דף הבית > האוליגרך התאוותן

האוליגרך התאוותן

         
תקציר
ז'אנר: רומן רומנטי הוצאה לאור: שלגי הוצאת ספרים עמודים: כ-208 מרגע שראה את אבי בתצוגת אופנה לצדקה, התאווה הטייקון הרוסי, ניקולאי ארלוב לכל סנטימטר של חמוקי גופה הבהיר. כאשר סירבה לו, החליף את הטקטיקה באכזריות וכיוון ללא פשרות אל ליבה הפגיע. כאשר עסקי משפחתה נקלעו לצרות חמורות, היה ברור לאבי שכספו של ניקולאי הוא תקוותם היחידה. היא נכנעה לסחטנות ולסגנון הפיתוי האכזרי שלו - נכונה למלא אחר כל תשוקותיו. אלא שניקולאי לא ידע כי פילגשו הממאנת היא... בתולה!
פרק ראשון

פרולוג
המקום, אחוזה ענקית באזור היוקרתי ביותר של סנט פטרבורג, חלונותיה הגבוהים, המלכותיים, צופים על נהר הפונטנקה. החדר העצום המה אנשים שהתכנסו בו לאחר טקס הזיכרון, אף כי רבים בקהל כלל לא הכירו את המנוח. רובם הגיעו בגלל נוכחותו המרשימה של ניקולאי דנילוביץ' ארלוב, איל הנפט שעושרו המופלג היה לאגדה.

ניקולאי, אדיש כתמיד למקומו במרכז ההתעניינות היה שקוע בשיחת טלפון עסקית. דמותו גבוהה ועתירת כוח, שערו השחור גזוז קצר ועיניו כהות וקשות כמו סלע שטוף גשם. גבר נאה ועוצר נשימה שניחן בכריזמה מינית חורכת המקרינה גבריות. רעב גלוי נשקף ממבטי הנשים שנשלחו אליו אך יועציו ועוזריו מנעו כל גישה אליו. מעטים מהנוכחים זכו לקבל ממארחם יותר ממנוד ראש מסויג. עם זאת רבים היו מוכנים להמתין שבועות ארוכים רק כדי לזכות בהזמנה אל ביתו המדהים.

ניקולאי התעלם מכולם. קשה כמו חורף ארקטי ובלתי מתפשר כמו עוצמתו של הטבע, הוא היה ישות עצמאית שפעלה לפי חוקים משלה. הוא תיעב בזבוז זמן ואירועים חברתיים מיגעים. הרדיפה אחר הכוח והרווח הם שהמריצו והניעו אותו. הוא נכח בטקס ההשכבה לאביו המנוח רק כעניין של חובה חברתית. קשרי משפחה הדוקים היו זרים לו לחלוטין. הוא אפילו התקשה להיזכר מתי דיבר לאחרונה עם הזקן. אביו שנא אותו וסלד ממנו כמעט מיום היוולדו ושני אחיו למחצה, המבוגרים ממנו, פחדו מאחיהם וקינאו בו על הצלחותיו הרבות. מכל מקום, אף אחת מהעובדות המוכחות האלה לא מנעה מקרובי משפחתו של ניקולאי מלהתחנן בפניו שיועיל לקבל את השליטה על עסקיו הסבוכים של המת ובכך יבטיח שהאחוזה תועבר לידיהם ללא הפסדים או אי נוחות. לרגע לא עלה על דעתם שיתכן כי להסכמתו של ניקולאי להוציא לפועל את המשימה כפוית הטובה הזאת יש מניע פרטי ואישי.

כשבלונדינית מדהימה, לבושה בחליפת עסקים מחויטת, הופיעה בדלת התפשט מתח סמוי בגופו הצנום והחזק של ניקולאי אך חלף מיד בתוך שבריר שנייה. עצמות לחייו הגבוהות נראו כאילו נוצקו בברונזה. מבט אחד בהבעת פניה של סווטה אמר לו שהיא נושאת בשורות רעות וכי השאלות שהציקו לו עוד כילד יוותרו גם עכשיו ללא מענה: החיפוש בחפציו האישיים של אביו התברר כחסר תועלת.

"כלום." תסכול וכעס עלו מקולה הנמוך של סווטה כשקרבה אליו. בדומה לעמיתותיה, אוליה ודריה, היא שאפה להישגים גבוהים ומעולם לא הסתפקה בפחות מתוצאה חיובית.

"ניצ'יבו – אין בעיה." אמר בנימה מבטלת, וכך גם חשב. הוא לא ראה כל סיבה מדוע המסתורין סביב הוריו האמיתיים צריך להדיר שינה מעיניו, עכשיו שכל המסמכים שאביו הותיר אחריו נבדקו, כספות נפתחו, מגרות רוקנו, הכל נבדק. מה שנראה היה כמו הזדמנות מבטיחה, לא הצליחה להניב ולו שמץ של מידע חדש. הוא לא ידע את שמה של אמו והוא לא ידע היכן ומדוע נולד. וכעת יש לשער שלעולם לא ידע.

אז מה? שאל ניקולאי עצמו במשיכת כתפיים. עובדות שוליות כאלה אינן מטרידות גבר שיודע תמיד מי הוא ולאן הוא הולך. בגיל שלושים ושלוש כבר הגשים כל שאיפה שלו אלף פעמים. לא היה דבר שאילץ אותו להתנצל ולא היה איש שהוא נדרש להרשים. חקירת מוצאה של אמו הייתה בזבוז של זמן ואנרגיה.

בדיוק ברגע שבו ניקולאי הגיע למסקנה הזאת התעוררה תנועה בקצה החדר. ראשים הופנו בהתרגשות. קמטים נחרשו במצחו כשהודיעו לו שהמאהבת הנוכחית שלו, בריגיטה ג'נסון, זה עתה נכנסה לאולם. היא טסה לכאן מפאריז בלי שהוזמנה. מורת רוח אחזה בו שכן להרגשתו ההופעה שלה במקום הייתה לא פחות מחדירה לא רצויה לפרטיות שלו. שחקנית הקולנוע הגרמנית נעה לקראתו, טובלת בתשומת הלב שמשכה אליה ועל פניה המושלמים נסוך חיוך.

חמש עשרה דקות אחר כך, כבר היה ניקולאי בדרכו לשדה התעופה, לבדו. הוא עזב את בריגיטה כשהיא היסטרית ומוקפת בעדת מעריציה. אם התכוונה לעורר בו רגשות אשמה על שעזב אותה, הרי שנכשלה בגדול. סחטנות רגשית דחתה אותו לא פחות מדרישות של נשים או מהרעיון לוותר על מעמדו כרווק, חופשי לדגום חברה אחרת, מיטה אחרת, בכל מקום וזמן שיחפוץ.

הוא תהה איך זה שפעם אחר פעם הוא נוחת על נשים אובססיביות שמתחילות תמיד באווירה רגועה אבל עוברות במהירות למצב של טיל מונחה מטרה. הוא לא סיפר שקרים, הוא היה ישיר בקשר לכוונות שלו. סקס היה נחוץ לבריאותו ונגיש כמו מזון. לא היה לו כל קשר להתייחסות המיתולוגית של הנשים אליו, אשר שימשה תירוץ לניסיונותיהן לשנות את כללי היסוד. המילה אהבה לא נכללה באוצר המילים שלו. מדוע שמשהו בסיסי ופשוט כמו סקס ימשיך לשדר צרות? מוטרד מהשטף חסר התקדים של מחשבות פילוסופיות וממצב הרוח הקודר השרה עליו ואשר החליט להתעלם ממנו, קיבל בזריזות שיחת עסקים נוספת.

שעה אחר כך, במטוסו הפרטי, אחרי שסיימו לסעוד, עזב ניקולאי את סווטה ואת עמיתותיה להמשיך בעבודתן והלך להתקלח. חמש עשרה דקות אחר כך השיב על הנקישה בדלת חדר השינה שלו כשרק מגבת כרוכה סביב מותניו הדקים, השזופים. סווטה נכנסה וגבות עיניו השחורות הצטופפו בהפתעה. החליפה שלה נעלמה וגופה המרשים היה עטוף כעת רק במחוך בצבע אפרסק ובתחתונים. "מה לעזאזל –?"

בבקשה, אל תאמר דבר עד שאסיים, אדוני. אוליה, דאריה ואני חשבנו שאולי תתאים לך מעט הסחת דעת," לחשה סווטה ברוך.

אוליה, ברונטית שופעת, נכנסה גם היא, לבושה בתלבושת דומה בירוק אזמרגד. "היה לך שבוע מסובך. מעט פינוק וזמן בחברת הנשים הנכונות יכולים לעזור לך להירגע."

דריה, העוזרת השלישית בצוות, שער הפלטינה שלה קצוץ עד הקרקפת מדגיש את פניה המושכים, נכנסה כשהיא לבושה במלמלה בצבע טורקיז ונעמדה בתנוחה מגרה. "אנחנו יודעות מה דרוש לך. אנחנו גם מאמינות שביכולתנו לספק. בחר אחת מאתנו ולא יהיו לזה שום השלכות, רגשיות או אחרות."

פניו הקשים, הנאים, לא הסגירו דבר, ניקולאי סקר את שלושת הנשים ותהה מדוע לכל הרוחות הניח שיש ביטחון במספרים. בלי השלכות? על מי הן חושבות שהן עובדות? כל אחת מהן הייתה נאמנה לו ללא סייג, כל אחת מהן ניחנה באינטליגנציה חדה כתער וביעילות עסקית של כריש בטבע. אין גבר שיוכל להתחרות במסירותן חסרת הגבולות לענייניו. וכמוהו, גם הן לא שכחו מעולם מנין באו.

"אבל אם אתה מרגיש שאחד על אחד עלול להיות אישי מדי או מזיק לרוח הצוות..." סווטה נשענה על הדלת כדי לסגור אותה בישבנה המעוצב ושלחה אליו חיוך מלא הבנה "...אין לנו כל התנגדות לחלוק בך. למלא כל בקשה ולהיענות לכל אתגר."

 

1
"את נראית נפלא," פטפטה סאלי הקוסמטיקאית בעת שייבשה את תלתליה הלוהבים של אבי, שגלשו על כתפיה הדקות. "הלילה את תהיי הכוכבת."

אבי הטילה ספק בתחזית הזאת. לדעתה רק אישה הבטוחה בפניה ובגופה תרצה באמת לקחת חלק בתצוגת אופנה. היא הייתה שם רק בטעות, ממלאת ברגע האחרון את מקומה של הדוגמנית החובבת שנקעה את קרסולה כשנפלה במהלך חזרת התלבושות. אבי מעולם לא אהבה את פניה או את גופה. כשהייתה ילדה, המראה הייתה אויבתה, הרסה כל חלום שהיה לה על עצמה כנסיכת פיות בתחפושת.

אחד הזיכרונות המוקדמים ביותר שלה היה קולו של אביה המתלונן על כך שהיא ברווזון מכוער. לצערה, שלב הברבור לא התממש, הרהרה אבי באירוניה. שערה נשאר אדום להכעיס, נמשיה עוד התרבו ורגליה הארוכות והמגושמות הנציחו את היותה גבוהה יותר מרוב האנשים גם כשעמדה יחפה. אבי התנשאה לגובה מטר ושבעים ושלושה סנטימטרים. לדעתה, מותניה ושדיה שהיו גדולים מכדי להיות אופנתיים עוד הוסיפו להופעתה המוזרה. רק פעם אחת בחייה חשבה אבי כי בורכה בחזות מושכת. זה קרה ביום הקסום שבו ג'פרי קרמייקל הזמין אותה לצאת. במהלך החודשים שהובילו לנישואיהם, העולם באמת נראה כמו מקום שמח, זרוי אבק כוכבים ואושר. אבל אפילו ג'פרי העלה פעם את הרעיון שאולי היא תיראה טוב יותר בתור בלונדינית.

"קרולין נפלאה," העירה סאלי כשאישה בהירת שער בכיסא גלגלים עברה על פניהן בזריזות. "אני באמת מעריצה אותה. לאבד כל כך הרבה ועדיין להיות להוטה כל כך לעזור לזולת."

"כזאת היא קרולין," הסכימה אבי. גם היא התפעלה מאשתו של אחיה. קרולין אולי איבדה את הכוח ברגליה לפני שש שנים, אבל המשיכה לדאוג לבעלה ולשני ילדיה, עמדה בדרישות שמציבה משרה מלאה ופינתה זמן לעיסוק בקרן הצדקה 'עתיד' המטפלת בנפגעי עמוד השדרה, שסייעה לה כשהייתה במצוקה. תצוגת האופנה שאבי עזרה בארגונה התקיימה כתרומה למען אותה קרן.

"מישהו סיפר לי שהיא נפגעה בתאונת מכוניות ביום נישואיו של אחיה..."

"כן," אישרה אבי, נמשיה בולטים על החיוורון הפתאומי של עורה. "נהג שיכור."

"אני בטוחה שקראתי על זה בעיתונים באותו זמן."

"היה לזה כיסוי עיתונאי נרחב." אבי לא רצתה להיזכר במה שאירע באותה מסיבת נישואים ביום אפל וטחוב בחודש אוקטובר. רגע אחד היה לה כל מה שרצתה בחייה, ברגע הבא לא נותר מאום. היא ידעה כמה מזל היה לה כשיצאה מהתאונה כמעט ללא פגע. חייו של אחיה נקרעו לגזרים ואף כי הפסימיסטים צפו אחרת נישואיו שרדו את המכה האכזרית שפגעה בקרולין.

"האיפור מוצא חן בעיני, סאלי," העירה קרולין מתגלגלת ועוצרת לצידן. "אבי יכולה להתגאות."

"זה לא היה קשה. יש לה עיניים ומבנה עצמות נהדרים."

"את נראית נהדר," אמרה קרולין לגיסתה בחום.

אבי בחנה את בבואתה. היא חשבה שהיא נראית נהדר עם עיניה הסגולות המאופרות בצללית בגוון שזיף אקזוטי וקשת של נצנצים בעיצוב אומנותי בוהקת על עצמות לחייה. אבל היא סברה שהאיפור הכבד והמרהיב הוא כל כולו חלק מאשליית הזוהר. "האם דרו כבר היגיע?" שאלה.

צל חלף על פניה של קרולין. "לא. כשהתקשרתי היא עדיין היה במשרד."

אבי הרגישה באכזבה העולה מקולה של קרולין ותהתה מה אחיה זומם. איש לא עבד קשה יותר מקרולין כדי להעמיד את התצוגה הזאת והגיע לה לזכות בהערכה על הישגיה מצד בעלה. אולם העסק בנייטסברידג', 'מערכות תמיכה', עבר לאחרונה שדרוג, גייס לשורותיו אנשים נוספים ובכך העלה את העומס בעבודה. בעקבות זאת נדרשו כולם לעבוד שעות ארוכות יותר ולטפל בלקוחות רבים יותר. אבי העריכה את העסק ואהבה את עבודתה המגוונת. לקוחות שכרו אותם כדי לטפל בכל מה שלא מצאו זמן לעשות בעצמם – טווח רחב של מטלות, החל מהוצאת הכלבים לטיול ואיסוף הבגדים מניקוי יבש ועד קביעת חופשות, קניית מתנות ומציאת עובדי בית ואנשי תיקונים.

זה היה רחוק מאוד מהחיים שאביה המתנשא היה בוחר בשבילה. הוא סירב להרשות לה ללמוד באוניברסיטה או ללמוד מקצוע. אבי נותרה מודעת עד כאב לכך שלעומת אחיה, לה לא היה משקל רב בעיני אביה. לעתים קרובות נהג הזקן בבתו כאילו הייתה מטרד ואכזבה. למעשה, רק ביום שבו אבי נישאה לג'פרי אביה הביט בה באישור ובגאווה כאילו היו נישואיה לאיש מצליח ההישג הגדול ביותר שלה.

"את נראית כמו המלכה בשלגייה," לחשה לה אחייניתה, אליס, כשעיניה הגדולות קבועות בהתפעלות בפני דודתה.

"זאת הרעה, שחשבה שהיא נהדרת וניפצה את המראה שדיברה אליה?" רטנה אבי.

"אולי היא הייתה רעה אבל גם יפהפייה אמיתית," לחשה אליס.

"תיזהרי על האיפור," הזהירה סאלי כשאבי רכנה לחבק בחיבה כנה את הילדה בת השש. בעברו האחר של החדר היה בנג'מין, אחיה התאום של אליס, שקוע כהרגלו בספר. אבי חשה קרבה רבה לילדיו של אחיה. אחרי התאונה עברה לגור עם המשפחה כדי לעזור בתקופה שקרולין עברה סדרה מייגעת של טיפולי שיקום. עד מהרה גילתה כי המענה הטוב ביותר לצרכיהם של הילדים ולצער שלה שלא מרפה הוא להיות עסוקה שעות רבות במשך היום, ככל שרק יכלה.

הלחץ גרם לאבי להיות מתוחה כמו חתיכת אריג אלסטי. סאלי הסירה את שכמיית ההגנה ואבי ניגשה להציץ בקהל שהתקבץ, מבעד למסך שהפריד את מסלול הדוגמניות מאזור ההלבשה. "אני לא יודעת למה הסכמתי לעשות את זה," רטנה.

"מפני שזה למען מטרה טובה," קרולין צצה לצדה בפנים עליזות. "וכל כוכבי המזל שלנו זורחים הלילה. נחשי מי נמצא שם?"

"מישהו מרשימת הסלב הראשית שהזמנת?" ניחשה אבי.

"ניקולאי דנילוביץ' ארלוב."

"מי?"

"למען השם, אבי. את חייבת לדעת מי זה! הוא מיליארדר רוסי – "

"זה שחיי המין הנמרצים שלו מעניקים לצהובונים כותרות אינסופיות וכתבות אמצע?" אבי חייכה כשקרולין הנהנה בהסתייגות. "האיש שנמצא רק בדרגה אחת מעל לחיות המשק. הוא הגסות בהתגלמותה."

"ובכל זאת התרומה שלו תתקבל בברכה. אל תהיי שיפוטית כל כך, אבי," נזפה בה אשת אחיה. "לגבר עשיר ורווק יש תמיד המון חברות –"

"הוא תמיד בוחר ביצאניות שעבור תשלום נאות תהיינה מוכנות לחשוף את כל סודות המיטה שלהן לעיתונות. זה אומר לך כל מה שאת צריכה לדעת עליו –"

"שהאיש המסכן מהווה מטרה לרודפי הכסף החמדנים וחסרי המעצורים ביותר שבעיר?"

"אתן מדברות על ניקולאי ארלוב?" נכנסה סאלי לשיחה. "הוא מדבר בנייד שלו מאז שהגיע. הוא מדהים. אילו היה לי סיכוי לשכב אתו גם אני הייתי רצה לספר לחברה!"

קרולין צחקקה. "את רצינית?"

"הייתי גאה לספר לעולם שצדתי את מבטו," עמדה הקוסמטיקאית על דעתה. "ולפי מה שקראתי על הנדיבות שלו, היה בהחלט משתלם לי להיות חלק מההרמון שלו."

"גברים כאלה הם רק נצלנים," העירה אבי בסלידה.

"מה את יודעת על גברים כאלה?" שאלה גיסתה ביבושת. "מתי יצאת בפעם האחרונה לפגישה?"

"את יודעת מתי," הזכירה לה אבי.

"האם היה זה הבחור שהתעקש לדבר כל הערב על גרושתו ולהתוודות שהוא עדיין אוהב אותה?" רטנה קרולין.

"דמעות עמדו בעיניו כשהוא סיפר לי את זה," השלימה אבי את דבריה והציצה אל הקהל. "היכן יושב המיליארדר?"

"את לא יכולה להחמיץ אותו. הוא ממש בקצה המסלול וסביבו פמליה גדולה – שלוש יפהפיות דרוכות למלא כל משאלה שלו ושני שומרי ראש כבדים שמסתובבים סביבו." סאלי שיתפה אותן בהתלהבות במידע המיותר.

"בחוץ ממתינים לו הפפראצי. עצם נוכחותו של ניקולאי אורלב בבניין הוא ידיעה מרעישה," הכריזה קרולין בסיפוק. "הודות לו, 'עתיד' תקבל פרסום חינם, יקר ערך."

"לפחות הוא מועיל במשהו פרט למכירתם של עיתוני רכילות המוניים," הכריזה אבי כשהמעצב החדשני של קולקציית האופנה ניגש לפודיום והמוסיקה השתתקה כדי לאפשר לו לפתוח בנאום. היא הציצה לאורך המסלול אך ללא תועלת, הראייה שלה לא הספיקה. כל שיכלה לראות היה גבר גדול וכהה ששתי נשים צעירות ויפהפיות רכונות מעליו כמו מלצריות מסורות. הדוגמנית הראשונה החליקה על המסלול לקול תשואות הקהל. תורה המתקרב של אבי העלה חיוורון על פניה והיא התרחקה משורת הדוגמניות הממתינות לתורן.

דוגמניות רבות כיכבו במיטתו של ניקולאי אך אין זה מעיד על כך שהיה לו עניין כלשהו באופנה. שיחות עסקיות היו הפוגה רצויה מהשעמום כשהמתין לתחילת התצוגה, אולם אדומת השיער ארוכת הרגליים שהופיעה חצי שעה אחרי תחילת התוכנית הייתה יפהפייה מסעירה כל כך עד כי ניקולאי שכח שהוא מדבר בטלפון. הוא לא ידע מה הדבר שיש בה אך מבט אחד הספיק להבהיר לו שהוא רוצה בה מיד ובדחיפות שלא חווה כבר שנים. עיניה המכשפות בגוונים מעושנים שיקפו את הסגול העמוק של תליון האחלמה שמישהו הסכין לענוד לצווארה. מבנה העצמות שלה היה מדהים ובלתי נשכח. היא הייתה כולה אישה, מהתלתלים הטיציאניים, המרהיבים, המשך בחזה השופע וכלה בירכיה הנדיבים. שמלת ערב נוצצת בכחול כהה הדגישה את חמוקיה השופעים ושיוותה לה את החזות המפתה של כוכבת משנות השלושים.

"אני רוצה לפגוש אותה אחרי התצוגה," אמר לסווטה, בלי היסוס. "תגלי מי היא."

אבי פשוט חשבה שניקולאי הוא הגבר היפה ביותר שראתה מעודה. היו לו עיניים מדהימות, עצמות לחיים חדות דיין לחתוך יהלומים ופה נהדר, רחב ומעוצב. איך שלא יהיה, מבט אחד הספיק כדי לגרום לה להרגיש מבולבלת לגמרי מהצירוף המופלא של תכונות שטחיות, לבה הלם בקרבה כמו פטיש אוויר ופיה היה יבש כעצם. היא נדהמה מתגובתה והתאבנה שכן מאז ומתמיד האמינה שהמוח מרשים אותה הרבה יותר מהנתונים הגופנים. היא לא ידעה מה מושך אותה אליו, מעבר למובן מאליו. היה זה כאילו הארגון המדויק של המראה שלו הילך עליה קסם והשכל שלה הודיע על פרישה, ואחרי שהביטה פעם אחת בפניו השזופים מצאה שהיא חייבת להביט שוב ושוב ושוב ובאריכות כדי לספק את הכמיהה המגונה שלה ללטוש בו עיניים.

סווטה לחשה, "היא נשואה. היא עונדת טבעת."

ניקולאי מעולם לא שכב עם אישה של גבר אחר. זה היה אחד מהאיסורים המעטים שכיבד: הוא רחש כבוד רב לנשים נשואות. "תבדקי את זה," דחק בה ממאן להביא בחשבון את האפשרות שהיא מחוץ לתחום לגביו, שהרי רק לעתים נדירות היה משהו מחוץ להישג ידו של ניקולאי. תמיד נמצאו לו דרכים ואמצעים להשיג את מה שרצה. והחושים שלו כבר זמזמו לנוכח הסיכוי לארח את אדומת השיער הלילה, במיטתו, לחשוף את השדיים הנהדרים האלה ואת הרגליים הארוכות, האינסופיות להנאתו הפרטית. הוא זכר איך מבטה הנוצץ השתהה עליו ולא היה לו ספק שהעניין שגילה היה הדדי. אם היא נשואה הרי שהיא אישה לא נאמנה.

אחת המלבישות התחילה להסיר מאבי את שמלת הערב ולסייע לה ללבוש במהירות את התלבושת הבאה. אחרת הסירה את תכשיטיה. עורה היה דביק והיא הייתה מסוחררת. מה קרה לה שם? לגברים לא הייתה השפעה חזקה כל כך על אבי. אופייה היה רגוע ולאו דווקא סוער. ג'פרי היה הגבר היחיד שרצתה בו מעודה והיא התאהבה בו בשנות העשרה שלה, זה התחיל כהתאהבות סוחפת של נערה מתבגרת והמשיך לאהבה עמוקה ושמחה ככל שהיטיבה להכיר אותו. מעולם לא היה בשבילה אף אחד אחר ורק הבדידות והחשש שהתנהגותה הופכת מעט אובססיבית שכנעה אותה, בעידודה של קרולין, לנסות ולהיפגש עם גברים אחרים במהלך השנים האחרונות. אף אחת מהפגישות האלה לא הובילה לשום מקום מפני שאף אחד מאותם גברים לא ניחן ולו בשמץ מתבונתו של ג'פרי או מקסמו האישי.

קרולין הצטרפה לגיסתה בזמן שתיקנו את האיפור שלה. "ניקולאי ארלוב ביקש את מספר הטלפון שלך!" הכריזה.

"הוא לא יכול לקבל אותו," השיבה אבי ללא היסוס בעת שזרועותיה כווונו לתוך חולצה ורגליה לתוך מכנסיים רחבים. מעיל גשם אופנתי בגוון טבעי הונח מעל לשני הפריטים וחגורה הוצמדה בהדגשה למותניה הצרים. מה יש לה לומר למיליארדר רוסי עם מוניטין מפוקפק ביחס למין הנשי? שום דבר.

"אבל לפחות תדברי אתו?" קרולין לחצה בהתרגשות. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להעליב את האיש. חשבי על הקרן של 'עתיד', אבי."

אבי לא יכלה שלא להסתייג מהעצה הזאת, היא לא ראתה שום סיבה לכפות עליה לדבר עם גבר שלא רצתה לדבר אתו. ואז בבת אחת נזכרה כיצד הביטה בו, רק לפני דקות ספורות והרגישה אשמה על כך שייתכן כי ההתנהגות שלה היא שעודדה אותו לבצע את המהלך.

"או קי. דרו כבר הגיע?"

"עדיין לא," השיבה האישה הבלונדינית בצער.

"הוא אובססיבי ביחס לעבודה שלו כרגע," הציע אבי כתירוץ.

"כל עוד זה מה שגורם לו לאחר לילות רבים כל כך," קרולין הקניטה את אבי המופתעת.

"למען השם, דרו מעריץ אותך!" טענה אבי כנגדה.

"לאחרונה הוא די חמקני ושקט בתחום ההערצה. אבל לא, אני לא סבורה שיש אישה אחרת," הודתה קרולין ופגשה במבטה החרד של אבי במראה. "אני לא חושבת שיש לו זמן או אנרגיה להזניח שתי נשים!"

אבי שבה ונרגעה, אבל לא החמיצה את מורת הרוח הקלה ואת הדאגה שעלו מקולה של גיסתה והחליטה לשוחח עם אחיה על חוסר ההתחשבות שלו. מה לכל הרוחות דרו חושב לעצמו? האם באמת הוא עובד לעתים קרובות כל כך עד שעות מאוחרות כל כך? הייתכן שאין לו מושג עד כמה קרולין זקוקה לתמיכתו ולחברתו בבית? אבי סירבה לעבוד אחרי השעה שמונה בערב אלא אם התעורר משבר, על פי רוב הייתה מגיעה למשרד בשעה מוקדמת בבוקר ובלתי אפשרי היה לאחוז במקל בשתי קצותיו ולהישאר שפויה. בערב אהבה ללכת הביתה ולעבור דרך אולם הכושר שם התאמנה, אחר הכינה ארוחת ערב קלה והתרגעה לפני שהלכה לישון.

"מיליארדר רוצה להזמין אותך לבילוי וזה בכלל לא מזיז לך!" נזפה בה סאלי. "את לא מתרגשת?"

"למה שאתרגש? הוא נאה מאוד אבל מה כבר יש לנו במשותף?" שאלה אבי.

"אני רוצה שתצאי איתו רק כדי שאחר כך תוכלי לספר לי איך היה," הודתה הקוסמטיקאית. "את מתכוונת לדבר אתו אחרי התצוגה?"

"נראה שאין לי הרבה ברירות." אך כשאבי הרהרה בעיניו הנהדרות, העמוקות והכהות של ניקולאי ארלוב, הקיבה שלה התכווצה. הרגישות הזאת שלה הפליאה אותה והמתח העצבני שחלחל בה כמו שרפה ביער, הטריד אותה. היא הרגישה כאילו אינה מכירה עוד את עצמה וכשהחליקה שוב לאורך המסלול, הוא לא הסיר ממנה את מבטו המרוכז ולו לשנייה אחת. היא נמנעה, כמיטב יכולתה, מלהישיר אליו מבט אולם באופן מוזר, שסירבה לחשוב עליו, תשומת הלב המרוכזת שלו מצאה חן בעיניה.

"כדאי שתשאלי משהו ללבוש לארוחת הערב שאחר כך. אחרי כל התלבושות הזוהרות שצעדת אתן אל מול פניו לא יתאים אם תופיעי בג'ינס ובטישירט שאיתם באת לכאן," הציעה קרולין.

"הבגדים שלי יתאימו."

גיסתה אחזה בפרק ידה הדק בין אצבעותיה לפני שהספיקה להסתובב. "אל תנפנפי את ארלוב. את לא יכולה להתאבל על אחי לנצח."

"מדוע לא?" אבי טענה כמעט בתוקף. ג'פרי מת והעובדה הזאת לא תשתנה. כך גם ידעה שלנצח תתגעגע לבעלה ולעולם לא תשכח אותו. היא לא חשבה שתהיה מסוגלת, אי פעם, להתגבר על אובדנה של אהבת חייה ולא התביישה להודות בזה. אהבה כזאת היא יקרה, יקרה הרבה יותר מכל דבר שהוצע לה מאז נותרה אלמנה אחרי מות בעלה. היא לא הייתה טיפשה. היא הייתה מודעת היטב לכך שרוב הגברים חשבו רק על דבר אחד כשהביטו בחזה השופע וברגליה הארוכות. למרבה האירוניה זה היה הדבר האחרון שג'פרי חשב עליו, הרהרה בעצב.

ניקולאי לא הופתע למצוא את אבי קרמייקל ממתינה לו במזנון שנערך אחרי התצוגה אולם הוא הופתע לראות את פניה החפות מאיפור ואת הבגדים הנוחים שלבשה. על פי רוב הנשים השקיעו מאמץ ניכר בהופעה זוהרת כשהוא היה בסביבה. למען האמת הספיק לה המראה הטבעי, המחוספס, מפני שהעור המנומש בגוון השמנת שלה ניחן בזוהר חמים ושמשי של אפרסק והיא פשוט נראתה צעירה ושברירית יותר עם שערה הלוהב, המרהיב, הגולש סביב כתפיה הצרות.

קרולין ומנהל קרן 'עתיד' בירכו את איל ההון הרוסי ופתחו אתו בשיחה. אבי לגמה מכוס היין שלה ובחנה את הרוסי הגבוה, שחור השיער, תוהה מדוע השעמום המופגן שלו גורם לה לחרוק שיניים. אין ספק שהוא חולל פלאים בעזרת כספו אבל אין זה אומר שיש לו עניין אישי במפעלי הצדקה המפיקים תועלת מנדיבותו. היא הייתה מודעת לכך שתשומת לבו מופנית כלפיה, לא כלפי הסובבים אותו. החזייה שלה לחצה כשנשמה והחזה שלה עקצץ מרוב מודעות בתוך תחרת החזייה. כמה דקות אחר כך, קראו לאבי והציגו אותה בפניו.

"אבי קרמייקל... ניקולאי דנילוביץ' ארלוב..."

מה חשבו הקוראים? 0 ביקורות
המלצות נוספות עבורך
דיגיטלי 29 ₪
קינדל 28 ₪
דיגיטלי 26 ₪
מודפס 88 ₪
דיגיטלי39 ₪ 31.2 ₪
קינדל38 ₪ 30.4 ₪
דיגיטלי 29 ₪
מודפס98 ₪ 49.9 ₪
עוד ספרים של שלגי - הוצאה לאור
דיגיטלי 29 ₪
קינדל28 ₪ 29 ₪
דיגיטלי 29 ₪
קינדל28 ₪ 29 ₪
דיגיטלי 29 ₪
קינדל 28 ₪
דיגיטלי 29 ₪
קינדל 28 ₪
דיגיטלי 29 ₪
קינדל 28 ₪
דיגיטלי 29 ₪
קינדל 28 ₪
עוד ספרים של ליין גרהאם
דיגיטלי 29 ₪
קינדל 28 ₪
דיגיטלי 29 ₪
קינדל 28 ₪
דיגיטלי 29 ₪
קינדל 28 ₪
דיגיטלי 29 ₪
קינדל 28 ₪
דיגיטלי 29 ₪
קינדל 28 ₪
דיגיטלי 29 ₪
קינדל 28 ₪
הירשמו לרשימת התפוצה של ביבוקס
Powered by blacknet.co.il