רבים אחרים לפני שהוא יוכל להיות מוגדר כחופשי לשימוש הציבור.

לאחר המהפכה המקסיקנית בשנת 1910, מהגרים מקסיקנים, אשר השתמשו בצמח "המריחואנה" למטרות שעשוע, הביאו אותו איתם לארה"ב. בעוד שחלק מן האמריקנים, במיוחד בעלי המעמד החברתי-כלכלי הגבוה, נהגו להשתמש בקנאביס להנאתם, אמריקנים אחרים החלו לייחס את השימוש בקנאביס בעיקר לבני המיעוטים, ובכלל זאת לאפריקנים-אמריקנים. ייחוס זה היה בעיקרו שלילי, והוא הוטמע היטב בתודעה הציבורית על ידי אמצעי התקשורת של אותה תקופה.

במהלך תקופת היובש (בין השנים 1919 ל-1933 נאסרו ייצור ומכירה של אלכוהול בארה"ב מטעמי מוסר ובריאות הציבור. תקופה זו כונתה "תקופת היובש") אסרו 29 מדינות בארה"ב גם על שימוש בקנאביס, נוסף על איסור צריכת האלכוהול. בשנת 1933 הצהיר ראש הסוכנות הפדראלית לסמים, הארי ג'ייקוב אנסלינגר, שצריכת קנאביס לא מובילה לאלימות, אך עם זאת, הוא ציין שהתשוקה לסמים יכולה לגרום לאנשים מסוימים לבצע מעשי שוד, כדי להשיג כסף כדי לרכוש סמים נוספים. עד מהרה הוא שינה את סגנון דבריו.

עם סיומה של תקופת היובש, תפקידו של אנסלינגר כאחראי ליישום האיסור על מכירת אלכוהול בוטל בשנת 1937. כתוצאה מכך, הוא פצח בקמפיין ציבורי חסר בסיס, במסגרתו טען שהשימוש בקנאביס גורם לפרצי זעם בלתי נשלטים. זו הייתה עמדה שונה בתכלית מזו שביטא רק ארבע שנים קודם לכן.

באותה שנה העבירה הממשלה הפדראלית את חוק מס הקנאביס (Marihuana Tax Act), אשר קבע כי השימוש בקנאביס שלא לצרכים רפואיים אינו חוקי. החוק נוסח על ידי אנסלינגר, והוגש לחקיקה על ידי חבר הקונגרס רוברט ל' דוטון מצפון קרוליינה. בעוד שחוק זה לא הפך את אחזקת הקנאביס עצמה או את השימוש בו לעבירה, הוא כן הטיל על המשתמשים קנס גבוה בסכום של עד 2,000 דולרים, וקבע עונש מאסר של עד חמש שנים לכל מי שלא עמד בכללים חדשים שנקבעו להעברת הצמח ממקום למקום, ועל מי שלא שילם את המס שנקבע לצורך כך.

מתקפתו של אנסלינגר על הקנאביס העניקה לו מטרה ראויה שלמענה יכול היה להילחם, בשמה של הממשלה האמריקנית. חבריו של אנסלינגר, אשר הצטרפו לקמפיין הכפשת הקנאביס שלו, היו ויליאם רנדולף הרסט, ג'ון ד' רוקפלר ופייר דו-פונט. כל השלושה היו מושקעים בתעשיות אשר היו עלולות לספוג הפסדים כבדים בשל שגשוגה של תעשיית ההמפ התעשייתי, אשר ייצרה נייר, דלק צמחי ומגוון מוצרים אחרים.

בשנת 1970 עבר בקונגרס "חוק החומרים המפוקחים" (Controlled Substances Act), אשר הגדיר את מדיניות ארה"ב בכל הנוגע לייצור, יבוא, אחזקה, שימוש והפצה של חומרים מסוימים. חומרים אלו חולקו ל"רשימות", לפי דרגות חומרתם. באותה שנה ביטל הנשיא ריצ'ארד ניקסון את חוק מס הקנאביס, והקנאביס הוגדר כסם המשתייך לרשימה מס' 1 (Schedule I). לפי המינהל האמריקני לאכיפת הסמים (DEA), חומרים הנכללים ברשימה מס' 1 מוגדרים כדלקמן:

לחומר יש פוטנציאל התמכרותי גבוה
לחומר אין שימושים רפואיים מוכרים בארה"ב
לא קיים נוהג בטיחות מפותח דיו לשימוש בחומר תחת פיקוח רפואי
לפי החוק הפדראלי בארה"ב, חל איסור על רופאים להפיק מרשמים רפואיים לחומרים הנכללים ברשימה מס' 1. במקביל, קשה מאוד להשיגם למטרות רפואיות. החומרים הנכללים ברשימה מס' 1 כוללים בין השאר מלחי אמבטיה פסיכואקטיביים, אקסטזי, הרואין ו-ל-ס-ד.

אנו מקוות שככל שיותר אנשים ילמדו על יתרונותיו הרפואיים של הקנאביס, כך נוכל להתקדם לעבר מצב של לגליזציה מלאה, מה שיאפשר שימוש נרחב בחומר רפואי טבעי ונפלא זה. אחת הדרכים להבין כיצד צמח הקנאביס פועל כחומר רפואי היא ללמוד להכיר את הצמח עצמו. בפרק הבא נעסוק בביולוגיה של צמח הקנאביס.