דף הבית > אדון הלילה
אדון הלילה
הוצאה: אדל - הוצאה לאור
תאריך הוצאה: 08-2022
קטגוריה: ספרות רומנטית וארוטית
מספר עמודים: 200
קומדיה רומנטית

אדון הלילה

         
תקציר

 ראיתי אותו בבר שבו חברותיי ואני חגגנו את יום הולדתי השלושים. הוא היה גבוה, חתיך ולגמרי סקסי בחליפה הכהה שלו. הוא היה הרבה מעבר לליגה שלי, אבל שתיתי מספיק כדי לגרום לכל הדברים האלה להיראות ממש לא חשובים, וגם ככה כבר מזמן החלטתי שאני לא מחפשת את 'אדון הנצח' שלי אלא רק את 'אדון הלילה', לכן חשבתי לעצמי... היש דרך טובה יותר לציין את חגיגות יום הולדתי?

אז הוא ניגש אליי והציע משקה ואני זרמתי, ומפה לשם הגענו אל הבית שלו ומה שקרה לאחר מכן היה בקלות יכול להיחשב כאחת החוויות הבלתי נשכחות של חיי, אם דלת חדר השינה שלו לא הייתה נפתחת וקול קטן צפצף, "מה את עושה לאבא שלי?"

רציתי למות באותו הרגע, פשוט להיקבר בו במקום, אבל המצב רק נעשה גרוע יותר כשגיליתי שהגבר שמביתו ברחתי בבושת פנים עמד להיות בעל הבית החדש שלי.

 אדון הלילה מאת סופרת רבי המכר של ניו יורק טיימס קנדל ריאן, הוא ספר רומנטי ומקסים על אבא יחידני שמתאהב בשכנה שממול. ספרים נוספים של קנדל ריאן שראו אור בהוצאת אדל: סדרת יופי מלוכלך: אהבה, לנצח, שקרים, תשוקה.

פרק ראשון

פרולוג
אמש חוויתי את הלילה המביך ביותר בחיי.

הייתי הבחורה הזאת.

אתם יודעים, החתיכה השיכורה שחוגגת את יום הולדתה השלושים עם שתי חברותיה הטובות ביותר, שנשואות באושר, וככל ששתיתי יותר, כך גבר רצוני לעשות משהו מופרע כדי לחגוג.

כשאני אומרת 'משהו מופרע', אני מתכוונת לכך שהחלטתי להתחיל עם האיש הסקסי והמפתה בחליפת עסקים שעמד ליד הבר. כולנו מכירות את הטיפוס... גבוה, כהה ונאה. הייתי בטוחה שהוא הרבה מעבר לליגה שלי, אבל שתיתי מספיק כדי לגרום לכל הדברים האלה להיראות ממש לא חשובים. כדאי שאבהיר כאן ועכשיו שאני לא נחשבת שמנה, אבל מי שמסתכל עליי יכול לדעת מייד שאני ממש אוהבת צ'יפס.

בכל אופן, הוא לקח אותי אליו הביתה, ונהניתי מסקס יום ההולדת הלוהט ביותר בחיי, עד לרגע שבו הכול נעצר בחריקת בלמים מזעזעת. אין כמו לעצור באמצע רכיבה לוהטת על גבר מהסרטים בגלל קול קטן שמצפצף, "מה את עושה לאבא שלי?"

רציתי למות באותו הרגע, בחיי. פשוט להיקבר בו במקום, אבל המצב רק נעשה גרוע יותר, כשגיליתי שהגבר שרכבתי עליו כאילו היה שור ברודיאו הוא בעל הבית החדש שלי.

פרק 1
קייט
"אני צריכה להשיג זיון הערב."

ג'סי צחקה בזמן שרבקה חילקה שוטים של טקילה. שתיתי את המשקה בלגימה, כיווצתי את פניי והוצאתי את הלשון בניסיון לא להשתעל. "זה ממש גרוע," גנחתי, המשקה בוער בגרוני.

"הנה." ג'סי דחפה לעברי פלח לימון.

אחרי סיבוב השוטים השני, או שהיה זה השלישי? הבנתי שלא השתפרתי בכלל מאז הקולג' בהקפצת שוטים של טקילה. לא ידעתי לשתות אז, ואני לא יודעת עכשיו, וכן, ידעתי שאני בטח מבוגרת מדי מכדי לשתות שוטים של טקילה, אבל הייתי נחושה להיאחז לפחות בחלק מנעוריי האובדים בחברת שתי חברותיי הטובות ביותר לפני שאהיה באופן רשמי בת שלושים, בחצות.

"יום הולדת שמח, קייט," אמרה רבקה והגישה לי בירה הפעם.

"לחיים! מזל טוב ליום הולדתך השלושים," ג'סי גיחכה כשהשקנו את הבקבוקים זה בזה.

"שלושים וחסרת בית," הוספתי ולגמתי מהבירה.

ג'סי הנידה בראשה. "את לא חסרת בית. את רק... רק שכרגע אין לך איפה לחיות."

רבקה ואני צחקנו, מפני שהיינו רגילות לאופטימיות המתמדת שלה.

השותפה שלי לחדר התארסה לפני כמה שבועות, ואז הושיבה אותי על כיסא ואמרה לי שעליי לעזוב את הדירה.

הבטן שלי שקעה כשחשבתי על השיחה שניהלנו. התברר שהיא וארוסה החדש רצו לגור בדירה בלי גלגל חמישי. זה היה מובן, אבל זה לא הקל על העצבות שחשתי כשידעתי שיהיה עליי להיפרד מדירתי שבה שילמתי שכר דירה נמוך יחסית, ושהייתה קרובה לבית הקפה האהוב עליי, ולגלידרייה הכי טובה בעיר שמכרה את הפרוזן יוגורט שהייתי מכורה לו. הרי כל מה שחשוב בדיוק הוא מיקום!

"איך מתקדם החיפוש?" שאלה רבקה ודחפה פלח לימון לבקבוק הבירה שלה.

"שילמתי פיקדון על דירה השבוע," אמרתי ולגמתי מהבקבוק, "אני רק צריכה ללכת ולבדוק את הדירה מחר, כדי לוודא שהבעלים לא איזה פסיכופת."

 

מצאתי את הדירה דרך מודעה באינטרנט. היא נראתה מבטיחה, מרווחת ומוארת, והייתה בה פינה קטנה שבה יכולתי לסדר לעצמי משרד. כתבתי טור רכילות שבועי מצליח, ומכיוון שעבדתי מהבית, מקום נוח לכתוב בו היה חלק חשוב ממרחב המחיה שלי.

"מספיק מנושאי השיחה המשעממים." ג'סי הניחה את זרועה סביב כתפיי. "אנחנו כאן כדי לחגוג."

"עוד בירה אחת ורשמית אהיה שיכורה," אמרה רבקה וסרקה את הבר, "מה שאומר שצריך למצוא לך בחור עכשיו, לפני שהכול יעלה לי לראש ומשקפי האלכוהול ייכנסו לפעולה."

רבקה, ג'סי ואני חלקנו חדר במעונות כשלמדנו במכללה. ג'סי הייתה מונוגמית סדרתית שהתחתנה כשהיינו בנות עשרים וארבע, ורבקה התחתנה עם החבר שלה בשנה שעברה לאחר זוגיות ממושכת. מאז שהן התחתנו, הן מנסות לשדך אותי עם כל בחור זמין ברדיוס של חמישים קילומטר.

לא אכפת לי מניסיונות השידוכים כל עוד הבחור לא ציפה למערכת יחסים רצינית. אהבתי את חיי כפי שהם וחייתי לפי מוטו שאמר שאין כל סיבה להרוס משהו שעבד עבורי מצוין. חוץ מזה, ראיתי את אחותי עוברת גירושים קשים עם האיש שהיה אמור להיות אהבת חייה, ולכן לא בדיוק מיהרתי להתמסד.

הסתכלתי סביב הבר. היו הרבה בחורים, אבל אף אחד מהם לא משך אותי במיוחד. רציתי למצוא מישהו שחיפש את אותו הדבר שאני חיפשתי: סקס מהנה ללא כל מחויבות.

כבר כמעט ויתרתי, ואז ראיתי אותו. נשימתי נלכדה בגרוני וליבי דילג מרוב שמחה. הוא נשען על הבר ולגם בירה מבקבוק. הוא נראה בסוף שנות השלושים לחייו, ובעיניי הייתה לו, כמו שאומרים, את כל החבילה. הוא היה גבוה, שערו היה קצר וכהה וחיוכו קטלני. הוא לבש חליפה מחויטת שהתאימה לגופו בשלמות, ונראה כאילו באותו הרגע יצא מהמשרד. תמיד הייתה לי חולשה לגברים שנראו מעולה בחליפות, ולפי האופן שבו החליפה התאימה לו, הייתה לי הרגשה שהוא ייראה אפילו טוב יותר בלעדיה.

הוא צחק וחשף קו לסת מושלם ועצמות לחיים שצריכות לככב על עמוד השער של המגזין 'ג'יי־קיו'. בלעתי את הרוק וצמרמורת עברה לאורך עמוד השדרה שלי כשדמיינתי אותו מחבק אותי בזרועותיו השריריות והמוצקות. הוא היה הגבר הלוהט ביותר שראיתי, ובהחלט נראה כמו גבר שמתאים לו יותר ללכת על מסלולי התצוגות הלוהטות ביותר בעולם מאשר לעמוד ליד הבר ב'באקי' ולשתות בירה.

נשכתי את שפתיי, לא מסוגלת לעצור את עצמי מלדמיין אותי מטפסת עליו וחוגגת את יום הולדתי ברכיבה על הזין שלו.

"קייט? היי!"

רבקה הניפה את ידה מול פניי. כמעט הזלתי ריר על מר מושלם ולגמרי שכחתי מהנוכחות של חברותיי. "מצטערת." צחקתי במבוכה והנדתי בראשי לעבר הגבר. "אני חושבת שמצאתי את מר מושלם שלי ללילה זה, אבל אל תסתכלו עכשיו."

בקושי סיימתי את המשפט ושתיהן כבר סובבו את ראשיהן ​​כדי להביט בו. רציתי לסטור לעצמי על המצח מרוב מבוכה וקיוויתי שהוא לא שם לב לכך שהן נעצו בו מבטים.

"הוא חתיך," לחשה רבקה כשהסתובבה בחזרה, "לגמרי יש לו את זה."

היא צדקה. הייתה סביבו אנרגיה מסוימת, משיכה מינית גולמית שממש פעמה באוויר.

"כשאת אומרת 'את זה', את מתכוונת לבליטה הגדולה הזאת שבמכנסיים שלו, אז כן, בהחלט יש לו את זה," העירה ג'סי.

רבקה הנהנה. "טוב, הוא ממש גבוה. אני חושבת שמבחינת פרופורציה בהחלט אפשרי להניח שגם שם למטה הוא יהיה גדול."

"אני חושבת שהוא חייך אלינו כרגע," אמרה ג'סי בחיוך.

הגנבתי לעברו מבט מהיר. הוא בהחלט הביט לכיוון שלנו. לעזאזל. "האם הוא הרבה מעבר לליגה שלי?"

"את יפהפייה," אמרה רבקה ברצינות, "יהיה לו מזל אם הוא יצא איתך."

הנדתי בראשי. "אני לא מדברת על דייט, רק על סקס יום הולדת. אני מחפשת את אדון הלילה, לא אדון נצח."

"וואו, ברצינות, תסתכלי עליו. פאק, הדברים שהייתי עושה לו אם לא הייתי נשואה..." ג'סי נשכה את שפתה.

"בדיוק. הוא שתים־עשרה מתוך עשר, ואני..." הסתכלתי למטה על שמלתי. זו הייתה שמלת קוקטייל שחורה שרק בקושי הסתירה את קימוריי. כאמור, לא הייתי שמנה, אבל אפשר בהחלט לומר שהייתי מלאה. בעלת קימורים.

רבקה הניחה את ידה על גבי. "את חתיכה לוהטת."

"פשוט תיגשי לשם ותגיד שלום," אמרה ג'סי, לקחה את בקבוק הבירה הריק שלי ונתנה לי דחיפה קטנה. בדרך כלל, הייתי ביישנית מדי מכדי לגשת לבחור חתיך ברמה שמפילה לסתות, אבל הטקילה ששתיתי כנראה גנבה ממני את כל השכל הישר וגם את המסננים המילוליים שלי. זה היה יום ההולדת שלי, וארורה אהיה אם לא אזכה לסשן מזמוזים לוהט, לכל הפחות. לא גילחתי את רגליי ונדחקתי לשמלה צמודה מדי לחינם. ערכתי לעצמי שיחת עידוד קטנה והייתי מוכנה לגשת אל הבחור, אבל אז הבנתי שהוא כבר לא שם.

פאק. האם פספסתי את ההזדמנות שלי? ליבי שקע.

"תסלחי לי," אמר קול עמוק מאחוריי.

הסתובבתי והרגשתי שאני מסמיקה. הוא עמד שם, כל המטר ושמונים שלו, וחייך. הוא חייך אליי.

"אני האנטר," הוא אמר והושיט לי את ידו ללחיצה, "תיארתי לעצמי שבמקום לנסות ליצור איתך קשר עין בקהל האנשים הגדול הזה, עדיף שפשוט אגש אלייך ואציג את עצמי."

הוא היה סקסי, מצחיק וישיר, ואני התלהבתי ממנו בלי גבול. החלקתי את ידי לתוך ידו. "היי, אני קייט."

לא היה צורך להיות ביישנית. הסתכלתי היישר אל עיניו החומות והחמות וחשמל עבר בגופי ממגעו. היו לו ידיים גדולות וחזקות ואחיזה איתנה. התקשיתי להתנער מהמחשבה על מה הידיים הגדולות האלה יוכלו לעשות לי, אבל הכרחתי את עצמי לחזור למציאות כשהבנתי שהוא מדבר אליי.

"אולי אפשר להזמין אותך למשקה?"

"כמובן." חייכתי חיוך מפתה, כמעט לא מאמינה במזלי הטוב. כנראה הייתה לי קארמה מעולה אם הבחור הזה נחת עליי ככה. לפני שהוא פנה להזמין, עיניו החליקו על הקימורים שלי, מעריכות את השמלה השחורה, שהשאירה מעט מאוד מקום לדמיון. האם כיבו את המזגן? החום התפשט מלחיי לחזי והתמקם בין רגליי.

"מה תשתי?" הוא שאל. שפתיו המלאות וחיוך כוכב הקולנוע שלו גרם לכל מה שאמר להישמע מלוכלך.

"מה שתזמין זה בסדר," אמרתי וניסיתי לשמור על קור רוח, "רק לא טקילה."

"שמתי לב לשוט ששתית קודם לכן. אני חושב שמעולם לא ראיתי מישהי עושה פרצוף כזה בעבר." הוא חייך, ולא יכולתי שלא לגחך.

"אתה תמיד מחמיא ככה לנשים שאתה פוגש בברים?"

"אני מניח שזו הסיבה לכך שאני עדיין רווק." הוא גיחך, וסימן לברמן.

צחקתי ותהיתי איך זה באמת ייתכן שהבחור הזה עדיין היה רווק. אחרי דקה הברמן הניח מולנו שני מרטיני.

"אז, מה האירוע שאתן חוגגות?" הוא שאל והרים את כוסו.

"את יום הולדתי השלושים," אמרתי והשקתי את כוסי בכוסו ולגמתי ממנה.

"יום הולדת שמח. אז, איך ההרגשה להיות בת שלושים?"

"אודיע לך בחצות." סקרתי אותו בעיניי. "אבל אני חושבת שההרגשה תהיה מדהימה לגמרי."

אלוהים, קייט! זו הייתה הסיבה לכך שאסור היה לי לשתות טקילה. איבדתי את כל העכבות. פחדתי שהוא יחשוב שאני חזקה מדי, אישה ישירה מדי, אבל נראה שלהאנטר לא היה אכפת מהדברים האלה. הוא התבונן בי במבט סקסי ועמוק, וכשדיבר עיניו בחנו מדי פעם את שפתיי.

מה הוא שאל אותי? אה, כן. הוא שאל אם יש לי תחביבים מעניינים. חייכתי. "האמת שכן. אני אוהבת לבשל."

"איזה צירוף מקרים! אני אוהב לאכול."

צחקתי והנדתי בראשי. "אני מקווה שאתה יודע שמשפטי הפתיחה שלך נוראיים." הוא חייך חיוך מסנוור שאמר שגם הוא משועשע ממני, ולא מוטרד כלל מכך שלעגתי לו מעט. "אני שמחה שנתקלנו זה בזה הלילה. זאת אומרת, אין ספק שאתה צריך עזרה בלשייף את אסטרטגיית הפתיחה שלך. היא זקוקה לעוד הרבה עבודה."

"ואת מציעה לעזור?" עיניו התקמטו בפינות.

כיווצתי את שפתיי. "תלוי. מה יצא לי מזה?"

"הסיפוק מהידיעה שלא אסתובב ככה חופשי בעולם ואפזר משפטי פתיחה נוראיים לבחורות על לא עוול בכפן?"

משכתי בכתפי. "נשמע לי הוגן."

הוא לגם לגימה נוספת מהמשקה שלו והסתכל עליי מעל שולי הכוס. "איפה אנחנו מתחילים?"

הקשתי באצבע על דופן הכוס שלי והערכתי אותו ברוגע. "תזדקק להרבה עבודה."

פיו התעקם בשעשוע. "ברור."

הנחתי את הכוס על הבר הסתובבתי אליו לחלוטין. זה היה כמו לחטוף מכה בפרצוף במגזין 'ג'יי־קיו'. "בוא נתחיל עם..." מבטי ננעל בשובבות על מבטו. "מה באמת עובר לך בראש כרגע?"

האנטר לא ענה מייד. מבטו חלף על המחשוף שלי ואז עלה אל שפתיי לפני שחזר אל עיניי. "הייתי רוצה לדעת איך יכול להיות שאישה כמוך עדיין רווקה בגיל שלושים. והייתי רוצה לדעת האם טעמך מתוק כמו שאת נראית."

לחיי התחממו. בסדר, אז. אולי היו לו כמה וכמה משפטים לא רעים. "זה הכול?" שאלתי, מעט קצרת נשימה.

"הייתי רוצה להכיר מקרוב את הקולות שאת משמיעה במיטה. הייתי רוצה לדעת עוד דברים, אבל אף אחד מהם לא ממש הולם ואני לא אמור לדבר עליהם בפעם הראשונה שאני פוגש מישהי."

"אני מבינה," קרקרתי.

האנטר רכן מעט קרוב יותר וברכינו נגעו מתחת לבר. "האם זה נותן לך את התשובה שחיפשת? האם את מבינה היכן מחשבותיי נמצאות כרגע, ובאיזה תחומים אצטרך הכי הרבה עזרה?"

אפשר היה כמעט לחתוך בסכין את המשיכה שזמזמה בינינו. בהחלט היה חם מדי בבר, והרגשתי כאילו איבריי הפנימיים נמסו לגמרי, אבל בצורה הטובה ביותר. "בהחלט." לגמתי לגימה נוספת מהמשקה לפני שהחזרתי את הכוס לבר. הגיע הזמן לעבור לנושא בטוח יותר. "אז, המרטיני, החליפה." החוויתי לעברו, מנסה לשמור על ריכוז בשיחה ולא בחבילה הגדולה שבמפשעתו. "האם אתה איש עסקים רב עוצמה?"

"לא בדיוק." הוא צחק צחוק נמוך וסקסי ועיסה את עורפו. "אני מהנדס אזרחי ועובד בעירייה. את יודעת, עוסק בפרויקטים של בנייה ושל תחבורה ציבורית. דברים ממש מרגשים," הוסיף בציניות.

חייכתי. הוקל לי לשמוע שהוא לא היה איש עסקים. שכבתי עם מספיק מאלה וזה הספיק לי לכל החיים. הם היו יבשים, משעממים בערך כמו תפוחי אדמה אפויים. "ממש לא. אני חושבת שזה נהדר."

"רוב הנשים דוחות אותי ברגע שאני אומר את המילים 'תחבורה ציבורית'."

"טוב, אני לא כמו רוב הנשים," אמרתי בגיחוך והבטתי ​​בעיניו.

"אני רואה את זה." הוא החזיק את מבטי לרגע לפני שלגם לגימה נוספת מהמרטיני.

בדרך כלל חשתי בטוחה בעצמי ונינוחה, אבל הגבר הזה... היה סקסי ברמה אחרת לגמרי וחשתי על קוצים.

"אני חייב להודות," אמר כשרכן קרוב יותר אליי, "שהזמנתי מרטיני כדי להרשים אותך. אני בדרך כלל בחור של בירה." ניסיתי לא לפעור את פי. הוא ניסה להרשים אותי? לא ציפיתי לזה. "אז מה את עושה?" הוא שאל, מפריע לי לשקוע במחשבות.

"אני כותבת טור רכילות." בדרך כלל, בחורים היו נסוגים כשאמרתי את זה, רבים חשבו שזו עבודה לא ראויה שמתאימה יותר כתחביב, אבל האנטר הנהן בעניין והקשיב לכל מילה שלי. המתח המיני בינינו רחש כמו גחלים במדורה, רק מחכה לרגע להתלקח ללהבה.

"זה הרבה יותר מעניין מהעבודה שלי. איך הגעת לזה?"

משכתי בכתפי. "תמיד אהבתי לכתוב. אני לא אומרת שדמיינתי את עצמי כותבת על ידוענים, אבל חברה שלי חיפשה מישהי למלא את התפקיד, וזה נראה לי משהו שאוכל לעשות די בקלות, אז התחלתי, וזה זרם לא רע, אז המשכתי לעשות את זה."

"נשמע כיף."

"תופתע לשמוע שלא תמיד." הנחתי את הכוס הריקה על הבר. "לרוב אני יושבת לבד בדירה שלי בטרנינג ועושה מחקר, אבל אל תבין לא נכון, אני אוהבת את מה שאני עושה."

השיחה שלנו זרמה בקלות, וכשישבנו שם במשך שעה נוספת, מדברים ומפלרטטים וצוחקים, הבנתי שלא היה לי כזה כיף כבר הרבה זמן. לעיניו המהפנטות היה גוון שנע איפשהו בין קפה לקוניאק, והיה מרענן לדבר עם גבר שנראה שבאמת התעניין במה שהיה לי לומר ולא במה שאוכל לעשות בשבילו. חיבור כזה ממש לא היה הכרחי מכיוון שחיפשתי רק לעשות חיים ולא בן זוג לכל החיים. אבל בכל זאת, זה היה נחמד.

הוא סיים את המרטיני שלו. "שנזמין עוד סיבוב?"

לפני שהספקתי לענות, מישהו דחף אותי מאחור. הנחתי יד על החזה של האנטר כדי להתייצב ומתחת לחולצתו הוא היה קשה ושרירי. הוא בהחלט השקיע זמן בחדר הכושר.

התפתיתי למשוך אותו לעברי, אבל לא עשיתי זאת, והתרחקתי. בדרך כלל לא התרגשתי כך מבחור, אבל היה בו משהו שגרם לליבי לפרפר כאילו הייתי נערה. לא רציתי עוד משקה, רציתי את האנטר. בנוסף, חששתי שסיבוב נוסף של שתייה ידחוף אותי ממבושמת מעט לשיכורה בצורה מביכה. "אולי נוכל פשוט לצאת מכאן?" שאלתי בפיתוי.

הוא נראה כאילו תפסתי אותו לא מוכן, אך התעשת במהרה. "אנחנו יכולים לעשות את זה."

לחוצה ונרגשת, אמרתי להאנטר שאפגוש אותו בחזית הבר על המדרכה, והלכתי למצוא את ג'סי ואת רבקה. מצאתי אותן ליד שולחן בחלק האחורי של הבר, וברור היה שהן צפו בשנינו בעניין.

"נראה שהוא ממש בעניין שלך," אמרה ג'סי בהתלהבות כשניגשתי אליהן.

"אנחנו הולכים אליו." חייכתי. לפחות קיוויתי שנלך אליו כי הייתי חסרת בית, והייתי בטוחה שהתמזמזות על הספה של השותפה שלי לשעבר לא הייתה מתקבלת בעין יפה.

"בהצלחה, ילדונת," אמרה רבקה וסטרה קלות על ישבני.

משכתי אותן לחיבוק קבוצתי מהיר. "אוהבת אתכן, בנות."

"ספרי לנו הכול מחר," אמרה ג'סי ודחפה אותי לכיוון הדלת.

האנטר המתין לי בחזית, עומד ליד מונית. הוא פתח עבורי את הדלת וכשנכנסתי, חשבתי על כך שמעולם לא פגשתי מישהו כזה חתיך שהיה גם מנומס מאוד.

הייתי מודעת מדי לקרבה שהייתה בינינו כשישבנו על המושב האחורי, והמתח רק הלך ונבנה מכיוון ששנינו ידענו מה עומד לקרות. לא הצלחתי לעצור את עצמי והתקרבתי אליו עוד. חזהו הקשה נלחץ על כתפי ושאפתי בחדות כשהוא הניח את זרועו סביב כתפיי. גופי הגיב מייד והחלקים הנשיים שלי פעמו במלוא הכוח.

הוא העביר את אצבעותיו לאורך כתפי ובמורד זרועי, מגע לכאורה תמים, ובכל זאת מגע שאצר בתוכו הבטחה לכל מה שעוד יבוא. ליטפתי בעדינות את ירכו השרירית ועיניי החליקו לאורך גופו. הוא היה מצויד להפליא, אם אפשר היה לשפוט משהו לפי הבליטה שבמכנסיו.

לפתע ראשי היה סחרחר. נדהמתי מעוצמת המשיכה שלי כלפיו והאומץ הנוזלי שצרכתי קודם נתן את מלוא אותותיו בגופי כעת. אם הוא היה יכול לגרום לי להרגיש ככה בזמן שישבתי במונית איתו כשאני לבושה לגמרי, לא יכולתי שלא לתהות מה הוא יוכל לעולל לי בחדר השינה.

זו הייתה נסיעה קצרה, אבל עד שהגענו לביתו הקולוניאלי והדו־קומתי, לא חשבתי שאוכל לחכות עוד. הוא שלף את המפתחות ליד דלת הכניסה ועצר.

"אני צריך להכין אותך לעובדה שיהיה עליי לשלם לבייביסיטר ולהיפרד ממנה לפני שנתקדם."

"לבייביסיטר?" נדרש לי זמן להבין. מוחי היה קצת מטושטש מכל הטקילה. האם היה לו איזה מן פטיש משונה?

"יש לי בת," הוא אמר, נראה לחוץ. "זה בסדר?"

לא הייתי בן אדם של ילדים, אבל הייתי שיכורה ובמשך השעתיים האחרונות דמיינתי את האנטר עירום, אז לא עמדתי להערים קשיים לגבי העובדה שהוא היה אבא לבת. "כמובן. זה בסדר מבחינתי," אמרתי במהירות. הוא פלט אנחת רווחה.

נכנסנו אל הבית, והצצתי סביב בזמן שהוא שילם לבייביסיטר. היו תמונות שלו עם ילדה קטנה וכהת שיער. תהיתי לגבי אימה, אבל החלטתי שלא באתי אל ביתו כדי לשמוע מפיו את סיפור חייו. באתי כדי לקיים מסורת עתיקת יומין שלה נהגתי לקרוא 'סקס יום הולדת'.

בזמן שהתבוננתי בתמונות, הבייביסיטר העיפה בי מבט. עשיתי כמיטב יכולתי להיראות כאילו אני שייכת לכאן, וכאילו האנטר ואני לא עמדנו לבצע אקט שלא היה אפשר לתאר אותו אחרת מאשר סטוץ של לילה אחד.

לאחר שדיברה בשקט עם האנטר במשך כמה דקות, היא עזבה. הוא הוריד את ז'קט החליפה, מותח את חזהו המוגדר היטב ואת שרירי זרועותיו החטובים מתחת לבד חולצתו. ניגשתי אליו, יותר ממוכנה להתחיל את חגיגות יום ההולדת שלי במפץ.

אם ככה עמדו להיראות חגיגות יום הולדתי השלושים, זו עמדה להיות התחלה של שנה טובה מאוד.

מה חשבו הקוראים? 0 ביקורות
המלצות נוספות עבורך
דיגיטלי35 ₪ 27 ₪
מודפס98 ₪ 55 ₪
דיגיטלי 29 ₪
קינדל28 ₪ 29 ₪
דיגיטלי 29 ₪
קינדל28 ₪ 29 ₪
דיגיטלי35 ₪ 29 ₪
מודפס98 ₪ 39.9 ₪
עוד ספרים של אדל - הוצאה לאור
דיגיטלי35 ₪ 29 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
דיגיטלי105 ₪ 85 ₪
מודפס294 ₪ 147 ₪
דיגיטלי35 ₪ 29 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
דיגיטלי35 ₪ 29 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
דיגיטלי35 ₪ 29 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
דיגיטלי 29 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
עוד ספרים של קנדל ריאן
דיגיטלי 29 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
דיגיטלי 29 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
דיגיטלי 56 ₪
מודפס 78 ₪
דיגיטלי 25 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
דיגיטלי 25 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
הירשמו לרשימת התפוצה של ביבוקס
Powered by blacknet.co.il