ישראל הרס וחורבן

בשנת 1978, ביום שבו נחת בשדה התעופה בטהרן איש דת מוסלמי קיצוני־פונדמנטליסט בשם האייטוללה חומייני, חל שינוי קיצוני בשלטון באיראן: משלטון שמיטיב עם העם, בתקופת השיח הפרסי ראדא שבה נהנה העם מחופש דתי ללא כפייה, לשלטון דתי קיצוני, מחמיר ורומס זכויות אדם.
זקני טהרן הדתיים הפנאטים האמינו שהשינוי שהביא עימו חומייני הוא ברכה מאלוהים וכי זה השלטון הראוי לעם הפרסי. חומייני אמר כמה מילים שעיקרן: "אנו נשמור באדיקות על האסלאם המוסלמי, יותר מכל עם מוסלמי אחר. אנו נשמור על כבודה ועל כסותה של האישה הפרסית, ואנו נילחם מלחמת חורמה כדי להשמיד את העם היהודי, שאין לו מקום בעולמנו."
דבריו אלה נאמרו בכנס רב־משתתפים לקול תשואות הקהל הרב שהתאסף שם.
מיום בואו של חומייני המשיכו מנהיגי החונטה לדקלם את מה שאמר הדיקטטור הפנאטי. ומה מנגד? האם אנו נפעל כדי להגן על מדינת ישראל? בעזרת השם אכן נעשה.

בשעת בוקר מוקדמת, עם זריחת החמה כשדיירי הבית עדיין נמים את שנתם, קפץ דן בלום אל תוך מימיה הצוננים של הבריכה, בבית שבו הוא מתארח אצל בנו רועי ושרון כלתו, בפיניקס אריזונה שבארצות הברית, לשחייה היומית כפי שהוא נוהג מדי בוקר.
“אבא״, קרא רועי, “ארוחת הבוקר מוכנה״.
“עוד בריכה אחת ואני מסיים״, סינן דן בלום תוך כדי שחייה, בשלב שראשו היה מעל המים. דיירי הבית המנומנמים החלו להתיישב אט אט מסביב לשולחן. ארוחת הבוקר הוגשה בחצר האחורית היפה מול רחבת הבריכה. פרגולה עשויה עץ איכותי עם חיטובים הצלה מהשמש, שהחלה את יומה ובישרה על יום בהיר ושמים ללא ענן. ומסביב לבריכה ירוק בעיניים – דשא, שיחים ופרחים מרהיבים ביופיים. שרון הושיבה את ילדיה, דניאל ורון, ליד השולחן. נכדיו של דן ידעו כי עליהם להיפרד מסבא, אשר ימריא היום לישראל, לאחר שהתארח בביתם מזה מספר ימים.
“בוקר טוב, אבא״, אמר רועי, “שוב שחית את חמישים הבריכות המסורתיות שלך?״
דן, תוך כדי שהוא מתנגב ולובש את חלוק הרחצה, ענה: “כן, התענוג הוא כולו שלי. עכשיו אני מרגיש מצוין, מוכן לטיסה הארוכה לישראל. ועוד קודם מחכה לי טיסה מפיניקס לניו יורק, אבל אני אוהב להגיע בזמן ומביא בחשבון את כל האיחורים והעיכובים שעלולים להיות. עליי לחכות זמן מה בשדה התעופה של ניו יורק, ושם אפגוש את רוני אשר טס עימי לישראל באותה טיסה. תודה לכם על האירוח הנפלא, בחג פסח הקרוב מקווה לראותכם עם ילדיכם בישראל״.
“כן, נקווה מאוד״, ענתה שרון, אשר נולדה בארצות הברית. סבה וסבתה נולדו בפולין, ניצולי שואה אשר מזלם שיחק פעמיים, פעם כשהצבא האמריקאי הגיע לשערי מחנה הריכוז שבו שהו ושחרר את אשר נותר בו, כאודים מוצלים מאש; ופעם כשנפגשו באקראי עם שחרורם. הם הבינו שאין כל עתיד באירופה החרוכה והשרופה, ולא שכחו את הגיהינום אשר חוו על בשרם, והחליטו להגר לאמריקה. כאן נולדו הוריה. ביקוריה התכופים של שרון בישראל כשהייתה רווקה הביאו להיכרות עם רועי, באחת מטיסותיה לישראל. החלטתה שיום בהיר היא תארוז את מזוודותיה ותעבור לגור עם משפחתה בישראל ושם ותגדל את ילדיה, טרם זכתה למימוש. סבה וסבתה נהגו לומר בכל הזדמנות, שארץ ישראל זה המקום שכל יהודי חייב וצריך לחיות בו. ועד יום מותם הביעו בכל הזדמנות את צערם שלא עלו לישראל, ותלו את האשם גם בנסיבות שבהן שוחררו ממחנה הריכוז. חלומם השפיע מאוד על כמיהתה ורצונה לחיות בישראל. אבל הם היו תלויים בקריירת העבודה של רועי כעורך דין וכבעל חברת נדל״ן גדולה ובעבודתה של שרון כעורכת דין, אשר מועסקת במשרד עורכי דין גדול כאן בפיניקס.
“סבא דן״, אמר לפתע דניאל, הגדול מבין השניים, “אני רוצה לבוא לישראל וללכת לים המלח ולצוף כמו שצפנו בפעם שעברה ואיך שהמים דוחפים אותנו למעלה למעלה ולא נותנים לך לשקוע ולטבוע, שלא כמו המים כאן בבריכה, שלוקחים אותך למטה״.
שרון ורועי חייכו לשמע בנם. “בקרוב מאוד כולנו ניסע לישראל, לחג הפסח, בני״, אמרה שרון.
מבט חפוז על מה שהונח על השולחן סיפק את רצונו של דן. במשך ילדותו של רועי, הרהר דן, חינכתיו לאכול נכון ובריא, וזה בא לידי ביטוי בהקניית חינוך תזונה נכון גם לילדיו. הדבר לא אופייני כאן עם הג׳אנק פוד, נחלת רוב האמריקאים. בשולחן שהוצע היו טוסטים עם לחם מלא, גבינות דלות שומן, ביצים קשות, סרדינים, דייסת קוואקר, סלט מירקות טריים. למזלו הרב של רועי, כמו שנאמר, מצא אישה מצא טוב, וגם שרון, שגזרתה היפה מעידה על כך, מקפידה על תזונה נכונה לה ולמשפחתה. מלוא הערכה לנערה יפה זו, חשב דן בליבו.
בסיום הארוחה ניגש דן להכנות האחרונות לטיסה, ולאחריהן, סצנות הפרידה מהנכדים. רגעי הפרידה הזכירו לדן את היום שבו שנפרד מילדיו בפעם הראשונה, כשעזב את ביתו וטס לעבודה באפריקה כמהנדס בניין למספר שנים. בני משפחתו הצטרפו אליו בשלב מאוחר יותר.
“תודה על האירוח הנפלא, נהניתי מהכול, בעיקר מהילדים הנפלאים. אתם חייבים להביא ילדה למשפחה״, פנה לשרון, “אחרת יהיה לכם מאוד משעמם בחיים״.
“יס, נו פרובלם, אני מוכנה אפילו שתי בנות״, אמרה בחיוך והביטה לעבר רועי שהחזיר לה בחיוך.
“הגישה שלך מוצאת חן בעיניי״, אמר דן והוסיף, “כל זאת למרות הקריירה שלך״.
“עם קריירה אפשר להסתדר״, אמרה שרון.
“צריך לדעת להסתדר, לא כולם משתדלים״, אמר דן והחל פונה לעבר הדלת. “אוקיי, להתראות״. הוא חיבק את שרון ונכדיו ונפרד מהם. רועי ודן יצאו לעבר המכונית אשר חנתה במוסך והחלו בנסיעה לשדה התעופה של פיניקס. רועי הקפיד שמוסיקה רוגעת תתנגן ברדיו. “אני מבין שאשתך מאוד רוצה לבוא ולחיות בישראל, רועי״, אמר דן.
“מצוין, מי לא רוצה? תן קצת זמן לקדם את העסקים, ונראה מה צופן העתיד הקרוב״, השיב רועי. “אבא, אני רוצה שתפקיד לי כסף בבנק בארץ, לתשלומים שונים וכן עבור המשכנתא לדירה״, אמר רועי והושיט חבילת כסף. “עשרת אלפים דולר״, אמר רועי.
“אוקיי, למה חיכית לרגע האחרון?״ שאל דן.
“כי רק אתמול אחר הצהריים היה לי זמן ללכת לבנק למשוך את הכסף, והיום אתה טס, וכך יצאו העניינים. מה בדיוק הבעיה?״ שאל רועי.
“כסף, אני שומר בדרך כלל במקומות מסתור. אתה יודע ומכיר את אמצעי הביטחון שלי. עצור רגע בצד במקום המיועד לעצירה ואוציא מהמזוודה נרתיק חבוי לצורך שמירת הכסף״, ביקש דן.
רועי עצר במקום שמותר, ולאחר כדקה המשיכו עד לפאתי שדה התעופה.
“אבא, שמור על עצמך״, ביקש רועי וחיבק ונישק את אביו לפרידה.
“אתה יודע שאני עושה את המיטב״, השיב דן. הוא חיבק ונישק את בנו. “אתקשר מייד כשאנחת בישראל״.