שמחת החיים
שום דבר לא השתנה, זה רק הצער שלובש את כל מה שלקחה שמחת החיים
זה נכון שהלכתְ, זה נכון שנשארתי וכלום לא נכון באהבה שמתפזרת.
אני שותק מתוך כניעה ובחלום אני קצת כמו נפוליאון שמציל אותך
מתוך הכלא בארמון, מתוך הסבל של היום
זה יום כזה שמשתמשים בווילונות הישנים שאמא קושרת.
אני רץ אל המטבח בצעדים אטיים
זהו יום שישי, 17 ביוני 2005
השעה כבר לא חשובה, היא הייתה כאן גם אתמול
וגם אז לא קרה שום דבר.
רואה משפחה יפה מטיילת בפארק
ואבא מנשק בת
ובעגלה תינוק קטן חסר שיניים, אך מלא חוכמה
והקיץ נכנס בלי לדפוק על הדלת. אני מתגעגע לחורף ולקשת
והאמת - שגם אלייך.
יש משהו בחיוך שלך שעושה אותי אידיוט
יש בינינו אהבה גדולה ולא דיברנו כבר ימים
אני חותך את הידיים לאט ורואה איך הדם מכסה את הכול
עוצם עיניים ומרגיש עילפון.
תזמורת ענקית של נגנים מלווה את הכבשות החולות.
אני רואה אותך והתמונה מטושטשת
נפוליאון כבר מת ואת ברחת מהארמון.
